1. התובע הגיש נגד הנתבעת תובענה כספית בעילה נזיקית – לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), על סך של 50,000 ₪ וזאת בגין הנזק, עוגמת הנפש והפגיעה בשמו הטוב אשר נגרמו, לדבריו, כתוצאה מהטלת עיקול כספי על חשבון העו"ש, במסגרת הליכי גבייה שננקטו נגדו בתיק הוצאה לפועל 01-64340-49-1.

2. התובע טוען, כי ביום 20/10/2009 נשלח אליו מכתב דרישה מאת הנתבעת בגין תשלום חוב עבור אגרת הטלוויזיה. לדבריו, מיד עם קבלת מכתב הדרישה, פנה התובע אל הנתבעת בכתב והבהיר כי אין ברשותו מקלט טלוויזיה וזאת מאחר והוא אדם דתי.

3. ביום 9/2/2010 קיבל התובע מכתב תשובה מהנתבעת ממנו עולה כי לצורך בדיקת טענתו, יעוכבו הליכי הגביה במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

4. ביום 22/2/2011 פעלה הנתבעת לגביית החוב באופן שהוטל עיקול ברישום על חשבון העו"ש אשר מתנהל על שם התובע בבנק הפועלים. לדבריו, ביום 21/3/2011, שלח מכתב אל ב"כ הנתבעת ועתר להסרת העיקול, אך הנתבעת השיבה את פניו ריקם. זאת ועוד מבהיר התובע, כי נערכו מספר שיחות טלפון בינו לבין פקידה ממשרד ב"כ הנתבעת והובהר לו כי עליו להשלים עם המצב הנתון.

5. ביום 23/3/2011, נודע לתובע כי הנתבעת מימשה את העיקול. לדבריו מעבר להטלת העיקול הכספי בפועל ומבלי להקל ראש בחומרת ההליך, נגרמו לו נזקים נוספים המתבטאים בין היתר בפגיעה במוניטין העסקי שלו שכן התובע הינו רופא שיניים במקצועו ולדבריו אין לו ולא היו לו בעיות כלשהן בסניף הבנק בו מתנהל חשבון העו"ש עובר להטלת העיקול ע"י הנתבעת.

6. התובע מלין, בין היתר, על כך שמכתב התשובה של הנתבעת, מכתב מיום 18/3/2010 לא הגיע למענו וזאת מאחר והנתבעת שלחה את המכתב לכתובת – סאפוריה נצרת, כתובת אשר שלמעשה אינה קיימת, (ראו לעניין זה סעיף 9 ג' לסיכומי התובע).

7. התובע מציין כי מאחר ותיק ההוצאה לפועל נסגר ויש לראות בכך כי הנתבעת קיבלה את טענותיו, כך שבהעדר קיומו של חוב כלשהו, לא הייתה לנתבעת הזכות לפעול לגבייתו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בכלל ובהטלת העיקול בפרט.

8. הנתבעת מבהירה בכתב ההגנה, כי היא נהגה כדין עת עתרה בבקשה להטלת העיקול על חשבון העו"ש של התובע וזאת לאחר שטענותיו כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו מיום 9/2/2010, נבדקו והתקבלו באופן חלקי בלבד.

הנתבעת מציינת כי בתשובתה מיום 18/3/2010 הבהירה לתובע, כי בבדיקה אשר נערכה מטעמה נמצא שיש לקבל את בקשתו באופן חלקי בלבד, כך שהחוב החל מראשית שנת 2009 ואילך, יבוטל והתובע ירשם כמי שאינו מחזיק במקלט טלוויזיה ברשומותיה. הנתבעת הבהירה במכתב הנ"ל כי על התובע לשלם את החוב לשנים 2003 עד 2008 וככל שלא יעשה כן עד יום 8/4/2010, יינקטו נגדו הליכי הגביה אשר עוכבו בתיק ההוצאה לפועל.

9. לעמדת הנתבעת, משלא שולם החוב כאמור לעיל, ובחלוף המועד אשר הוקצה לתובע לשלמו, ננקטו הליכי גביה כדין ואין להסיק כי תיק ההוצאה לפועל נסגר כתוצאה מאימוץ טענותיו של התובע, אלא המדובר משיקולים מערכתיים.

דיון והכרעה

10. על מנת להכריע במחלוקת כאמור לעיל, יש לבחון האם החוב הנטען היה בר גבייה בעת הטלת העיקול, והאם הטלת העיקול מהווה פרסום לשון הרע. בתי המשפט אשר נדרשו לסוגיה זו, קבעו לא אחת כי באופן עקרוני, הטלת עיקול על חשבון בנק מהווה פרסום לשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, (להלן: "החוק").

נקבע כי הצגתו של אדם כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיני בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול, (ראו ע"א 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים, פורסם באתר נבו).

11. לעניין זה נקבע, כי משניתן צו עיקול אשר מציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו, משום שהם עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז.

לעניין זה ראו ת"א(ת"א) 60625/06 עמרם ואח' נ' מגן דוד אדום ואח' [פורסם בנבו] וכן ת"א(ת"א) 25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות [פורסם בנבו] וכן ת"א(ת"א) 22407/08 רונית הרפז זיו נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו].

12. פגיעה בשמו הטוב של אדם יכול שתתבטא גם בנקיטה בהליכי גביה, מקום שהליכים אלו אינם נדרשים. לעניין זה ראו ת"א(מחוזי י-ם) 571/94 ענבר סהר נ' מעריב, שם נקבע כדלהלן:

"פגיעה בשם טוב אינה עניין של מה בכך... הגדרתו של התובע כמי שמפגר בתשלום חובותיו עד כדי עיקול פיזי של נכסיו, וזאת ללא צידוק, מהווה פגיעה בשמו הטוב. אני קובעת כי נקיטת הליכי העיקול נגד התובע... מהווה משום פגיעה העולה כדי עוולה לפי החוק, התשכ"ה – 1965. עוד אני מקבלת את עמדת התובע כי פעולת הטלת העיקולים גרמה נזקים שאינם ממוניים כגון עוגמת נפש, הלבנת פנים, צער וכו'."

13. באשר להתקיימותו של יסוד הפרסום, לפי סעיף 2 לחוק, בענייננו, אין מחלוקת שהודעת העיקול נשלחה לבנק והפוטנציאל הטמון בה מהווה את היסוד הקבוע בסעיף 2(ב)(2) לחוק לפיו אין צורך בהוכחת העובדה שהפרסום הגיע לאדם כלשהו, זולת הנפגע. הסעיף קובע כי די בקיומו של הסיכוי כי הפרסום המהווה לשון הרע עשוי היה להגיע לאדם זולת הנפגע.

14. התובע יוצא מנקודת הנחה, כי עצם העובדה שהנתבעת החליטה לוותר על גביית החוב בגין השנים 2003 עד 2008 והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל, יש בכך כדי לקבל את גרסתו לפיה לא הייתה לנתבעת כל זכות מלכתחילה לפעול לגביית חוב זה.

15. אכן לעתים יכול להיווצר מצב לפיו מוטל עיקול על חשבון העו"ש של חייב זה או אחר ע"י רשות מקומית או מנהלית שלא כדין ובמצב זה, יכול ויזוכה החייב בסעד המבוקש. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי בענייננו, הנתבעת בדקה את טענותיו של התובע ואפשרה לתובע להסדיר את התשלום בגין החוב לשנים 2003 עד 2008 עד ולא יאוחר מיום 8/4/2010. התובע לא טרח לפעול להסדרת תשלום החוב או לכל הפחות, להסתייע בכלים המשפטיים העומדים לרשותו מכוח חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, ולהביע את הסתייגויותיו כדין.

16. אמנם, הנתבעת בחרה למחול לתובע על החוב מושא תיק ההוצאה לפועל וזאת בעקבות פניותיו החוזרות ונשנות אל נציגותיה, אך לטעמי אין לייחס החלטה זו לעובדה שיש לראות בכך כקבלת מלוא טענותיו של התובע ביחס למחלוקת.

17. באשר לטענת התובע כי הנתבעת לא שלחה את המכתבים למענו הנכון, אציין כי מענו של התובע מעודכן במרשמי הנתבעת בכתובת – סאפוריה נצרת, התובע טען כי למעשה כתובת זו אינה קיימת שכן הוא מתגורר בבית פרטי ברח' 1029 בעיר נצרת. כאן המקום להדגיש כי התובע אינו מתכחש ואף מודה כי קיבל את מכתב ההתראה אשר נשלח אליו מטעם הנתבעת, מכתב התראה אשר מחוייבת הנתבעת לשלוח בטרם ננקטים נגד התובע (החייב ברשומותיה) הליכים משפטיים בלשכת ההוצאה לפועל.

18. עיון במכתב ההתראה מיום 20/10/2009 מלמד כי המכתב נשלח לכתובתו של התובע, סאפוריה נצרת. למען הסר ספק יובהר, כי גם קיומו של המכתב מיום 9/2/2010 אשר נשלח מטעם הנתבעת אל התובע, אינו מוכחש, נהפוך הוא, התובע מודע לכך כי ההליכים בתיק ההוצאה לפועל נדחו וזאת בהסתמך על מכתב התשובה האמור לעיל שהתקבל מעת הנתבעת. על כן, לא ברור הכיצד דווקא את המכתב מיום 18/3/2010 לא קיבל התובע. שלושת המכתבים נשלחו לאותה כתובת ודווקא המכתב האחרון, אשר מקבל את בקשת התובע באופן חלקי ומעניק לו אפשרות לסלק את החוב עד יום 8/4/2010, לא הגיע ליעדו.

