נגד

צד ג' הענף הירוק בע"מ

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. לפניי תביעת שיבוב להחזר תגמולי הביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, מר גוטרמן שרון (להלן: "המבוטח") בגין אירוע מיום 12.12.10 (להלן: "האירוע" ו/או "התאונה") אשר ארע, כנטען, עת נפגע רכב המבוטח מס' רישוי 41-338-70 (להלן: "הרכב") במגרש חנייה המצוי באזור שיפוטה של הנתבעת (להלן: "העירייה" ו/או "הנתבעת") כתוצאה מקריסת שביל החצץ עליו נסע הרכב.

1. התובעת טוענת, כי לא הייתה לה הידיעה ולא הייתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, כי התאונה ארעה על ידי נכס שבשליטת הנתבעת, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה. לחילופין טוענת התובעת, כי הנתבעת התרשלה כלפי הרכב המבוטח ולא נקטה באמצעי זהירות למניעת התאונה בכך שלא הציבה כל מחסום האוסר על כניסת רכבים למגרש החנייה במהלך התקופה בה בוצעו עבודות תשתית מטעמה, כך הפרה הנתבעת את החובה החקוקה המוטלת עליה בהיותה רשות מקומית להסיר כל מפגע ו/או מכשול בדרך, השאירה בור בכביש המיועד למעבר של כלי רכב מבלי שגידרה אותו ו/או סימנה את מקום המפגע על ידי שלט ו/או תמרור.
2. לפיכך, טוענת התובעת כי הנתבעת אחראית לפצותה בגובה דמי התגמולים ששילמה למבוטחה סך של 24,983 ש"ח זאת לאור חוות דעת שמאי מיום 30.12.10 אשר העריך את נזקי הרכב המבוטח בסכום של 23,875 ש"ח ובתוספת ירידת ערך בסכום של 1,740 ש"ח.
3. הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה בו הכחישה את נסיבות התרחשות האירוע, את אחריותה ואת הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח. לטענת הנתבעת, אין להטיל עליה כל אחריות לקרות התאונה שעה שהיא נקטה באמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין. על פי גרסתה, מבירור שנערך מול הקבלן אשר ביצע מטעמה עבודות תשתית באזור התאונה עולה, כי בתקופה הרלוונטית היה מוצב שילוט המתריע מפני מעבר במקום וכן מחסומים בשתי הכניסות לחנייה, אלא שככל הנראה הללו הוסרו על ידי נהגים שחפצו לחנות במקום. עוד טוענת הנתבעת, כי ביום 21.10.10 נשלח מטעמה מכתב אל מנכ"ל המפעל בו עובד המבוטח ואשר ממוקם בסמוך למגרש החנייה, והודיעה לו כי בין התאריכים 1.11.10 ועד 15.12.10 לא תתאפשר כניסת רכבים. לאור זאת טוענת הנתבעת, כי משבחר נהג הרכב המבוטח להיכנס לחניה, הוא התעלם מההנחיות ונטל על עצמו את הסיכון לקרות הנזק.
4. יחד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת הודעת צד ג' אל "הענף הירוק בע"מ" (להלן: "הקבלן") אשר ביצע בזמנים הרלוונטיים את עבודות התשתית עבור ומטעם העירייה. לשיטת הנתבעת, הקבלן אחראי לקרות האירוע עת לא מנע כניסת רכבים למגרש החניה, זאת לאור סעיף 33 לחוזה שנחתם ביניהם ביום 15.2.10, על כן במידה ותחויב על פי דין, יהא על הקבלן לשפותה בגין כל סכום שייפסק נגדה (להלן: "ההודעה לצד שלישי").
5. מכתב ההגנה שהגיש הקבלן עולה, כי במהלך ביצוע עבודות התשתית נסגר אזור החנייה לכניסת רכבים, אולם ככל הנראה נהג הרכב המבוטח בחר לפרוץ את המחסומים תוך כדי הסתכנות מרצון והפרה של הוראות הבטיחות.
6. ביום 3.9.13 התקיים לפניי דיון.

מטעם התובעת העיד מר שרון גוטרמן, המבוטח, ואילו מטעם הקבלן העיד מר מוחמד איברהים דהמשה, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל עבודה אצל "הענף הירוק בע"מ".

