בפניי בקשת הנתבעת לפסילת חלקים מתוך חוות-דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית-המשפט, פרופ' דניאל רחמילביץ, וכן בקשה להוצאתו של כתב התביעה המתוקן שהגיש התובע לתיק ביהמ"ש לאחר הגשת חוות הדעת.

רקע עובדתי :

עסקינן בתובענה בגין רשלנות נטענת בטיפול רפואי שניתן לתובע.

התובע צירף לכתב התביעה חוות-דעת של מומחה רפואי מטעמו, פרופ' יעקב רטן, ממנה עולה כי הנתבעים פעלו באופן רשלני בכך שהתעלמו מתלונותיו של התובע לאחר הליך רפואי של כריתת פוליפים. המומחה קובע כי שחרור התובע לביתו מבלי לצלם את בטנו (צילום "בטן ריקה") ומבלי בדיקות מעבדה נוספות, הביא למעשה לאיחור באבחון נקב שנגרם במהלך הטיפול.

בעטיו של אותו איחור נאלץ התובע בהמשך לעבור ניתוח דחוף לכריתת המעי הגס וניתוח נוסף לאחר מכן.

לו היה הנקב מאובחן בשלב מוקדם יותר, היה התובע נזקק לניתוח מינורי בלבד.

פרופ' רטן קבע בחוות-דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 40% לפי סעיף 14(1) לתקנות המל"ל.

הנתבעת הגישה לתיק חוות-דעת של מומחה רפואי מטעמה, פרופ' שמואל אידלמן. פרופ' אידלמן קבע בחוות-דעתו כי בעיית ה"ההתנקבות" (פרופרציה) של המעי הגס הינה סיבוך רפואי אפשרי במקרים בהם נכרת פוליפ.

עוד נקבע בחווה"ד, לפי התרשומות הרפואיות, כי בוצע מעקב לאחר הבדיקה. התובע חש אמנם נפיחות כאבים ואי נוחות, אולם אלה אופייניים למצב שלאחר הבדיקה ובמהלכה. מחושים אלה התמתנו, ושלוש שעות לפני השחרור דווח כי חלפו.

בשום שלב לא הודגמה בטן חריפה ולא היה מקום לערוך בירור נוסף.

הסיבוך אצל התובע הופיע רק למחרת הבדיקה ואז כפי שהודרך לעשות, שב למיון וטופל מיד.

המומחה קבע עוד כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% לפי תקנה 14 (1) (ב).

בשל הפער בין שתי חוות- הדעת מונה פרופ' דניאל רחמילביץ' כמומחה מטעם ביהמ"ש.

בחוות-דעתו מיום 31.1.2013 קבע המומחה, כי הנקבות המעי הגס כתוצאה מכריתת פוליפים בזמן קולונוסקופיה הינה סיבוך הנלקח בחשבון טרם ביצוע הטיפול הרפואי בגוף המטופל, ובכך הסכים עם מומחי הצדדים. כן קבע כי התובע נותר בהשגחה 4.5 שעות לאחר הטיפול ושוחרר לביתו במצב טוב, ללא סימנים שהעידו על סיבוך שנוצר בזמן כריתת הפוליפ.

עם זאת, לשיטת המומחה, התרשלו הנתבעים בכך שבמהלך הניתוח הדחוף אותו נאלץ התובע לעבור למחרת היום החליטו לבצע כריתה שלמה של המעי הגס, למרות שניתן היה בנסיבות העניין לבצע טיפול רפואי כגון תפירת החור, כריתת יתד של קטע המעי בו מצוי החור או כריתה חלקית מוגבלת של המעי הגס בו מצוי החור. המומחה קבע כי סבלו של התובע הינו תוצאה ישירה מכריתת המעי הגס בשלמותו – החלטה שלא הייתה מחוייבת המציאות - שאילצה אותו לעבור טיפולים רפואיים נוספים ושהביאה למצבו היום.

בגין אלה, העמיד המומחה את שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 40% נכות צמיתה לפי סעיף 14(1)ד' לפי תקנות המל"ל ובנוסף לכך 10% נכות צמיתה, בשל הצלקות שנותרו בגופו לפי סעיף 75(1)ב' לתקנות המל"ל.

