הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בתשלום ארנונה בגין נכס המצוי ברחוב ז'בוטינסקי 106 בעיר פתח תקווה, הידוע כגוש 6367 חלקה 62 (להלן: "הנכס"). לטענת התובעים, עיריית פתח תקווה גבתה מהם בשנים 2004-2006 דמי ארנונה על פי חיוב שגוי, אולם סירבה להשיב את הכספים שנגבו ביתר. מכאן התביעה שלפניי, שעניינה השבת דמי ארנונה בסך 100,770 ₪.

עיקר טענות התובעים:

2. התובעים הנם בעלים משותפים ומחזיקים של הנכס. הנכס כולל מבנה תעשייה וסככה. הנתבעת היא מי שערכה את חשבונות הארנונה בגין הנכס.

3. הנכס סווג על ידי הנתבעת כ"מבנה תעשיה" בשטח של 491 מ"ר, הכולל הן את מבנה התעשייה והן את הסככה שלצידו.

4. בין השנים 2004-2006 עמד הנכס ריק והתובעים הם שנשאו בדמי הארנונה. בשנת 2008 בוצעה מדידה חוזרת של הנכס. תוצאות המדידה העלו כי שטחו של הנכס הנו 375 מ"ר כדלקמן: שטח מבנה התעשייה הינו 248.3 מ"ר ושטח הסככה הינו 126.7 מ"ר.

5. הנתבעת תיקנה את חיובי הארנונה בגין הנכס רק בשנת 2009. לגבי השנים שקדמו לכך, השיבה הנתבעת כי השומות התיישנו וסירבה להשיב לתובעים את ההפרשים.

6. הואיל והנתבעת גבתה מהתובעים ארנונה ביתר יש לחייבה בהשבת תשלום ארנונה בגין 116 מ"ר העודפים למשך שלוש שנים (2004-2006), בסך 74,084 ₪. בנוסף, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום 26,686 ₪ המהווים "תוספת ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש" כאמור בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980.

עיקר טענות הנתבעת:

7. חיובי הארנונה בין השנים 2004-2006 נשלחו לתובעים בהתאם לנתונים שהיו בידי הנתבעת.

8. סיווג שטח הנכס נעשה בהתאם לפניות ובקשות התובעים. התובעים או מי מטעמם הקטינו את שטח הנכס, מבלי לדווח על כך לנתבעת ומבלי לפנות אליה בדרישה לשנות את חיובי הארנונה.

9. כאשר נודע לנתבעת על השינויים שבוצעו בנכס, בסוף שנת 2008, הקטינה את שטחו לצורך חיובו בתשלום ארנונה לגודל 375 מ"ר.

10. בהתאם לסעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] הנטל להוכיח מה היה שטחו של הנכס בין השנים 2004-2006 מוטל על כתפי התובעים. אולם הם כשלו בהוכחתו.

11. בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, השגה על שומת ארנונה יש להעלות לפני מנהל הארנונה תוך 90 יום מיום קבלת השומה השנתית. בחלוף מועד זה, הפך החיוב בארנונה לחלוט.

12. התביעה דנן הוגשה ביום 29.6.11. בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, התיישנה עילת התביעה בגין חיובי התובעים בארנונה בשנת 2004.

13. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעים: מר זלי כהן - בן זוגה של תובעת מס' 1 ומי שניהל את הנכס.

מטעם הנתבעת: מר קובי גולומברק - מנהל אגף עסקים ותעשייה בנתבעת ומי ששימש כמנהל הארנונה בנתבעת בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה.

דיון והכרעה:

14. לטענת התובעים, במסגרת חשבונות לחיוב ארנונה שערכה הנתבעת, סווג הנכס כ"מבנה תעשיה" ששטחו 491 מ"ר. הנכס כלל מבנה וסככה. מר זלי כהן הסביר בעדותו לפניי שבין השנים 2004-2006 עמד הנכס ריק. חשבונות הארנונה עבור אותן שנים הוגשו לתובעים. לדבריו: "קיבלנו חיובים והאמנתי לעירייה, הרבה שנים, אני מכיר את עיריית פ"ת, האמנתי להם" [פר' עמ' 9, ש' 18].

