ב"כ המאשימה: עו"ד רועי רייס

ב"כ הנאשם: עו"ד דוד חכמוב

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, הנאשם הינו אביהם של הקטינים ד.ר (יליד 1999) וא.ר (יליד 2002) (להלן: "הקטינים"). במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הנאשם התגורר עם הקטינים ועם רעייתו בבית באריאל (להלן: "הבית").
3. במהלך התקופה שבין שנת 2006 לשנת 2009, נהג הנאשם להכות את הקטינים בהזדמנויות שונות ובנסיבות שונות, בין השאר כמפורט להלן:
4. א. במהלך שנת 2006, במועד שאינו ידוע במדויק, בבית, עת צפו הקטינים בטלוויזיה והחלו לריב ביניהם, קרא א.ר לנאשם. בהגיעו, הצליף הנאשם בישבנו של ד.ר באמצעות חגורה.
5. ב. בחודש נובמבר 2008, במועד שאינו ידוע במדויק, בבית, עת שיחק ד.ר מול המחשב, החל אחיו, א.ר, להכותו. ד.ר הכה את א.ר בחזרה, וזה החל לבכות. בשמעו את הבכי, הגיע הנאשם למקום והצליף בד.ר בידיו וברגליו באמצעות חגורה.
6. ג. ביום 5.1.09, עת שהו הנאשם, רעייתו והקטינים בחדר האורחים שבבית, הטילו הנאשם ורעייתו עונש על א.ר, אשר בעקבותיו פנה א.ר לפינת החדר והחל לבכות. הנאשם ניגש אל א.ר והצליף ברגליו באמצעות חגורה.
7. ד. ביום 11.1.09, לאחר שחזרו הקטינים מבית הספר לבית, שיחק א.ר במחשב. לאחר כשעה וחצי, רצה ד.ר לשחק במחשב ומשך את א.ר מכיסאו. א.ר קרא לנאשם, ובהגיעו, הצליף הנאשם בישבנו של ד.ר באמצעות חגורה.

תסקירי שירות המבחן

1. על-פי תסקיר שירות המבחן הראשון, מיום 1.3.13, הנאשם כבן 38, נשוי ואב לשני ילדים בני 10 ו-13, שהינם המתלוננים. הנאשם הודה בפני שירות המבחן בעובדות כתב האישום, אך השליך את האחריות על התנהגות הקטינים. לדבריו, הגיב כך מתוך דאגה לקטינים.
2. הנאשם תאר מערכת יחסים תקינה עם רעייתו (להלן: "הרעיה") במהלך שנות נישואיהם. דבריו נתמכו על ידי הרעיה, שתארה אותו כבעל טוב ואב מסור. בשיחה שניהל שירות המבחן עם הרעיה, היא טשטשה קשיים ובעיות בקשר הזוגי ובתפקוד ההורי של הנאשם, כאשר לטענתה הוא לא נהג באלימות כלפי הקטינים.
3. בני הזוג עלו ארצה בשנת 2001 עם בנם הבכור. הנאשם השתלב בארץ במסגרת עבודה, אך לא למד באולפן. תאר תפקוד תעסוקתי תקין לאורך השנים. הנאשם חווה משבר עלייה, התקשה להתחבר למנטאליות השונה ולא למד עברית. תאר חוויה של חוסר שייכות וזרות, ניתוק מהמסגרת המשפחתית המורחבת וממעגל החברים. תאר כי חייו מרוכזים בעבודה ובבית, כאשר הנאשם חש לכוד בתוך המסגרות הללו. שירות המבחן התרשם ממצבו הרגשי הירוד של הנאשם.
4. באשר לקשר עם הקטינים, הנאשם תאר עצמו כאב מסור ודואג, כאשר ציין כי בנו הצעיר סובל מהפרעת קשב וריכוז ומטופל בריטלין. על רקע זה תאר בעיות התנהגות של הבן הצעיר ועימותים בין הקטינים. לדבריו, במצב של לחץ, כאשר התקשה להתמודד עם התנהגות הקטינים, הגיב באיומים ובאלימות. הגיב כך מתוך חוסר אונים וחוסר כלים להתמודדות בונה עם המצב.
5. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין כיום את ההשפעות ההרסניות והמזיקות שיש להתנהגותו האלימה כלפי הקטינים על עולמם הרגשי. הנאשם מסר כי פנה למסגרת הרווחה בבקשה לקבל הדרכה הורית. שירות המבחן פנה לעובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה, אך טרם קיבל מידע אודות הטיפול שעברו בני הזוג ואודות תוכניות להמשך טיפול. לאור כך, המליץ שירות המבחן על דחיית הדיון למשך שלושה חודשים.