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

1. ראשית אבהיר כי, זכותה של התובעת להיפרע מהנתבעת בשל נזקים, לכאורה, שנגרמו לה מעוגנת בסעיף 62(א) לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). על פי סעיף זה, זכאי מבטח, אשר שילם תגמולי ביטוח למבוטח, להיכנס בנעלי המבוטח ולתבוע שיפוי מן המזיק.
2. בענייננו, התובעת מבקשת לייחס לנתבעת את עוולת הרשלנות היות ולטענתה היא לא נקטה אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע פגיעה כדוגמת האירוע הנטען. בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לצורך הוכחת עוולת הרשלנות נדרש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות ונזק (לרבות הקשר הסיבתי שבין המעשה הרשלני לבין הנזק). הכלל הוא כי, אדם חב חובת זהירות כלפי אחר כאשר בנסיבות המקרה חובה עליו לצפות מראש שבמהלך הרגיל של הדברים עלולה להיגרם פגיעה לזולת.
3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על כלל נספחיהם, וכן לאחר שהתרשמתי מהעדויות ועיינתי בתמונות שהוגשו לפניי, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל אם כי לא במלוא סכומה, זאת לאחר ששוכנעתי כי התובעת הוכיחה את טענותיה בהתאם למאזן ההסתברויות כפי שנהוג במשפט האזרחי.
4. המבוטח העיד לפניי באשר לאופן התרחשות התאונה ועדותו תאמה את גרסת התובעת, מעדותו עולה כי, ביום 12.12.10 לערך בשעה 8.00 בבוקר הגיע אל מקום העבודה שלו וביקש להיכנס אל מגרש החנייה, כהרגלו. לדבריו, שבועיים קודם לאירוע בוצעו במגרש החנייה עבודות תשתית והמקום היה מגודר, אולם במועד האירוע הוסרו המחסומים וניתן היה להחנות באזור באופן חופשי.
5. היות ומצאתי כי עדות זו קוהרנטית לגרסה שמסר המבוטח בהודעה ששלח לתובעת, המבטחת, על קרות האירוע, סמוך לאחר מכן, ומאחר ושוכנעתי כי המבוטח הינו עד ניטרלי הנעדר עניין בתוצאות התביעה, מצאתי ליתן אמון בעדותו ולקבוע כי התאונה ארעה בנסיבות שתוארו על ידו.

יוסף, כי מהתמונות שהוגשו במהלך הדיון (סומנו ת'-1) אשר צולמו על ידי המבוטח במועד ההתרחשות, נראה בבירור הבור המצוי בכניסה למגרש החנייה, אשר נפער ככל הנראה בשל מזג האוויר הגשמי.

1. אשר לאחריות הנתבעת, אין מחלוקת בין הצדדים כי, מגרש החנייה בו ארעה התאונה ואשר שימש את עובדי המפעל הסמוך, לרבות המבוטח, הינו באחריות הנתבעת. אין עוד מחלוקת, כי מחובתה של העירייה לדאוג לתקינותם ואחזקתם של הכבישים שבתחום אחריותה, להסיר סיכונים העלולים להיווצר בשטח שבשליטתה ולשמור כי לא יגרם נזק לרכבים החונים במקום.
2. כעת יש לברר האם בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפניי קיימת חובת זהירות קונקרטית כלפי המבוטח בגין הנזק שנגרם לרכבו והאם הפרה הנתבעת את חובתה לתחזוקה נאותה של הכבישים אשר בתחומה.
3. יודגש, חובת הזהירות הקונקרטית אינה חלה בכדי למנוע כל סיכון אלא אך ביחס לסיכון בלתי סביר אשר יש לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנעו. אומנם, אין אפשרות שעירייה תהא אחראית לכל מפגע באשר הוא אלא שבמקרה שלפניי, שוכנעתי כי הנתבעת לא נקטה בכל אמצעי הזהירות הסבירים על מנת למנוע את הסיכון.
4. הנתבעת טענה, כאמור, כי מגרש החנייה גודר ונתלו בו סרטי בטיחות ומחסומים, כן, טענה כי נמסרה הודעה מפורשת על כך לעובדי המפעל לפיה, במועדים הרלוונטיים לא תתאפשר כניסה או יציאה של רכבים למגרש החנייה.

אף אם יש ממש בגרסה זו, הרי שמצאתי ליתן אמון בעדות המבוטח שטען כי במועד התאונה לא נמצאו מחסומים וסרטי בטיחות במגרש החנייה, מסיבה זו, כפי שניתן לראות אף בתמונות שהוגשו (ת'-1), החנו רכבים נוספים באזור זה.

