1. תביעה זו נמנית עם כ-300 תביעות שאוחדו בבית דין זה. מדובר בתובעים שקיבלו תואר משלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל והנתבע 2 (להלן – המדינה או הגף) סירב ליתן להם אישור שקילות לתואר לצורך הענקת הטבות שכר. התובעת בענייננו טוענת כי הנתבע 2 מסרב, שלא בצדק, ליתן לה אישור שקילות אף שהליך לימודיה היה תקין.

2. זוהי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הליך זה:

א. בשנת 1996 הוקמה בישראל שלוחה של אוניברסיטת לטביה (להלן – השלוחה), אשר אפשרה לימודים לקבלת תואר אקדמי באוניברסיטת לטביה בשיטת למידה מרחוק.

ב. הנתבע 2 (להלן – הגף או המדינה) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בענייננו - השלוחה) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.

ג. במועד פתיחתה של השלוחה, לא נדרש אישור המועצה להשכלה גבוהה לקיום פעילות אקדמית של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל. עם פתיחתה קיבלה השלוחה אישור של המועצה להשכלה גבוהה להפעיל לימודים מרחוק. יש לאבחן בין אישור ללימודים מרחוק לבין הפעלת שלוחה בהיתר המועצה להשכלה גבוהה או באישור משרד החינוך. האישור שקיבלה השלוחה סייג את פעילותה כדלקמן:

"במודעות שתפרסם אוניברסיטת לטביה בישראל לא תציין אוניברסיטת לטביה, בשום הזדמנות, כי התוכנית שלה פועלת בהיתר המועצה להשכלה גבוהה או באישור של משרד החינוך והתרבות בישראל, אולם אוניברסיטת לטביה רשאית לציין בפרסומיה כי היא נבדקה על ידי ועדת ה"שלוחות" של המועצה להשכלה גבוהה ונמצאה כמקיימת תוכניות לימודים בשיטת "למידה מרחוק"" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

ביום 2.3.1998 נתן משרד החינוך לשלוחה אישור פעולה ללימודים מרחוק.

ד. ביום 16.2.1998 נכנס לתוקף תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה לפיו מוסד אקדמי זר המבקש להפעיל שלוחה בישראל נדרש לקבל רישיון מהמועצה להשכלה גבוהה. בלא רישיון כאמור לא ניתן לקיים בארץ פעילות לימודית ולהעניק בסופה תואר אקדמי. בהתאם, ביום 20.4.1999 הגישה השלוחה למועצה להשכלה גבוהה בקשה לקבלת רישיון כנדרש. בתגובה לבקשתה לקבל רישיון ובהתאם להוראות החוק, פנה המועצה להשכלה גבוהה לשלוחה בחודש נובמבר 1999 בבקשה לקיים ביקורת בשלוחה. אוניברסיטת לטביה סירבה לאפשר קיומה של ביקורת, והשלוחה משכה את בקשתה לקבלת רישיון על פי תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה. לפיכך אסרה המועצה להשכלה גבוהה על השלוחה לרשום סטודנטים חדשים ללימודים, אך אישרה לסטודנטים שכבר החלו בלימודיהם, לסיימם.

ה. במהלך שנת 2001 החלו חקירות משטרה בעקבות חשד כי תארים אקדמיים הוענקו לבוגרי השלוחה שלא כדין. בשל כך הוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ (עליון) 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין שניתן ביום 26.8.2002 נפסק כי על המדינה לקבל החלטה באשר לאופן התנהלותה בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה עד ליום 1.10.02.

ו. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה וכן נגד עובדי ציבור שקיבלו תארים מהשלוחה, ובעקבות זאת החליטה המדינה, ביום 20.3.03, שלא להכיר באופן גורף בתארים שניתנו כאמור. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –בג"ץ מוסטקי הראשון). בפסק דין זה נקבע כי על המדינה לבדוק כל מקרה לגופו, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הסטודנטים בשלוחה אינם זכאים לתואר.

ו. בעקבות פסיקת בג"צ החלו הנתבעים בהליכים לבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו, בין היתר באמצעות ראיונות לבוגרי השלוחה במטרה לבחון האם הם זכאים לקבל אישור שקילות. הליכים אלה נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). שם נפסק כי הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה מתנהלים באופן ראוי וכי העותרים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של הליכים אלה. עוד נפסק כי ככלל בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת שהפעילה המדינה לגבי כל בקשה ובקשה, כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענה כי על המדינה לערוך לעותרים ראיון חוזר, וכי אין כל פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים.

ז. לאחר מתן ההחלטות הנ"ל ובעקבות החלטת המדינה שלא להכיר בתאריהם של עובדים רבים, הוגשו תביעות לבתי הדין האזוריים ברחבי הארץ. בהוראת בית הדין הארצי, אוחדו כלל התביעות שהוגשו בנוגע לאוניברסיטת לטביה בבית דין זה (ראו למשל בהמ"ד 41664-10-11).

ח. ביום 6.9.11 ניתנה החלטה, שאושרה לאחר מכן על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12) כי התביעות ידונו על פי סיכומים בכתב.

3. ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה:

א. התובעת למדה לתואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה בתקופה 1999-2001 עת שרתה במשטרת ישראל.

ב. בחודש אוגוסט 2001 הגישה התובעת לגף בקשה לשקילות התואר (נספח ג 1 לסיכומי המדינה). במסגרת בדיקת פעילות השלוחה נתבקשה התובעת, כמו יתר הסטודנטים, להגיש לגף תצהיר אודות אמיתות הפרטים והמסמכים שמסרה במסגרת בקשתה לשקילות התואר. בפועל התצהיר והשאלון אינן בידי הגף אף שהתובעת טוענת כי שלחה זאת בדואר רשום.

ג. לתובעת נערך ראיון בחודש דצמבר 2004 ובמהלכו הוצגו לה שאלות על מהלך לימודיה, החומר שנלמד במהלך התואר, והעבודות שהגישה ובכלל זה עבודת הגמר (תמליל הריאיון שנערך לתובעת, נספח ג 5 לסיכומי המדינה).

לאחר הריאיון הודע לתובעת כי בקשתה לאישור שקילות נדחתה (נספח ג 2 לסיכומי המדינה) מכיוון שקיים חשד כי לא הכינה את עבודת הגמר בעצמה, ומשום שלא גילתה במהלך הראיון עמה ולו התמצאות בסיסית במחקר מושא עבודת הגמר ובתכני הקורסים שלטענתה למדה. כמו כן התובעת לא מילאה כנדרש את השאלון שנשלח אליה ובריאיון שנערך עמה לא השיבה על שאלות רבות הנוגעות ללימודיה.

ד. ביום 15.1.2006, כשנה לאחר החלטת הגף בעניינה של התובעת, השיגה התובעת על החלטת הגף באמצעות ב"כ (נספח ג 3 לסיכומי המדינה). השגתה נדחתה (מכתב הגף מיום 26.6.2006 נספח ט 7 לסיכומי המדינה מיום).

4. טענות התובעת –

לתובעת שני טיעונים מרכזיים – האחד, סמכותו של הגף לערוך לה ראיון במסגרת בקשתה לאישור שקילות התואר, והשני – חוסר סבירות ההחלטה בעניינה והפגמים שנפלו בה, כפי שיפורט להלן.

א. התובעת טוענת כי החלה את לימודיה בשלוחה ב–1999 ולפיכך על המדינה לבחון את עניינה בהתאם לכללים שנקבעו בחוזר הגף "כללים להערכת תואר" מיום 12.11.1997 (נספח א' לסיכומי התובעת), ועל פיהם יש לברר אם המוסד שבו התקיימו הלימודים הינו מוסד אקדמי מוכר בחו"ל והאם לומד הצביע על סיום לימודיו בהצלחה. התובעת טוענת כי עמדה בשני תנאים אלה ולפיכך היא זכאית לאישור שקילות.

התובעת מוסיפה כי אין להחיל עליה את כללי רכלבסקי משנת 2000 הקובעים כי הגף יכול לערוך מבחנים לבוגרי שלוחות מוסדות אקדמיים מחו"ל לצורך מתן אישור השקילות, שכן בחוזר נש"מ מיום 22.8.2004 הובהר כי מי שהחל את לימודיו לפני 1.8.2000 יחולו עליו הכללים להערכת תארים זרים מיום 12.11.1997 שאינם כוללים עריכת בחינה למבקשים אישור שקילות(נספח ב' לסיכומי התובעת). המדינה איננה יכולה להחיל כללים אלו רטרואקטיבית על התובעת, בפרט כאשר על בסיס בחינה זו דחתה המדינה את בקשתה לאישור שקילות.

עוד נטען לעניין קיום הריאיון כי אף בהתאם לבג"צ מוסטקי, יש לערוך ראיונות פרטניים אך ורק לבוגרי השלוחה שהחלו את לימודיהם לאחר 1.8.2000.

ב. כמו כן, המועצה להשכלה גבוהה והגף, היו שומרי הסף והיה עליהם להתריע בפני ציבור הסטודנטים על סירובה של השלוחה לקיים ביקורת ועל משיכת בקשתה לקבלת רישיון. כמו כן היה עליהם לבחון את המוסד ולהתריע על כשלים בהתנהלותו והם לא עשו כן. בכך מעלו בתפקידם, והם אינם יכולים עתה לגלגל את האחריות על התובעת. גם מטעם זה, לא ניתן להחיל באופן רטרואקטיבי את כללי רכלבסקי על התובעת, ויש לבחון את בקשתה לאישור שקילות בהתאם לכללים מיום 12.11.1997.

ג. בנוסף, התובעת השקיעה את מיטב כספה ומרצה בהתבסס על המידע שנמסר לה על ידי המעסיק והמדינה בתחילת הלימודים, לפיו בסיום לימודיה בשלוחה תקבל את אישור השקילות לצורך דירוג והטבות שכר. בהסתמך על מצג זה השקיעה התובעת ממיטב כספה וזמנה על מנת לרכוש תואר. על הנתבעים לכבד את המצג שהציגו וליתן לתובעת אישור שקילות, משהתובעת הסתמכה עליו ושינתה את מצבה לרעה. החלטת הנתבע פוגעת באינטרס ההסתמכות של התובעת ובמצג שהוצג לה על ידי השב"ס.

ד. זאת ועוד, ההחלטה לדחות את בקשת התובעת לאישור שקילות אינה עומדת בקריטריונים שנדרשו לגבי החלטה מינהלית. לא נמצאו הוכחות ברורות וחד משמעיות כי התואר הושג במרמה, ודחיית הבקשה לא נעשתה על בסיס תשתית מוצקה.

ה. התובעת הוכיחה התמצאות בכל הנוגע לפן הפרוצדורלי של הלימודים ולא נמצאו ממצאים המעידים על כך שהתובעת לא עברה הליך לימודים תקין. עובר לראיון קיבלה התובעת ייעוץ מעורך דינה כי עליה להשיב אך ורק על שאלות בענייני פרוצדורה ולא על שאלות תוכן, משכך, בכל שאלה שנחשבה בעיני התובעת כשאלת תוכן ענתה שאיננה זוכרת.

ו. התובעת השקיעה ממיטב זמנה, מרצה וכספה בלימודי התואר. הליך לימודיה היה תקין והיא מילאה אחר כל דרישות התואר. שלילת אישור השקילות במקרה של התובעת, פוגעת בתובעת פגיעה קשה ועל הגף לעשות שימוש באמצעי אשר פגיעתו פחותה.

5. הנתבעים טוענים מנגד כי:

א. התובעת העלתה בסיכומיה טענות ישנות וחדשות המרחיבות את חזית המחלוקת בין הצדדים, תוך העלאת טענות נגד המועצה להשכלה גבוהה אשר לא היה כלל צד להליך. כמו כן הועלו טענות שכבר נדחו על ידי בג"צ תוך העלאת טענות חדשות שלא הועלו בעבר. אין מקום לאפשר עתה העלאת טענות בהתייחס לגוף שאינו צד להליך. המועצה להשכלה גבוהה הינו גוף סטטוטורי ואינו מהווה חלק ממשרד החינוך.

ב. המצג שמבקשת התובעת להציג לפיו השלוחה פעלה בהתאם להיתר שניתן לה עד לשנת 1999 אין לו כל אחיזה במציאות. השלוחה קיבלה רק אישור פעולה ללימודים מרחוק, ולא היה לה רישיון בהתאם לחוק המועצה להשכלה גבוהה (נזכיר כי רישיון כזה לא נדרש טרם תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה ביום 16.2.1998) לפתוח ולקיים לימודים בשלוחה בארץ אלא אישור לשיטת הלמידה מרחוק. היה על הנהלת השלוחה לעדכן את תלמידיה באשר למעמד השלוחה. אין זו חובתו של הגף או של המועצה להשכלה גבוהה לעשות זאת.

ג. טענות התובעת בדבר עצם קיום הראיונות ואופן קיומם הועלו בבג"צ ונדחו. בג"צ קבע כי אין פסול בקיום ראיונות לתלמידי השלוחה כתנאי לקבלת אישור שקילות. יתר על כן, לנוכח החשדות שעלו בעניין תקינות הלימודים בשלוחה, בוודאי שלגף היתה סמכות לבחון את לימודיו של מי שביקש אישור שקילות, בפרט כאשר נתבעו הטבות שכר בגין לימודים אלה.

ד. הנתבעים לא הציגו מצג כלשהו לתובעת לפיה קבלת אישור השקילות ובעקבותיו קבלת הטבות שכר הינה אוטומטית. המצג היחיד שהוצג לתובעת, כמו גם ליתר התובעים, הוא שאם יתקבל אישור שקילות, יוכר התואר לצרכי שכר והטבות לעובדים בשירות הציבורי. התובעת התייחסה בסיכומיה למכתבים ומזכרים שלא צורפו ומשכך אין המדינה יכולה להתייחס אליהם ולטענות העולות מהם. מכל מקום, המצג שהוצג לתובעת, כמו גם ליתר התובעים הינו כי קבלת ההטבות מותנית במתן אישור השקילות (נספח ח' לסיכומי המדינה).

ה. ההחלטה בעניינה של התובעת עניינית מנומקת וסבירה ואין כל מקום להתערב בה. ההחלטה מבוססת על תשתית עובדתית המבוססת על הראיות המינהליות, כי התואר הושג בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי ולא נדרש כל צורך להוכיח מעשה מרמה בפועל. על הבוגר להוכיח כי השתתף בהליך הלימודים ראוי ותקין על מנת לקבל אישור שקילות, וזו מטרת הראיונות. על כן נשאלו התובעים שאלות לגבי תוכן הלימודים כאמור בבג"צ מוסטקי הראשון ואין בכך כל פסול.

ו. עיון בתמליל הריאיון שנערך לתובעת מלמד כי התובעת לא למדה בהליך תקין ולא היו לימודים אמיתיים. התובעת לא ידעה להסביר באופן המניח את הדעת וכמצופה מבוגרת תואר ראשון מושגי יסוד בסיסיים בתואר ולא עלה בידיה להפגין את הבקיאות הנדרשת בעבודת הגמר ובקורסים שלמדה. התובעת השיבה תשובות לשאלות אשר עליהן נשאלה ולא מדובר על מקרה בו בחר המרואיין שלא להשיב על שאלות לאחר עצה משפטית.

ז. התובעת לא הציגה על טעם או תשתית לעריכת ראיון חוזר בעניינה.

ח. התובעת הגישה את תביעתה בשיהוי רב.

בנסיבות אלו, החלטת הגף לדחות את בקשת התובעת לאישור שקילות סבירה ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה

6. הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל

נציבות שירות המדינה פועלת מזה שנים רבות להעלאת אחוז בעלי ההשכלה הגבוהה בקרב עובדי המדינה, תוך התבססות על הנחת היסוד כי "ישנו מתאם מסוים בין רמת השכלתו של העובד או המועמד לתפקיד לבין ערך התפוקה שלו" (בג"צ מוסטקי הראשון, סעיף 12). מטעם זה הונהגו במסגרת הסכמי העבודה בשירות המדינה הטבות שכר לבעלי תארים אקדמיים. במהלך השנים נוצר צורך להעריך תארים אקדמיים שנלמדו בחו"ל לצורך הטבות שכר אלה. צורך זה התעורר בחלקו בשל גלי העליה ארצה. אישור השקילות נועד להעריך האם אותו תואר אקדמי שנלמד במוסד בחו"ל הינו שווה ערך לתואר אקדמי שניתן במוסד אקדמי מוכר בישראל.