6. על-פי תסקיר שירות המבחן השני, מיום 30.5.13, בשיחה עם שירות המבחן במהלך תקופת הדחייה, שיתף הנאשם כי הוא והרעיה החלו בהליך גירושין מתוך הבנה כי שניהם מתקשים לחוות את המסגרת הזוגית כמסגרת תומכת ומכילה, וכל אחד מהם חש בדידות ותסכול בקשר הזוגי.
7. באשר לקשר של הנאשם עם ילדיו, שיתף הנאשם כי ניכרים קשייו בהתמודדות עם מצבו של בנו הבכור כבן 13, אותו תאר כמצוי בתהליך הידרדרות, כשהוא נעדר ממסגרת בית ספרית ומשוטט ברחובות. כן תיאר קושי של הרעיה בהתמודדות למול התנהגויות פורצות גבולות של הבן הבכור והיעדרותו הממושכת מבית הספר. הנאשם שיתף כי הוא והרעיה פנו למחלקת הרווחה בבקשה לשלב את בנם הבכור במסגרת חוץ ביתית.
8. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מצוי בתחושות קשות של חוסר אונים, ייאוש וכעס נוכח מצבו של הבן הבכור. כן התרשם כי לאור הליך הגירושין, הנאשם מתקשה לגייס כוחות להתמודדות בתחום ההורי. הנאשם נמנע ממעורבות בחינוך בנו הבכור, עובדה שמרחיקה אותו מבנו ויוצרת אווירה של מתח וריחוק. באשר לקשר עם בנו הצעיר, תאר קשר תקין. הנאשם מסר כי בעקבות הליך הגירושין הוא נמצא בחובות כספיים כבדים ואינו משלם תשלומי משכנתה מספר חודשים.
9. שירות המבחן שוחח עם הרעיה. הרעיה מסרה כי שניהם קיבלו החלטה משותפת להיפרד. תיארה את הנאשם כשותף בהחלטות הקשורות לחינוך הקטינים, ושללה התנהגות אלימה של הנאשם כלפי הקטינים.
10. שירות המבחן שוחח אף עם העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה, שמסרה כי במהלך השנה האחרונה, בני הזוג השתתפו בהדרכה הורית, עד כה סה"כ 40 פגישות. חלק פגישות משותפות של הנאשם והרעיה, וחלק עם כל אחד מהם בנפרד. בתחילה, התרשמה העו"ס ממוטיבציה לשינוי בתחום ההורי של בני הזוג, כאשר בני הזוג רכשו כלים להתמודדות בונה ונורמטיבית לחינוך הקטינים וניסו ליישם אותם בקשר עמם. בהמשך, בני הזוג שיתפו כי הם מתמודדים עם חוויות ייאוש, בעיקר מול התנהגותו של בנם הבכור. העו"ס התרשמה כי הנאשם מבין כיום את ההשפעות ההרסניות והמזיקות של התנהגותו האלימה כלפי הקטינים על עולמם הרגשי. הנאשם הצהיר כי מאז הגשת התלונה במשטרה, הוא אינו נוקט באלימות כלפי הקטינים. דבריו נתמכו על ידי הרעיה. העו"ס מסרה כי הקשר עם המשפחה אמור להסתיים בתקופה הקרובה, כאשר בני הזוג משתפים פעולה עם מחלקת הרווחה בכל מה שקשור לקטינים.
11. שירות המבחן קיבל דו"ח עדכני מאגף הרווחה אודות מצב הקטינים. מהדו"ח עולה כי הבן הבכור משוטט ברחובות, אינו לומד בבית הספר ומתקשה לתפקד. הבן הבכור עצמו סירב לשתף פעולה בטיפול. מצבו של הבן הצעיר מוגדר כתקין. בדו"ח צוין כי לא התקבלו דיווחים נוספים על התנהגותו האלימה של הנאשם כלפי הקטינים וכי הקטינים נמצאים במעקב לשכת הרווחה.
