מבוא

1. בפני בקשה מטעם החייבת, אליה הצטרף הנאמן, להורות לאיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן:"איילון") להעביר לקופת פשיטת הרגל את מלוא הכספים המוחזקים בידה בעבור ועל שם החייבת מכח פוליסות ביטוח חיים מס' 77651 ו- 779344. זאת בהתאם להחלטת בית משפט מיום 16.1.2014 (החלטה בדבר מתן הפטר מותנה) וצווים שניתנו בעניין ביום 11.3.2014 וביום 14.3.2014. הבקשה הוגשה משום שעובר להעברת הכספים כנדרש בהחלטות בית משפט זה ביצעה איילון לטענתה פעולת קיזוז מותרת לה וקיזזה סך של 14,416 ₪ מהכספים שהוחזקו עבור החייבת באיילון. זאת בגין הלוואה שנטלה החייבת מאיילון לטענת איילון וטרם נפרעה. מדובר בהלוואה בסך 4,520 ₪ שאין מחלוקת שניתנה לחייבת ביום 21.10.2001 וטרם נפרעה.

2. בבקשה מבוקש לבטל הקיזוז שבצעה איילון. באיילון הצטברו נכון ליום 19.1.2014 סך של 32,021 ₪ מכח כספים שהצטברו בפוליסות ביטוח חיים שנוהלו על שם החייבת. בהתאם לצווים שהוציא בית משפט זה, הועבר לקופת פשיטת הרגל סכום של 17,605 ₪. סכום של 14,416 ₪ קוזז לטענת איילון מכח ההלוואה שאוזכרה לעיל. איילון לא הגישה תביעת חוב לתיק פשיטת הרגל על בסיס הלוואה זו.

רקע

3. החייבת הגישה בקשת חייב למתן צו לפשיטת רגל בעניינה. לאחר שכשלה החייבת בהעברת הצעת הסדר בעניינה, היא הוכרזה ביום 16.1.2014 פושטת רגל. בו ביום לאחר דיון שהתקיים בעניינה של החייבת קבעה כב' השופטת טאובר כי ככל שתשלים החייבת את הסכום בקופת הכינוס לסך של 190,000 ₪ תוך 90 יום ממועד מתן פסק הדין בעניינה ינתן לה הפטר. לחילופין נקבע כי ככל שמועד הפקדת הכספים ידחה למעבר 90 יום ממועד ההחלטה, הרי באם יופקד סך של 200,000 ₪ בקופת הכינוס בתוך 60 חודשים מיום 16.1.2014 תהיה זכאית החייבת להפטר. בדיון מונה עו"ד רג'ואן כנאמן. החייבת ביקשה לצורך עמידה בתנאי ההפטר המותנה להשתמש בכספים הצבורים לזכותה אצל חברות הביטוח השונות. במסגרת זאת נתנו הצווים שאוזכרו לעיל.

4. בשל הקושי בגביית הכספים הגישה החייבת ביום 28.7.2015 ולאחר מכן הגיש הנאמן ביום 5.8.2014, במסגרת תגובותו לאותה בקשה, בקשה להורות לאיילון להעביר לקופת הכינוס מלוא הכספים המצויים בחזקת איילון והשייכים לחייבת. איילון דחתה בקשות אלו. בתשובה מיום 18.9.2014 טענה איילון כי מרגע שנודע לה על קיומם של הליכי פש"ר נגד החייבת פעלה ללא דיוחוי ועל פי דין לביצוע קיזוז מהכספים המגיעים לחייבת ממנה כספים לפרעון הלוואות שנתנה לחייבת. בהתאמה התקיימו בסוגיה זו שני דיונים: האחד ביום 2.12.2014 אליו לא התייצבו נציגי איילון ולכן ניתן כנגדה צו במעמד צד אחד להעברת מלא הכספים המצויים באיילון על שם החייבת לקופת פשיטת הרגל. השני, התקיים בבקשה לביטול אותה החלטה שהגישה איילון, אליו כן התייצבה איילון. הדיון התקיים ביום 20.7.2015. לאור המחלוקת שנותרה בין הצדדים נוצר הצורך במתן החלטה זו.