1. זאת ועוד, היות והנתבעת לא השכילה להעיד מי מטעמה שהיה נוכח באזור, לדוגמא מי מעובדי הקבלן, אשר עשוי היה לשפוך אור על גרסתה ו/או כל ראיה אחרת על מנת להוכיח כי היא עשתה כל שלאל ידה על מנת להסיר כל מכשול ו/או מפגע באזור המצוי בתחום שיפוטה, הרי שהתנהלות זו פועלת לחובתה.

בנסיבות אלו יש להפעיל כלפי התובעת את החזקה בעניין אי הבאת עדים רלבנטיים, קרי לו היה מוזמן עד הראיה היתה עדותו פועלת לרעתה (ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, עמ' 657).

1. במצב דברים זה, מאחר והנתבעת לא הוכיחה כי במועד התאונה היה מוצב באזור שלט ו/או מחסום המזהיר מפני סכנה כלשהי עקב עבודות תשתית שמבוצעות במקום, מתבקשת המסקנה כי הנתבעת התרשלה כלפי המבוטח ולא נקטה באמצעי זהירות סבירים. כן יוצא, כי הנתבעת הפרה כלפי המבוטח את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, באופן שגרם לתאונה ולנזקי הרכב המבוטח.

המבטחת כאמור נכנסה בנעליה של המבוטחת בעת ששילמה לה את תגמולי הביטוח, לפיכך חובת הפיצוי של המבוטח תקפה כלפי התובעת.

הודעה לצד השלישי

1. הנתבעת טענה כאמור, כי הקבלן היה בזמנים הרלוונטיים מי שביצע מטעמה עבודות במגרש החנייה והוא אשר לא מנע כניסה של רכבים, וכי בהתאם לסעיף 33 לחוזה העבודה שנחתם ביניהם, האחריות לכל נזק שייגרם בקשר עם ביצוע העבודות מוטלת על כתפי הקבלן.
2. מנגד, טען הקבלן להעדר אחריות היות ועל פי גרסתו מגרש החנייה היה סגור בתקופה הרלוונטית לכניסת רכבים וככל הנראה נהג הרכב המבוטח בחר להיכנס לשם על דעת עצמו.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו, הרי שאין בידי לקבל את ההודעה לצד שלישי שעה שהמודיעה, הנתבעת, לא הוכיחה את תביעתה ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי קרי- "המוציא מחברו עליו הראיה".
4. חרף הטענה המטילה אחריות על הקבלן מכוח חוזה העבודה שנחתם ביניהם, לא טרחה הנתבעת לצרף חוזה זה. יצוין, כי הנתבעת צירפה את החוזה רק במסגרת שלב הסיכומים, אלא שמאחר ולא מצאתי טעם להתיר מהלך זה, נותרו טענות הנתבעת מבלי שהוכחו.
5. לפיכך, היות ומטעם הנתבעת לא הוגשה כל ראייה אשר יש בכוחה להוכיח את גרסתה, שעה שנטל ההוכחה רובץ לפתחה, הרי שמתחייבת המסקנה לפיה דין ההודעה לצד ג' להידחות.
6. התוצאה היא, אם כן, כי הנתבעת אחראית כלפי התובעת ועליה לשפותה בגין הנזקים שנגרמו לה, ככל שאלה יוכחו.

הנזק:

1. התובעת צירפה חוות דעת שמאי מיום 30.12.10 אשר העריך את נזקי התאונה בסך של 23,875 ש"ח לאחר שקבע כי הרכב המבוטח ניזוק בגחונו, כן נקבעה ירידת ערך בסכום של 1,740 ש"ח. לחוות דעת זו צורפו תמונות המעידות על הפגיעה ברכב. היות ולא הוגשה כל חוות דעת נגדית והנתבעת אף ויתרה על חקירת השמאי, הרי שמצאתי לאמץ את חוות הדעת, אלא שמאחר ונקבע בפסיקה כי מבטח אינו זכאי לשיפוי בגין ההוצאות הכספיות בהן נשא במסגרת תביעת הביטוח, איני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות בהן נדרשה התובעת, מעבר לנזק הישיר שנגרם לרכב.
2. סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בחלקה ואילו ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 24,123 ש"ח (לאחר קיזוז דמי השתתפות עצמית) זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.6.11.

כן, תשלם הנתבעת הוצאות משפט, לרבות בגין הבקשה לסילוק הנספחים מסיכומי הנתבעת (ראה החלטתי מיום 5.2.14), סך 1,600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,800 ₪.

כן תשלם המודיעה/הנתבעת לצד השלישי הוצאות ושכ"ט עו"ד סך של 1,200 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.