12. שירות המבחן ציין כי במהלך תקופת הדחייה התחזקה התרשמותו כי מדובר באדם המתמודד עם משבר רגשי וכלכלי, כאשר הטלת עונש מאסר בפועל, גם אם ירוצה בעבודות שירות, עלול לגרום לפגיעה בתפקודו של הנאשם, בפרנסת המשפחה ובמשפחה כולה. שירות המבחן ציין כי קיימת חשיבות לשילובו של הנאשם בקשר טיפולי בשירותיו, וזאת כדי לאפשר לו לעבד תכנים הקשורים לחוויות התפרקות המשפחה ולחיזוק תפקודו כאב מיטיב עבור הקטינים. לאור האמור, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מרתיע על הנאשם בדמות מאסר על תנאי והעמדתו במבחן למשך שנה.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נורית בביוף, כתב האישום מתאר לאורך תקופה ארוכה, החל משנת 2006, עת היו הקטינים בני 4 ו-7, כי הנאשם נהג להכותם בהזדמנויות ובנסיבות שונות. בין היתר פורטו בכתב האישום 4 אירועים, שבהם הנאשם הצליף באמצעות חגורה בקטינים, בידיהם, ברגליהם ובישבנם. תופעת האלימות נגד קטינים במשפחה היא נגע חברתי קשה, כאשר בכל שנה אנו עדים לאלפי מקרים של אלימות במסגרת התא המשפחתי. המסר שצריך לצאת מבתי המשפט הוא שמי שנוקט באלימות כלפי ילדיו הקטינים, לא יכול לצפות לחסדי בית המשפט. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הנזקים הנפשיים שנגרמו לקטינים, אשר באו לביטוי אף בכתב האישום. תסקירי שירות המבחן מציירים תמונה מורכבת של תהליך אותו עבר הנאשם. הנאשם והרעיה עברו הליך טיפולי, אך לא ברור אם קיימת הפנמה של חומרת המעשים. בתסקיר הראשון הנאשם מתואר כאדם שלא הפנים את חומרת העבירות, אלא משליך את האחריות על ילדיו הקטינים. בתסקיר השני אמנם מצוין כי הנאשם ורעייתו עברו הדרכה הורית במהלך השנה האחרונה, אך אין התייחסות לשאלה האם הנאשם הפנים הפנמה כנה את הפסול שבמעשיו. המאשימה טענה כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן להטלת מאסר על תנאי וצו מבחן. באשר לחלוף הזמן, טענה המאשימה כי כאשר מדובר בתיקי אלימות נגד קטינים בתוך המשפחה, בדרך כלל המתלוננים חושפים את האלימות בשלבים מאוחרים יותר, ולכן חלוף הזמן מאפיין תיקים של אלימות במשפחה. כתב האישום הוגש ביוני 2011 ומאז הייתה שורה ארוכה של דחיות מטעם ההגנה, בין היתר לצורך הידברות ושילוב הנאשם בטיפול. המאשימה טענה כי העונש הראוי הינו 6 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.
2. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד מיכאל דוידוב, בתסקיר השני שירות המבחן אף לא ממליץ על עונש של עבודות שירות, אלא על מאסר על תנאי. אמנם מדובר בתקופה ארוכה של כ-3 שנים, אך מדובר בכ-4 מקרים, בעיקר כאשר התנהל ויכוח בין שני הקטינים. הנאשם חשב בטעות שאפשר לחנך ילדים באמצעות חגורה. הנאשם הודה בטעותו, עבר את הטיפולים שהיה זקוק להם, וכבר מספר שנים שלא נשנו מקרי אלימות במשפחה. מדובר באדם מבוגר, ללא עבר פלילי, מפרנס את המשפחה, לא אגרסיבי, אוהב את המשפחה. ב"כ הנאשם עתר להטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי.
3. הנאשם עצמו שלח הודעה מיום 10.7.13 לעניין העונש. הנאשם טען כי המעשים שיוחסו לו בכתב האישום מתייחסים למקרים בודדים מהשנים 2006 ו- 2008, כלומר לפני למעלה מ-5 שנים. הנאשם טען כי לא נמנע בשום שלב מלעשות כל שביכולתו על מנת למנוע סבל ממשפחתו ואת הישנותם של המקרים. הנאשם טען כי מעבר לעובדה שהודה במעשים המיוחסים לו, הוא עבר הליך טיפולי ושיקומי, יחד עם בת זוגתו, בסיוע משרד הרווחה באריאל. הנאשם ציין כי הוא אוהב את ילדיו מעמקי נשמתו וכי לא יעשה דבר אשר יפגע בהם.

דיון וגזירת הדין

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בדרך של עבודות שירות למשך תקופה קצרה באופן יחסי.
2. בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו זכותו החוקתית של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל גופו, ובפרט זכותו של ילד להיות מוגן מפני אלימות הוריו מולידיו.
3. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון שנאמרו בע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל (2000):

"יש לקבוע כי ענישה גופנית כלפי ילדים או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכל וכל, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה הכלח. הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק אגרוף, בו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו. הילד תלוי בהורהו, זקוק לאהבתו, להגנתו ולמגעו הרך. הפעלת ענישה הגורמת לכאב ולהשפלה אינה תורמת לאישיותו של הילד ולחינוכו, אלא פוגעת היא בזכויותיו כאדם. היא פוגעת בגופו, ברגשותיו, בכבודו ובהתפתחותו התקינה. היא מרחיקה אותנו משאיפתנו לחברה נקייה מאלימות. אשר על כן, נדע כי שימוש מצד הורים בעונשים גופניים או באמצעים המבזים ומשפילים את הילד כשיטת חינוך, הינו אסור בחברתנו כיום".

1. יפים לעניין זה אף דבריו של כב' השופט ח' כבוב בת"פ (מח' ת"א) 40166/05 מדינת ישראל נ' מורזין (6.12.07):
2. "מדובר בעבירות שמעבר לפגיעתן הפיזית בקטין, עלולות לגרום לתוצאות הרות אסון מבחינת הקטין במובן זה שהשפעתן על התפתחותו המנטאלית של הקטין היא קריטית, ולעיתים קטינים סובלים משך שנים רבות מאותן טראומות שחוו במהלך ילדותם כתוצאה ממעשי אלימות נמשכים והתעללות נפשית שהייתה מנת חלקם בעת קטינותם.
3. אין ספק שקטין זכאי לצפות להגנה מצד הוריו שאמורים דווקא לשמש לו חומה בצורה של הגנה, ולמרבה הצער קטינים מוצאים עצמם לעיתים חשופים לסכנת אלימות והתעללות דווקא מצד אלה שאמורים להגן עליהם, תוך מעילה בחובתם כהורים, תוך ביטול מוחלט של רצון הקטינים, ביטול מוחלט של כבודם, ביטול מוחלט של זכותם שלא לפגוע בגופם...".
4. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית בערך המוגן. הנאשם הכה את ילדיו הקטינים באמצעות חגורה בארבעה מקרים שונים. בשנת 2006, הצליף הנאשם בישבנו של ד.ר באמצעות חגורה, בנובמבר 2008, הצליף הנאשם בד.ר בידיו וברגליו באמצעות חגורה, בינואר 2009 הצליף הנאשם ברגליו של א.ר באמצעות חגורה, ובאותו חודש הצליף באמצעות חגורה בישבנו של ד.ר. החומרה המשמעותית במקרה דנן טמונה בכך שהנאשם עשה שימוש בחגורה, אשר באמצעותה הצליף בילדיו.
5. לעניין טענת ההגנה, לפיה הנאשם הצליף בחגורה כדרך חינוך של ילדיו, יפים הדברים שנכתבו על ידי כב' השופט נ' סולברג בת"פ (מח' י-ם) 2122/06 מדינת ישראל נ' פלונית (30.1.07):
6. "הנה כי כן, התפתחויות חברתיות ותרבותיות גוררות עימן בהכרח גם שינוי בגישה החינוכית... אם לפי אופיו של הדור, הכאה איננה מתאימה עוד לשמש כאמצעי חינוכי, כי אז יש לזנוח אמצעי זה, ולנקוט באמצעים מועילים. בידוע, כי עם שינויי העיתים, נשתנו הטבעים. אי אפשר להתעלם מן התמורות שחלו בשדה החינוך, בפרהסיה וברשות היחיד. יתר על כן: במידה שאכן הכאה שוב אינה יעילה כשיטת חינוך, ובודאי אם היא צפויה להביא לתוצאות הפוכות, הרי ששב איסור ההכאה הכללי למקומו, והכאת הילדים תהא אסורה כפי שכל הכאה הריהי בגדר איסור.
7. אף-על-פי-כן, ראויה הנאשמת להתחשבות במסגרת השיקולים לקולא במסורת מבית אבא. אביה הכה אותה בילדותהּ והמשיך בכך מסורת מדורי-דורות. כך במשפחתה של הנאשמת, כך אצל שכנותיה וכך בקהילתה (ראו והשוו: ש' דותן, "על מקומה של 'ההגנה התרבותית' במשפט הפלילי בישראל" הסנגור 86 (מאי 2004) 5 והמקורות הנזכרים שם)".
8. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסר על תנאי וכלה ב-6 חודשי עבודות שירות כמפורט להלן:
9. בת"פ (י-ם) 7166-07-10 מדינת ישראל נ' פלוני (11.11.12), הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת קטין בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, ונדון ל-6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.
