1. בתיק זה הוגשה כנגד הנתבע בקשה לביצוע שיק שמסר הנתבע לתובעת ע"ס 66,750 ₪. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק.

לאחר הגשת ההתנגדות, הגישה התובעת כנגד הנתבע (וכנגד שותפו) תביעה כספית-חוזית, ע"ס 419,475 ₪. הנתבע הגיש כתב הגנה.

קודם להגשת שתי תביעותיה של התובעת, כמפורט לעיל, הגישו הנתבע ושותפו תביעה, אף היא כספית-חוזית, נגד התובעת ומנהלה בבית משפט השלום בפתח-תקוה

ע"ס 1,000,000 ₪. התובעת הגישה כתב הגנה.

2. אין חולק שכל התביעות מבוססות על פרשה אחת. לבקשת התובעת ובהסכמת הנתבע אוחד הדיון בתביעות החוזיות.

הצדדים חולקים בשאלה אם יש מקום לאיחוד הדיון בתיק דנא לדיון המאוחד שלעיל.

יוער, כי התנגדות הנתבע טרם נדונה לגופה.

3. לטענת הנתבע, אין צורך ויעילות בדיון בהתנגדות דנא ויש להורות על איחוד הדיון בתביעה השטרית עם הדיון המאוחד כאמור. לגישת בא כוחו, עסקינן בשיק שנמסר במסגרת עסקת היסוד בין הצדדים, שהיא נשוא ההליכים שאוחדו. יתירה מזאת, הנתבע התגונן במסגרתה תביעה החוזית וכל טענותיו שם חוזרות על האמור בהתנגדותו דנא, כך שממילא אין נפקות להכרעת בית המשפט בהתנגדות, שהרי הנתבע יזכה להתגונן מפני ה"חוב" בכל מקרה. זאת ועוד, התובעת כללה בתביעתה החוזית, את מלוא סכום ה"חוב" לשיטתה, כך שלמעשה היא מנהלת הליך כפול בגין אותו חוב. כך יש ללמוד מסע' 27 לכתב התביעה שהגישה.

אליבא התובעת, אין לאחד הדיון, למצער בטרם ייחקר הנתבע על האמור בתצהירו התומך בהתנגדות, שכן לתובעת שמורה הזכות לנסות ולהביא לקריסת טענות הגנתו ביחס לעילה השטרית. לדעתה, על בית המשפט להכריע בהתנגדות, בטרם תבחן שאלת איחוד הדיון, שהרי לא מן הנמנע כי ההתנגדות תדחה ושאלתה איחוד לא תבוא כלל אל העולם.

4. בחנתי טענות הצדדים ומצאתי כי דין הבקשה לאיחוד הדיון להתקבל במלואה, תוך מתן רשות לנתבע להתגונן בתיק זה. אלה טעמיי:

א) הדין

תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ,ד – 1984 קובעת:

"520.  ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו."

הפסיקה קובעת, כי לצורך איחוד הדיון אין צורך בחפיפה מוחלטת, לא של נושא הדיון ולא של זהות בעלי הדין, ולמעשה די בקיומה של השקה בנושאי הדיון, ו/או בזהות בעלי הדין כדי להחליט על איחוד הדיון, וזאת על מנת לייעל את הדיון, לחסוך בזמן שיפוטי ובהוצאות ולמנוע סיכון של פסיקה שיפוטית סותרת (ראו למשל בש"א 9784/07 חב' נופית ייזום והשקעות בע"מ נ' חברת סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ, לא פורסם).

מטרתה של הסמכות לאיחוד הדיון הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הוסברה היטב על ידי דר' א. וינוגרד בספרו תקנות סדר הדין האזרחי, (כרך שני) (הוצאת הלכות, 2000) בעמ' 710-709, כדלקמן:

"המטרה העיקרית של איחוד עניינים היא לחסוך בזמן ובהוצאות, ועל כן יינתן צו איחוד רק כאשר יהיה זה נוח ויעיל שהעניינים אכן יתבררו בעת ובעונה אחת, וכאשר אין הצדק לבירור חוזר ונשנה של אותה סוגיה עצמה בפני שופטים שונים".

קרי: המבחן המוצע על ידי דר' וינוגרד הוא "מבחן הנוחות והיעילות בניהול הדיון ומניעת הסתבכותו והשהייתו", וכך גם הסביר הנשיא א. ברק (כתוארו אז) את מטרתה של תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי ברע"א 5669/99 אזולאי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), בהבהירו:

"תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי מטרתה לייעל את הדיון למנוע כפל דיון, מקום שמתעוררות שאלות דומות של משפט ועובדה (ראו ע"א 721/82 ידע גליל ואח' נ' Onda Machinery Trading Co, פ"ד לט (4) 720). אפילו לא היה מקום מלכתחילה לפיצול התביעות באופן שננקט, עדיין אין בכך להצדיק בירור חוזר ונשנה של אותה סוגיה עצמה בפני שופטים שונים...".

ב. במקרה הנדון, כבר מתקיימים שני הליכים בבית משפט זה, שהדיון בהם אוחד. הפרשה הנגלית מכל שלושת ההליכים היא אותה פרשה. אין מחלוקת כי השיק נשוא תיק זה נמשך ונמסר ע"י הנתבע לתובעת במסגרת עסקת היסוד בין הצדדים, אותה עסקה שלטענתו הופרה ע"י התובעת (כשהתובעת טוענת כי הנתבע ושותפו הם אלו שהפרו אותה).

לפי ההלכה הפסוקה, צד קרוב לשטר, רשאי לעורר טענות הגנה במישור החוזי, ככל והשטר נמסר במסגרת עסקת היסוד בין הצדדים. והנה כאן, טען הנתבע לכשלון תמורה, כיון שלדידו התובעת לא סיפקה את שהיתה צריכה לספק ע"פ התחייבויותיה בעסקה החוזית.

לטעמי, המדובר בטיעון הגנה לו שתי פנים: הן הגנה במישור השטרי (כידוע, כשלון תמורה היא טענת הגנה כנגד ביצועו של שטר), הן הגנה במישור החוזי (טענה להפרת המוסכם).

יעילות הדיון, החיסכון בזמן ובמשאבים אחרים, הן של מערכת המשפט, הן של בעלי הדין כולם, מחייבת, על כן, את בירור השאלות העובדתיות והמשפטיות כמקשה אחת.

ג. כמו כן, כפי שציינתי לעיל, החוב המגולם בשטר נכלל ממילא בתביעה הכספית שהגישה התובעת. כנגד תביעה זו התגונן הנתבע באותן טענות שהוא מתגונן בהן בהתנגדותו. קרי: התוצאה המעשית של קבלת התנגדותו (אם היתה מתקבלת), תהיה שמיעת הגנתו בכפילות – תוצאה שאיננה רצויה מבחינת יעילות הדיון כמפורט לעיל. התוצאה המעשית של דחיית התנגדותו (אם היתה נדחית), היא שהנתבע עדיין יתגונן באותן טענות במסגרת ההליך החוזי. משמע – עלולה להווצר תוצאה, שבוודאי איננה רצויה ואיננה מתקבלת על הדעת, לפיה אותה הגנה שנדחתה במסגרת דחיית ההתנגדות, תשמע בדלתיים פתוחות ללא צורך קבלת רשותו של בית המשפט, בתביעה החוזית. כלומר – לדחיית ההתנגדות לא תהא כל משמעות.

לחיזוק גישתי, ועל מנת שלא יצא הנייר חסר –

בסע' 27-30 לכתב התביעה שהגישה התובעת לאחר הגשת ההתנגדות, היא מפרטת את תחשיב סכום התביעה. לטענתה, הנתבע ושותפו, חייבים לה את סכום ההוצאות שהוציאה לצורך קיום מטרת החוזה (גידול משותף של תפוחי אדמה) במחצית – 344,761 ₪.

על כך הוסיפה חוב בגין מים, שסיפקה לטענתה לנתבע ולשותפו, לצורך גידול תות-שדה על ידם – 42,460 ₪.

והנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך 32,254 ₪, יוצרים את סכום התביעה.

בסע' 27 הזכירה התובעת כי הוגשו שני שיקים לביצוע, אחד מהם הוא השיק דנא. והיא מציינת: "אין בנקיטת ההליכים במסגרת תיקי ההוצל"פ הנ"ל, כדי למנוע הגשת תביעה זו, כל עוד לא יהא כפל גבייה".

רוצה לומר: שהחוב נשוא השיק כלול בסכום התביעה החוזית, שהרי אם אחרת – מדוע היה צריך להוסיף הערה בדבר העדר חשש לכפל גבייה.

המסקנה הינה כי שתי התביעות של התובעת – השטרית והחוזית כאחד – דנות באותו חוב עצמו. האם יעלה על הדעת, שניתן לקיים תוצאה אפשרית, כי הנתבע יינגף במישור השטרי ויזכה במישור החוזי?

ד. ב"כ התובעת טענה כי השיק דנא ניתן עבור מטרה ספציפית ולפיכך אין לאחד הדיון בעניינו עם הדיון הכללי על ההתקשרות בין הצדדים. לא מצאתי יסוד לטענה זו. נטען כי השיק נמסר עבור אספקת המים לחלקת התות. זה עומד בסתירה לאמור בסע' 27 לתביעה החוזית שם נטען כי: "שני שיקים שנמסרו לה לבטחון".

נראה שתביעתה הנוספת של התובעת מלמדת כי אמנם השיק דנא נמסר לה לצרוך הבטחת ביצוע התחייבויות הנתבע לפי ההסכם שנכרת בין הצדדים, ומשכך הוא חלק אינטרגלי מעסקת היסוד. השיק ניתן לביצוע רק בהתקיים התנאים לשמם נמסר, וזאת לשיטת התובעת עצמה.

כידוע, על מנת לבצע שטר שנמסר לביטחון, שדינו כשטר על תנאי, יש להראות כי מושכו לא קיים את התנאים המובטחים על ידי השטר.

5. על כן, נכון הוא בעיני כי יאוחד הדיון בכל ההליכים הנ"ל וכי תינתן לנתבע רשות להתגונן במסגרת תיק זה, על מנת שהגנתו (שממילא מצויה כבר בפני בית המשפט ביחס לאותה פרשה) תתברר במלואה. כאן המקום להזכיר את סמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשת רשות להגן גם במעמד צד אחד (תקנה 205(ג) לתקנות הנ"ל).

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים ותפעל לאיחוד הדיון בתיקים כאמור.

6. לנוכח התוצאה, תשא התובעת בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר.