1. בפני בקשה לעיון מחדש בהחלטה שניתנה במסגרת דיון שהתקיים ביום 8.11.12, שעניינה תשלום שכר טרחת מומחה מטעם בית המשפט שהוחלט על מינויו, עקב הפערים הניכרים בין חוות דעת המומחים הרפואיים שהוגשו מטעם הצדדים. ההחלטה קבעה כי המבקש, הוא התובע בהליך זה, יישא בשני שלישים משכר הטרחה והמשיב, הוא הנתבע בהליך זה, יישא בשליש משכר הטרחה.
2. לבקשה צירף המבקש, תיעוד בדבר מצבו הכלכלי הקשה והוא מבקש כי בית המשפט ישית את מלוא עלות שכר הטרחה של המומחה על המשיב בשל כך.
3. המשיב, לא הגיב עניינית לבקשה, אלא אך טען, כי ההליך שנקט המבקש היה שגוי, באשר ההחלטה ניתנה לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים וככל שהמבקש רצה לחלוק עליה היה עליו לבקש רשות ערעור.
4. מקובלת עלי טענת המבקש, כי בעת הדיון, לא היו בידיו המסמכים הדרושים כדי להעלות טענתו בדבר העדר יכולת כלכלית ועל כן אינני פוסלת את הדרך של בקשה לעיון מחדש, בצירוף תצהיר ומסמכים התומכים בטענה כזו.
5. לגופו של עניין, נראה כי אכן המבקש היה נתון בקשיים כלכליים משמעותיים במשך מספר שנים ודווקא בחודשים האחרונים החל להיחלץ מהם. המסמכים שצורפו לבקשתו ועניינם חובות שונים לעירייה ולחברת החשמל, אינם מן התקופה האחרונה ממש, אלא מסוף 2011 ותחילת 2012.
6. למרות האמור, אין ספק כי גם אם בחודשים האחרונים עלה בידי המבקש להתייצב מעט מבחינה כלכלית, הרי שמן הסתם לנוכח חובות העבר, הטלת שני שלישים מעלות שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט עליו, מקשה עליו.
7. מן הצד השני, גם המשיב, איננו בהכרח עתיר ממון והדברים נאמרו בדיון הראשון שהתקיים בהליך זה.
8. תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין ....".

1. עיקר הדיון בפסיקה לגבי מקרים בהם טען תובע לקשיים כלכליים בהקשר למימון חוות דעת מומחה, עסק במקרים בהם ביקש תובע פטור מהגשת חוות דעת מומחה מטעמו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט במקום מומחה מטעמו. במקרים כאלה, רק באופן חריג נעתר בית המשפט לבקשה, באשר ככלל, מינוי מומחה מטעם בית המשפט נועד לסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלות מקצועיות שעלו בחוות הדעת מטעם הצדדים ולא כתחליף לחובתו של בעל דין להציג ראיות להוכחת טענותיו. על כן, הגישה בפסיקה במקרים של בקשה של תובע לפטור אותו כליל מהגשת חוות דעת הייתה מצמצמת מאוד והמבקש את הפטור נדרש להראות גם העדר יכולת להגיש חוות דעת וגם כי תביעתו איננה תביעת סרק.
2. שונה המצב בענייננו, שכן המבקש הגיש חוות דעת מטעמו ועל כן המומחה אשר על מינויו הוחלט ביום 8.11.12, נועד לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות מקצועיות שעלו בחוות דעת המומחים של הצדדים ואיננו בא לפטור את המבקש מחובתו להוכיח את טענותיו בראיות. על כן, נראה כי הנטל המוטל על המבקש במקרה כזה, נמוך יותר.
3. כאמור לעיל, השתכנעתי כי למבקש קשיים כלכליים משמעותיים, אולם מצבו הכלכלי במגמת שיפור. אשר על כן, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה במלואה, אולם איעתר לה באופן חלקי במובן זה שאשנה את החלטתי מיום 8.11.12, כך שהצדדים יישאו בשכר טרחת המומחה באופן שווה ולא כפי שקבעתי באותה החלטה.
4. ככל שיהיה בכך כדי לסייע למבקש, הוא יכול להפקיד את חלקו בשכר טרחת המומחה, בשלושה תשלומים חודשיים בבית המשפט ולאחר שיפקיד את מלוא חלקו, תוציא מזכירות בית המשפט את החלטת המינוי למומחה. אם אומנם כך יבחר המבקש לעשות, הרי שככל שבמועד שנקבע לדיון לא תוגש עדיין חוות דעת המומחה, יגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון.
5. אשר על כן, אני מורה כי המבקש יישא במחצית שכר טרחת המומחה והמשיב יישא במחצית שכר טרחת המומחה ומשקיבלתי באופן חלקי את הבקשה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ג, 25 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.