1. לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת, כנגד הנתבעים להשבת סכומים שהוצאו מחשבונה במרמה על ידי הנתבע 2, מרדכי חן המכונה מולי (להלן: "מולי"), והנתבעת 3, אורנה חן שהייתה אשתו וכיום גרושתו (להלן: "אורנה"), בקנוניה עם הבנק הנתבע מס' 1 (להלן: "הבנק"). כן הוגשה התביעה נגד הנתבעת 4, חב' של מולי (חן) חברה שהייתה בבעלותם ושלטתם של מולי או אורנה.
2. בשנת 2004 הקימו מולי או אורנה חברה נוספת בשם דומה "של מולי (2004) בע"מ". בעת הקמתה של החברה היו בני הזוג נשואים זה לזו ומולי העיד כי ידע על הנעשה בחברות, וכי הוא עצמו לא החזיק בחשבון בנק כלשהו. כן עולה מחומר הראיות כי מולי ניהל את החנות נשוא העסק, אך בעלת המניות בשתי החברות, הדירקטורית ובעלת זכות החתימה בחשבון הבנק הייתה אורנה. אקדים ואציין לעניין זה כי בסיכומיה טוענת אורנה כי מולי שהוא שניהל הכל, היינו את החברות ואת חשבון הבנק, ולה למעשה לא היה מושג בנעשה בהם, כמו גם בחשבון הבנק הפרטי שהיה על שמה בלבד.
3. התביעה היא להשבת כספים שהוצאו מחשבונה של התובעת בבנק כמפורט להלן:

סך של 342,000 ₪ מיום 31.10.2005

סך של 58,000 ₪ מיום 2.11.2005

סך של 165,056 ₪ מיום 15.2.2007.

סך של 278,743 ₪ מיום 29.1.2009.

1. הבנק טוען כי בחשבונה של התובעת בוצעו פעולות מכוח הסכמים ובקשות עליהם חתמה התובעת ואשר אליהם היא מתכחשת במסגרת התובענה, לגביהם הגיש הבנק חוות דעת מומחה השוואת כתבי יד, עו"ד יונתן נפתלי, כדלקמן:
2. בקשה לפתיחת חשבון מיום 7.6.2005;
3. ערבות מיום 8.6.2005 על סך 200,000 ₪ ל"של מולי 2004 בע"מ";
4. הסכם משכון ני"ע מיום 9.6.2005;
5. בקשה להלוואה מיום 2.11.2005;
6. הוראת העברה מיום 2.11.2005;
7. משיכת שיק בנקאי מיום 31.12.2005;
8. ערבות מיום 31.5.2006.
9. ערבות מיום 26.12.2006.
10. בקשה לשינוי מען להמצאת דברי דואר מיום 11.2.2007;
11. הוראת העברה מיום 15.2.2007.
12. בכתב התביעה המקורי שהוגש נגד אותם נתבעים, טענה התובעת כי מולי ניצל את תמימותה כדי לגזול מחשבונה סך של מיליון ₪. לטענתה כשהתלוותה אל מולי לסניף הבנק, פנתה אליה פקידת הבנק ושאלה האם התובעת תהיה מוכנה לסייע למולי בהפחתת שיעורי הריבית שיוטלו עליו נוכח היותה תושבת חוץ. התובעת השיבה בחיוב תוך שווידאה עם הפקידה כי לא תהיה מוטלת עליה חבות כלשהי ולאחר שזו השיבה לה שלא תהיה לה חבות כלשהי, מסרה לה הפקידה מסמכים לחתימה לצורך זה בלבד, מבלי שאפשרה לה לקרוא אותם ולא מסרה לה העתק שלהם. עוד טענה התובעת כי באוגוסט 2010 ניגשה סניף לברר את יתרת חשבונה ואז התברר לה שהחשבון רוקן לחשבונו של מולי, אורנה או החברה, וזאת מבלי שהבנק הודיע לה על כך או קיבל הסכמתה להעברות הכספים.
13. תיקון כתב התביעה אושר בהחלטת המותב הקודם שדן בתובענה (כב' שופטת הבכירה ר' ניב) ביום 26.12.2012. בכתב התביעה המתוקן טוענת התובעת בנוסף כי ממסמכי הבנק שגולו לתובעת לאחר הגשת כתב התביעה המקורי התברר כי על חלק מהמסמכים מופיעה חתימה שלא נחתמה על ידי התובעת, לרבות טופס לשינוי מען, בקשות העברה מחשבון וכן מסמך ערוך בכתב יד להעברת כספים מהחשבון. התובעת טוענת כי המסמכים שצורפו כנספחים א', ב' וג' לכתב התביעה (בקשה לשינוי מען, בקשה להעברת סך של 165,056 ₪ ובקשה מיום 29.1.2009 להעברת סך של 278,743 ₪) לא נחתמו על ידה, והם שאפשרו לבנק להעביר את הכספים מחשבון התובעת ללא הרשאתה.
14. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ביום 3.3.2015. בתצהיר זה העידה בין היתר כי מהמועד שבו נפתח חשבונה, למעט המועד שבו התלוותה למולי וחתמה על מסמכים שיסייעו לו בריבית כאמור לעיל, לא חתמה על מסמכים בנקאיים כלשהם ולכן מעולם לא נתנה לבנק או למישהו אחר כל הוראה להעביר כספים מחשבונה. כן הכחישה את חתימתה על מסמכי משכון ושעבוד ובקשה לבירור מצב חשבון. בנוסף טענה כי לא היא זו ששילמה לעו"ד שיפר מחשבונה את הסך של 342,000 ₪ ולא ביקשה להוציא לפקודתו שיק בנקאי, וכי לא אשרה גם את יתר ההעברות שנעשו מחשבונה.
15. אורנה הגישה תצהיר עדות ראשית לאקוני ביום 25.5.2015. הבנק הגיש תצהיר של עובדת הסניף, אילנה פז, מיום 1.7.2015. ביום 11.2.2016 ערכה התובעת והגישה תצהיר משלים בהתאם להחלטת כב' השופטת ניב מיום 1.11.2015, בו הוסיפה גם טענות מטענות שונות שלא הועלו על ידה בכתב התביעה או בכתב התביעה המתוקן. משכך הגיש הבנק הודעה לפיה מאחר ולאחר הגשת תצהירי הצדדים הגישה התובעת תצהיר עדות משלים, במסגרתו טענה לראשונה כי מסמכי הבנק עליהם מופיעה חתימה ובהם ערבויות שעבודים והלוואות כולם זויפו, והמסמכים הספציפיים הנטענים כמזויפים צורפו לראשונה לתצהיר העדות המשלים, הרי שהבנק מגיש מטעמי זהירות ומבלי לפגוע בטענתו כי מדובר בהרחבת חזית, וברשות בית המשפט (כב' השופטת ניב) חוות דעת גרפולוגית של עו"ד יונתן נפתלי. מולי הגיש תצהיר מיום 28.5.2017.
16. הבנק הגיש ביחס למסמכים שבמחלוקת חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד, עו"ד יונתן נפתלי. התובעת לא הגישה חוות דעת נגדית. התובעת צירפה התכתבות של בא כוחה שפנה למומחה מסוים ושאל אותו אם ניתן להגיש חוות דעת לגבי מסמכים שאינם במקור אלא בצילום, ונענה כי הדבר אינו אפשרי. מעבר לכך שאין מדובר בתצהיר של המומחה לגבי הפנייה אליו ותשובתו, הרי שלרשות התובעת עמדו אותם מסמכים שעמדו לרשות הבנק והיא יכלה לערוך לגביהם חוות דעת מומחה אילו רצתה בכך.

ידיעת השפה העברית על ידי התובעת

1. טענות התובעת על כך שהיא אינה מבינה עברית והיה על הבנק להחתים אותה אך ורק על מסמכים באנגלית מהווה הרחבת חזית.
2. בנוסף אינני מקבלת טענה זו לגופה. התובעת למדה בבית ספר בארץ וממילא דוברת את השפה העברית כשפת אם. בגיל 20 היגרה התובעת ללונדון, אולם הגיעה לארץ לסירוגין וניהלה חשבונות בנק לאורך כל השנים. התובעת עצמה העידה כי היא קראה והבינה את תצהירה.
3. משכך, ככל שיתברר כי חתימתה האותנטית של התובעת מצויה על איזה מהמסמכים, לא תישמע התובעת בטענה כי חתמה על המסמך מבלי להבין אותו בשל כך שאינה יודעת עברית שכן בטענה זו אין ממש.

פתיחת החשבון

1. חשבונה של התובעת התנהל מלכתחילה בבנק לאומי.
2. ביום 7.6.2005 נכנסה התובעת לסניף כשהיא מלווה במולי ופתחה חשבון בבנק.
3. במעמד זה חתמה התובעת על בקשה לפתיחת חשבון, בה מסרה מען למשלוח דואר בנקאי ברחוב ישעיהו 22 בתל אביב.
4. הבנק טוען כי התובעת לא מסרה מספר טלפון שאליו ניתן להתקשר על מנת ליצור אתה קשר.
5. תמוה שבנק אשר פותח חשבון לכל אדם, וודאי לתושב חוץ, ונדרש למלא שלל פרטים אודותיו אינו כולל ברישומיו, לטענתו, את כתובתו של הלקוח בחו"ל ואת מספר הטלפון שלו בחו"ל.
6. כן טוען הבנק כי התובעת חתמה בנוסף על כרטיס דוגמת חתימה ועל בקשה לקבלת שירותים בנקאיים באמצעות קווי תקשורת לרבות באמצעות הפקסימיליה.
7. הבנק צירף לתצהירה של אילנה את המסמכים האמורים אשר נחתמו על ידי התובעת בעת פתיחת החשבון (נספחים א1-3 לתצהיר).
8. בטופס פתיחת החשבון שצורף על ידי הבנק (נספח א1 לתצהיר אילנה, דווקא צוין מספר טלפון 03-6021139 (הוא מספר הטלפון של אילון רובין, חתנה של התובעת, בעלה של דניס רובין משאט, ביתה של התובעת). בנוסף בחלק של "פרטי בעל החשבון" נרשם שוב אותו מספר טלפון.
9. הבנק אף צירף לתצהיר אילנה נספח א3 בקשה לקבלת שירותים בקנאיים באמצעות קווי תקשורת, אולם, בתצהיר המשלים של התובעת טוענת התובעת כי הבנק השמיט את אחד העמודים מהבקשה לקבלת שירותים בנקאיים באמצעות קווי תקשורת, שממנו עולה כי התובעת לא אישרה קבלת הוראות באמצעות הפקס.
10. כפי שיפורט להלן, לטענת הבנק, שלחה התובעת הוראה בפקס לשנות את מענה, מהמען של ביתה בישראל, למען מגוריהם של מולי ואורנה.
11. אף אילו איפשרה התובעת לתת הוראות באמצעות הבנק, וגם על פי גרסת הבנק בעדותה של אילנה, היה על הבנק, עם קבלת ההוראה לשינוי מען באמצעות הפקס, לשוחח עם התובעת על מנת לוודא כי ההוראה הגיעה ממנה.
12. כל שכן שעה שהתובעת לא אישרה מתן הוראות באמצעות הפקס.
13. אלא, שטענת הבנק היא שהוא לא עשה כן מאחר והתובעת לא מסרה מספר טלפון שבו ניתן יהיה להשיג אותה, בארץ או בחו"ל.
14. עוד מילא הבנק בעת פתיחת החשבון מסמך "הכר את הלקוח תיעוד שיחת הכרות לפני פתיחת חשבון לא-תושב/חשבון בעל פטור" (נספח 3 לתצהיר המשלים מאת התובעת. גם שם צוינה כתובת בתל אביב ברחוב ישעיהו 22 בתל אביב אך גם כתובת מגוריה של התובעת בלונדון.
15. צוין כי התובעת היא גמלאית. הנתבעים 2-3 טענו שהתובעת לא עבדה מעולם ולכן לא הייתה גמלאית. לענייננו מדובר באישה ילידת 7.3.1937.
16. בעמוד נוסף של הטופס "היכרות עם לקוח – נספח לתושב חוץ" (נספח 5 לתצהיר המשלים של התובעת) שוב צוינה כתובתה בלונדון ואותו מספר טלפון בתל אביב.
17. בטופס נוסף שמולא, נספח 6 לתצהיר המשלים של התובעת, מופיעה שוב כתובת התובעת בלונדון וגם מספר הטלפון שלה בלונדון (ובנוסף שוב אותו מספר טלפון בתל אביב).
18. הבנק מלין על כך שמסמכים אלו צורפו לתצהירה המשלים של התובעת, ואולם, ראוי היה שכל המסמכים בשלמותם אשר מולאו לפי הפרטים שמסרה התובעת או בחתימתה הקשורים להתנהלות בחשבון היו מובאים על ידי הבנק עצמו, תוך שהיה מוסר כל הסבר או גרסה שהיה מוצא לנכון.
19. במסמך נוסף, טופס ל"יחיד תושב חוץ" בחתימת מנהלת הסניף, נספח 10 לתצהיר המשלים של התובעת, נרשם כי צפויות משיכות מזומנים עד 5,000 ₪ בחודש וכי "לא צפויות העברות בנקאיות לארץ או לחו"ל".

ערבות מיום 8.6.2005

1. הבנק טוען כי יום לאחר שהתובעת הגיעה לסניף יחד עם מולי, ופתחה את החשבון וחתמה על המסמכים שלעיל, נכנסה התובעת לסניף, ביום 8.6.2005 וחתמה על כתב ערבות מתחדשת מוגבלת בסכום לטובת חב' של מולי 2004 בע"מ (נספח ב' לתיק המוצגים מאת הבנק).
2. אין מדובר בנתבעת 4 ששמה "של מולי (חן) בע"מ.
3. אקדים ואציין כי לטענת הבנק ביום שלאחר מכן, ה- 9.6.2005 נכנסה התובעת לסניף הבנק פעם נוספת וחתמה על הסכם משכון.
4. התובעת מכחישה כי הגיעה לבנק בתאריכים אלו והיא מכחישה את חתימתה על שני מסמכים אלו.
5. ביום 8.6.2005 לכאורה חתמה התובעת על כתב ערבות מתחדשת מוגבלת בסכום לטובת של מולי 2004 בע"מ (נספח ב' לתיק המוצגים מאת הבנק), על סך (קרן) של 200,000 ₪.
6. בחלק של פרטי הערבים והחתימות צוין לצד שמה של התובעת שוב אותו מספר טלפון 03-6021139 וחתימתה של התובעת במועד האמור אומתה על ידי אילנה.
7. כחלק מהערבות חתמה התובעת על "הצהרת ערב – (לערב יחיד שאינו מוגן)" כי לא יחולו עליה ההגנות שנקבעו בחוק הערבות התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות").
8. המומחה להשוואת כתבי יד מטעם הבנק קיבל את כתב הערבות המקורי שסומן X1 – X3, ואישר את האותנטיות של החתימה.
9. אילנה מטעם הבנק העידה שהתובעת חתמה על כתב הערבות מולה לאחר שהיא נתנה לה את כל ההסברים המתאימים והתובעת הבינה אותם היטב.
10. משכך הוכחה כנדרש חתימתה של התובעת על כתב הערבות מיום 8.6.2005.

הסכם משכון ני"ע מיום 9.6.2005;

1. לטענת הבנק ביום 9.6.2005 הגיעה התובעת פעם נוספת לסניף וחתמה על הסכם משכון ני"ע.
2. התובעת מכחישה כי הגיעה לסניף ביום זה, ואת חתימתה על המסמך.
3. הבנק טוען כי אילנה אישרה שהסכם משכון ניירות ערך נחתם על ידי התובעת לאחר שהתובעת קיבלה מאילנה הבהרות והסברים מתאימים ולאחר שקראה והבינה על מה היא חותמת.
4. המומחה קיבל לידיו את המסמך המקורי, אותו סימן ב X10 ואישר את האותנטיות של חתימתה של התובעת עליו.
5. משכך אני מקבל את טענת הבנק כי התובעת היא שחתמה על המסמך לאחר שהבינה על מה היא חותמת.

העברת סכום של 342,000 ₪ ביום 31.10.2005 לעו"ד גבריאל שיפר

1. הבנק טוען כי ביום 31.10.2005 נכנסה התובעת לסניף הבנק, ומשכה סך של 342,000 ₪ במזומן לצורך הכנת שיק בנקאי לטובת עו"ד גבריאל שיפר.
2. הוגשו טפסי הפקדת משיכת מזומן וכן צילום בקשה של המחאה בנקאית. אילנה העיד כי פעולה כזו מתבצעת אך ורק בנוכחות הלקוח והבנק טוען כי חתימות התובעת על טופסי משיכת השיק הבנקאי הן אותנטיות (סומן X14 – 16 לחוות הדעת).
3. התובעת מכחישה כי הייתה בסניף באותו יום, כי הוציאה מזומן, וכי בקשה להוציא לפקודת עו"ד שיפר שיק בנקאי. לטענתה נודע לה על כך בדיעבד, והחתימות על מסמכים אלו אינן חתימות שלה.
4. מולי טוען בכתב טענותיו כי לא קיבל כספים כלשהם מהכספים שבחשבונה של התובעת, כי אין לו חשבון בנק בסניף או בבנק, כי אין לו זכות חתימה או יפוי כוח בחשבונה של התובעת וכי הוא לא העביר כספים מחשבונה של התובעת אליו.
5. אורנה טוענת כי לא עולה כלפיה טענה כלשהי ונראה שהתביעה נגדה הוגשה אך ורק משום שהיא רעייתו לשעבר של מולי נטען כי ידוע לאורנה, כי התובעת הייתה מיודדת עם מולי, כי הם ניהלו קשרים עסקיים שונים, כי מדפי החשבון לא ברור לאילו חשבונות הועברו הכספים לכאורה מחשבונה של התובעת וכי אורנה לא קיבלה כספים מחשבונה של התובעת, לא ביקשה לקבל כספים מחשבונה של התובעת ולא ביצעה כל פעולה מכל סוג שהוא בכספי התובעת שהיו בחשבונה בבנק.
6. העולה מהאמור הוא כי מולי ואורנה טענו בכל דרך אפשרית כי לא קיבלו כספים מכספי התובעת בחשבון, היינו מכספי ההעברות מחשבונה של התובעת נשוא התובענה.
7. אורנה העידה בסעיף 11 לתצהירה כי עו"ד שיפר היה בא כוחו של אחיו של מולי אשר ניהל נגד מולי מאבק משפטי.
8. בחקירה הנגדית של התובעת על ידי בא כוחה של אורנה נעשה ניסיון להציג לתובעת הסכם של עו"ד שיפר שמולי והאחים שלו חתומים עליו ולכאורה גם התובעת. מסמך זה לא הוצג ולא נטען על ידי אורנה קודם לכן והתובעת הכחישה כי היא הייתה חלק מאותו הסכם: "ש. ידוע לך על איזשהו הסכם כלשהו של מולי והאחים שלו? ת. כן. ש. היית מעורבת בהסכם הזה? ת. לא. מה פתאום? רק ידעתי עליו. לא הייתי מעורבת בזה. לא. ש. את מכירה את עורך דין גבריאל שיפר? ת. בהחלט. ש. רוצה להראות לך הסכם של עורך דין גבריאל שיפר שמולי והאחים שלו חתומים עליו וכתוב שההסכם הוא יחד איתם ועם החתימה שלך? ת. לא. זה לא חתימה שלי. לא מוכר לי בכלל דבר כזה. אני לא מכירה דבר כזה" (עמ' 25 ש' 16-24 לפרוטוקול).
9. ככל שבידי אורנה היה מסמך של הסכם בין מולי, אחיו והתובעת לא ברור מדוע הוא לא הוצג עוד קודם לכן ומדוע לא זומן לעדות עו"ד גבריאל שיפר שיעיד על כך שההסכם נערך גם עם התובעת. שנית, גם אילו הוכח דבר זה, עדיין הוא היה סותר את טענת מולי כי לא קיבל כספים מחשבונה של התובעת בבנק.
10. בסיכומיה מוסיפה אורנה עדות ביחס לאותו הסכם לכאורה, ומדוע לא הציגה אותו קודם לכן, אולם לא ניתן להביא "עדויות" נוספות במסגרת הסיכומים, עדויות אשר לא הוגשו במסגרת הבאת הראיות בתיק.
11. מולי העיד (בסעיף 10 לתצהירו) כי "לא ניתנה לי ערבות או הלוואה ואני לא נתתי ערבות או הלוואה בשום דבר שקשור לתיק התביעה או לתובעת או לנתבעים אחרים. אני לא חתום על שום דבר ולא קשור לתביעה" וכן (בסעיף 14 לתצהירו): "כספים לא הועברו לחשבונות על שמי בשום דרך שהיא. אין כאלה". וכן (בסעיף 15 לתצהירו): "אני לא מיופה כוח ולא לקחתי אף אגורה מהכספים הנטענים".
12. בכל תצהירו מולי לא מעיד דבר לעניין קבלת כספים כלשהם מחשבונה של התובעת. ההיפך הוא הנכון, הוא שב ומצהיר כי לא קיבל כסף כלשהו מכספה של התובעת.
