מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 15.9.91 בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 19.8.2010 (להלן: "התאונה").
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 ביטחון שירותים אבידר בע"מ (להלן: "אבידר") וכנגד מבטחתה הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), (אבידר והראל ייקראו להלן יחדיו לשם הקיצור "אבידר"). בזמנים הרלוונטיים לתביעה העסיקה אבידר את התובע.

התביעה הוגשה גם כנגד ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ (להלן: "ת.מ.מ."), אשר התאונה ארעה בחצריה. ת.מ.מ. הגישה הודעה לצד שלישי כנגד אבידר והראל.

1. התובע הוצב לעבודות שטיפה וניקיון של כלים מלוכלכים במכונת שטיפה גדולה עם מסוע (להלן: "המדיח"). טרם הנחת הכלים המלוכלכים על גבי המסוע, היה על התובע לנקות בעזרת "סקוטש", ניקוי גס של הלכלוך מהכלים, להניחם על המסוע הנע, ובמקביל להוציא את הכלים הנקיים הנעים על גבי המסוע. לדברי התובע, לא נתנו לו כל הוראות בטיחות, הנחיות עבודה, או הסברים מעבר לכך, וכן לא הוזהר מפני הסכנות הטמונות במסוע או במדיח. כמו כן טען כי לא ידע כיצד מפסיקים את פעולות המדיח.
2. בשעות הלילה של יום 19.8.10, במהלך ביצוע העבודה, בעת שהתובע ניקה סיר גדול באמצעות הסקוטש, נפל לו לפתע הסקוטש מידו אל תוך המסוע הפועל. התובע ניסה להוציא את הסקוטש על מנת להמשיך בעבודתו, אך כפות ידו הימנית ואצבעותיו נתפסו בין גלגלי המדיח ומכלוליו שלא היו מגודרים, נמשכו פנימה, ונמחצו. התובע ניסה לשחרר את ידו הימנית באמצעות ידו השמאלית, אולם אצבעות ידו השמאלית נתפסו אף הן במסוע. בעקבות התאונה נגרמו לתובע קרעים של גידים ביד שמאל וביד ימין, שברים ומחיצה של האצבעות.
3. התובע שאמור היה להתגייס לצה"ל ביום 2.11.10 ויועד לשרת בתפקיד של נהג משאית 15 טון, החל לעבוד באבידר כ-5 ימים עובר לתאונה. התובע נשלח על ידי אבידר לעבוד כפועל ניקיון בת.מ.מ. בשדה התעופה בן גוריון. בכוונת התובע היה לעבוד אצל אבידר עד למועד גיוסו כחודשיים וחצי לאחר מכן, במקביל לקורס קדם צבאי להכשרת נהגי משאיות אותו החל. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נאלץ להפסיק את הקורס, איבד את מקצועו כנהג משאית, הגיוס לצבא נדחה ועמו הסתתמו תכניותיו לעבוד כנהג משאית לאחר שחרורו מצה"ל.
4. המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת החבות ושיעור הנזק. אבידר ות.מ.מ. חלוקות בינן לבין עצמן בשאלת הכיסוי הביטוחי והחבות החוזית של אבידר והראל כלפי ת.מ.מ.. יאמר כי ת.מ.מ. עוסקת בייצור ואספקת מזון לחברות התעופה וכי בהתאם להסכם מיום 3.1.10 בין ת.מ.מ. לאבידר, התחייבה האחרונה לבצע את שירותי הניקיון במפעל ת.מ.מ. (להלן "ההסכם").
5. פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן:

ראיות התובע: תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של התובע.

ראיות אבידר: תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של עובד אבידר מר שלמה רפפורט (להלן: "רפפורט").

ראיות ת.מ.מ.: תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של מר דרור דגן, ראש אגף תפעול בת.מ.מ. (להלן: "דגן").

כן הובאו לפניי חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם הצדדים בתחום האורתופדי, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ד"ר דוד גודווין ותיעוד שהוגש על ידי הצדדים.

כמו כן, שמעתי את סיכומיהם בעל פה של באי כוח בעלי הדין.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

החבות הנזיקית

תמצית טענות התובע

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בשאלת החבות:

• המדיח הינו בבעלות ת.מ.מ. אשר התאונה ארעה בחצריה ועל כן בנסיבות העניין חלות הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין, והנטל להוכיח כי לא התרשלו מוטל על הנתבעות;
• הוכחו נסיבות אירוע התאונה לרבות כי גליל המתכת של המדיח היה חשוף, באופן שסיכן את התובע ובכך הופרה חובה חקוקה והנטל עבר לנתבעות להוכיח כי לא התרשלו. הנתבעות לא הרימו נטל זה;
• הנתבעות נמנעו מלהביא ראיות בניסיון לסתור את גרסת התובע;
• מהראיות שהובאו עולה כי שתי הנתבעות לא ייחסו חשיבות לתנאי והוראות הבטיחות וכל אחת מנסה להטיל על רעותה את האחריות לאירוע התאונה ולכך שהתובע לא קבל כל הנחיות בטיחות ממי מהן;
• שתי הנתבעות מודות למעשה כי אף אחת מהן לא תדרכה את התובע;
• אף כי נאמר לתובע כי ניתן לכבות את המדיח באמצעות המתג, לא נמסרו לו הוראות או סיכונים מהמדיח ולא נאמר לו מה לעשות כשמתרחש אירוע מהסוג הנדון, שעה שעסקינן בבחור בן 19 שהחל לעבוד אצל הנתבעות ימים ספורים קודם לכן;
• מהראיות שהובאו עולה כי נעשה תחקיר על ידי אבידר בעקבות התאונה, אולם ממצאיו לא הומצאו מבלי שניתן לכך כל הסבר;
• רק לאחרונה, עם מינוי מנהל בטיחות חדש בת.מ.מ. הוספה הוראת בטיחות שאין להכניס את היד לתוך מסוע המדיח;
• יש לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד;
• פעולתו של התובע הינה פעולה אינסטינקטיבית שהתבצעה תחת לחץ עבודה ואין להטיל עליו רשלנות תורמת.