5. יובהר כבר עתה כי הצדדים הסכימו ביניהם כי בשל הקושי בגביית הכספים מחברות הביטוח השונות, תהיה זכאית החייבת להפטר תמורת תשלום הסכום של 190,000 ₪ לקופת הכינוס למרות האמור בהחלטת כב' השופטת טאובר מיום 16.1.2014.

עמדת איילון

6. I איילון העניקה לחייבת הלוואה שהובטחה בשעבוד כספים המגיעים לחייבת מאיילון. החייבת לא פרעה את ההלוואה שניתנה לה במועד שנקצב ועל כן רשאית הייתה איילון לקזז מהסכומים אותם הצטוותה להעביר לקופת הכינוס כספים המגיעים לה מכוח שעבוד זה. איילון טענה כי קיימות לה זכויות שעבוד, קיזוז ועכבון על כספים אלו.

II עוד טוענת איילון כי על פי סעיף 16 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים) התשע"ב 2012, נקבע כי עמית או חליפו אשר מבקשים את ערך הפדיון של פוליסת הביטוח או למשוך את הכספים העומדים לזכותו בקופת גמל, זכאים לקבל לידיהם רק את היתרה, בניכוי כספים נדרשים לפרעון ההלוואות שניתנו להם ולא נפרעו. בנוסף מסתמכת איילון לעניין זה גם על סעיף 30(ג) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל).

III עוד טוענת איילון כי בהתבסס לסעיף 5 להסכם ההלוואה אשר נערך בינה ובין החייבת וכן בהתבסס על שטר ההלוואה, מדובר בהלוואה הכרוכה בשיעבוד פוליסת ביטוח. איילון מוסיפה וטענת כי סעיף 4(2) לחוק המשכון התשכ"ז -1967 מגדיר כי כוחו של המשכון עומד לבעל המשכון גם כנגד נושים אחרים ועל כן היתה רשאית לבצע קיזוז כאמור מכוח הוראת חוק המשכון.

IV איילון גורסת כי בשם לב כי הכספים היו מצוים בידה ונוכח העובדה כי מדובר על הלוואה עומדת לה זכות עכבון על כספים אלו היא רשאית לעכב את הכספים עד לפרעון מלא של ההלוואות המצויות בידה. עוד טוענת איילון כי הקיזוז שבוצע אינו מחייב מתן הודעה, וזאת בהתאם לסעיף 74 של פקודת פשיטת הרגל.

VI איילון טוענת בנוסף כי יש לה זכות מהותית, זכות שביושר כלפי כולי עלמא בכספים שנדרשים לצורך פרעון ההלואה וכי התעלמות מזכות זו תפגע פגיעה מהותית בזכות הקניין של איילון על כספים אלו.

עמדת החייבת

7. I החייבת סוברת כי יש להותיר החלטת בית משפט מיום 27.11.2014 על כנה. זאת מכיוון שאיילון בחרה שלא כדין להתייצב לדיון אליו זומנה כדין. החייבת טוענת כי איילון זומנה לדין לדיון ומשבחרה לעשות דין לעצמה ולא מלאה אחר החלטות בית משפט אין לה אלא להלין על עצמה במיוחד משהתנהלותה גרמה לחייבת נזק כלכלי לאור שתי האפשרויות למתן הפטר שנקבעו בהחלטה מיום 16.1.2014.

II יש להוסיף לטענה זו כי לא ניתן הסבר מדוע לא השכילה איילון להעביר הכספים לקופת הכינוס ולבקש למנוע חלוקתם עד מתן הכרעה בטענותיה לעניין זכאותה בכספים אלו. לו הייתה עושה איילון כן ניתן היה לתת הפטר לחייבת ורק לאחר מכן להכריע בגורל הכספים, אם הייתה איילון מגישה בקשה מתאימה. משבחרה איילון לעשות דין לעצמה להותיר הכספים בידיה להמנע מלהגיש כל בקשה בעניין זה ולהתייצב לדיון אין לה אלא להלין על עצמה.

III לגופו של עניין, טענה החייבת כי על איילון להעביר לקופה את מלוא הכספים המצוים בידה על שם החייבת. נטען כי מדובר בהלוואה שמועד פרעונה היה בשנת 2003. עד שניתן צו בית משפט המורה על העברת הכספים לקופת פשיטת הרגל לא פעלה חברת איילון לגביית כספים המגיעים לה מכוח הלוואה זו ויש לראותה כמי שישנה על זכויותיה אלו ועל כן אין מקום להתיר לה כעת לקזז סכומים אלו.

IV החייבת מוסיפה וטוענת כי קיזוז הכספים כעת מהווה העדפת נושים אסורה. החייבת טוענת כי היה על איילון היה להגיש תביעת חוב כמו כל נושיה. זאת בוודאי שעה שבחרה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי רק לאחר כעשר שנים ממועד בו היה על החייבת לפרוע את ההלוואה מבלי לתת כל הסבר בנוגע לסכומים הנגבים כעת על ידה ושקטה על שמריה למשך כעשר שנים.

החייבת מתבססת בטיעוניה על האמור בשטר הלוואה וטוענת כי היה על איילון לגבות את מלוא הלוואה היה והחייבת לא תפרע בזמן שני תשלומים על חשבון ההלוואה. משבחרה איילון שלא לעשות כן זכות זו אינה עומדת לה עוד כעת שכן חלף המועד המזכה אותה בזכות לעשות כן על פי הסכם ההלוואה.

עמדת הנאמן

8. הנאמן הצטרף לעמדת החייבת וסבור כי על איילון להעביר לקופת פשיטת הרגל את מלוא הכספים המצוים בידה על שם החייבת.

הנאמן סבר כי איילון עשתה דין לעצמה שלא כדין עת בחרה להתעלם מהחלטות שיפוטיות שנתנו בעניינה.

9. עוד טען הנאמן כי ביום 1.10.2010 התיישנה ממילא כל תביעת חוב של איילון כלפי החייבת משחלפו שבע שנים מהמועד בו עמדה ההלוואה לפרעון כאמור בהסכם ההלוואה קרי 24.1.2003. הנאמן סבור כי משלא קיזזה איילון את הכספים במועד פרעון ההלוואה ומשבחרה שלא להגיש תביעת חוב, היא נוהגת כעת בחוסר תום לב ופועלת תוך עשיית עושר ולא במשפט. הנאמן טוען כי איילון למעשה "נהנתה" לאורך השנים מהותרת המצב על כנו על מנת לאפשר תפיחת חוב החייבת לחברה. איילון בחרה שלא להגיש כתה תביעה על הפרת הסכם ההלוואה, לא רשמה משכון ולמעשה סברה שלא בצדק כי כל עוד כספי החייבת מצוים בידה, היא מחזיקה במשכון שאינו מוגבל בזמן.

הנאמן מפנה להחלטה בפש"ר (מחוזי, חיפה) 60754-06-13 בשותי נ' הכונ"ר מיום 8.1.2015 וטוען כי יש לפעול גם כאן בהתאם לקביעת בית משפט שם. הנאמן מפנה לעניין זה גם לאמור בספרם של כבוד השופטים לוין וגרוניס, פשיטת רגל הוצאת חברה ישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, י- ם תש"ע, – 2010 מהדורה III (להלן: "הספר") כי נושה מובטח שלא הגיש תביעת חוב אינו יכול להסתמך על זכויות קיזוז בהתאם לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. הנאמן טוען כי בשל כל הסיבות הנ"ל יש להורות לאיילון להעביר לידי קופת פשיטת הרגל את כל הכספים לאלתר.

עמדת הכונס הרשמי

10. ב"כ הכונ"ר לא הגיש תגובה ובדיון שהתקיים ביום 20.7.2015 לא הביע כל עמדה לגופו של עניין. בדיון שקדם לכך, ביום 27.11.2014 נטען על ידי ב"כ הכונ"ר תוך הצטרפות לעמדת הנאמן כי יש לבחון את שאלת הקיזוז אל מול טענת ההתיישנות.

11. ביום 20.7.2015 התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ובו חזרו כל הצדדים על טענותיהם כפי שצוינו לעיל. במהלך הדיון הוצעה על ידי הנאמן פשרה שהייתה מקובלת על ב"כ החייבת לפיה יהיה על איילון להשיב לקופה סך נוסף של 7,761 ₪ ואילו סך של 7,761 ₪ יוותר בידיה. מדובר בסכום המשקף שווי ההלוואה שטרם הוחזרה על ידי החייבת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד יום 1.3.2009 מועד בו התיישנה תביעת החוב של איילון כנגד החייבת. נסיונות הנאמן להגיע להסכמה על פיה איילון תעביר מחצית מהסכום שקוזז לקופת פשיטת הרגל נדחו על ידה ומכאן הצורך במתן החלטתי זו.