13. לאחר שמיעת העדויות אין חולק כי הסכום האמור מחשבונה של התובעת שולם לעו"ד שיפר עבור חוב של מולי לאחיו קשר עם הסכסוך המשפטי שהיה ביניהם. עו"ד שיפר ייצג את אחיו של מולי, בסכסוך משפטי זה שהיה בין האחים בבית המשפט לענייני משפחה.
14. למצער מעדותו של מולי עצמו עולה כי, בסתירה חזיתית לאשר נטען על ידו בכתב ההגנה ובתצהירו, כסף של התובעת אשר הוצא מחשבונה, ואשר נתבע בתביעה זו בין יתר העברות הכספים שנעשו מחשבונה, שימש לתשלום חוב אישי שלו לאחיו.
15. מכיוון שמולי לא טען מעולם כי ביקש מהתובעת סכום זה, ואף לא טען כי התובעת הסכימה לתת לו סכום זה, ולאור עדותו העומדת בסתירה חזיתית לגרסתו בכתב ההגנה ובתצהיר, קמה לתובעת הזכות לקבל ממולי השבה של הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
16. לאור עדותו הברורה של מולי בחקירתו הנגדית, לא ברורה טענתו בסעיף 4 לסיכומים כי: "אדרבא הוכח כי גרסת הנתבע, נכונה היא – ואף הבנק בעצמו אישר אותה בכתב הגנתו שלא קיבל כספים מהחשבון של התובעת ולא בוצע אליו העבר (צ"ל העברה – ר.פ.א).
17. שונה הדבר ביחס לבנק וביחס לאורנה.
18. בתצהירה הראשון בסעיף 46 העידה התובעת: "למיטב ידיעתי עוה"ד שיפר ייצג את אחיו של חן ולמיטב ידיעתי נגד חן ו/או אורנה חן ו/או את של מולי בע"מ. אני לא שילמתי לעו"ד שיפר את הסכום שנטען בסך 342,000 ₪ ולא ביקשתי להוציא לפקודתו שיק בנקאי על סכום זה ואיני יודעת מדוע ולשם מה הוצא סכום זה מחשבוני, דבר עליו למדתי בדיעבד. אני גם לא משכתי סכום של 342,000 ₪ בקופה כפי שמופיע בדפי הבנק".
19. בתצהיר המשלים מיום בסעיף 23 העידה: "סעיף 13 – האמור בסעיף זה אינו נכון. לא הייתי בסניף, לא במועד זה ולא בכלל – לא הפקדתי מזומן, לא משכתי מזומן, ולא משכתי שיק בנקאי. לא לפקודת עורך הדין שיפר ולא בכלל. מעבר לאמור בסעיף 46 לתצהירי מיום 3.3.2015 ומבלי לגרוע מהאמור לעיל באשר להעדרם של מסמכים מקוריים, הרי שגם בעין בלתי מזויינת רואים כי אין דומה החתימה על המסמכים ד'1-4 בסעיף 14 בינם ובין עצמם, לא לחתימתי וגם לא לדוגמת החתימה שצורפה כנספח א2 לתצהיר הבנק". ובסעיף 24 לתצהיר העידה: מעולם לא משכתי את הסכום שנטען בסך 342,000 ₪ ולא שילמתי לעו"ד שיפר את הסך הנטען ולא ביקשתי להוציא לפקודתו שיק בנקאי ואינני יודעת מדוע על ידי מי ולשם מה הוצא סכום זה מחשבוני, דבר עליו למדתי בדיעבד".
20. התובעת נשאלה בעניין זה בחקירתה הנגדית "ש. לגבי ה 342 אלף שנמשכו, את לא היית בבנק, מישהו נכנסה עם תעודת הזהות שלך ומשכה את הכסף? ת. לא. אני לא ידעתי על זה עד המשפט. לא ראיתי את זה אף פעם (עמ' 21 ש' 16-17 לפרוטוקול).
21. אילנה העידה כי כאשר לקוח מבקש להוציא שיק בנקאי, הדבר נעשה מול הלקוח כאשר הוא מגיע לסניף.
22. הבנק הציג את המסמכים הרלוונטיים למחלוקת זו.
23. נספח ד2 לתיק המוצגים של הבנק אסמכתא על הפקדת מזומן. נספח ד1 לתיק המוצגים של הבנק אסמכתא על משיכת מזומן שנעשתה לכאורה לפני אילנה ביום 31.10.2005 ולכאורה חתום על ידי התובעת; ונספח ד3 צילום המחאה בנקאית.
24. המומחה סימן את המסמכים הרלוונטיים הללו ב- X14 – X16, ואישר את האותנטיות של חתימות התובעת על מסמכים אלו.
25. התובעת כאמור לא הגישה חוות דעת נגדית.
26. בכך הוכיח הבנק את טענתו בדבר האותנטיות של חתימות התובעת הנדרשת לצורך הגנתו.
27. משכך התביעה ברכיב זה נגד הבנק, נדחית.
28. כך גם אין לחייב את אורנה בחוב זה. מדובר בחוב אישי של מולי, בסכסוך משפטי משפחתי שלו (ככל הנראה סכסוך ירושה). לכך אין דבר וחצי דבר עם אורנה, ולא די לעניין זה שהיא הייתה אשתו של מולי באותה עת.
29. משכך נדחית התביעה נגד אורנה ברכיב זה.