תמצית טענות הנתבעות

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעות כלפי התובע בשאלת החבות:

• הוכח כי התובע מכיר ויודע את נסיבות אירוע התאונה ועל כן אין מקום להעברת נטל הראיה לנתבעות;
• בעוד שבתצהירו טען התובע כי לא קבל כל הדרכה על ידי מי מבין הנתבעות - הוכח בעדותו כי הודרך בדבר אופן הפעלת המכונה, לרבות הדרכה במקרה של תקלה;
• התובע ידע כי חל איסור להכניס את היד לתוך המכונה ומשעסקינן בפעולה אינסטינקטיבית שהמעביד אינו יכול למונעה – לא מוטלת על הנתבעות חבות בגינה;
• עדותו של התובע הינו עדות יחידה של בעל דין שלאור החקירה הנגדית ותצהירו לא ניתן לבסס עליה את נסיבות אירוע התאונה ולכן דין התביעה להידחות;
• התובע לא הוכיח כי החלק הלא ממוגן לטענתו, ניתן למיגון;
• עסקינן בהסתכנות מרצון ועל כן דין התביעה להידחות, ולחילופין יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 100%.

הכרעה בחבות הנזיקית של הנתבעות כלפי התובע

1. לשיטת התובע, התאונה ארעה במהלך עבודתו שעה שהושיט את ידו הימנית אל תוך המסוע החשוף, על מנת לחלץ את הסקוטש שנפל. עדותו לא נסתרה על ידי מי מהנתבעות, ואף זכתה לתימוכין על ידי אבידר בטופס ה"תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" שהוגש למל"ל, וצורף לתצהיר עדותו של התובע. בטופס נכתב על ידי מעבידתו בפרק "תאור הפגיעה": "לטענתו בזמן ניסיון חילוץ סקוצ' מהמדיח, נתקלו האצבעות במסוע של שטיפת הכלים שלא היה מגודר והשרשרת והגלגל היו חשופים" (עמ' 2 לטופס).
2. עבודת התובע התבצעה תחת לחץ עבודה. התובע, שזו לו עבודתו הזמנית בהמתנה לגיוסו לצה"ל, החל לעבוד אצל אבידר ימים ספורים עובר לתאונה. במהלך עבודתו נדרש לנקות באמצעות הסקווטש את הלכלוך מהכלים שהניח על מסוע המדיח הנע כל העת, ובה בעת להוציא כלים שנוקו מהמסוע הממשיך בתנועה. עסקינן בעבודה תחת לחץ המחייבת תאום בין קצב הנחת הכלים המלוכלכים על גבי המדיח לקצב הוצאת כלים נקיים, עבודה שהתבצעה בו זמנית ע"י התובע.
3. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי ידוע היה לו שאין להכניס יד אל תוך המסוע החשוף, וכן כי היה מודע לקיומו של כפתור המאפשר הפסקת פעולת המדיח. על כן, נשאל התובע על ידי ב"כ ת.מ.מ.: "מה יותר פשוט במקרה שנפל סקוצ' או לא, לעצור את המכונה, להוציא אותו ואז להפעיל אותה עוד הפעם. למה להסתכן ולדחוף את היד פנימה?". בתשובה השיב התובע: "זה היה נראה פשוט, זה עניין של שניות, זאת העבודה והלחץ" (עמ' 19 לפרוטוקול יום 4.9.14).
4. סבורני כי תשובת התובע מדברת בעד עצמה. פעולתו של התובע אכן נוגדת את השכל הישר, במיוחד שעה שידוע היה לו, גם אם לא הוזהר, כי הכנסת יד אל תוך מכלולי המסוע החשופים, עלולה להביא לתוצאה שארעה. יחד עם זאת, עסקינן בפעולה אינסטינקטיבית המתבצעת בלא מחשבה וכתגובה לסיטואציה שנוצרה ואשר היה על הנתבעות לצפותה.
5. הוכח כי מכלולי המסוע היו חשופים ומשכך עסקינן בהפרת חובה חקוקה - ס' 37-40, 44 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 (להלן: "הפקודה") ועל כן עול הראיה עובר לת.מ.מ. ולאבידר להוכיח כי לא התרשלו.
6. עול הראיה מוטל על הנתבעות ובעיקר על ת.מ.מ. להוכיח כי לא ניתן היה למגן את המסוע. גם אם אכן לא ניתן היה למגן את המסוע באופן שיאפשר את המשך עבודתו התקינה של המדיח - הסיכון מוטל על המעביד/המחזיק במכונה ולא על העובד.
7. על ת.מ.מ. ואבידר שהיו מודעות, או צריכות היו להיות מודעות, לסיכון הטמון בעבודת התובע, היה לצפות כי התובע עלול להכניס את ידו אל תוך מכלול המסוע החשוף ומשלא דאגו למיגונו - הן חבות בפיצוי התובע.
8. בסיכומיו טוען התובע להפרה של חוק הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954 ותקנה 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים). התובע לא פרט בכתב תביעתו הוראת חיקוק זו ועל כן אינו רשאי לטעון להפרת חובה חקוקה המעבירה את הנטל אל הנתבע. יחד עם זאת, רשאי התובע להסתמך על הוראה זו במסגרת טענותיו. כן טוען התובע כי מהראיות שהובאו עולה כי כל אחת מהנתבעות סברה כי חובת מתן הדרכה וההסברים לתובע מוטלת על רעותה, ועל כן אף אחת מהן לא הדריכה את התובע כדבעי.
9. אכן, כל אחת מהנתבעות ניערה את חוצנה מכל חבות כלפי התובע, לרבות הדרכתו באשר לסיכונים הטמונים מהעבודה. גם אם בוצעה הדרכה כלשהי לתובע, לרבות מיקומו ותפקידו של המפסק - ספק אם ההסבר נעשה באופן שאפשר לתובע להפנים את הסיכון הטמון בהכנסת ידו אל תוך מכלול המסוע. גם אם התובע אכן הפנים את הסיכון הטמון בפעולה שכזו - עסקינן כאמור בפעולה אינסטינקטיבית שהתבצעה תוך כדי לחץ העבודה ומבלי שהיה סיפק בידיו להפנים את אותו סיכון בטרם יכניס את ידו וייפגע.
10. לאור כל האמור לעיל, אין להטיל על התובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה.
11. לסיכום: הנתבעות חבות ביחד ולחוד בפיצוי התובע.

הכרעה בשאלת שיעור הנזק

הנכות הרפואית

1. ממקום התאונה הועבר התובע לביה"ח אסף הרופא. לאחר בדיקה וטיפול ראשוני בחדר המיון הועבר התובע לחדר הניתוח שם בוצעה הטרייה של הפצעים, השלמת קטיעה וקיבוע של האצבעות, חבישה ותפירה. התובע הועבר להמשך אשפוז במחלקה האורתופדית עד ליום 20.8.10. התובע שוחרר מביה"ח עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי.
2. לאחר שחרורו עבר התובע טיפולי פיזיותרפיה והמשך טיפול במעקב במרפאת החוץ של ביה"ח אסף הרופא ובקופ"ח.
3. התובע הגיש מטעמו את חוות דעתו של פרופ' יעקב נרובאי אשר מצא כי נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 19%. התובע נבדק מטעם הנתבעות על ידי ד"ר ברוך באום אברהם אשר מצא כי נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 14% במעוגל.
4. נוכח המחלוקת שבין מומחי הצדדים, מונה ד"ר דוד גודווין כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. ד"ר גודווין קבע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5% בגין אצבע פטישון באצבע 2 בהתאם לתקנה 45 (2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), 5% בגין אצבע פטישון באצבע 5 בהתאם לתקנה 45 (2) לתקנות ו-4.6% בגין הגבלה קלה בכיפוף הפרק הבין גלילי המקורב לאצבע 2 לפי חלקיות תקנה 44 (3) (בניכוי שליש) לתקנות, וסה"כ 14% במעוגל. יאמר כי ידו השמאלית של התובע אינה ידו הדומיננטית.
5. בבדיקתו את התובע לא אבחן המומחה חסר נוירולוגי באצבעות והתחושה נמצאה מלאה. לא נמצא דלדול שרירים בעצמות יד שמאל לעומת יד ימין. כמו כן, לא נמצאו קישיון או מגבלה בתפקוד האצבעות הפגועות וזאת בניגוד לממצא שנמצא ע"י פרופ' נרובאי וד"ר ברוך, למעט הגבלה קלה בכיפוף הפרק הבין גלילי המקורב לאצבע 2. המומחה מצא כי התובע סובל ממצב של אצבע בטישון באצבעות חמישית ושנייה בכף יד שמאל וכן ממגבלה קלה בכיפוף אצבע 2 בפרק הבין גלילי המקורב. המומחה חיווה דעתו כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו כבעבר, למרות מגבלותיו הרפואיות המפורטות בחוות דעתו.

יאמר כי הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה ולא זימנו אותו לחקירה על חוות דעתו.

הנכות התפקודית

1. בעת התאונה היה התובע כבן 19 ועבודתו במהלכה נפגע הייתה בעבודת ניקיון זמנית עד לגיוסו לצה"ל, שאמור היה להתבצע מספר חודשים לאחר מכן. התובע הינו בוגר 11 שנות לימוד ללא בגרות. במהלך חקירתו הנגדית הוברר כי משקל התובע נמוך מהממוצע לגילו וכי הינו מתקשה מעט בדיבור. בעקבות התאונה נדחה שירותו הצבאי והתובע חדל ללמוד בקורס הנהיגה. לאחר גיוסו לשרות צבאי, שובץ התובע לעבודה פקידותית.
2. נוכח משקל גופו הנמוך של התובע יכול ולא יהיה כשיר לעבודה הכרוכה בהרמת משאות, כפי שהופטר מעבודות מסוג זה בשרותו הצבאי. יחד עם זאת, נוכח השכלתו ושיבוצו המקורי המתוכנן כנהג משאית בצה"ל, אין לשלול את האפשרות כי יידרש לעבודה פיזית.
3. בעת התאונה עבד התובע בעבודות ניקיון, ולדעת המומחה הוא יכול לשוב לעבודתו זו ללא מגבלה. יש להניח כי התובע ישתבץ בעתיד בעבודה שאינה בניקיון, אלא בעבודה מכניסה אחרת אשר יכול ונכותו תשליך על סיכוייו להתקבל למגוון מסוים של עבודות, כמו גם להגבילו במהלכן.
4. לאור כל האמור לעיל, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 7%, שהינה מחצית משיעור הנכות הרפואית, בהתחשב בין היתר, בהלכה בדבר שיעור נכות התפקודית ביחס לקטינים.

בסיס שכרו של התובע

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לחשב את הפסד שכרו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק, או על שכר בשיעור נמוך יותר, כטענת הנתבעות.
2. עסקינן בתובע אשר התאונה ארעה טרם גיוסו לצה"ל. התובע יועד לעבודה כנהג משאית ואף החל בלימוד נהיגה במסגרת קורס קדם צבאי. בנסיבות אלו איני סבור כי יש לסטות מההלכה בדבר חישוב הפסד השכר על בסיס השכר הממוצע במשק העומד על סך של 9,399 ₪ ברוטו, כולל עובדים זרים ועובדי שטחים.