המסקנה

12. לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובות עליהם בשם לב לדיונים שהתקיימו בפני במעמד צד אחד ובמעמד הצדדים כולם שוכנעתי כי דין בקשת איילון להורות על ביטול ההחלטה מיום 17.11.2014 להידחות. החלטה זו בדין יסודה ולטעמי היה מקום לקבל בקשת החייבת והנאמן ולהורות לאיילון להעביר לקופת פשיטת הרגל את מלא הכספים המצויים בידה על שם החייבת.

לטעמי אין מחלוקת כי איילון לא הגישה תביעת חוב בהליך זה. משכך אין לאיילון זכות קיזוז מכוח סעיף 74 לפקודה. בנוסף איילון לא הצליחה להוכיח קיומם של כל התנאים למתן הלוואה לעמיתה כנגד פוליסות ביטוח הקיימות בידה בהתאם לסעיף 30 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ניהול קופות גמל) תשכ"ד- 1964 (להלן: "כללי מס הכנסה").

אכן נאמר בבקשה והסכם לקבלת הלוואה כי זו ניתנת בהתאם לכללי מס הכנסה ואולם לא הובהר למשל מהו סך ההלוואות שניתנו והאם במועד מתן ההלואה לא עלה סך ההלוואות מ-10% מנכסיה המשוערכים של החייבת כנדרש בתקנה 30 א' לכללים.

גם לא הוכח שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 30 ב' לכללים.

כן לא הוכחו בפני התנאים לקיומה של טענת קיזוז בהתאם לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.

13. לצד כל אלו איילון כשלה במתן הסבר לפרק הזמן בו שקטה על שמריה ולא דרשה את פרעונה המיידי של ההלוואה למרות שבשלו לכך התנאים הן על פי שטר ההלוואה כבר ביום 1.10.2003, ולכל המאוחר ביום מתן צו הכינוס בעניינה של החייבת בשנת 2011. איילון לא הכחישה כי ידעה על קיומו של ההליך דנן בעניינה של החייבת ולא הסבירה מדוע בחרה שלא להגיש תביעות חוב או לנקוט בכל פעולת גבייה אחרת עד לקבלת צו מטעם בית משפט זה המורה לה להעביר כספים במסגרת הכרזת החייבת פושטת רגל ביום 27.11.2014.

איילן כלל לא סתרה הטענות לעניין התיישנות תביעתה או השיהוי הרב בהגשתה דבר אשר גרם במקרה דנן לנזק ממשי שהרי מדובר בהלוואה על סך 4,520 ₪ שנתנה בשנת 2001 הוסיפה לצבור ריבות פיגורים ובמועד ביצוע הקיזוז קוזז סך של כ - 14,000 ₪.

כמו כן ביצוע הקיזוז, סרוב למלא אחר החלטת בית המשפט אי הגשת תביעת חוב והמנעות בלתי מוסברת מהעברת כספים על פי החלטת בית המשפט ורק אחר הגשת בקשה מתאימה גרמו נזק, מנעו סיום ההליך ומתן הפטר.

דיון

14. איילון מבססת את זכות הקיזוז באשר לכספים המצוים בידה על האמור בתקנה 16 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים) התשע"ב 2012 (להלן: "תקנות הפיקוח") וכן על תקנה 30 (ג) לכללי מס הכנסה שהיו בתוקף.

אציין כי תקנות הפיקוח אינן רלוונטיות לענייננו משום שהן עוסקות באופן חישוב המס ומניחות כי קמה ממילא זכאות לקיזוז או זיכוי אחר. אשר להסתמכות על סעיף 30 לכללי מס ההכנסה נטל ההוכחה להתקיימות התנאים האמורים בכללים אלו וכי ההלוואה דנן עומדת בתנאים הנדרשים בכללים הנ"ל על איילון.

15. כך בבואה של איילון לבצע קיזוז, היה עליה להוכיח בפני כי התקיימו כל התנאים של תקנה 30 במלואם. לעניין זה ראו:

פש"ר (מחוזי, תל אביב) 726-12-11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד בסלי )פורסם ביום 27.8.2014).

פש"ר (מחוזי, חיפה) 60754-06-13 בשותי נ' כונס הנכסים (פורסם ביום 8.1.2015).

איילון לא הוכיחה בפני את קיומם של תנאים אלו. במסמכים שצורפו לתגובת איילון הוצגה בפני הבקשה למתן הלוואה וההסכם שנילווה לה המפרטים את ההלוואה ואופן פרעונה. במסמכים אלו הובהר כי היה על החייבת לסלק ההלוואה בתוך 24 חודש קרי לסיים סילוקה עד חודש אוקטובר 2003. לטענות איילון לא צורפו כל תצהיר או מסמך אשר יש בידם בכדי להוכיח את התקיימות כל הסעיפים בסעיף 30 לכללי מס הכנסה ועל כן שוכנעתי כי לא הוכחה בפני קיומה של זכות קיזוז בהתאם לס' 30 (ג) לתקנות מס הכנסה.

16. משלא הוכחו בפני תנאי תקנה 30, איילון אינה יכולה להסתמך על עצם מתן ההלוואה כמקים זכות קיזוז עיכוב או משכון משלא הוכיחה למעשה כי עמדה בתנאי מתן ההלוואה על פי חוק.

יתר על כן מהמסמכים שהוגשו לי עולה כי בהתאם לאמור בהסכמת הצדדים היה על החייבת לסיים פרעון ההלוואה בחודש אוקטובר 2003 ובאם לא תעשה כן תקום לאיילון הזכות לפעול פרעון ההלוואה. בצד הזכות קיימת גם חובה לעשות כן והצדדים לא הסכימו כי איילון תהיה רשאית לבחור בדרך של המנעות מפעולה, הוספת ריבית והפרשי הצמדה לסכום ההלוואה, והסתפקות בזכאות לא ברורה להקדים כל נושה אחר של החייבת בזכאות לכספים שהצטברו אצל איילון בעבור החייבת, וכל זאת ללא צורך במתן הודעה כלשהי.

17. אשר לטענה בדבר זכות הקיזוז זו, אם קיימת חלה בהתאם לאמור בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.

כבר הראינו לעיל כי נושה מובטח שלא הגיש תביעת חוב לא עומדת לו זכות קיזוז על פי סעיף 74 לפקודה.

18. בענייננו טוענת איילון כי היא נושה מובטחת ועומדת לה זכות שעבוד, עכבון וקיזוז.

משבחרה איילון שלא להגיש תביעת חוב לא עומדת לה זכות קיזוז. משבחרה איילון ליטול סיכון להניח מכוח טענה לקיומו של עכבון או שעבוד שהינה נושה מובטחת ולהמנע מהגשת תביעת חוב אין לה אלא להלין על עצמה.

עניין זה נכון בזוכרי כי איילון כלל לא השכילה לעשות דבר ובחרה בדרך של המנעות זו לגרום לנזקים כלכליים לחייבת ולהליך. שהלוא איילון ידעה על מתן צו כינוס נגד החייבת וידעה כי במועד זה לא פרעה החייבת חובה לה. לא ניתן כל הסבר סביר מדוע ממועד זה לפחות לא עשתה איילון דבר, לא מימשה כל זכות העומדת לה ולא הגישה תביעת חוב. בכך יש משום הודאת איילון בכישלון טענותיה לעניין זכאות לשעבוד או עכבון וויתור על זכות לתבוע תביעת חוב. כל קביעה אחרת תפגע בוודאות ההכרחיות בדיני פשיטת רגל.

19. כאמור איילון לא הוכיחה מדוע כשלו בעניינו התנאים להתיר קיזוז לנושה מובטח שלא הגיש תביעת חוב. איילון גם לא הוכיחה כי התקיימו בעניין זה, אפילו הייתה נושה לא מובטח, תנאי סעיף 74 לפקודה. יתר על כן גם לו הנחתי כי קיימת לאיילון זכות קיזוז הרי שזו קמה לה לכל המאוחר ביום מתן צו הכינוס בעניינה של החייבת – 25.7.2011. איילון לא עשתה דבר ממועד זה וביצעה קיזוז בפועל רק עם קבלת צו בית משפט זה המורה לה להעביר את הכספים לידי החייבת זאת ביולי 2014. איילון לא ספקה הסבר כלשהו לשאלה מדוע "ישנה על זכויותיה" לאורך השנים ולא הכחישה כי ידעה שבעניינה של החייבת מתנהל הליך פשיטת רגל וניתן צו כינוס. גם ידיעה זו לא גרמה לאיילון לפעול. לא זו אף זו: גם לאחר מתן צו הכינוס, המשיכה איילון לגבות הצמדה וריבית על הלוואה שמועד פרעונה היה 1.10.2003. בדרך זו בגין הלוואה על סך של 4,520 ₪ מיום 21.10.2001 שמועד פרעונה היה 1.10.2003, קוזזו כעת 14,000 ₪.

20. יתרה מזאת איילון פעלה כאמור לעיל ונמנעה מכל פעולה בנוגע להלוואות למרות האמור בסעיף 3 לשטר ההלוואה בו נקבעו תנאים בגינם רשאית איילון להעמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי. אחד התנאים הללו הוא אם תוכרז החייבת כפושטת רגל או יצא כנגדה צו כינוס.

למרות האמור איילון בחרה שלא לנקוף אצבע ולא לממש את הזכות להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי. איילון לא הגישה תביעת חוב והמשיכה בנקיטת עמדה עמומה שמנעה ניהול סביר של הליכי פשיטת רגל ותמכה בהבנה של החייבת כי זו ויתרה על זכויותיה כלפי החייבת. אין להסכין עם התנהגות שכזו אשר פוגעת בחייב, בנושים ובהליך.

לטעמי כל סעיפי החוק עליהם מסתמכת איילון בסיכומיה והפסיקה אליה הפנתה לא נועדו לאשר התנהגות נושה העושה דין לעצמו ומגדיל ללא הסבר או גובה חבות חייבת כלפיו על חשבון נושים אחרים.

21. נוכח האמור לעיל שוכנעתי כי דין בקשת איילון להידחות וכי לאיילון לא עומדת גם זכות קיזוז מכח סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. שוכנעתי גם כי אין לאיילון במקרה דנן זכות אחרת בכספים שנמנעה מהעברתם.

22. נוכח דחיית טענות איילון עד כה לא נזקקתי לבחינת טענות התיישנות של זכות הקיזוז בפני עת שוכנעתי כי זו כלל לא קמה. לא קם גם הצורך לדון ביתר פירוט בטענת השיהוי.

23. עוד אציין כי בהחלטתי זו לא נדרשתי לטענת המשכון מכיוון שזו לא נטענה בפני לגופה ומשכך אף לא הוכחה. לעיון בסוגית המשכון בפשיטת רגל ראו בין היתר :

פש"ר (מחוזי, ת"א) 1628-07 אילן מוריאנו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 3.8.2015).

סיכום

24. כאמור, משלא הוכיחה איילון טענותיה ולאור התנהלותה בהליך אני סבורה כי לא הוכחו התנאים לביטול החלטתי מיום 27.11.2014. אציין כי גם לו לא זומנה איילון לדיון שקדם למתן החלטה זו המנעותה מהעברת הכספים בהתאם לצווים מפורשים שהורו לה לעשות כן ואחר כך מהמנעות מהגשת בקשה למתן ארכת מועד להגשת תבעית חוב או הגשת כל בקשה אחרת שתגדיר זכאותה בכספים אלו ראוי שתזקף לחובתה.

למרות האמור לעיל ובהתחשב בהצעת הנאמן בדיון בפניי בוהסכמת ב"כ החייבת לה לאיילון שמורה עדיין האפשרות להגיש כל בקשה נדרשת לאחר העברת הכספים ובטרם יחולקו דיבידנדים בתיק זה. לא הוכחו עם זאת נסיבות המצדיקות המנעות מציות להחלטות בית המשפט בדבר העברת כספים.

25. איילון תשא בהוצאות החייבת והנאמן בסך של 2,000 ₪ עבור כל אחד מהם, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן החלטה זו ועד התשלום המלא בפועל.

כספים אלו יופקדו בקופת הכינוס תחילה ויחולקו אחר כך במסגרת חלוקת דיבידנדים.

הנאמן וב"כ החייבת ימשיכו בהוצאת ההסדר שניתן בעניינה של החייבת לפועל וידווחו לבית משפט זה עם סיומו.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.