בשנת 1977 נחתם הסכם קיבוצי שקבע כי בחינת התארים האקדמיים תעשה על ידי הגף להערכת תארים ודיפלומות אקדמיים מחוץ לארץ שליד משרד החינוך והתרבות. בתחילה דן הגף רק בבחינתם של תארים מתקדמים (תואר שני ושלישי). במהלך השנים התקבלה הפרקטיקה לפיה הגף דן גם בתואר ראשון.

7. על תפקידו של הגף, או בשמו האחר- ועדת השקילות - ונפקות החלטותיו עמד בית המשפט הגבוה לצדק, וכך קבע:

"במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הוועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לוועדה מעמד כלשהו בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הוועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם.

כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה... ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מינהלית כ'גוף לווייני'..." (בג"צ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פדי נה (1) 316, בעמ' 320-319, ההדגשה הוספה- ד.פ.).

תפקידו של הגף מתמקד בתחום התעסוקה בלבד, והוא אמור לבחון האם התואר שנלמד הינו שווה ערך לתואר אקדמי שנלמד במוסד ישראלי מוכר. עקרון הפעולה המנחה את הגף הוא עקרון השוויון. מחד גיסא - השוואת תנאי השכר של מי שקיבל תואר אקדמי בחו"ל לאלו של מי שלמד בישראל ומקבל באופן אוטומטי את הטבות השכר; ומאידך גיסא - הבטחת שוויון בין הדרישות האקדמיות לצורך קבלת התואר בין מי שלמד בישראל לבין מי שלמד בחו"ל (בג"צ 6977/98 הנ"ל). התנאים לאישור השקילות נשענים על שניים: המוסד האקדמי שבו נרכש התואר הוא מוסד מוכר במדינה שבה הוא מוסמך להעניק תארים; מבקש האישור הציג מסמכים המוכיחים כי עמד בדרישות אותו מוסד אקדמי. אם לא יתמלאו שני תנאים אלה, לא יוכל המבקש לקבל אישור שקילות.

8. בהקשר זה חשוב לציין כי התנאים לאישור שקילות כאמור לעיל מפורטים בחוזר משרד החינוך מיום 12.11.1997 (נספח א' לסיכומי התובעת) שכותרתו "כללים להערכת תואר". חוזר זה אף פורסם באתר משרד החינוך במועד הרלוונטי. ביום 1.8.2000 פרסם משרד החינוך חוזר נוסף שכותרתו "כללים להערכת תארים אקדמיים ראשון ושני מחו"ל שהוענקו לבוגרי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ולבוגרי שלוחות בישראל של מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל לצורך דירוג ושכר". בהתאם לחוזר זה רשאיות הרשויות המוסמכות, בין יתר התנאים לקבלת אישור שקילות/הערכת תואר אקדמי, לדרוש עמידה במבחנים ו/או תנאים נוספים.

ביום 22.4.2004 פרסמה נציבות שירות המדינה הוראות המעבר למי שהחל את לימודיו לתואר ראשון או שני במוסד אקדמי זר לפני יום 1.8.2000 (נספח ב' לסיכומי התובעת) לפיהן הכללים המפורטים בחוזר משרד החינוך מיום 12.11.1997 יחולו רק על מי שהחל את לימודיו לפני יום 1.8.2000.

9. לפיכך לכאורה, על בקשתה של התובעת להיבחן בהתאם לכללים מיום 12.11.1997. אולם, באשר לאישור השקילות לבוגרי לטביה נפסק בבג"ץ מוסטקי הראשון כי לנוכח החשדות והממצאים שנתגלו ביחס לחלק מבוגרי השלוחה, על מנת לקבל אישור שקילות לתואר על מבקש אישור השקילות להוכיח כי הוא מחזיק תואר אקדמי כשר שניתן בעקבות הליך לימודים תקין וראוי:

"הנני סבור, על כן, ששקלול הולם של כל השיקולים הצריכים לעניין מצדיקים שלילת ההטבות ממי שהתואר האקדמי שקיבל אינו פרי לימודים כהלכתם, בין אם משום שאת מטלות הלימודים לא בצע כלל, או שהעבודות שהגיש נערכו על ידי אחרים, ולמעשה, קיבל את התואר האקדמי במרמה. ביסוד מתן ההטבות עמדה התכלית, שהכל ידעו עליה, שמי אשר מרבה השכלה וזוכה ביושר בתואר אקדמי מאוניברסיטה זרה המאושר על ידי ועדת השקילות, זכאי להטבות. כך ירבו בעלי השכלה גבוהה במסגרת עובדי המדינה והדבר יתן אותותיו ברמת השירות שתופק מהם. לעומת זאת, מי שקונה עבודות בכסף ובעצם אינו רוכש את אותה השכלה, אשר עמדה ביסוד מתן ההטבות, אינו זכאי להטבות. עמדה כזו מתיישבת גם עם ההסכמה שהתקבלה במסגרת יחסי העבודה בין המדינה ועובדיה. שלילת ההטבה ממי ש"קנה" תואר אקדמי, ובעצם אינו זכאי לו, הינה בודאי סבירה בנסיבות כאלה. במילים אחרות, החלטה על שלילת ההטבות ממי שהוכח לגביו שהוא מחזיק תואר אקדמי שאינו פרי לימודיו שלו, אלא שהוא רכשו בדרך לא דרך, הינה החלטה סבירה של הרשות, ובה, לדעתי, אין להתערב" (עמ' 909 סעיף 48 לפסק הדין)

10. הבחינה המינהלית
כאמור לעיל, הוגשו מספר עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק שנגעו להחלטות הגף שלא ליתן אישור שקילות לבוגרי השלוחה. בעניין בן שמעון נקבע כי הסמכות לתת אישור שקילות נתונה לגף והחלטת הנתבעים תיבחן על ידי בתי המשפט רק במישור המינהלי. וכך נפסק:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו".

