זוהי תביעה להכיר בטנטון.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע, יליד 1957, עובד כאזרח עובד צה"ל בתפקיד מסגר בבסיס צה"ל.

2. בתאריך 25/3/10 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בליקוי השמיעה שממנו הוא סובל כמחלת מקצוע וכן גם להכיר בטנטון שבו לקה.

3. ביום 5/7/10 אישר הנתבע עקרונית את תביעת התובע בגין ליקוי השמיעה כמחלת מקצוע. הנתבע דחה את תביעת התובע בגין הטנטון בנימוק, כי לא התקיימו התנאים כנדרש בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

מכאן התביעה לבית הדין.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

4. בעת הגשת התביעה לנתבע ביום 25/3/10 בגין ליקוי השמיעה והטנטון צרף התובע אישור רפואי של ד"ר גנאדי פליימן, רופא אף-אוזן-גרון, מיום 1/5/09, שבו הופנה התובע לרופא תעסוקתי להתייעצות ובו נרשם כדלקמן (ראה מסמך ת/2):

"18/3/09 מתלונן על ירידה בשמיעה וצפצופים באוזניים כ-10 שנים. לדבריו חשוף לרעש 26 שנה.

1/5/09 בבדיקת שמיעה 26/4/09 ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו-צדדי, סימטרי בעיקר בתדרים הגבוהים עד 40/45 דציבל

SRT-25 DB BIL T/M-A BIL DISCR-R-92 LT-88 ".

5. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם התקיימו בנסיבות המקרה תנאי סעיף 84(א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, כלומר, האם קיים בנסיבות המקרה הנוכחי תיעוד רפואי על פניות חוזרות ונשנות של התובע לקבלת טיפול רפואי בגין הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון.

6. במקרה הנוכחי קיימים רק שלושה רישומים רפואיים על פניות של התובע לקבלת טיפול רפואי בגין הטנטון:

א) בבדיקה אצל רופא אף-אוזן-גרון, ד"ר גנאדי פליימן ביום 18/3/09 התלונן התובע על ירידה בשמיעה וצפצופים באוזניים מזה כ-10 שנים.

ב) בבדיקת שמיעה מיום 26/4/09 התלונן התובע על טנטון, כפי שמופיע בדו"ח הבדיקה: "מתלונן על צפצופים באוזניים".

ג) בתיעוד רפואי מיום 1/5/09 מטעם רופא האף-אוזן-גרון, ד"ר גנאדי פליימן מקופת חולים כללית, התובע התלונן על צפצופים באוזניים מזה כ-10 שנים, ואף אובחן כסובל מ-"TINNITUS".

7. הפניות של התובע לקבלת טיפול רפואי ולבדיקות נעשו בתאריכים 18/3/09, 26/4/09 ו-1/5/09. התביעה לנתבע הוגשה כאמור בתאריך 25/3/10.

8. בפסק הדין ב-עב"ל 53/08 ליאוניד ברכליס נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 2/10/08) נקבע, כי צריך לבדוק האם קיימות יותר משתי פניות אקראיות על פרק זמן משמעותי ולא במשך חודשים אחדים לפני מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, וכן על בית הדין לבדוק האם יש ברישומים אלו תיעוד להפרעה מתמשכת הפוגעת בתפקוד של המבוטח בגלל הטנטון שממנו הוא סובל.

גם בפסקי הדין בתיקים: עב"ל 598/08 המוסד לביטוח לאומי נ' חיים דדון (מיום 22/4/10), עב"ל 546/08 המוסד לביטוח לאומי נ' אליעזר גיגי (מיום 24/6/10), ע"ב 496/09 המוסד לביטוח לאומי נ' דרכי משה (מיום 5/10/10), עב"ל 469/09 שאולי אריה נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 27/10/11), עב"ל 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי נ' גנאים פהד (מיום 27/6/12 – חזר בית הדין על ההלכה, כי דרישת המחוקק ל"פניות חוזרות ונשנות" של מבוטח לקבלת טיפול רפואי הינה במטרה לוודא את אותנטיות התלונות על הטנטון ויש לבדוק זאת על פי אמות המידה הבאות, כפי שקבע כב' השופט יגאל פליטמן בפסק הדין של גנאים פהד הנזכר לעיל, בזו הלשון:

"ראשית - פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן.

שנית - מאותו טעם, אין להתחשב, ככלל, בפניות לרופא בקשר לטינטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

שלישית - ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך, וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא; כלומר, השלמת הליך הבירור הרפואי באופן האמור; ראויה להחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא ל" פניות החוזרות ונשנות ". זאת מחד. מאידך, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שהמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף.

רביעית - אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פנית טנטון אחת לשניה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות.

חמישית - מבחן פורמליסטי של פערי זמן בין הפניות והתביעה למוסד - אפשר שיעמוד בו מי שאינו סובל מטנטון ולמד את דפוס מועדי הפניות והתביעה למוסד כפי שנקבעו בפסיקה ולא יעמוד בו הסובל מטינטון אמיתי שלא התלונן עליו על פי המתווה המוכתב מראש של המועדים. לפיכך ראוי קודם כל, שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא יידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה...".

9. במקרה הנוכחי, התובע התלונן לראשונה על הטנטון בתאריך 18/3/09 וכי הוא סובל מירידה בשמיעה וצפצופים באוזניים מזה כ-10 שנים. במהלך 10 השנים שקדמו לביקור הספציפי אצל ד"ר פליימן גנאדי אין כל תיעוד קודם של תלונות התובע על טנטון, דבר שמעורר ספקות ביחס לאמינות התלונות של התובע.

התובע הופנה על ידי ד"ר פליימן גנאדי לבדיקת שמיעה שבוצעה במכון האודיולוגי בתאריך 26/4/09 ושם צויין כי התובע מתלונן על ירידה בשמיעה וצפצופים בשתי האוזניים. התובע חזר עם תוצאות הבדיקה לד"ר פליימן גנאדי ביום 1/5/09, אשר הפנה אותו לרפואה תעסוקתית.

בפועל מדובר כאן בתלונה על לטנטון, הפניה לביצוע בדיקת שמיעה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא המטפל שמפנה את התובע באותו מועד לרפואה תעסוקתית. לא מדובר כאן בפניות חוזרות ונשנות כדרישת החוק, אלא במסכת אחת של השלמת הליך הבירור הרפואי שנמשכה מיום 18/3/09 ועד 1/5/09 במשך שישה שבועות בלבד. לכן יש להתייחס אל שלושת המועדים הללו וסמיכות הזמנים שלהם כאל תלונה אחת בלבד של התובע על טנטון שחייבה בירור רפואי שאכן בוצע במהלך תקופה קצרה יחסית.

10. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי התובע התלונן בפניה אקראית אחת לרופא על טנטון, עבר הליך של בירור רפואי, אשר אינו משתרע על פרק זמן משמעותי. על כן, לא התקיימה כאן דרישת סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 בדבר "פניות חוזרות ונשנות", כדרישת החוק.

11. בנסיבות אלה אין מנוס אלא לדחות את התביעה והיא נדחית בזאת.

12. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ג, 15 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.