15. בשנת 2008 הושכר הנכס ל"מוסך המגדל". לאור חשדו של בעל מוסך המגדל כי שטח הנכס אינו 491 מ"ר, הציע לו מר כהן להזמין מודד מטעם הנתבעת. לדבריו:

"בשנת 2008 הוא בא אלי בעל המוסך, ואמר לי תשמע, מר כהן, המקום הזה לא נראה לי בשטח שאתה מדבר עליו, שעליו אנו משלמים. אז אמרתי לו, אתה יודע מה תפנה לעירייה, הם מטפלים בזה כל השנים, ותבקש מודד. אז הגיע מודד מטעם העירייה, שקבע שהשטח הוא לא 491 מ"ר כולו, אלא 375 מ"ר ומתוך זה 127 מ"ר סככה ו-248 מ"ר מבנה...".

[פר' עמ' 10, ש' 1-4]

16. בהתאם לממצאי המדידה שנערכה, תיקנה הנתבעת את חישוביה ומכאן ואילך גבתה ארנונה עבור שטח שגודלו 375 מ"ר.

17. בחודש ספטמבר 2008, לאחר ביצוע המדידות על ידי הנתבעת, הושכר הנכס למוסך גוליבר בשכירות משנה. שוכר המשנה הגדיל את הסככה בלבד והגיש בקשה לנתבעת לצורך קבלת רישיון עסק. במבנה הבלוקים לא ביצע שוכר המשנה כל שינוי [סעיף 7 ל-ת/1].

18. בקשות התובעים להשיב להם כספי ארנונה שגבתה הנתבעת ביתר בין השנים 2004-2006 נענו בשלילה. נוכח האמור, הגישו התובעים ביום 23.6.09 השגה למנהל הארנונה ובה דרשו את השבת הכספים.

19. בתגובתה להשגה מיום 5.8.09 כתבה הנתבעת כדלקמן:

"בעקבות הבדיקות והמדידות שנעשו למדה העירייה, כי הנכסים נשוא השגתכם אינם מחויבים בהתאם לדין והתאימה את חיובי הארנונה של החברה בהתאם לשטחים ולשימושים שנעשים בפועל בנכס".

20. כעולה מתגובתה, מודה הנתבעת בגביית כספים שלא כדין. חרף האמור, סירבה להשיב לתובעים את כספי הארנונה שגבתה ביתר. מטעמים אלה עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בהשבת כספי הארנונה שגבתה ביתר.

21. הנתבעת זימנה לעדות מטעמה את מר יעקב גולומבק, מי ששימש כמנהל הארנונה בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה זו.

22. לטענת מר גולומבק, הנתבעת לא שגתה במדידת שטח הנכס בין השנים 2004-2006. לדבריו: "...הרשות לא טעתה בכלום" [פר' עמ' 18, ש' 7, 9]. מר גולומבק הסביר כי בהתאם לנתונים שהיו בידי הנתבעת בין השנים 2004-2006, עמד שטחו של הנכס על 491 מ"ר. התובעים חויבו בתשלום ארנונה בהתאם לנתונים אלה.

23. בשנת 2005 החלה הנתבעת לבצע "סקר מדידות ובדיקת שימושים בכל אזורי התעשייה בעיר" [פר' עמ' 22, ש' 19-21]. במסגרת בדיקות אלה, ביצעה הנתבעת, ביוזמתה, מדידה של השטח ביום 28.9.06. הבדיקה האחרונה נעשתה ביום 18.5.08 לדברי מר גולומבק:

"היישום של תוצאות המדידות האלה, לאחר בידוד המדידות יושם ב-2008 או 2009, למיטב זכרוני בשנת 2008 כבר, מי שהחזיק בנכס הדיירים ולא בעלי הנכס..." [פר' עמ' 19, ש' 19-21].

24. בדיקות אלה העלו כי שטח הנכס הינו 375 מ"ר ולא 491 מ"ר כפי שנקבע. לגרסת מר גולמבק, הבדל זה נבע מהקטנת שטח הנכס שביצעו שוכריו בסוף שנת 2008. מרגע שנודע לנתבעת על הקטנת שטח הנכס, עדכנה את רישומיה והוציאה דרישות תשלום ארנונה לפי שטח שגודלו 375 מ"ר.