11. המבחן לקבלת ראיה מינהלית הינו מבחן הסבירות. רשות מינהלית, בענייננו הגף, רשאית לסמוך על נתונים שרשות סבירה הייתה מסתמכת עליהם לקבלת ההחלטה. הרשות רשאית להתבסס על ראיות שונות בעלות משקל שונה בהתאם לצורך ותוך איזון בין השיקולים השונים העומדים על הפרק. כאשר עלולה להיפגע זכות אדם, לא ניתן להסתמך על ראיות שהן בגדר שמועה בלבד הנעדרות כל ביסוס. על החלטת הרשות לאזן בין השיקולים השונים באופן סביר ומידתי (עע"ם 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שלום שגיא, ניתן ביום 15.8.11). בית הדין יתערב בהחלטת הרשות-

"רק כאשר בגדר האיזון לא ניתן משקל מספיק לשיקולים רלבנטיים, עד כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אם מדובר בפגיעה לא מידתית בפרט" (עע"ם 1758/10 הנ"ל).

סמכות המדינה לקיום הריאיון לבוגרי השלוחה

12. טענות התובעת באשר לעצם קיום הריאיון לבוגרי השלוחה ולהיעדר סמכות המדינה לקיים ראיון עלו כבר בבג"צ בן שמעון ונדחו. כך נפסק בעניין זה:

"שני התנאים המרכזיים לצורך מתן אישור שקילות על פי הכללים הרלבנטיים לעניין זה הינם: היות המוסד בו למד המבקש מוכר על ידי המדינה בה הוא פועל כמוסד המוסמך ליתן תארים אקדמיים והצגת מסמכים המעידים על כך שהמבקש עמד בכל דרישותיו של אותו המוסד (ראו: הכללים להערכת תארים זרים מיום 12.11.1997; חוזר המשנה לנציב שירות המדינה מיום 22.8.2004; ופסקה 14 לפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה. ראו גם הכללים מיום 10.5.2005 להערכת תארים אקדמיים (ראשון או שני) שהוענקו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ואשר נלמדו בשיטת 'הלמידה מרחוק' ולתארים שלישיים זרים לצורכי דירוג ושכר, בהם התווספו תנאים נוספים וביניהם עמידה בבחינה). יחד עם זאת, הדעת נותנת כי מקום שבו מתעורר חשד כי המבקש אישור שקילות קיבל את התואר שלא כדין יש למשיב סמכות ואף חובה לבחון ולבדוק האם קיים בסיס לחשד זה טרם שיתן למבקש אישור שקילות, על כל ההטבות הכרוכות בכך. זאת ועוד. בפרשה דנן קבע בית המשפט בפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה כי על המדינה לערוך בדיקה פרטנית לצורך בירור החשדות נגד בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה (וראו גם ההחלטה מיום 11.1.2005 בבקשות למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט), אשר במסגרתה ייערך לכל אחד מן הבוגרים שימוע כדין ותינתן לו הזדמנות הוגנת להוכיח את ניקיון כפיו. אשר על כן, בנסיבות המיוחדות של הפרשה שבפנינו לא נפל כל פסול בהתנהלות המשיב בהחליטו לבחון את הבקשות בדרך החורגת מן הכללים המנחים אותו דרך כלל בכגון דא" (עניין בן שמעון, סעיף 12 לפסק הדין, ההדגשות הוספו ד.פ.)

עוד נקבע בעניין בן שמעון כי בנסיבות דנן מדובר בהליכי בדיקה ראויים וסבירים:

"אשר לסבירותם של הליכי הבדיקה בהם נקט המשיב הרי שזו נבחנה על ידי בית המשפט במסגרת העתירות נגד ההליכים הפרטניים ובפסק הדין שניתן בהן אישר בית המשפט את מתכונת הראיונות הפרטניים לבוגרי הנציגות כהליכים ראויים וסבירים המקיימים את החובה לערוך לכל אחד מן הבוגרים שימוע טרם שתסורב בקשתו לאישור שקילות. בצדק טען אפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נשאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12). משלא הצביעו העותרים, שרובם ככולם היו צד לעתירות הקודמות בפרשה, על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה"(ההדגשות הוספה ד.פ).

הנה כי כן, בהתאם לפסיקת בג"צ, לא רק שאין פסול בעצם קיום הראיונות לבוגרי השלוחה במסגרת בחינת בקשתם לאישור שקילות, אלא מדובר בהליך ראוי והכרחי בנסיבות המקרה, ואף אין כל פסול בשאלות המתייחסות לחומר הלימודים במסגרת הראיון. נדגיש, מדובר בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המהוות סיבה מוצדקת לחריגה מן הכללים המנחים בדרך כלל.

על כן, מן הטעמים המפורטים לעיל, אף שהתובעת החלה את לימודיה בשלוחה ב 2/1999, יש לדחות את טענותיה לעניין עצם קיום הריאיון והשאלות שנשאלו במסגרתו.

אחריותם של הגף והמועצה להשכלה גבוהה

13. גם טענות התובעת נגד המועצה להשכלה גבוהה דינן להידחות. בכלל התיקים המאוחדים נתבעו משרד החינוך, ובתוכו הגף, וכן משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, מעסיקיהם של התובעים. כך גם בתביעת התובעת. המועצה להשכלה גבוהה לא נתבע ולא נטל חלק בהליכים אלו בשום שלב. המועצה להשכלה גבוהה הינו תאגיד סטטוטורי ומהווה גוף נפרד ממשרד החינוך (סעיפים 3-3א לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח- 1958). אם סברה התובעת כי מדובר בנתבע רלבנטי להליך, היה עליה לצרפו להליך לכתחילה או לבקש לצרפו בהתאם לתקנה 15 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. משלא עשתה כן, לא ניתן להעלות עתה, בשלב הסיכומים, טענות נגד התנהלות המועצה להשכלה גבוהה, מה גם שלא הייתה לו הזדמנות להתגונן מפניהן. לא זו אף זו, מדובר בטענות עובדתיות שיש לבררן לגופן, מה שלא נעשה בהליך זה בהסכמת הצדדים.

14. זאת ועוד, במועד תחילת לימודיה של התובעת, לרבות במועד הרשמתה ללימודים בשלוחה, היה לשלוחה אישור ללימודים מרחוק בלבד (ונציין כי במועד זה כבר נכנס לתוקף תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה לפיו מוסדות להשכלה גבוהה מחו”ל המבקשים לקיים פעילות אקדמית בישראל נדרשים לקבל רישיון לכך מהמועצה להשכלה גבוהה). השלוחה הגישה בקשה לקבלת רישיון כאמור רק בחודש 4/1999, לאחר שהתובעת החלה את לימודיה ומשכה את בקשתה זו בחודש 11/1999. משמע, שהתובעת החלה ללמוד בשלוחה לפני שהיה לשלוחה רישיון כנדרש על פי חוק לקיים פעילות אקדמית ואף בטרם הגישה השלוחה בקשה לקבלת רישיון כאמור. היה על השלוחה להודיע זאת לתלמידיה. על כן תמוהה טענת התובעת בדבר חובת הודעה המוטלת על הגף או המועצה להשכלה גבוהה.

15. גם אם קיימת חבות כלשהי של המועצה להשכלה גבוהה ושל הגף כלפי ציבור הסטודנטים, וחובה זו הופרה (ואין אנו קובעים כך), לא היה בכך כדי לסייע לתובעת. כאמור לעיל על פי פסיקת בג"צ בנסיבות דנן מוסמכת המדינה לבחון את הבקשות למתן אישור שקילות באופן פרטני ובאמצעות שאלונים וראיונות. לפיכך, ללא קשר להתנהלות הגף בעניין השלוחה, עדיין מוטלת החובה על התובעת להוכיח כי היא זכאית לאישור השקילות, היינו – כי קיבלה את התואר כדין והוא משקף לימודים אקדמאיים אמיתיים. בכל מקרה אין לתובעת, כמו גם ליתר התובעים כל זכות לקבלת אישור שקילות באופן אוטומטי.

לאור כל האמור לעיל, טענת התובעת לפיה נוכח מחדלי הגף ומהל"ג לא היה מקום לערוך לה ראיון לצורך בחינת בקשתה לאישור שקילות - נדחית.

טענת ההסתמכות

16. יש לדחות גם את טענת ההסתמכות של התובעת. על-מנת לבסס טענה זו, על התובעת להציג תשתית ראייתית מספקת. בענייננו, לא עלה בידי התובעת לעשות זאת. התובעת טוענת כי הסתמכה על חוזרי שירות בתי הסוהר, ברם חוזרים אלה לא הובאו לפנינו, ולא ניתן לבחון את האמור בהם באופן ענייני. התובעת מסתמכת בטענתה גם על חוזר שהפיץ השב"ס ביום 21.4.1997 (לא צורף לכתבי הטענות של התובעת) ובסיכומיה ציטטה התובעת מהחוזר:

"א. לאחרונה החלו אוניברסיטאות מחו"ל ללמד בארץ באמצעות שלוחות.

ב. שוטרי משטרת ישראל הלומדים בשלוחות אלה אשר בסיום לימודיהם יקבלו אישור ממשרד החינוך המחלקה להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל כי לימודיהם שקולים לצורך שכר לתואר ראשון או שני- יהיו זכאים לדירוג שכר אקדמאי."

(סעיף 34 לסיכומים, ההדגשה הוספה- ד.פ.)

גם מן האמור בחוזר זה עולה כי אין די בלימודים בשלוחה של אוניברסיטה זרה ובקבלת התואר כדי לקבל הטבות שכר. אלה מותנות בקבלת אישור שקילות התואר מהגף ורק עובדים אשר בסיום לימודיהם יקבלו אישור שקילות יהיו זכאים להטבות שכר.

נזכיר כי הזכאות להטבות מבוססת על כך שהעובד רכש השכלה גבוהה, והתואר האקדמי מעיד על כך. לפיכך אם מתברר כי התואר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, הוא אינו מצדיק מתן אישור שקילות וכפועל יוצא - מתן הטבות שכר. יתר על כן, על המדינה כנאמן הציבור למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה, וכאשר לא התקבלה "התמורה" החוזית המוסכמת (תואר אקדמי אמיתי כנגד הטבות שכר ואחרות על פי ההסכמים המחייבים, ראו בבג"צ מוסטקי הראשון סעיף 48). לימודים אקדמיים שאינם משאירים שום חותם אצל הלומד אינם מגשימים את התכלית שבעידוד עובדים לרכוש תואר אקדמי.

דברים אלו יפים בין אם מדובר בבוגרי השלוחה ובין אם מדובר בבוגרי מוסדות אחרים.

