05 נובמבר 2013

1. התובע הועסק בנתבעת, המפעילה את סניף קפה הלל בכפר סבא, החל מיום 1.7.09 ועד ליום 28.2.11. לטענתו, פוטר שלא כדין, ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע, בעקבות טיפולי פוריות שאותם עבר.
2. ביום 10.7.13, בפתח דיון ההוכחות שהיה קבוע לפנינו, הסכימו הצדדים להשאיר לשיקול דעת בית הדין לפסוק לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, ללא נימוקים, כשסכום הפשרה יהיה בין 30,000 ₪ ל- 60,000 ₪.
3. עוד הוסכם שפסק הדין יינתן לאחר שיתאפשר לנו לשמוע קצרות את גרסת כל אחד מהצדדים, ואת העדים מטעמו שהגיעו להעיד בדיון ההוכחות, וכן לשאול את הצדדים ועדיהם שאלות, אך בלא שיתאפשר לבאי כוח הצדדים לשאול שאלות בחקירה נגדית. עוד הוסכם שפסק הדין יכלול בכל מקרה רכיב של פיצויי פיטורים מוגדלים בסך 30,000 ₪. מעבר לכך, הוסכם שסכום נוסף שייפסק – בטווח שבין 0 ₪ ל- 30,000 ₪ – ייוחס לפיצוי בגין עוגמת נפש ו/או פיצוי בגין אי עריכת שימוע. עוד הוסכם על הצדדים שהצדדים יגישו סיכומים קצרים בכתב, וכך היה.
4. לאחר שקראנו את כתבי הטענות, התרשמנו מהעדויות ששמענו, וקראנו את טיעוני הצדדים שבכתב, הגיע העת לפסוק.

על אף שהצדדים הסמיכו אותנו לפסוק ללא נימוקים בכלל, מצאנו לנכון לנמק פסק דין זה בתמציתיות, כדלקמן:

ראשית לא השתכנענו בקיומו של קשר סיבתי בין פיטורי התובע לבין טיפולי הפוריות שעבר. זאת מאחר שלדעתנו, הנהלת הנתבעת לא היתה מודעת לעובדה שהתובע עבר טיפולי פוריות קודם להליך פיטוריו. זאת, אפילו שככל הנראה נכון הדבר שחלק מעובדי הנתבעת ידעו על כך.

שנית לדעתנו, משעה שבוטלו הפיטורים, לאחר שהתובע הודיע שהוא עובר טיפולי פוריות, היה על התובע לחזור לעבודה, ולו רק על מנת לצמצם את נזקו. למעשה, מבחינות רבות ניתן להתייחס אל המקרה שלפנינו כאל מקרה שבו התובע עצמו התפטר, שכן פיטוריו בוטלו, ועל אף האמור הוא בחר שלא לחזור לעבודה. בסיטואציה שכזו, גם אם יש בסיס לקביעה שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים – שכן לפחות לטענתו נוצרו נסיבות שלא אפשרו את חזרתו לעבודה – אין מקום לקבוע שהוא זכאי לפיצויים כלשהם עקב הפרת הוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, האוסר לפטר מי שעובד טיפולי פוריות ללא היתר. כמו כן, אין מקום לפסוק לתובע פיצויים על עוגמת נפש.

שלישית באשר לדרך הפיטורים, כאן שוכנענו שהליך הפיטורים לא היה כדין. לא היה מקום לקיים את שיחת השימוע על אתר מיד לאחר שנמסר לתובע הזימון לשימוע. זאת, אפילו אם נניח לטובת הנתבעת שהתובע עצמו, בעודו נסער כולו, ביקש זאת. יתירה מזאת, שוכנענו שהחלטת הפיטורים עצמה נמסרה לתובע טלפונית ולא בפגישה אישית או בדרך אחרת, וגם בכך אנו רואים פסול. על כן, אנו רואים מקום לפסוק פיצוי לתובע בגין פיטורים שלא כדין, אם כי נוכח מכלול הנסיבות וקביעותינו שלעיל, אנו מוצאים להעמיד פיצוי זה על הצד הנמוך.

1. נוכח כל האמור, אנו פוסקים שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
2. 30,000 ₪ כפיצויי פיטורים מוגדלים.
3. 5,000 ₪ כפיצוי על פיטורים שלא כדין.

שני הסכומים שלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

משלא הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק סכום הוצאות נוסף במסגרת הפסיקה לפשרה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ד, (05 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים.