בפניי תביעה שכותרתה "הצהרתית/נזיקית".

ביהמ"ש מתבקש ע"י התובע להצהיר, כי העיסקה שבוצעה ע"י הצדדים בטלה ולפסוק לתובע סכום של 3,652 ₪ המבטא את החזר התמורה המלא בגין השיק שנפרע ובתוספת הוצאות ועוגמת נפש.

התובע והנתבע התקשרו ביניהם לצורך הכנת מערכת ישיבה בביתו של התובע.

הנתבע הוא נגר והתובע, שראה את עבודתו של הנגר אצל משפחת שחתות, ביקש מהנתבע לבצע עבורו עבודה זו.

סוכם בין הצדדים כי עבודה זו תהיה בעלות של 4,800 ₪, כאשר התמורה שולמה ב- 5 שיקים, הראשון ע"ס 800 ₪ וזמן פרעונו 15.6.11 ואילו ארבעת השיקים הנוספים שטרם נפרעו ושהתובע ביטל, היו שווים ורצופים ע"ס 1,000 ₪ וסוחרו ע"י הנתבע לצדדים שלישיים, שמטבע הדברים עלולים לתבוע את התובע בגין השיקים.

כמובן שאם יצהיר ביהמ"ש שהעיסקה בטלה, המשמעות היא שלתובע תהיה טענת הגנה טובה בפני אותה תביעה שטרית בגין השיקים ואותם גורמים שקיבלו את השיקים יוכלו להיפרע מהנתבע בגין השיקים.

בתצהירו מסביר התובע, כי הנתבע לא נתן בעצם שום תמורה בגין העבודה.

מדובר היה בביצוע של עבודה שנעשתה ללא סקיצה, המידות לא היו נכונות והתוצאה היתה שלא ניתן היה לעשות שימוש באותה פינת ישיבה.

התובע לא הסכים כי הנתבע יחתוך מחדש את פינת הישיבה ולמעשה פינת הישיבה הוחזרה בשלמותה לתובע, אשר לטענתו של התובע, נמכרה ע"י הנתבע לצד ג' כלשהו, כך שמע.

הנתבע מצידו טוען, כי עמד בכל תנאי ההסכם, כי ביצע סקיצה ואף צירף את הסקיצה המקורית מתוך המחברת שלו, שהוא מבצע בה עבודות (סומן על ידי מ/1), כי היה מוכן אף לעשות שינויים בפינת הישיבה והתובע הסכים בהתחלה לכך אך אשתו סירבה לכך לחלוטין.

הנ"ל הכחיש כי מכר את פינת הישיבה לצד שלישי וטען כי פינת הישיבה נמצאת במחסן של גיסו (שלא הובא לעדות). על פי עדותו בביהמ"ש הוא נכון לספק את פינת הישיבה לתובע בכל עת, אם התובע ירצה בכך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני נותן בזאת את פסק הדין:

1. עניין לנו בחוזה שנערך לצורך אספקת מוצר בין הצדדים. המוצר היה פינת ישיבה שהתובע ראה אצל משפחה אחרת והנתבע, שהינו נגר, התבקש לבצע אותה. אינני נותן אמון בגירסתו של התובע, לפיה לא בוצעה סקיצה של פינת הישיבה. הוכח במשפט ואף התובע לא הכחיש זאת, כי הנתבע לקח מידות והשאלה היא אם הנתבע טעה למעשה בביצוע העבודה, שכן טענה שכביכול הוכנה עבודה כמו משפחת שחתות ללא התחשבות בנתוני ביתו של התובע נסתרה במשפט.

2. הנתבע קיבל לידיו 6 שיקים בגין ביצוע העבודה ע"ס כולל של 4,800 ₪ ולמעשה רק שיק אחד ע"ס 800 ₪ מתוך הסכום האמור נפרע ושאר השיקים עדיין לא נפרעו אך הוסבו לצדדים שלישיים ע"י הנתבע.

3. כאשר הביא הנתבע את פינת הישיבה, לטענתו של התובע התגלה כי מדובר בפינת ישיבה שאינה מתאימה במקום האמור והוא סירב לקבל את המוצר ולמעשה החזיר אותו לידיו של הנתבע, אשר מכר אותו לצד שלישי.

הנתבע טוען לעומת זאת, כי הוא עמד בהתחייבויותו אך אשתו של התובע לא אהבה את התוצאה הסופית ולכן התובע סירב לקבל את המוצר והחזיר אותו. כל ניסיון מצידו לעשות שינויים במוצר, על פי דרישת התובע או אשתו, נתקלו בסירוב והוא נאלץ להעביר לצורך אחסנה את פינת הישיבה לגיסו והוא מוכן לספק אותה בכל עת לתובע.

הנתבע הכחיש מכל וכל כי מכר את פינת הישיבה לצד ג'.

התובע הוא הנושא בנטל הראייה.

הנתבע כבר ביצע את העבודה ולמעשה כבר ספג את העלויות, הן של העבודה והן של החומר הכרוך בביצוע העבודה. ביטולה של עיסקה זו מחייבת הבאת ראיות טובות, כי העיסקה לא בוצעה בהתאם לתנאים שבין הצדדים ואי כדאיות העיסקה או אי שביעות רצון אינה פרמטר טוב מספיק על מנת לבטל עיסקה שכזו.

יש לזכור עם זאת, כי לא בכל עיסקה מסרב לקוח לקבל לידיו את המוצר וצריכים להיות נימוקים טובים על מנת שלא לעשות כן.

מכל מקום, התובע הוא זה שכאמור צריך לשכנע את ביהמ"ש בכך שמדובר במוצר שאינו עונה על הצרכים אותם סיכם עם הנתבע.

התובע יכול היה לעשות זאת ע"י הבאת עדים, כמו אשתו או אנשים נוספים שהיו במקום. התובע יכול היה להביא חוות דעת של נגר או של כל גורם אחר ולצלם את פינת הישיבה ואת המקום שתוכנן היה להיות בה, וזאת על מנת להמחיש בפני ביהמ"ש כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו.

התובע הסתפק בהצגת גירסתו בביהמ"ש ואין בכך די, לאור העובדה שמדובר בגירסה מול גירסה בלבד, ועלי לציין כי לא התרשמתי כי הנתבע לא עמד בחקירה נגדית או כי עדותו והתנהלותו לא היתה סבירה.

אשר על כן ולאור העובדה שמדובר בתובע שלא עמד בנטל הראייה, אין לי אלא לקבוע שדין התביעה להידחות.

נוצר כאן מצב בלתי סביר של 4,800 ₪ ששולמו למעשה, כאשר המוצר נמצא במחסניו של גיסו של הנתבע, על פי גירסתו של הנתבע.

משכך, אני מאפשר לתובע לקבל לידיו, אם ירצה בכך, את פינת הישיבה ומורה לנתבע, אם תבוא פנייה של התובע, לספק לו את פינת הישיבה הנמצאת על פי הצהרתו אצל גיסו, תוך 30 יום.

אם יסתבר שהנתבע לא עמד במילתו ופינת הישיבה לא סופקה, המשמעות היא שאני אחייב את הנתבע בסנקציה כספית והתובע יוכל לפנות לביהמ"ש בתוך 30 יום.

מעבר לכך, החלטתי על דחיית התביעה ללא חיוב בהוצאות משפט.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.