הראיון

17. כאמור לעיל התובעת זומנה לראיון בחודש דצמבר 2004, ובמהלכו השיבה על שאלות הנוגעות לפן הטכני של הלימודים, ובכלל זה הליך הרישום, היכן התקיימו המפגשים ומועדיהם. לעומת זאת תשובותיה לשאלות על חומר הלימודים שנלמד במהלך הלימודים לתואר היו לקויות ביותר ואינן מעידות כי התובעת עברה הליך לימודים תקין:

"ש. צייני לי שני קורסים שאת זוכרת

ת. סוציולוגיה

ש. מה זה

ת. אני לא זוכרת מה הסברו של מונח סוציולוגיה

...

ת. התנהגות צרכנית

ש. זה את זוכרת

ת. זוכרת שדיברנו על התנהגות צרכנית של אנשים, שיש מס' סוגים של צרכנים, אלה שהולכים עם רשימה מסויימת ולא קונים מה שיש ברשימה, אלה שהולכים עם רשימה וקונים חצי, אלה שלא הולכים עם רשימה, כל מיני סוגים של צרכנים

ש. מה יש יותר בארץ

ת. לא זכור לי" (עמ' 3 ש' 23-27; עמ' 4 ש' 1-7, ההדגשה הוספה ד.פ).

התובעת גם לא יכלה לפרט את שמות הקורסים שבהם השתתפה, ולא עלה בידה ליתן הסבר סביר למושגי היסוד שנלמדו במהלך הלימודים לתואר. לדבריה:

משהו שקצת יותר נגע לי זה קצת סוציולוגיה שלמדתי גם בתיכון, אבל מושגים אני לא זוכרת כלום והתנהגות צרכנים שאמרתי לך שאני זוכרת" (עמ' 5 ש' 3-13).

הנה כי כן, במהלך הריאיון התובעת לא נתנה תשובות מספקות לשאלות בסיסיות ביותר שהופנו אליה והעוסקים בלימודי התואר לגופם. התובעת לא הפגינה ידע בסיסי ביותר שאמור להיות ברשותו של מי שסיים תואר ראשון במנהל עסקים.

עבודת הגמר

18. התובעת נשאלה על אופן הליך הכנת העבודה וכן על תוכן העבודה. המראיינים התרשמו כי התובעת ידעה את סיפור המסגרת אך לא את הפרטים. אכן, מתמליל הריאיון ניכר כי התובעת קראה את העבודה ומכירה אותה אולם לא הכינה אותה שכן חוסר התמצאותה בפרטים עולה בבירור מתשובותיה.

כך למשל, התובעת ידעה מהו נושא העבודה, אולם תשובותיה באשר לאופן עריכת המחקר אינן עולות בקנה אחד עם המתואר בעבודה. התובעת ידעה לומר כי הסקר נערך בקרב 60 שוטרים (עמ' 6 ש' 19) אך לא ציינה כי חולקו 66 סקרים ורק 60 שוטרים השיבו עליהם (עמ' 28 לעבודת הגמר סעיף 4.3). ביחס לאוכלוסיית המחקר ציינה התובעת חצי גברים וחצי נשים כאשר אוכלוסיית המחקר כללה 33% גברים ו 66% נשים (עמ' 26 לעבודת הגמר). בהמשך תיארה התובעת את אופן הכנת המחקר:

"הסתובבתי. ביקשתי ממפקדי היחידות שיתנו להם את השאלונים, שאזכה להיענות קצת יותר רבה... "(עמ' 6 ש' 22-26)

ובהמשך:

"אני ביקשתי ממפקדי היחידות למיניהם, רחובות, ראשון, שיתנו בפועל, זאת אומרת שלא אני נתתי בפועל את השאלון, אני ביקשתי שיתנו אותו, שתהיה היענות גבוה (עמ' 7 ש' 3-5).

מנגד, בעמוד 28 לעבודה צוין כי:

"עורך המחקר ערך שיחה מקדימה עם השוטרים ביחידות השונות מתוך מגמה להבהיר להם את מהות המחקר,...".

כאשר נשאלה מי הוא עורך המחקר השיבה: "אני ערכתי את המחקר" (עמ' 7 ש' 1; ש' 9). לכל אלה יש להוסיף כי המחקר כתוב בלשון זכר ובגוף שלישי. התובעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לעובדה זו.

יתר על כן, בסעיף 59 לעבודת הגמר נכתבה ההערה הבאה: "עורך המחקר הנוכחי מוכר לקבוצת הנחקרים והם אף נתונים להשפעתו (החוקר הינו אחד המפקדים בפועל של אגף התנועה)". הערה זו אינה מתיישבת כמובן עם טענת התובעת כי היא זו שכתבה את העבודה וטרחה על הכנת המחקר העומד בבסיסה, והשימוש בלשון זכר מחזק את הסברה כי לא התובעת היא שכתבה והכינה את עבודת הגמר. בשים לב לכך שהעבודה הינה תנאי בלעדיו אין לקבלת התואר, די בכך כדי לדחות את תביעתה של התובעת.

לכך יש להוסיף כי מי שעמל והכין עבודה מסוג זה ובהיקף כזה לא ישכח זאת במהרה. מדובר במטלה המחייבת הקדשת זמן ומשאבים, והיא מותירה את רישומה על הכותב אף אם חלף זמן רב מאז שהסתיימה הכנתה.

19. נזכיר כי עוסקים אנו באישור שקילות התואר לצורך זכאות להטבות שכר במסגרת עבודה בשירות המדינה. הזכאות להטבות מבוססת על כך שהעובד רכש השכלה גבוהה, והתואר האקדמי מלמד על כך. לפיכך אם מתברר כי התואר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, אין לראות בו כמצדיק את מתן ההטבות. יתר על כן, על המדינה כנאמן הציבור למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה שבהן לא מתקבלת "התמורה" החוזית המוסכמת (תואר אקדמי אמיתי) כנגד הטבות שכר ואחרות על פי ההסכמים המחייבים (ראו בבג"צ מוסטקי הראשון סעיף 48). לימודים אקדמיים שאינם משאירים שום חותם אצל הלומד אינם מגשימים את התכלית שבעידוד עובדים לרכוש תואר אקדמי.

קיום ראיון חוזר

21. התובעת טוענת כי היה על המדינה לערוך לה ראיון נוסף. בעניין זה נפסק בבג"צ מוסטקי השני כי המדינה אינה חייבת לערוך למי שבקשתם לאישור שקילות נדחתה ראיון נוסף:

"כעולה מתיאור ההשתלשלות לעיל, המשיבים הודיעו כי הם מוכנים לערוך ראיונות חוזרים לבוגרים אשר בקשתם נדחתה בשל סירובם לשתף פעולה במהלך הראיון המקורי. לטענת העותרים מן הראוי לאפשר קיומו של ראיון חוזר לכלל הבוגרים שבקשתם נדחתה, בין אם הבקשה נדחתה בשל חוסר שיתוף פעולה ובין אם מטעמים פרטניים (כגון חוסר התמצאות בנושאי הקורסים או עבודת הגמר, חשד להעתקת עבודות וכיוצא באלה). איני רואה כי יש מקום לקבל את טענתם הגורפת של העותרים. לכלל הבוגרים נערך ראיון אישי, בו נבחן אופן השגת התואר האקדמי על-ידי הבוגר. העובדה שכמחצית מהבוגרים נמצאו זכאים לאישור שקילות, מבלי שעומדת כנגדם טענה פרטנית כלשהי, מעידה על כך שאין בסיס לניסיונם של העותרים להציג את הראיונות כבלתי סבירים. זאת ועוד; גם לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל טענות פרטניות שונות עמדה האפשרות להשיג על ההחלטה, והשגות אלה נבחנו כולן על ידי המשיבים. מהדיון שנערך בפנינו עלה כי חלק מהשגות אלה התקבל, עובדה אשר יש בה כדי להעיד על כך שההשגות נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה. משהגיעו המשיבים למסקנה כי קיימות בעניינם של חלק מהבוגרים ראיות מנהליות המצדיקות מסקנה כי תואריהם הושגו במרמה, וזאת חרף ההזדמנות שניתנה לבוגרים לשכנע את המשיבים כי התארים הושגו בדרכים כשרות, אין מקום לחייב את המשיבים לערוך ראיונות אלה פעם נוספת.

22. בענייננו, התובעת חזרה והדגישה במהלך הראיון כי איננה זוכרת כמעט דבר הקשור ללימודיה. עיון בתמליל הראיון מגלה כי התובעת התייחסה לרוב השאלות לגופן והשיבה כי אינה זוכרת. נראה כי לא עצת ב"כ היא שמנעה מתן תשובות לשאלות שנשאלה ולא ברור מה יועיל ראיון חוזר.

התובעת אמנם השיגה על החלטת הגף אולם בשום שלב לא ביקשה לזמן אותה לראיון חוזר. יתר על כן, הטענה כי התובעת לא ענתה לשאלון הקשורות לתוכן הלימודים בעצת ב"כ עלתה לראשונה בכתב התביעה שהוגש כ- 6 שנים לאחר דחיית בקשתה של התובעת למתן אישור שקילות.

22. העדר בקיאות בסיסית בתוכן הקורסים שנלמדו ובעבודת הגמר שהגישה התובעת, מבססים כדבעי את החלטת הגף שלא להעניק לתובעת אישור שקילות. משכך החלטתו לדחות את בקשתה למתן אישור שקילות הינה סבירה לחלוטין.

23. התובעת טוענת בסיכומיה, לטענתה בהסתמך על האמור בבג"צ מוסטקי, כי ניתן לשלול את אישור השקילות אך ורק אם הוכח כי התואר הושג במרמה (ראו למשל סעיפים 93-94 לסיכומי התובעת), וכי אין בידי המדינה ראיות המבססות מסקנה מעין זו. ואולם לא כך היא. בבג"צ מוסטקי הראשון נפסק כי שקלול הולם של כל השיקולים הצריכים לעניין מצדיק סירוב למתן אישור שקילות ממי שהתואר האקדמי שקיבל אינו פרי לימודים כהילכתם בין משום שלא ביצע את המטלות הנדרשות לצורך קבלת התואר, ובין משום שהעבודות שהגיש נעשו על-ידי אחרים, ולמעשה קיבל את התואר האקדמי במרמה (סעיף 48 לפסק הדין). תשובותיה של התובעת בראיון, והעובדה שלא ידעה לומר דבר על הקורסים שנטען כי למדה, ועל עבודת הגמר, גם בשים לב לשנים שחלפו מאז סיום הלימודים מבססים את המסקנה כי התובעת לא השתתפה בהליך לימודים תקין, ולימודיה "אינם אמיתיים". לפיכך, יש לדחות טענה זו של התובעת.

אילו הגף היה מתרשם שהתובעת למדה בהליך תקין, סביר להניח כי התובעת הייתה מקבלת אישור שקילות, כפי שקיבלו בוגרים אחרים.

סוף דבר- התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי

ניתן היום, ד' אב תשע"ו, 8 באוגוסט 2016, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".