25. הנתבעת צירפה "פירוט תשלומי הארנונה לשנת 2006" [נספח 4 ל-נ/1]. מנספח זה עולה כי שטח הנכס הינו 491 מ"ר ותשלומי הארנונה בגין שנה זו היו רציפים. מר גולומבק עומת עם נספח 4 ועם תשובת "מנהל הארנונה" להשגה [נספח 7 לנ/1]:

"ש. בשנת 2006 אתה מציין שהתגלה שהחיובים בארנונה לא לפי הדין, אתה מציין זאת בסעיף 2.

ת. כן. מה שכתוב זה מה שכתוב.

ש. האם נכון שבנספח 4 החיובים של שנת 2006, לא קשורים למדידה. אמרת שאת כל ההתחשבנות עשינו בשנת 2008.

ת. היישום בוצע בשנת 2008".

[פר' עמ' 19, ש' 27-31]

26. בכתב התביעה טענו התובעים כי מדידת שטח הנכס בוצעה בשנת 2008. יחד עם זאת, כפי שעולה מראיות הנתבעת, קדמה למדידה שבוצעה בשנת 2008, מדידה נוספת שבוצעה בחודש ספטמבר 2006. הואיל ומדידה זו נזכרת בראיות הנתבעת ואף עולה במפורש מתשובת "מנהל הארנונה" להשגה, אינני רואה בכך הרחבת חזית אסורה.

27. לטענת מר גולומבק חיוב התובעים בתשלום ארנונה בגין הנכס נעשה כדין, בהתאם להוראות "ארנונה כללית לשנת הכספים 2004 – צו המיסים" של הנתבעת (להלן: "צו המיסים"). על כן, הימנעות התובעים מפניה לנתבעת כנגד חיובי הארנונה בין השנים 2004-2006 בזמן אמת, שוללת מהם את זכותם לפנות אל בית המשפט בתביעת השבה.

28. במחלוקת זו, אין דעתי כדעת הנתבעת.

סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") קובע כי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית, רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד אחד מאלה:

"...

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו".

סעיף 3(ג) לחוק הערר קובע כדלקמן:

" על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".

29. ההסדר החקיקתי לעיל מקנה לבית המשפט שיקול דעת, אם לאפשר לבעל נכס להעלות טענה אותה רשאי היה להעלות בדרך של השגה בהתאם לחוק הערר, בהליך משפטי רגיל. סוגיה זו זכתה להתייחסות בית המשפט העליון במספר פסקי דין. כך, בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2), 773, 780-781 (2002) נקבע בזו הלשון:

"דרך הגנתו של מי שחויב בתשלום ארנונה אינה נחסמת לחלוטין בשל כך שלא הגיש השגה. מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית-המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול אם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות".

30. בענייננו, עסקינן בנתוני מדידה חדשים שהגיעו לידיעת הרשות המנהלית, אולם היא מטעמיה בחרה ליישמם מספר שנים לאחר מכן. אלה הן נסיבות ייחודיות, שמצדיקות בחינה ביקורתית מצד בית המשפט. יתר על כן, מטיעוני ב"כ הנתבעת לפני וועדת הערר עולה כי הועלתה לפני ועדת הערר הטענה כי יש מקום לבחון את טענות העוררים שם במסגרת תביעה השבה [ראו: פר' הדיון בערר עמ' 12 למעלה, נספח 10 לנ/1]. משכך, קם השתק שיפוטי כנגד הנתבעת דנן מלטעון כנגד סמכותו של בית משפט זה להידרש לטענות התובעים [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, (2005)].

31. לטענת התובעים, הנתבעת גבתה מהם תשלומי ארנונה ביתר בין השנים 2004-2006. הנטל להוכחת פגם בחיוב הטלת מס על ידי הרשות, מוטל על הטוען [ראו: רע"א 1436/90 גיורא ארד נ' מנהל מע"מ, פ"ד מו(5), 107, 108 (1992).

32. במקרה דנן, התובעים לא הוכיחו כי שטחו של הנכס בין השנים 2004-2006 היה קטן מ- 491 מ"ר. כך, לא צורפה חוות דעת מטעם מודד שביצע מדידה של השטח בזמן אמת ולא זומנו לעדות שוכרי המשנה של הנכס על מנת שיחזקו את טענות התובעים. אף אין בתצלומי האוויר שצירפו התובעים [ת/2] כדי ללמד דבר על שטחו של הנכס בשנים אלה.

33. לא כך הוא הדבר באשר לסוף שנת 2006.

מר גולומבק הודה בחקירתו כי המדידה שבוצעה ביום 28.9.06 יושמה רק "בשנת 2008 או 2009". הודאה זו עולה בקנה אחד עם תשובתה של הנתבעת להשגה שהגישו התובעים [ס' 1 לנספח 7 לנ/1]. תוצאות המדידה שנערכה בחודש ספטמבר 2006 העלו כי שטח הכנס הינו 375 מ"ר. עיון בפירוט תשלומי הארנונה לשנת 2006 שצירפה הנתבעת מעלה כי בשנת 2006 לא הוענקה לתובעים הפחתה בתשלום דמי הארנונה, על סמך הממצאים שהתגלו בבדיקה מחודש ספטמבר 2006. כך, בחודש נובמבר 2006 חויבו התובעים בסכום זהה לזה שחויבו בו בתחילת שנת 2006.

34. אמנם, מר גולמבק טען בתצהירו כי החיוב תוקן רק לאחר שבוצעה "ביקורת אחרונה" בחודש מאי שנת 2008, אולם הוא לא פירט מה הייתה אותה ביקורת ומה הועילה ביחס לבדיקה הקודמת, שנערכה עוד בשנת 2006 [ראו נספח 7 הנ"ל לנ/1 בסעיף 1 וכן פר' עמ' 19 ש' 26]. על יסוד עדות זו, הנתמכת בתשובת הנתבעת להליך ההשגה, אני קובע כי כבר בחודש ספטמבר 2006 ידעה הנתבעת כי שטח הנכס קטן יותר מזה שהיא מחייבת את התובעים.

35. לא אחת נקבע בפסיקה, כי על הרשות הציבורית מוטלת חובת תום לב מוגברת ביחסיה מול האזרח:

"רשות ציבורית כפופה לנורמות חמורות מאלו המוטלות על הפרט. חובת ההגינות המוטלת על הרשות ביחסיה עם הפרט חמורה מחובת תום-הלב הנדרשת מן היחיד. חובת הגינות מוגברת זו נגזרת מן ההשקפה המקובלת במשפטנו, ולפיה הרשות היא נאמן הציבור" [ראו: בג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3), 729, 749-745 (1980); בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר, פ"ד מא(1), 73 78 (1987); בג"ץ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז(3) 853, 860-859 (1993); בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 346 (1998)].

[ע"א 3541/98 די וורולי סיאני הנדסה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 145 (2002)]

וכן:

"אחד הכללים החשובים והבסיסיים החלים על רשויות המנהל, הוא החובה להפעיל את סמכויותיהן בתום לב (בג"צ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ל(1) 673). במשפט המנהלי, חוסר תום לב אף מהווה עילת התערבות כשלעצמה. כפי שצוין בספרם של אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המנהלי, כרך 3, עילות ההתערבות, התשס"ח- 2008: "הפרת חובתה של הרשות לנהוג בחוסר תום-לב - היינו, חוסר תום-לב של הרשות המנהלית- היא פגם בהתנהלותה. ככזה, היא גם עשויה להביא את בית המשפט להתערב במעשיה..".

[עת"מ (ת"א) 1021/08 ישיר איי.די.איי נ' עיריית פתח תקוה (פורסם בנבו) (2009)]

36. כאשר מתגלה טעות בחישוב שטח הנכס בשומה של שנה קודמת, הרי היא טעות של פקיד השומה ומכאן סמכותו הטבועה לתקנה בשומה של השנה השוטפת [ראו: ד"ר הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, ספר ראשון, התשס"א-2001, עמ' 479].

37. לאור חובת תום הלב המוגברת היה על הנתבעת לתקן את שומת הארנונה בגין הנכס, החל מהמועד בו נודע לה דבר הטעות. בתיקון השומה החל ממועד ידיעתה של הרשות על הטעות יש כדי ליצור איזון ראוי בין חובתה של הרשות לשמור על הקופה הציבורית והסתמכותה על עקרון סופיות השומה לבין חובות תום הלב המוגברות שמוטלות עליה. הימנעות הנתבעת מתיקון השומה בזמן אמת, החל מהמועד בו נודע על כי שטח החיוב שגוי, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוגברת המוטלת על רשויות מנהליות.

38. חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 (להלן: "החוק"), חל גם ביחסים שבין אזרח לרשות מקומית [ראו: ד"ר הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, ספר ראשון, התשס"א-2001, עמ' 120]. תשלום ארנונה שנגבה ביתר מהווה התעשרות שלא כדין. בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט", כרך ב' עמ' 877 כותב המלומד דניאל פרידמן כדלקמן:

"מדובר בגביית כספים שלא כדין, שנעשתה על ידי רשות ציבורית, המצווה להקפיד על רמת התנהגות גבוהה ועל כך שגביית המס תעשה בצורה הוגנת ונאותה...שלילת זכות ההשבה במקרי תשלום מס שאיננו מגיע, משמעותה שמוטל על האזרח לבדוק כל דרישת תשלום המופנית אליו מצד השלטון. בדיקה כזו עשויה לחייב קבלת יעוץ משפטי ובמקרים רבים תהיה כרוכה בהוצאות. ספק אם ניתן להצדיק מדיניות משפטית הקובעת עקרון כזה. נראה שגם מנקודת ראותן של הרשויות יש לחתור למצב שבו יחוש האזרח שהשלטון נוהג עמו ביושר, כך שהאזרח ידע שהוא חופשי להיענות לדרישת תשלום של השלטון, ביודעו שאם יתברר כי נפלה טעות יוחזר לו כספו".

39. דברים אלה יפים לענייננו. הנתבעת ערכה מדידה של הנכס ברבעון האחרון של שנת 2006. משנודע כי התובעים מחויבים ביתר בדמי ארנונה בגין הנכס, היה עליה לתקן את השומה החל ממועד המדידה החדשה. משלא עשתה כן הרי התעשרה על חשבון התובעים שלא כדין.

40. עקרון השבת תשלום יתר שגובה רשות ציבורית עלה לא אחת בפסיקה. בע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו) (2009) נקבע כדלקמן:

"עקרון ההשבה חל על מקרה בו גובה רשות תשלומי-יתר של ארנונה שלא כדין (ראו רע"א 7669/96 עירית נהריה נ' קזס, פ"ד נב(2) 214, 221 (1998); זוהי גם נקודת המוצא של פסק הדין ב-ע"א 2306/04 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה מקומית קריית טבעון, פסקה 15 לפסק דינו של השופט לוי, בהסכמת השופטת ארבל וחברתי השופטת חיות (לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.11.2007) (להלן – פרשת תשתיות נפט ואנרגיה)). גביית תשלומי-יתר של ארנונה שלא כדין נגועה באי-חוקיות הגוררת השבה. נקודת המוצא ביחס לתשלומי-יתר היא השבה מלאה של תשלומי-היתר ששולמו לרשות: "אין מחלוקת בקשר לכך שאכן שולם למעשה סכום של ארנונה כללית העולה על מה שהמשיבה היתה חייבת לשלם כדין... ראוי היה שהרשות הציבורית תחזיר את מה ששולם ביתר גם ללא התדיינות" (בר"ע 2824/91 עירית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פסקה 2 להחלטתו של הנשיא שמגר [פורסם בנבו], 16.10.1991)".

[יוער כי על פסק הדין עומדת בקשה לדיון נוסף]

41. במקרה דנן, במהלך בדיקה שבוצעה ביום 28.9.06 גילתה הנתבעת כי שטחו של הנכס הינו 375 מ"ר. מאחר שהתובעים הם שנשאו בדמי הארנונה עד לסוף שנת 2006, הרי שהם זכאים כי דמי הארנונה לחודשים אוקטובר-נובמבר-דצמבר בשנת 2006 יחושבו בהתאם למדידה שנערכה והיתר תושב להם מכוח התאם סעיף 1 לחוק.

42. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

43. סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעים כספי ארנונה שנגבו ביתר בגין 116 מ"ר בגין רבעון אוקטובר-דצמבר שנת 2006. לצורך כך, אני מורה לנתבעת להגיש לאישורי תחשיב הכולל את החזר קרן החיוב כשהיא נושאת הפרשי ריבית כנקוב בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980. התחשיב יוגש לא יאוחר מיום 20.10.14.

ת.פ. לעיוני ליום 21.10.14.

בנסיבות העניין ומאחר שרק חלק הקטן של התביעה התקבל, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.