הפסד שכר לעבר

1. נקבעה לתובע תקופת אי כושר מלאה למשך כחודש ומחצה. לטענת התובע, בעקבות התאונה נדחה שירותו הצבאי מיום 2.11.10 לתקופה של שנתיים ימים. התובע צפוי להשתחרר בתקופה הקרובה. לא הובאו ראיות בדבר עיסוקי התובע מתום תקופת אי הכושר ועד לגיוסו ועל כן זכאי התובע להפסד שכר לתקופת אי הכושר בלבד בסך של 6,150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה בסך כולל של 797 ₪ וסה"כ 6,947 ₪.

הפסד שכר לעתיד

1. כאמור, השכר הממוצע במשק הינו 9,399 ₪ ברוטו לחודש. עד לגיל 67 נותרו לתובע 44 שנות עבודה. על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 7% מצאתי לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסך של 192,500 ₪.

הפסד הפרשות לפנסיה ותנאים סוציאליים

1. התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 12% מהפסד ההשתכרות לעתיד בגין הפסד הפרשות לפנסיה ותנאים סוציאליים. על כן מצאתי לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסך של 23,000 ₪.

נזק לא ממוני

1. בהתחשב בשיעור הנכות ובגילו של התובע מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסך של 60,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד

1. שוכנעתי כי לאחר התאונה נדרש התובע לעזרת קרובים מוגברת. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 3,000 ₪ בגין עזרת קרובים לעבר. לא מצאתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

1. שוכנעתי כי נגרמו לתובע הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי אף כי על המל"ל לשאת בהן. מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 3,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

סיכום

1. להלן פרוט נזקי התובע:

הפסד שכר לעבר - 6,947 ₪

הפסד שכר לעתיד - 192,500 ₪

הפסד הפרשות לפנסיה - 23,000 ₪

נזק לא ממוני - 60,000 ₪

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד- 3,000 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- 3,000 ₪

סה"כ - 288,447 ₪

תשלומי המל"ל

1. שולמו לתובע ע"י המל"ל דמי פגיעה בסך של 172 ₪ וכן מענק נכות בסך של 34,016 ₪. אניח כי המענק שולם לתובע ביום 1.8.13 (בהדרש לקביעת הוועדה הרפואיות מיום 3.6.13). לסכומים הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בסך כולל של 505 ₪. תשלומי המל"ל אותם יש לנכות מהפיצוי מסתכמים בסך של 34,693 ₪ .

סכום הפיצוי

1. מהסך 288,447 ₪ יש לנכות את תשלומי המל"ל בסך של 34,693 ₪, ועל כן הפיצוי מסתכם ב-253,754 ₪.

המחלוקת שבין אבידר מצד אחד לבין ת.מ.מ. והראל מהצד האחר

אדון להלן במחלוקות שבין הנתבעות בינן לבין עצמן, לרבות בטענות ת.מ.מ כלפי הראל.

הוראות ההסכם

1. אביא להלן את הוראות ההסכם הנוגעות לחבות החוזית והנזיקית:

"אחריות הקבלן

11.1. הקבלן לבדו יהיה אחראי כלפי ת.מ.מ. וכלפי כל צד ג' שהוא, בין לנזק לגוף או לרכוש, ובגין כל הוצאה, הפסד או אובדן שייגרמו לאדם אחר, לרבות ת.מ.מ., עובדיה ומוזמניה, בגין ו/או בקשר עם ביצוע ההסכם ומתן שירותי הניקיון, אלא אם כן הוכח ע"י הקבלן כי הנזק, האובדן או ההוצאה נגרמו ללא קשר ישיר או עקיף למעשיו או מחדליו של הקבלן.

11.2 הקבלן מתחייב לשפות את ת.מ.מ. ולפצותה באופן מלא ומוחלט, בתוך 30 יום מקבלת דרישתה בכתב, בגין כל תשלום, נזק, הוצאה, הפסד או אובדן (לרבות הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד), שייגרמו לה או לעובדיה או למי מטעמה בגין ו/או בקשר עם האמור בהסכם, ו/או בקשר עם ביצוע השירותים, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות בגין כל דרישה ו/או טענה ו/או תביעה שתוגש נגד ת.מ.מ. על ידי צד ג' כלשהו, לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור עובדי ת.מ.מ., עובדי הקבלן ומוזמני ת.מ.מ., אלא אם כן הוכח ע"י הקבלן כי הנזק, האובדן, ההוצאה או הפסד כאמור נגרמו ללא קשר ישיר או עקיף למעשיו או מחדליו של הקבלן.

11.3. במקרה שתוגש דרישה ו/או תביעה ביחס לאמור לעיל תנהל ת.מ.מ. את הגנתה על ידי עורכי דינה על חשבון הקבלן, וכל סכום שייפסק נגדה, אם וככל שייפסק, לרבות כל הוצאה שתצטרך להוציא עקב דרישה (כולל הוצאות ביניים) ו/או תביעה כאמור ישולם לת.מ.מ. מיידית על ידי הקבלן. אולם, ככל שתהיה דרישה שכזו מחברת הביטוח אצלה בוצע הביטוח לפי הוראות סעיף 12 להלן, תנוהל ההגנה ע"י עורך הדין מטעם חברת הביטוח, ובלבד שחברת הביטוח תאשר מתן כיסוי מלא לתביעה. "

הוראות ההסכם והפוליסה בהיבט הביטוחי

1. אביא להלן את הוראות ההסכם והפוליסה הנוגעות להיבט הביטוחי:

ההסכם:

"ביטוח

12.1.1. ...הביטוח יורחב לשפות את ת.מ.מ. בגין אחריותה למעשי ו/או מחדלי הקבלן והבאים מטעמו, וזאת בכפוף לסעיף אחריות צולבת, לפיו ייחשב הביטוח כאילו נערך עבור כל אחד מיחידי המבוטח בנפרד".

הפוליסה:

"16.א. פוליסה זו מורחבת לשפות כל אדם או גוף משפטי שהמבוטח התחייב בכתב, לפני קרות מקרה הביטוח, לבטח את חבותו בביטוח אחריות כלפי צד שלישי ו/או שהמבוטח ויתר בכתב על זכות תביעה כלפיו ו/או התחייב בכתב לשפותו, וזאת בגין פעולות הנעשות על-ידי אותו אדם או גוף עבור המבוטח ו/או על ידי המבוטח עבורו ו/או במשותף עמו (למעט קבלנים וקבלני משנה) בקשר לעיסוקו של המבוטח ו/או לעניין נכסים השכורים על המבוטח ו/או נכסים שמבוטח משכיר לאחרים".

תמצית טענות ת.מ.מ. כלפי אבידר והראל בכל הנוגע לחבות הנזיקית, החוזית והביטוחית

1. אביא להלן את תמצית טענות ת.מ.מ. כלפי אבידר והראל בכל הנוגע לחבות הנזיקית, החוזית והביטוחית:

• ככל שתביעת התובע לא תידחה יש להטיל את מלוא האחריות על אבידר והראל וזאת הן בהיבט הנזיקי, הן בהיבט החוזי והן בהיבט הביטוחי.

ההיבט החוזי והנזיקי

• מר דגן העיד מטעם ת.מ.מ. כי מטרתה היתה להשיל מעליה כל התעסקות, אחריות ועניין בתחום הניקיון, והוא אף העיד כי היה שותף להכנת ההסכם ששיקף את מטרותיה ושאיפותיה של ת.מ.מ.;
• אבידר לעומת זאת לא זימנה לעדות אף לא גורם אחד שיסביר ויפרט מה היתה כוונת הצדדים במועד כריתת ההסכם. לעומתה, רפופורט שזומן כעד מטעם אבידר לא יכול היה להעיד לגבי ההסכם;
• הוכח כי השירותים שהעניקה אבידר לא היו שירותים של חברת כוח אדם אלא כנותנת שרותי קבלן עצמאי בתחום הניקיון, כפי שאישר רפופורט בחקירתו הנגדית. אבידר העסיקה ממונה בטיחות מטעמה וכן 4 מפקחים ומנהלי עבודה בכל משמרת והם שפיקחו והנחו את עובדי אבידר;
• כל שת.מ.מ. נטלה על עצמה הינן סמכויות הבקרה והפיקוח על איכות העבודה בלבד כאמור בסעיף 6 להסכם;
• סעיף 18 להסכם מטיל על אבידר את האחריות לשמירה על הוראות הבטיחות ואמצעי הזהירות, ועליה לבצע את העבודות בהתאם להוראות הבטיחות בדין הישראלי ולנקוט בכל אמצעי וכללי הזהירות החלים על עבודות מסוג זה, תוך התייחסות מפורשת לעבודה עם מכונות;
• אבידר היא שהעסיקה את עובדי הניקיון לרבות התובע, והיא זו בלבד שנתנה הוראות לעובדיה;
• יש להטיל על אבידר בלבד את מלוא האחריות הנזיקית ולחילופין להטיל על ת.מ.מ. אחריות מינורית בשיעור שבין אפס לעשרים אחוז בלבד;
• ככל שהתביעה כנגד ת.מ.מ. לא תידחה במישור הנזיקי, על אבידר לשפותה כפי שנקבע בסעיף 11 ו-19 להסכם;
• בהתאם לפסיקה המוגשת מטעם ת.מ.מ. - יש לכבד את הסכמת הצדדים גם כאשר הזכאי לשיפוי חויב בחלק מהאחריות הנזיקית. לשם כך נועד סעיף 11 להסכם. כל כוונתה של ת.מ.מ. בעת התקשרותה בהסכם היתה להסיר ממנה את כל האחריות לנושא הניקיון למעט בקרת האיכות.

החבות הביטוחית של הראל

• ת.מ.מ. צורפה כמבוטחת נוספת לפוליסת הביטוח שהופקה על ידי הראל, ועל כן על הראל לשאת בכל חבות נזיקית שתוטל על ת.מ.מ. כלפי התובע. משלא הוכח כי לת.מ.מ. פוליסת ביטוח בחברת ביטוח נוספת - על הראל לבדה לשאת במלוא החבות הנזיקית של ת.מ.מ.;
• בהתאם לתנאים הכלליים של הפוליסה (הביט), הראל נטלה על עצמה את החבות החוזית של אבידר כלפי ת.מ.מ. ועל כן עליה לשאת בהתחייבות החוזית של אבידר כלפיה;
• בסיכומיה ויתרה אבידר על הטענה כי התובע היה עובד של ת.מ.מ.. היה וייקבע שמדובר בפוליסה של אחריות מעבידים - הוכח כי ת.מ.מ. הוספה שמית לפוליסה במסגרת חבות מעבידים (ר' תצהירו של מר שלמה מנור);
• ברשימה לפוליסת צד ג' של הראל ת.מ.מ. לא מופיעה שמית, אולם צוין ברשימה שמבוטחים גם גורמים אתם אבידר התקשרה בהסכם ועל כן ת.מ.מ. מבוטחת גם בפוליסת צד שלישי;
• אף אם שמה של ת.מ.מ. לא מצוין ברשימה - סעיף 16 א' להסכם מכיל התחייבות חוזית כאילו הינה גם התחייבות בפוליסה שהופקה על ידי הראל.

תמצית טענות ותשובת אבידר והראל בכל הנוגע לחבות הנזיקית, החוזית והביטוחית

1. אביא להלן את תמצית טענות ותשובת אבידר והראל בכל הנוגע לחבות הנזיקית, החוזית והביטוחית:

ההיבט החוזי והנזיקי

• עדותו של דגן בכל הנוגע לאחריותה כביכול של אבידר הינה עדות שאינה קבילה בהיותה עדות שמועה;
• הוכח כי ת.מ.מ. הינה בעלת המדיח, היא זו שהיתה מודעת לסיכונים הטמונים בו, היא שהתוותה את מדיניות הבטיחות במפעלה ולעניין זה יש לראותה בנוסף להיותה מחזיקת מקרקעין גם כמחזיקת המפעל. אם וככל שחלה חובת גידור הרי שזו חלה על ת.מ.מ. בלבד וככל שלא ניתן היה לגדרו - החבות מוטלת על ת.מ.מ. בלבד;
• על ת.מ.מ. היה להציב שילוט מתאים על המדיח ובסביבתו בדבר הסיכונים הטמונים בשימוש בו. ת.מ.מ. לא הציבה כל שילוט וכן לא הנחתה את אבידר או התריעה בפניה על הסכנה;
• ת.מ.מ. מינתה מטעמה ממונה על בטיחות והיא זו שהיתה אחראית בין היתר על תפעול המדיח;
• לא מוטלת על אבידר חובת מינוי ממונה בטיחות מטעמה שכן העסיקה בת.מ.מ. 26 עובדים בלבד;
• בהתאם להלכה הפסוקה על כל מזמין מוטלת חובת זהירות להבטיח תנאי עבודה בטוחים ולספק אמצעי בטיחות לכלל העובדים במקום, בין אם עובדים ישירים שלו ובין אם עובדי קבלן משנה. יש להטיל את מירב החבות על ת.מ.מ.;
• בהתאם להסכם, עבודות אבידר בוצעו בחצרה של ת.מ.מ. ותחת פיקוחה, מה גם שאין בהסכם כל התייחסות מפורשת ולא משתמעת לכך שכל האחריות וכל הקשור והנוגע מנושא הבטיחות של עובדי אבידר מוטלים לפתחה;
• חובת השיפוי שהוטלה על אבידר בהתאם לסעיף 11 להסכם אינה חלה מקום בו הנזק נגרם ללא כל קשר ישיר או עקיף למעשיה או מחדליה של אבידר. זכות השיפוי של ת.מ.מ. קמה רק למקרה שבו יוכח כי החבות הנזיקית שלה מקורה במעשה או במחדל כלשהו של אבידר ולא מקום בו הנזק נגרם בגין אחריותה הנזיקית העצמאית של ת.מ.מ. כלפי התובע;
• בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש תניות שיפוי בצמצום במיוחד כאשר מטרת ההתניה היא לפטור אדם מאחריות למעשה עוולה. יש לעשות כן רק במקרה שבו נכתב במפורש שצד להסכם נוטל על עצמו את כל האחריות באשר היא לכל נזק שייגרם באשר הוא. בכל מקרה אחר אין לאכוף את תניית השיפוי, ולחילופין יש לאכוף אותה במשורה. במקרה דנן ההסכם אינו כולל תניה גורפת, אלא תנאי המגביל את אחריותה של ת.מ.מ. כלפי אבידר ועל כן יש לדחות את טענות ת.מ.מ. שעל אבידר לפצותה בהתאם להסכם;
• חיזוק לטענה זו ניתן למצוא בנספח הביטוחי ובאישור על קיום ביטוחי אשר הוצא מכוחו של ההסכם ונוסח על ידי ת.מ.מ.. בסעיף א' לאישור הוגבלה אף יותר חובת השיפוי של המבטחת כלפי ת.מ.מ. נכתב כי הביטוח מורחב לשפות את ת.מ.מ. בגין אחריותה למעשי או מחדלי הקבלן אולם המילים "עקיף" או "ישיר" המופיעות בסעיף 9.2 להסכם נשמטו מהאישור, ללמדך על הכוונה שהיתה לעשות הפרדה בין זכותה של ת.מ.מ. לשיפוי אך ורק למקרה שבו תוטל עליה אחריות בשל מחדל או מעשה של אבידר ולא בגין מעשה או מחדל שלה;
• התרשלותה של ת.מ.מ. היא עצמאית ונפרדת ולכן אינה ברת שיפוי לא על פי הפוליסה ולא על פי ההסכם.

החבות הביטוחית של הראל

• בנוסף לאמור לעיל, תנאי לבחינת פוליסת הביטוח הינו: האם קיימת אחריות נזיקית לת.מ.מ.. ככל שהתשובה חיובית יש לקבוע האם אחריות זו נובעת ממעשה או מחדל כלשהו של אבידר. אם התשובה לשאלה היא שלילית - אזי על פי הוראות ההסכם אין לת.מ.מ. זכות שיפוי ועל פי הוראות הפוליסה היא אינה מכסה אחריות זו;
• הפוליסה מכסה את ת.מ.מ. רק בגין אחריותה השיוכית למעשה או מחדל של אבידר;
• בפרק החריגים לרשימה לפוליסה נכתב כי בכל מקרה של סתירה בין הרשימה לבין התנאים הכלליים - תנאי הרשימה הם שגוברים;
• הוראות סעיף 16 א' לתנאים הכלליים מתייחסים להתחייבות המבוטח לשפות את מזמין העבודה כשחבות זו נגזרת מהוראות ההסכם בלבד;
• אימוץ שיטת ת.מ.מ. לפיה פוליסה היחידה של ת.מ.מ. היא פוליסה שהוצאה על ידי הראל, משמעה כי גם בהינתן נזק לצד ג' של ת.מ.מ. שאינו קשור לאבידר ואינו נמנה על עובדיה - אזי זכותה של ת.מ.מ. להפעיל את הפוליסה בהראל. מובן כי יש לדחות טענה זו.

הכרעה בשאלת החבות הנזיקית בין ת.מ.מ. לאבידר

1. באשר לחלוקת החבות שבין הנתבעות בינן לבין עצמן – המדיח היה בבעלות ת.מ.מ. ונמסר לשימוש אבידר לשם ביצוע העבודות עפ"י ההסכם. משכך, החבות הראשונית לדאוג למיגונו מוטלת על ת.מ.מ.. יחד עם זאת, על אבידר כמעבידתו, היה לדאוג לתובע למקום עבודה בטוח במסגרת חובותיה כלפי עובדיה, וכן ליתן לו הסברים בדבר הסיכון הטמון בהכנסת היד אל תוך מכלול המדיח. כן כשלה אבידר במתן הנחיות לתובע בדבר אופן עבודתו, קרי ביצוע פעולת הניקיון לא מעל מכלול המסוע, אלא בסמוך לו, כך שנפילת פריט כדוגמת הסקוטש תהיה אל מחוץ למכלול החשוף ולא לתוכו. רק לאחר מינוי מנהל בטיחות מטעם ת.מ.מ. ניתנה הוראה כי אין להכניס את היד אל תוך מכלולי המסוע.
2. במערכת היחסים שבין אבידר לת.מ.מ., אבידר לא פעלה כחברת כוח אדם, אלא כמי שנטלה על עצמה את מתן שירותי הניקיון בת.מ.מ. כפי שהעיד רפופורט, כאשר חובת הפיקוח ומתן ההוראות הוטלה על אבידר. לשם כך, העסיקה אבידר מפקחי עבודה בכל משמרת. בה בעת ת.מ.מ. השאירה לעצמה את הפיקוח על טיב ואיכות ביצוע העבודה בלבד.
3. סבורני כי האשם המוסרי מונח בעיקרו לפתחה של ת.מ.מ. אשר סיפקה את המדיח הלא מגודר והיא שהייתה אחראית לאחזקתו ותיקונו והעמידה אותו לשימוש אבידר ועובדיה.
4. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יהיה זה נכון להטיל על ת.מ.מ. חבות נזיקית בשיעור של 60% ועל אבידר חבות בשיעור של 40%.

האם אבידר התחייבה לשפות את ת.מ.מ. גם בגין חבותה הנזיקית העצמאית של ת.מ.מ.?

מבוא

1. לב המחלוקת שבין הנתבעות הינה האם על אבידר, ובעקבות זאת גם על הראל, לשפות את ת.מ.מ. בגין הפרת חובת הגידור המוטלת על ת.מ.מ. כלפי התובע - חובה שהופרה על ידה.
2. ס' 11.1 להסכם מטיל על אבידר חובת שיפוי גורפת כלפי ת.מ.מ. בהסתייגות אחת: "אלא אם הוכח ע"י הקבלן כי הנזקים נגרמו ללא קשר ישיר או עקיף למעשיו או למחדליו של הקבלן".

ברם, האם אכן כוונת הצדדים הייתה כי אבידר תשפה את ת.מ.מ. גם בגין אחריותה העצמאית?

1. הצדדים נסמכים בטיעוניהם על פסיקת בתי המשפט השונים, לרבות בית המשפט העליון: ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' יוסף סמרי (24.8.92), ע"א 3192/93 משה"ב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ נ' מאיר כחלון (21.7.06), רע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ ואח' (16.1.08); פסיקת בתי המשפט המחוזיים בע"א 24473-06-13 (חי') עוף טוב (שאן) בע"מ ואח' נ' סובחי ואח' (5.6.14); ע"א (ת"א) 1003/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' (14.5.09); ת.א. (חי') חיים מלכה נ' התאמה, השמה ומידע (1995) בע"מ (23.1.13); ת.א. (חי') 1557/99 חורבניוק ואסילי נ' סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ ואח' (29.4.05); ת.א. 1847/06 אילנית חזן ואח' נ' גונן עבודות חשמל ואח' (23.6.11).
2. מהפסיקה עולה כי בשנים האחרונות "...ישנה מגמה ומדיניות, ונטייתי כנטיית בית המשפט המחוזי הן בחוות דעת השופט סוקול והן בזו של השופט עמית היא לפרשנות מצמצמת ודווקנית של תניית שיפוי, משיקולי מדיניות שיפוטיות" (כבוד השופט רובינשטיין כתוארו אז בפרשת זוגלובק).

הכרעה

1. מטעם מטעם אבידר העיד רפופורט אשר לא היה בקיא בתנאי ההסכם ועל כן לא יכול היה לשפוך אור על כוונת הצדדים. מטעם ת.מ.מ. העיד דגן ששימש ומשמש כראש אגף תפעול בת.מ.מ.. דגן נטל לטענתו חלק בהסכם וכדבריו:

" ש. אתה מכיר את הסכם ההתקשרות בין תממ לאבידר?

ת. כן בכללים הבסיסיים, אני לא משפטן.

ש. מי ניסח את ההסכם?

ת. עורך דין החברה – תממ.

ש. האם ההסכם חשוב לכם כחברה להדגיש את האחריות של כל אחד מהצדדים בקשר לנושא בטיחות, בטחון במפעל?

ת. אני מאמין שכן.

ש. האם לפני שהתייחסת לשאלת חלוקת האחריות בין תממ לבין אבידר עיינת בהסכם?

ת. כן.

ש. האם מצאת הוראה שמתייחסת לנושא הבטיחות במפעל?

ת. לא זוכר בעל פה. מהות ההסכם הייתי מעורב בכתיבה שלו לא בצד המשפטי, אני הייתי גורם מפריט של נושא הניקיון בתממ ופנינו לחברות מקצועיות שנגשו למכרז, הגיעו החברות הגדולות בארץ וביניהם אבידר, חברות ניקיון, והמטרה היתה להסיר מאתנו, אנחנו אנשי מזון ולא ניקיון, להסיר מאתנו את ההתעסקות כי לא עמדנו ברמה שרצינו, זאת היתה המטרה. נגשו חברות גדולות ואבידר זכתה במכרז לתת שירותי ניקיון והדגשנו ועוד פעם את הניואנסים המשפטיים אני לא יודע, בשביל זה יש משפטן, אבל כל ההדרכות ולמידה והזכייה במכרז, זה מתוקף היותה חברה מקצועית, וזהו.

ש. מה התשובה לשאלה?

ת. שהם אחראים, העובדים שלהם והם אחראים לטפל בהם.

ש. אתה באופן אישי היית שותף להתווית העקרונות שביחסים שבין אבידר לתממ?

ת. כן." (עמ' 29 לפרוטוקול ישיבת יום 23.9.14).

1. צא ולמד כי דגן היה שותף לצד המקצועי הקשור לעבודות הניקיון בלבד, כאשר כל מטרתו הייתה להפריט חלק זה מפעילות ת.מ.מ. ולמוסרה לקבלן שיבצעו טוב יותר מהאופן שבוצע ע"י ת.מ.מ.. ברם, בכל הנוגע לצד המשפטי - דגן לא היה צד לניסוח ההסכם ולא שוכנעתי כי הוא אכן יכול היה לשפוך אור על מהותו וכוונת הצדדים, ככל שקשורה לחבות הנזיקית חוזית וביטוחית.
2. עסקינן במכרז ובהסכם שנוסחו ע"י ה"צד החזק" – ת.מ.מ.. לו אכן הייתה כוונה כי אבידר תשפה את ת.מ.מ. בגין כל אחריות של ת.מ.מ., לרבות אחריות עצמאית, נכון וראוי היה לכתוב זאת ברחל בתך הקטנה. יתרה מכך, נוסח ההתחייבות המסויג של ההתחייבות לביטוחה של ת.מ.מ. מלמד כי אין עסקינן בהתחייבות שיפוי בלתי מותנית, שאם לא כן מדוע לא נדרשה אבידר לגרום לביטוחה של ת.מ.מ. בביטוח ראשוני בחברת ביטוח, ביטוח שאינו מותנה בקיומה של אחריות של אבידר? התחייבות שכזו הייתה מייתרת את הצורך לדון בחלוקה הנזיקית שבין אבידר לת.מ.מ., לרבות דיון בשאלת ההתחייבות החוזית, ומונע כל ספקות בדבר היקף החבות החוזית של אבידר כלפי ת.מ.מ..
3. נוסחה המסויג של פוליסת הראל מלמד כי אבידר והראל סברו כי התחייבות השיפוי והביטוח שנטלה עליה אבידר הייתה מסויגת, שאם לא כן הוראות הפוליסה לא היו מנוסחות באופן שנוסחו.
4. במקרה של ספק בפרשנות הסכם - יש לפרשו לחובת מנסחו, דהיינו ת.מ.מ.

כפי שנאמר בפרשת זוגלובק: "...לוא היתה כוונת הצדדים לתניית שיפוי רחבה עד כדי הסרת כל אחריות מזוגלובק גם בעקבות רשלנות אפשרית שלה, היה עניין זה נאמר בהסכם ברחל בתך הקטנה..." (ס' 4 לפסה"ד).

1. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי התחייבותה של אבידר לשיפוי חלה גם בגין אחריותה העצמאית של ת.מ.מ. לקרות התאונה בגין אי גידור המדיח.

הכרעה במחלוקת הביטוחית

1. בס' 12.1.1 להסכם התחייבה אבידר להרחבת הביטוח שהוצא ע"י הראל, כך שישפה את ת.מ.מ. בגין אחריותה למעשי ו/או מחדלי אבידר. כאמור, מצאתי כי חבותה של ת.מ.מ. אינה בגין אחריותה למעשי או מחדלי אבידר, אלא בגין הפרת חובת הגידור המוטלת עליה, שהינה חובה עצמאית ונפרדת.

אבידר לא התחייבה לדאוג לביטוחה של ת.מ.מ. בהראל בגין חבותה העצמאית של ת.מ.מ. כלפי התובע.

1. אדרש עתה לשאלה, האם הכיסוי שהוצא ע"י הראל תואם להתחייבות אבידר בס' 12.1.1 להסכם, או רחב יותר.

סבורני, כי יש לקרוא את הרישא של הוראת ס' 16 א' לפוליסה בכפוף להוראות ס' 12.1.1 להסכם. אבידר אכן התחייבה שהביטוח יורחב גם לשפות את ת.מ.מ., אולם בסייג שפורט לעיל. קרי, בגין חבותה של ת.מ.מ. עקב אחריותה למעשי או מחדלי אבידר בלבד. משכך, הפוליסה, כפוף לאמור להלן, אינה מכסה את אחריותה העצמאית של ת.מ.מ. כלפי התובע.

הוראת ס' 16 א' לפוליסה נסמכת על ההתחייבות ההסכמית לשיפוי ואינה מוסיפה עליה.

1. יחד עם זאת, עפ"י הסיפא של ס' 16 א' לפוליסה - הראל מכסה את התחייבותה החוזית של אבידר לשפות את ת.מ.מ.. כלומר, ככל שאבידר התחייבה לשפות את ת.מ.מ. – הפוליסה מכסה התחייבות חוזית זו ועל הראל היה לשאת בחיוב החוזי ככל שהיה מושת על אבידר.
2. משהגעתי למסקנה כי אבידר לא התחייבה לשפות את ת.מ.מ. בגין אחריותה העצמאית של ת.מ.מ. כלפי התובע - הביטוח לא חל ועל ת.מ.מ. לשאת לבדה בגין חבות זו.
3. לסיכום: דין ההודעה לצד שלישי להידחות.

סוף דבר

1. אשר על כן הנני מחייב את אבידר והראל לשלם לתובע סך השווה ל-40% מהפיצוי ואת ת.מ.מ. לשלם לתובע סך של 60% מהפיצוי.

לסכום הפיצוי יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%. הסך הכולל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תישאנה הנתבעות עפ"י חלקן, בהוצאות התובע בגין אגרה וחוות דעת המומחים כשאלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה (יובהר כי חיובי אבידר, הראל ות.מ.מ. כלפי התובע הינם ביחד ולחוד).

1. ת.מ.מ. תישא בהוצאות ושכ"ט אבידר והראל בגין ההודעה לצד שלישי בסך כולל של 15,000 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא באגרה בגין ההודעה לצד שלישי.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ה, 26 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.