פסק דין

פתח דבר

עניינו של תיק זה הוא תובענה למתן צו שיורה למשיב לקיים חוזי הלוואה שנכרתו בין הצדדים, אשר על פיהם הלווה המשיב כספים למבקשים ולאימו המנוחה של
המבקש 1, חנה אזולאי ז"ל (להלן – המנוחה), וביטח את המנוחה בביטוח חיים, וכן למתן צו הצהרתי, ולפיו אין המבקשים חייבים דבר למשיב לאחר פטירת המנוחה.

משלא הגיעו הצדדים להסכמה כלשהי, הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים בנוגע לטענות המקדמיות. עתה יש להכריע בטענות אלו.

טענות התובעים

המשיב העמיד הלוואה למבקשים ולמנוחה. המשיב חייב את המבקשים והמנוחה בתשלום פרמיית ביטוח חיים.

המנוחה נפטרה ביום 1.1.03. לאחר פטירת המנוחה פנו המבקשים למשיב בדרישה לזיכוי חשבון ההלוואה בסכום ביטוח החיים בו היתה מבוטחת המנוחה. במענה לדרישה זו הודיעה המשיב למבקשים, כי המנוחה לא היתה מבוטחת במסגרת ההלוואה בביטוח חיים, וכל הרישומים בדבר חיובה בתשלומי פרמיה מקורם ב"טעות סופר".

טענותיו המקדמיות של המשיב

המשיב מעלה בתשובתו לתובענה שורה של טענות מקדמיות. המשיב טוען, כי איננו חברת ביטוח. את תביעתם, שהינה למעשה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח, על המבקשים להפנות נגד חברת הביטוח.

עוד טוען המשיב, כי התובענה, שהינה תביעה לתגמולי ביטוח, התיישנה עוד בטרם הוגשה, מאחר שחלפו למעלה משלוש שנים מאז קרות מקרה הביטוח, פטירתה של המנוחה בינואר 2003, בעוד שהתובענה הוגשה רק ביום 11.7.11. בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח), תקופת ההתיישנות בכל הנוגע לתביעות לקבלת תגמולי ביטוח הינה שלוש שנים בלבד. זאת ועוד, לדברי המבקשים עצמם ידעו על טענת המשיב בדבר העדר ביטוח חיים למנוחה, לכל המאוחר, ביום 16.2.04. מאז ועד למועד הגשת התובענה חלפו מעל שבע שנים. לכן, גם אם לא חלה במקרה זה תקופת ההתיישנות הקצרה יותר הקבועה בחוק חוזה הביטוח, התיישנה התביעה בטרם הוגשה.

טענה נוספת בפי המשיב, ולפיה המדובר למעשה בתביעה לסעד כספי בגובה תגמולי הביטוח. ממילא לא ניתן לתבוע במקרה זה סעד הצהרתי.

טענה אחרת, שמעלה המשיב, נוגעת לצורך הקיים במקרה זה בבירור עבודתי מורכב, ולפיכך אין התובענה ראויה להתברר על דרך של המרצת פתיחה.

דיון והכרעה

המנוחה, כאמור לעיל, נפטרה ביום 1.1.03. אז נולדה עילת תביעתם של המבקשים לזיכוי חשבון חובם למשיב בסכום תגמולי הביטוח.

ביום 18.1.04 פנו המבקשים למשיב בעניין זיכוי חשבונם בסכום ביטוח החיים של המנוחה. מכתב זה צורף כנספח ו לכתב התובענה. כבר ביום 16.2.04 השיב המשיב לפניה זו. התשובה מצורפת כנספח ז לכתב התובענה. בתשובתו מציין המשיב, בין השאר, כי המנוחה מעולם לא בוטחה בפוליסת ביטוח חיים בנוגע להלוואות שניתנו על ידי המשיב. הווה אומר, כבר אז – לכל המאוחר – ידעו המבקשים את העובדות המקימות את עילת התביעה, כאשר אז הודע להם, כי לא נערכה פוליסת ביטוח חיים כלשהי למנוחה.

בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) נקבע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

סעיף 8 קובע, כי מועד תחילת תקופת ההתיישנות יידחה במקרה שבו נעלמו מאדם העובדות המהוות את עילת התביעה. במקרה שכזה תתחיל תקופת ההתיישנות במועד בו נודעו עובדות אלו לתובע.

במקרה דנן טוענים המבקשים, כי פעולת חיוב על שמה של המנוחה, שנעשתה על ידי המשיב, בגין פרמיית ביטוח חיים, מהווה התחייבות של המשיב לערוך ביטוח חיים למנוחה או רשלנות מצידו של המשיב, המחייבים את המשיב בזיכוי חשבון החוב בסכום תגמולי הביטוח, שהיו אמורים להתקבל. הפרת ההתחייבות הנטענת, או לחילופין, הרשלנות הנטענת היו ידועים למבקשים לפחות מאז קבלת מכתב המשיב במחצית פברואר 2004, אם לא קודם לכן. אז נודעו, איפוא, לתובעים מכלול העובדות המקימות את עילת התביעה, וממילא מירוץ ההתיישנות החל אז. מאז יש למנות תקופת ההתיישנות. המדובר בתקופה בת שבע שנים, שהסתיימה בחודש פברואר 2011. משהוגשה התובענה רק ביום 6.7.11, יש לדחות התובענה על הסף מחמת התיישנות.

לא נטען על ידי המבקשים, כי בשלב כלשהו לאחר מכן הודה המשיב בדרך כלשהי בזכות הנתבעת על ידי המבקשים, ועל כן לא תחולנה במקרה זה הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

משנמצא, כי התובענה התיישנה בטרם הגשתה, מתייתר הצורך לדון בשאר הטענות המקדמיות, שהעלה המשיב.

סיכומם של דברים, התובענה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב ובשכ"ט עורך דינו בסך כולל של 5,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.