העברת סך של 58,000 ₪ ביום 2.11.2005 מחשבון התובעת לחשבונה של אורנה

1. יומיים לאחר הוצאת השיק הבנקאי מחשבונה של התובעת לעו"ד גבריאל שיפר, הגיעה התובעת לבנק ונטלה הלוואה בסך 400,000 ₪ על מנת שישמש כפיקדון שיוחזק כביטחון לאשראי בחשבון החברה של מולי 2004 בעלויות מופחתות (נספח ה' לתצהירה של אילנה).
2. הבנק הציג סיכום שיחה ובקשת הלוואה ואילנה העידה כי התובעת הבינה היטב את תנאי ההלוואה וכי ניתן לה הסבר מקיף בעניינם (עמ' עמ' 36-37 לפרוטוקול).
3. המומחה אישר כי חתימת התובעת על בקשת ההלוואה ועל פרוטוקול השיחה.
4. נטען על ידי הבנק כי באותו יום, 2.11.2005, התובעת נתנה הוראת העברה בסך 58,000 ₪ לחשבונה הפרטי של אורנה, וכי טענתה של התובעת ביחס להוראת העברה זו נטענה לראשונה במסגרת תצהיר עדותה המשלים, תוך שינוי והרחבת חזית אסורה, וכי לבנק לא היה יומו להגיב לה שכן לא הגיש תצהיר משלים.
5. בנוסף טוען הבנק כי יש להעדיף את עדותה של אילנה על פני עדותה של התובעת.
6. ההעברה בוצעה לכאורה לפני אילנה.
7. בסיכומים מעלה ב"כ התובעת טענות ביחס למספרי זיהוי הפעולה וטוען כי מהמספרים עולה שלכאורה מדובר בפעולות מאוחרות יותר אך בתאריך של יומיים קודם, אולם אילנה לא נחקרה בשאלה זו של מיספור הפעולות.
8. עפ"י עדותה של אילנה בעמ' 32 לפרוטוקול מדובר בהעברה שנעשתה מחשבון התובעת לחשבון הבנק הפרטי של אורנה. כן העידה אילנה בעניין זה: "ש. יש פה מסמך מ 2.11.05, פה זה שעה 10:33, העברה של 58 אלף שקל". ת. לחשבון של גברת אורנה חן. זה בנוכחותה. זה אפילו לא בפקס. היא הייתה בסניף וחתמה על בקשה להעביר את הכסף".
9. מסמך זה סומן על ידי המומחה מטעם הבנק ב X18, אשר ציין כי מדובר בצילום ולא במסמך מקורי. כן ציין לגביו המומחה כי המסמך באיכות פקס גרוע ולפיכך כל שניתן לקבוע הוא כי קיימת אפשרות לכך שמדובר בחתימות אותנטיות. כך גם ציין לגבי הוראת העברת סך של 165,056 ₪ שסומן על ידו X17.
10. משכך, ראשית מדובר בהוראה שהועברנ בפקס, שלא כפי שאפשרה התובעת לתת הוראות בחשבונה. אך גם אם לא כך הוא, האותנטיות של החתימה של התובעת לא הוכחה.
11. בנוסף, ביחס לאורנה, הרי שהעברה זו סותרת את גרסתה, כי היא לא קיבלה כספים מחשבונה של התובעת.
12. אם אכן כטענתה של אורנה היא לא ביקשה כספים כלשהם מהתובעת, מדוע שהבנק יעביר כספים מחשבונה של התובעת לחשבונה של אורנה.
13. גם בחקירתה הנגדית לא מספקת אורנה גרסה כלשהי המסבירה את קבלת הסכום על ידה. בחקירתה הנגדית נשאלה אורנה: "קיבלת או ביקשת כספים מהתובעת" והשיבה: "לא" (עמ' 57 לפרוטוקול). ובעמ' 58 לפרוטוקול העידה: "ש. הגעת עם מזל לבנק מתישהו? ת. לא. ש. ביקשת ממזל לחתום על משהו בבנק? ת. לא".
14. בעמ' 62 לפרוטוקול העידה אורנה: "ש. על העברה על בסך של 58,000 ₪ מחשבונך (צ"ל לחשבונך – ר.פ.א) ידעת עליה? ת. לא ידעתי".
15. לגבי העברה זו והעברה נוספת שנעשתה לחשבונה של אורנה היא טוענת בסיכומיה כי מתצהיר מכתב התשובה של התובעת לבקשת אורנה לדחיית התביעה על הסף נודע לאורנה לראשונה שביום 15.2.2007 הועבר לחשבונה סך של 165,056 ₪ מחשבונה של מזל ובהמשך נודע לה על העברת הסך של 58,000 ₪.
16. בסיכומים טוענת אורנה כי במשך כל שנות נישואיהם ניהל מולי את חשבון הבנק של אורנה ואורנה לא ניהלה אותו וכי למולי לא היה חשבון בנק משל עצמו, הוא היה הרוח החיה וניהל וביצע פעולות בחשבונה של אורנה וכי "יכול להית שמזל העבירה את הכספים כדי לסייע למולי בעניין כזה או אחר ו/או כחלק מתשלום כזה או אחר בגין התחשבנויות וקיזוזים כאלה ואחרים שהיו בין מזל למולי...."
17. ראשית באשר לטענה האחרונה, כי התובעת ביקשה לסייע למולי בסכומים כאלה ואחרים, מדובר בהשערה גרידא ואורנה אף לא ניסתה להוכיח אותו בין בראיות משל עצמה ובין בחקירה הנגדית של התובעת.
18. באשר לרישא, כעולה הן מהעדויות של מולי והן של אורנה, מולי לא ניהל חשבון בנק בכלל. הוא לא היה דירקטור בחברות שניהלו את העסק המשותף שלו ושל אשתו דאז אורנה, ואת העסק עצמו הוא ניהל. גם מולי וגם אורנה היו ערבים כלפי הבנק להתחייבויות שתי החברות. למעשה מדובר בהתנהלות משותפת של שני בני הזוג, וכפי שכבר נקבע בפסקי דין קודמים בעניינם. כמו כן, לא ניתן לקבל מאת אורנה, אדם בגיר ובריא טענה כי נכנסו לחשבון הבנק שבבעלותה היחידה, שהיא הייתה מורשית החתימה היחידה בו, סכומי עתק, שהיא לא ידעה על קיומם. ככל שלא ידעה, הרי שמדובר בעצימת עיניים לשמה. מכל מקום אורנה לא הוכיחה טענה זו.
19. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1-3, יחד ולחוד בסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל. אורנה, מכוח העובדה שקיבלה את הסכום לחשבונה; מולי מכוח העובדה שבפועל החשבון שימש אותו בה במידה ששימש את אורנה, וכי רק למראית עין הוחזק החשבון בבעלותה של אורנה בלבד; ואת הבנק – מכוח העובדה שביצע העברה על סמך הוראה שהועברה בפקס, בניגוד להוראות הלקוחה – התובעת, ובנוסף, מכוח העובדה שלא נעשה על פי חתימתה של התובעת. כמו כן אלמלא פעל הבנק ברשלנות בעניין זה, היה מוודא ישירות מול התובעת ולו טלפונית כי נתנה את הוראת ההעברה.

ערבות מיום 31.5.2006, ומיום 26.12.2006

1. לטענת הבנק ביום 31.5.2006 התובעת נכנסה לסניף וחתמה על ערבות מתחדשת נוספת מוגבלת בסכום של 100,000 ₪ להבטחת חבות החברה של מולי 2004 בע"מ לבנק (נספח ו' לתצהירה של אילנה).
2. ביום 26.12.2006 התובעת חתמה על ערבות מתחדשת נוספת מוגבלת בסכום של 240,000 ₪ להבטחת חבות החברה של מולי 2004 בע"מ לבנק (נספח ז' לתצהירה של אילנה).
3. אילנה העידה כי נתנה לתובעת את כל ההסברים הנדרשים לערבויות אלה והמומחה אישר כי חתימות התובעת על ערבויות אלה הן אותנטיות (סומנו X4-9 לחוות הדעת).
4. לפיכך אני מקבלת את טענת הבנק כי חתימתה של התובעת על הערבויות ניתנה לאחר שהבינה על מה היא חותמת.

שינוי מען התובעת הרשום בבנק

1. לטענת הבנק ביום 11.2.2007 התובעת העבירה לבנק טופס שינוי מען להמצאת דברי דואר במסגרתו ביקשה כי דברי דואר מחשבונה יישלחו לכתובת: רחוב בורלא 11/34 בתל אביב היא כתובתו של מולי. אילנה העידה כי זמן מה לאחר מכן, כאשר התובעת הגיעה לבנק, היא אישרה בעל פה את שינוי המען האמור (עמ' 34-35 לפרוטוקול).
2. כפי שצוין לעיל, ובניגוד לטענת הבנק, התובעת לא ביקשה ולא התירה מתן הוראות לבנק באמצעות הפקס.
3. כפי שציינתי לעיל, גם הטענה של הבנק כי אין לו איך להשיג את הלקוח, גם אם הייתה נכונה, אין בה כדי לסייע לו, שכן היה עליו לדאוג לקבל מהתובעת מספר טלפון בו ניתן להשיג אותה כאשר היא בארץ וכאשר היא בחו"ל ובהתחשב בכך שהיא התגוררה דרך קבע בחו"ל. לא יעלה על הדעת, שלבנק אין דרך להשיג לקוח שלו (לפחות לא בלי שיש למצב חריג זה הסבר נאות).
4. לא אף זאת אלא שבידי הבנק היה בפועל מספר הטלפון של התובעת בלונדון וכן מספר הטלפון של חתנה.
5. לפיכך אין ממש בטענת הבנק כי לא הייתה לו אפשרות להשיג את התובעת מאחר וזו לא השאירה מספר טלפון.
6. הבנק היה צריך לנקוט משנה זהירות כאשר מדובר בשינוי כתובת לכתובתו של הלקוח שהתובעת ערבה לו (באופן עקיף, באמצעות חברה שהיא לכאורה בבעלות אשתו, אך בפועל את עסקיה של החברה מנהל מולי, וכאשר הבנק כן ראה לנכון לקבל ערבות שני בני הזוג לחבות החברה כלפי הבנק), וכאשר הבקשה מגיעה מפקס השייך לאותו נערב.
7. הבנק טוען כי זמן מה לאחר מכן ביקרה התובעת בבנק, ואילנה זוכרת כי התובעת וידאה איתה את שינוי הכתובת והסבירה זאת באי רצונה שביתה תדע על התנהלותה בחשבון. על כך העידה אילנה.
8. בכל הכבוד, לא ניתן לבסס את גרסת הבנק על עדות זו. בנק אמור להתנהל על סמך מסמכים שבכתב ולא על סמך אמירות בעל פה. ידוע היטב לפקידי הבנק כי בקשות לשינוי כתובת הן בקשות מהותיות, וכל פקיד סביר היה מנצל את ההזדמנות שהתובעת בסניף הבנק ומחתים אותה על בקשה לשינוי מען כדת וכדין, לפניו ולא בפקס.
9. לא הובאה גם כל ראייה לתמוך בטענת הבנק כאילו רצתה התובעת להסתיר מביתה את התנהלותה בחשבון הבנק שלה.
10. בחקירתו הנגדית נשאל המומחה מטעם הבנק לגבי המסמך "ש. לגבי X19 מסמך "מען להמצאת דבר דואר". רואים לכאורה את החתימה שהיא שונה בהרבה פרמטרים משאר החתימות. אתה מסכים? ת. כן. ש. החתימה הזאת נתת לה מדרג של שקילות. ת. לא. כתבתי שהיא מבוצעת באופן איטי ומשובש והדבר היחיד שאפשר להגיד על שאני לא יכול לשלול את האפשרות שזה אותנטי. שזה להגיד כמעט כלום. זה מחוץ למדרג המסקנות. יכול להיות שבן אדם זייף את החתימה של עצמו, יכול להיות שמישהו אחר, לא יודע. אני מסכים שצורנית זה נראה מאוד שונה ואיטי. ש. אמרו לך שבתאריך החתימה הזאת התובעת היתה בחו"ל? ת. לא. (עמ' 47 לפרוטוקול).
11. עולה מהאמור כי אין לפנינו כל חוות דעת מומחה התומכת בכך שהחתימה נעשתה על ידי התובעת. למען האמת, כל הממצאים של המומחה מטעם הבנק מצביעים על כך שזו אינה חתימתה של התובעת.
12. במועד בו נטען כי נשלח הפקס לשינוי הכתובת ביום 11.2.2007 שהתה התובעת בחופשה בארגנטינה ולא יכול להיות חולק כי לא יכלה לשלוח את הפקס מהארץ. התובעת הגישה העתק דפי הדרכון הרלוונטיים.
13. ההשערה שהתובעת שלחה את הבקשה מארגנטינה אל מולי ואורנה והם שלחו את הפקס מהארץ, שהועלתה על ידי אילנה, אין לה שום אחיזה בחומר הראיות שלפניי, ואינני מקבלת אותה. גם ההשערות של אורנה בעניין זה אינן טובות יותר.
14. עוד באותו יום בו נשלח הפקס, שינה הבנק באמצעות אילנה את מענה של התובעת ברישומיו.
15. שינוי זה נעשה שלא בהתאם לדין ולא בהתאם להסכם של הבנק עם הלקוחה – התובעת, והוא אף זה שאפשר בהמשך התנהלות לא נאותה של מולי ואורנה לריקון חשבון הבנק.

העברה של 165,056 ₪ מחשבונה של התובעת לחשבונה של אורנה ביום 15.2.2007

1. הבנק טוען כי טענת התובעת ביחס להוראת העברה זו נטענה לראשונה במסגרת תצהיר עדותה המשלים תוך שינוי והרחבת חזית אסרה ולבנק לא היה יומו להגיב לה שכן לא הגיש תצהיר משלים, ולפיכך היא אינה חלק מתיק זה. בנוסף טוען הבנק כי יש להעדיף את עדותה של אילנה על זו של התובעת.
2. אין בטענה משום הרחבת חזית משום התובעת טענה מלכתחילה כי הנתבעים יחד ולחוד רוקנו את חשבון הבנק שלה, לרבות סכום זה. לגבי האופן שבו עשו כן רשאית התובעת להביא ראיות בשלב מאוחר יותר, אולם הרחבת חזית אין בכך.
3. לטענת הבנק, במהלך שנת 2009 נקלעה החברה של מולי 2004 בע"מ לקשיים ולא סילקה את חובה לבנק. הבנק הוציא העתק מכתב התראה לכתובת המעודכנת של התובעת במחשבי הבנק (אצל מולי ואורנה), ומשלא נפרע החוב של החברה לבנק, מימש הבנק את הערבויות של התובעת, וביום 29.1.2009 העביר הבנק את הכספים מחשבון התובעת לכיסוי חבויות החברה לבנק בסך של 278,743.76 ₪.
4. התובעת טוענת כי בד בבד עם שינוי המען על ידי הבנק, לכאורה הבנק מקבל מסמך שבו מבוקשת העברה בסך של 165,056 ₪ מחשבונה של התובעת לחשבונה של אורנה וכבר ביום 15.2.2007 הבנק באמצעות אילנה מבצע את ההעברה. גם הפעם הבנק לא מתקשר אל התובעת.
5. מסמך זה סומן על ידי מומחה הבנק כ X17.
6. לטענת התובע ליד החתימה בחוות דעת המומחה סומן חץ קטן ונכתב "זיוף אני מבינה שקיבל הבנק את זה בפקס". ב"כ התובעת טוען בסיכומים כי מהכיתוב האמור עולה כי המומחה לא הכין את חוות הדעת אלא אישה ערכה אותה.
7. כן מפנה ב"כ התובעת לחוות הדעת שם המומחה קובע ביחס לחתימות X17-18 כי הן באיכות פקס גרועה ולפיכך כל שניתן לקבוע הוא כי קיימת אפשרות לכך שמדובר בחתימות אותנטיות. לטענתו היה על המומחה לבחור באחת משתי מסקנות אפשריות אחרות "לא ניתן לשלול אפשרות לזהות/שונות" או "לא ניתן להגיע למסקנה על בסיס החומר שהומצא לבדיקה". מכל מקום, קביעה זו של המומחה פירושה שלא הוכחה האותנטיות של חתימת התובעת על הערבות.
8. אני סבורה שאין ממש בטענה כי מאן דהוא אחר פרט למומחה ערך את חוות הדעת.
9. עם זאת אין ספק כי מסקנתו של המומחה אינה תומכת בכך שהמסמך נחתם על ידי התובעת ואף ההיפך הוא הנכון.
10. זאת ועוד, אינני מקבלת את טענת הבנק כי היה על התובעת להוכיח את הזיוף, אלא שלאור טענת הזיוף היה על הבנק להוכיח את האותנטיות של החתימה, וזאת לא עלה בידו ביחס למסמכים שהמומחה שלו עצמו לא מצא כי יש סבירות גבוהה כי התובעת חתמה עליהם.
11. משכך, ראיתי לנכון לקבל את התביעה ברכיב זה נגד הנתבעים 1-3 יחד ולחוד. נגד אורנה שכן קיבלה את הסכום לחשבונה, בו לה בלבד יש זכות חתימה, וכמפורט לעיל; נגד מולי – באשר כאמור לעיל, למעשה חשבון הבנק "הפרטי" של אורנה שימש בה במידה את שני בני הזוג, שהפעילו מהותית ביחד את העסק המשותף "תחת שמה" של אורנה באופן פורמאלי; נגד הבנק – באשר ביצע הוראה של העברת תשלום שלא עפ"י הוראת הלקוחה – התובעת, שלא עפ"י חתימתה, מבלי ששוחח איתה לאור סכום ההעברה הגבוה, ולאחר שהפנה את התכתובות למען אחר שלא היה כתובתה.

סך של 278,743 ₪ מיום 29.1.2009

1. סכום זה הועבר לכיסוי חבות של חב' של מולי 2004 בע"מ לבנק, בהתאם לכתבי הערבויות שנחתמו על ידי התובעת.
2. כפי שפורט לעיל שתי החברות הופעלו על ידי שני בני הזוג: מולי ואורנה והעסק שאותו הפעילו החברות. מדובר בחברות בבעלות מלאה שלהם, כאשר פורמאלית בעלת המניות היא אורנה אך למעשה היא מהווה "פרונט" לעסק משותף של שניהם ולפעילות משותפת של שניהם.
3. משכך אני מחייבת את מולי ואורנה יחד ולחוד לשלם את הסך של 278,743 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.1.2009 ועד למעוד התשלום.
4. אשר לבנק, הוא פעל בהתאם לכתבי ערבות שנחתמו על ידי התובעת כדת וכדין.
5. אין לקבל את טענת התובעת כי הבנק לא סיפק לו מסמכים ביחס לחובות של חב' של מולי 2004 בע"מ. התובעת היא שלא צירפה חברה זו כבעלת דין לתובענה, ולא נעשה שום בירור לגבי טענה זו.
6. משכך התביעה ברכיב זה נגד הבנק, נדחית.

הטענה כי בעלת המניות בחב' של מולי 2004 בע"מ היא ביתה של התובעת מיקה קרמר

1. מולי טוען כי ביתה של התובעת הייתה רשומה כבעלת מניות בחברה של מולי 2004 בע"מ כבר בשנת 2007.
2. התובעת הכחישה טענה זו.
3. מולי או אורנה לא הגישו הודעת צד ג' נגד ביתה של התובעת. גם חב' של מולי 2004 לא הייתה בעלת דין בתובענה זו לאחר שהתובעת שגתה בשמה של הנתבעת 4, ככל הנראה משום שלא הייתה מודעת לקיומן של שתי חברות בשם כמעט זהה, ולאחר שאף אחד מהנתבעים לא העמיד את התובעת על טעותה במסגרת כתבי ההגנה שהוגשו.
4. בחומר הראיות שלפניי אין הוכחה מספקת לטענה זו של הנתבעים. מכל מקום, הטענה איננה נכונה, ואף לא הועלתה לגבי המועד שבו ניתנו הערבויות על ידי התובעת, שאז אין מחלוקת כי מי שהייתה בפועל בעלת המניות והדירקטורית הייתה אורנה, אשר כפי שקבעתי לעיל הייתה פרונט לבעלות וניהול משותפים שלה ושל מולי.
5. לפיכך אין בטענה זו של הנתבעים כדי לשנות דבר מקביעותי שלעיל.

סוף דבר

1. הנתבעים יישאו בחיובים כמפורט לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד העברת כל תשלום מחשבון התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים לתובעת בפועל.
2. בנוסף ישלמו הנתבעים 1-3 יחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט לרבות הוצאות אגרה, וכן שכ"ט בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין בדבר שכ"ט מינימלי.
3. שיעור שכ"ט עו"ד נקבע על הצד הנמוך בהתחשב באופן ניהול התובענה על ידי התובעת, שגרם להתארכות שלא לצורך של הדיונים, תוך העלאת טענות בדבר כפירה של התובעת באמיתות חתימתה שראוי היה שלא תעלה, ומתן עדות מתחמקת.

ניתן היום, כ' טבת תשפ"א, 04 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.