10. בת"פ (אשד') 524-07 מדינת ישראל נ' נעים (15.11.10), הורשע הנאשם, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כנגד קטין, ונדון ל-4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.
11. בת"פ (י-ם) 29041-01-11 מדינת ישראל נ' פלוני (7.7.13), הורשע הנאשם על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפת קטין על-ידי אחראי ובתקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, ונדון ל-3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.
12. בת"פ (פ"ת) 23834-07-12 מדינת ישראל נ' פלוני (12.3.13), הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת קטין על-ידי אחראי, וכן בעבירה של איומים, ונדון למאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות למשך 3 חודשים.
13. בת"פ (ב"ש) 48462-09-11 מדינת ישראל נ' פלוני (19.11.12), הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (קטין), והוארך מאסרו המותנה של 12 חודשים.
14. בת"פ (נצ') 13808-02-09 מדינת ישראל נ' סאבא (20.7.11), הורשעה הנאשמת על-פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפת קטין, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, ונדונה למאסר על תנאי למשך 9 חודשים.
15. בת"פ (כ"ס) 7748-03-11 מדינת ישראל נ' פלוני (25.3.139, הורשע הנאשם על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של תקיפת סתם של קטין על-ידי אחראי ובתקיפה בנסיבות מחמירות, ונדון ל-8 חודשי מאסר על תנאי.
16. בת"פ (כ"ס) 46917-11-11 מדינת ישראל נ' ת' ל' (1.5.13), הורשעה הנאשמת על-פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפת קטין על-ידי האחראי עליו, ונדונה ל-6 חודשי מאסר על תנאי.
17. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
18. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; הצלפה באמצעות חגורה של הקטינים עלולה הייתה לגרום לנזקים פיזיים לקטינים.
19. הנזק שנגרם מביצוע העבירה; אלימות הורים כלפי ילדיהם הקטינים גורמת, מלבד לנזקים הפיזיים, אף לנזקים נפשיים שנותרים בקטינים למשך שנים רבות.
20. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הנאשם ביצע את העבירות המתוארות בכתב האישום כדי לחנך את ילדיו.
21. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל מעונש מאסר על תנאי וכלה ב-6 חודשי עבודות שירות.
22. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו ממין העניין. השיקול השיקומי מצדיק הקלה בעונשו של הנאשם, אך בתוך גבולות המתחם. הנאשם, ואף הרעיה, השתתפו במהלך השנה החולפת בהדרכה הורית, סה"כ כ-40 פגישות.
23. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
24. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; מובן הדבר כי עונש מאסר בפועל, ולו בדרך של עבודות שירות, יפגע בנאשם. הנאשם מתמודד עם משבר כלכלי ורגשי, והטלת מאסר בפועל עלולה להעמיק ולהחמיר משברים אלו.
25. הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; מובן כי עונש מאסר בפועל יפגע אף במשפחתו של הנאשם. הנאשם אב לשני ילדים קטינים, אשר יחד עם הרעיה, דואג לפרנסתם של הקטינים. עקב הליך הגירושין שהחלו בני הזוג, הנאשם מצוי בחובות כספיים.
26. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם הודה במיוחס לו ונטל אחריות למעשיו. הנאשם אף הודה במעשיו בפני שירות המבחן. בתחילה, הנאשם נטה להטיל את האחריות למעשיו על ילדיו הקטינים ועל התנהגותם. בהמשך, הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו, ואף השתתף יחד עם הרעיה בהדרכה הורית. על-פי תסקיר שירות המבחן השני, הנאשם מבין כיום את ההשלכות ההרסניות שיש להתנהגותו האלימה על ילדיו ועל עולמם הרגשי.
27. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; העבירות בוצעו במהלך השנים 2006- 2009, כאשר האירוע האחרון התרחש בתחילת שנת 2009, משמע חלוף זמן של כ-4 שנים. יחד עם זאת, יש לציין כי התמשכות ההליך רובה כולה הייתה בשל בקשות דחייה מצד ההגנה לצורך הידברות ולצורך שילובו של הנאשם בטיפול.
28. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. הנאשם נעדר עבר פלילי.
29. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לחומרת העבירה.
30. סוף דבר
31. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
32. מאסר בפועל למשך חודש וחצי, אשר ירוצה בעבודות שירות. עבודות השירות תבוצענה בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות בעירית ראש העין רח' שילה 21, ראש העין. תחילת עבודות השירות ביום 17.10.13.
33. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מהיום כל עבירה של אלימות כלפי בן משפחה.
34. צו מבחן למשך שנה מהיום.
35. מזכירות בית המשפט תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן.
36. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים.