06 פברואר 2013

<#2#>

ב"כ המערער: עו"ד ברק הלוי

ב"כ המשיב: עו"ד סיגל פעיל ועו"ד זוהר גיפס

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אילן איטח ונציגי הציבור מר מעוז הלוי ומר עמירם מילר; ע"ב (ת"א) 10539/05), בו בעיקרו של דבר נדחתה מרבית תביעת המערער לעניין הסעדים ההצהרתיים ולעניין תשלום של סך של כ-900,000 ₪, ומה שהתקבל היה לעניין הפרשי שכר מזעריים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, סך הכל כ-70,000 ₪ נכון ל-1.7.05. בנוסף לכך, נוכח דחיית מרביתה של התביעה, חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪.

2. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

3. לאור האמור, דין הערעור להידחות.

4. כדי שלא נצא ידי חובת הנמקת הדין, מצאנו מקום לעמוד בכל זאת על הדברים הבאים:

א. בנסיבות המקרה, אין מקום לחריגה מהכלל לפיו ערכאת הערעור איננה מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית.

ב. לאור האמור, בדין נדחה ערעורו של המערער, הן לעניין ועדות הדירוג והקביעות והעדר שימוע, והן לעניין טענת הזכאות לשכר עבודה לתקופה מ-6.3.05 ועד 15.5.05.

ג. לעניין הקרן לקשרי מדע, החל מ-1.6.04, אזי המערער לא הצביע מדוע על פי תקנות הקרן יש לשחרר לו את הכספים שנצברו.

ד. באשר לעניין הסכום שנפסק למערער בגין העדר שימוע בסך 30,000 ₪, אזי פסיקה זו תואמת את פסיקתנו במקרים מקבילים ואין מקום להתערב בה. כאן המקום להוסיף כי אפשר שסכום הפיצוי כאן בגין נזק לא ממוני ראוי לו שיחושב לאו דווקא רק על פי משכורת, אלא גם על פי מידת אי תקינות הליך הפיטורים. שהרי, הסכום שנפסק כאן מבטא את מידת הפגיעה בעובד כאדם, שאיננה קשורה רק לשאלת שיעור משכורתו.

ה. לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין קמא לעניין תקופת הפוסט-דוקטורט ואי הכללתה בתקופת עבודת המערער המזכה אותו בפיצויי פיטורים. נימוקי בית הדין קמא נראים בעינינו כמצדיקים דחיית הערעור לעניין זה. תכלית ההתקשרות החוזית בתקופת הפוסט דוקטורט איננה יצירת יחסי עבודה של מתן עבודה וקבלת תמורתה, אלא תכליתה הינה הכשרת המדען ככזה. מעבר לכך נוסיף, כי טענת המערער לעניין זה בעייתית, שהרי בתקופת הפוסט-דוקטורט מצד אחד שולמה לו מלגה חודשית מתוך הנחה שאין הוא בגדר עובד ולפיכך אין הוא זכאי לשכר עבודה לקיומו, ומאידך הוא תובע בדיעבד פיצויי פיטורים עבור התקופה ששולמה לו מלגה.

ו. הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בשיעור פסיקת ההוצאות שפסקה הערכאה הדיונית ובנסיבות המקרה לא מצאנו מקום לחרוג מכלל זה נוכח הנסיבות המפורטות בפסק הדין לעניין הצידוק לשיעור חיוב המערער בהוצאות המשפט בהן הוא חויב בתשלום.

5. סוף דבר, לאור האמור, הערעור נדחה בזאת. תוך 30 יום מהיום ישלם המערער למשיב שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ג (06 פברואר 2013), בנוכחות הצדדים