19. אני דוחה את הטענה ביחס לשליחת המכתבים למען שאינו מעודכן וזאת בהסתמך על הודאותיו של התובע ביחס לעובדה ששניים מתוך שלושת המכתבים התקבלו. חזקה שגם המכתב השלישי אשר נושא את אותה כתובת מגורים, התקבל והגיע ליעדו.

20. במסגרת הליכי מימוש העיקול, גבתה הנתבעת מהתובע סך של 1,720 ₪. לא הוצגה בפני בית המשפט ראיה כלשהי לפיה הכספים אשר נגבו במסגרת מימוש העיקול, הושבו לתובע ועל כן לא מן הנמנע כי בין כלל השיקולים אשר באו בפני הנתבעת במסגרת סגירת תיק ההוצאה לפועל, עמדה בפניה העובדה שנגבה הסכום האמור לעיל.

21. אמנם, אין להתעלם מהעובדה, שהנתבעת לא פעלה על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל ולא דיווחה ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-64340-49-1 אודות גביית הסכום וזו במסגרת בקשה להקטנת החוב, אך אין בכך כדי לחזק את עמדתו של התובע ביחס לתובענה מושא פסק דין זה. הנתבעת לא מנעה מהתובע למצות ולממש את זכויותיו המוענקות לו בחוק ההוצאה לפועל במסגרת הליך מתאים בפני הגורם הרלוונטי בלשכת ההוצאה לפועל.

22. מצאתי לנכון לציין, כי הנתבעת דיווחה ללשכת ההוצאה לפועל דיווח שגוי, בכך שבניגוד להצהרתה במסגרת הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל, לפיה לא התקבל תשלום כלשהו מהחייב, התקבל גם התקבל סכום כסף משמעותי. הנתבעת השתמשה לרעה באמון אשר ניתן לה ע"י לשכת ההוצאה לפועל עת דיווחה דיווח כוזב על מנת לזכות בפטור מתשלום אגרה. מצופה מהנתבעת שתפעל בהגינות ובשקיפות מלאה, ביושר ובתום לב, עת עותרת בבקשה מהרשות המנהלית למחול לה על חובת תשלום האגרה מתוקף הוראות הדין המעניקות לה את הפטור.

23. הנתבעת הסתירה את העובדה שקיבלה כספים במסגרת הליכי הגבייה וזאת במטרה לזכותה בפטור מחובת תשלום האגרה. יש להצטער על כך שהנתבעת ניצלה את מעמדה ביחס להצהרותיה בפני הרשות המנהלית, שכן כשם שהנתבעת עצמה אינה מוחלת על חובותיה ואינה סולחת לחייבים אשר נגדם היא פועלת לגביית החוב, כך ראוי לנהוג גם כלפיה ולדרוש ממנה לעמוד באותם סטנדרטים המותווים על ידה, בבחינת "נאה דורש נאה מקיים".

24. לענייננו, בשקלול כלל הנתונים אשר הובאו בפניי, אני דוחה את עמדת התובע. העיקול אשר הוטל על חשבון העו"ש בבנק הפועלים, הוטל כדין ובעת הטלתו החוב לא בוטל ויש לראותו כחוב בר גבייה. הליכי הגבייה אשר ננקטו מטעם הנתבעת ננקטו כדין וזאת לאחר שניתנה לתובע ההזדמנות לפעול לסילוק החוב.

25. התובע בחר שלא למצות את זכויותיו במסגרת הכלים העומדים לרשותו על פי חוק הוצאה לפועל, וניתב את כל מרצו אל עבר ניהול משא ומתן עם נציגי הנתבעת במטרה להביא לסגירת תיק ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו, לא נמנעה מהתובע אפשרות כלשהי למצות את זכויותיו כאמור לעיל ובמקביל לנהל משא ומתן.

26. אשר כל כן, אני קובע כי בתקופה בה הליכי ההוצאה לפועל שופעלו, החוב היה בר גבייה וההליך אשר ננקט לצורך גבייתו היה תקין ועל כן אין לראותו כעוולה על פי חוק איסור לשון הרע.

27. משכך, התביעה נדחית. לא מצאתי לנכון לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד וזאת בשל העבודה כי לא הוטלו הוצאות על הנתבעת עת בוטל פסק הדין אשר ניתן נגדה בהעדר הגנה, בהתאם להסכמת הצדדים.

המזכירות תעביר לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.