טענות הנתבעים :

הנתבעים מפנים להוראת תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתם, התייחסותו של המומחה מטעם ביהמ"ש לסוגיית כריתתו של המעי הגס אצל התובע חורגת לחלוטין מן הסמכות שהוקנתה לו על ידי ביהמ"ש ומגדר המחלוקת בין מומחי הצדדים, שעניינה בטיפול הרפואי שניתן לתובע בסמוך לניתוח.

במסקנות חווה"ד יש לשיטתם כדי לגרום להם עיוות דין, דבר המצדיק את פסילת חלק מחוות-הדעת.

לטענתם, התובע לא טען בעניין זה דבר, ועל כן הם לא התייחסו לניתוח ו/או לצורך בכריתה שלמה של המעי הגס באותו ניתוח. בהקשר זה מפנים הנתבעים לע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרי המשפטיים).

בהמשך, ביקשו הנתבעים להוציא מתוך תיק ביהמ"ש את כתב התביעה המתוקן, שהוגש באיחור ניכר ושלא בהתאם להוראות התקנות.

טענות התובע :

התובע ביקש לדחות את הבקשה לפסילת חלקים מתוך חווה"ד.

לדבריו, הנתבעים היו רשאים לשלוח למומחה שאלות הבהרה הנוגעות לחוות-הדעת, או לחילופין להגיש בקשה לזמנו לחקירה על תוכן חוות-הדעת בביהמ"ש.

כתב המינוי לא הגביל את המומחה שמונה לקבוע עובדות או להסיק מסקנות על סמך עניין מסוים העולה מתוך כתבי הטענות ו/או מתוך חוות-דעת המומחים מטעמם. לכן, מסקנתו כי במהלך הניתוח אותו עבר התובע בביה"ח היה מקום לבצע את הניתוח במתכונת שונה מזו שבוצעה בפועל, הינה בתחומי הסמכות שהוקנתה לו.

התובע מוסיף ומבקש כי ככל שביהמ"ש ימצא לנכון לפסול חלקים מתוך חווה"ד, הרי שיש מקום למנות מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש בתחום הכירורגיה, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות שכר טרחתו של המומחה הנוסף.

דיון והכרעה :

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לפסילת חלקים מתוך חווה"ד להידחות, ואנמק.

במסגרת כתב המינוי לא הוגבל פרופ' רחמילביץ' לגדרי המחלוקות בחוות הדעת שהגישו הצדדים. עיון בכתב המינוי מעלה כי המומחה נתבקש לחוות את דעתו בשאלה "האם הייתה רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לתובע. במידה שייקבע כי הייתה רשלנות, אזי כיצד הדבר משפיע, אם בכלל, על מצבו של התובע כיום" (ראה : החלטת ביהמ"ש מיום 15.2.2013).

אכן, אפשר כי תחומי הסמכות הוגדרו באופן נרחב יותר מאשר כיוונו הצדדים בראשית ההליך כאשר הותירו את שאלת המינוי לשיקול דעתו של בית המשפט. אולם, משכך נקבע ואיש מהם לא ביקש לצמצם את כתב המינוי שנשלח למומחה, הרי שחווה"ד ניתנה בגדרי הסמכות שהוקנתה למומחה.

ודוק, המומחה קבע כי הייתה התרשלות בטיפול שניתן לתובע. התרשלות זו הינה בהחלטה על אופיו של הניתוח שבוצע למחרת הטיפול. מדובר בחלק מהטיפול שהתובע קיבל בגין אותו הליך רפואי שבוצע בגופו, וחווה"ד הינה רלוונטית ובתחומי הסמכות.

בשונה מרע"א 1138/12 אי.די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני אליו מפנים הנתבעים, קביעת המומחה שלפניי נעשתה בהתאם לכתב המינוי ולפיכך שלא תוך חריגה מסמכות.

בנסיבות העניין ומשניתנה חווה"ד במסגרת הסמכות, הרי שזו אינה פגומה ואין צידוק לבטל חלקים ממנה. ראה בהקשר זה ת"א (מח'- נצרת) 18510-12-10 אסטייכר - ביסקר נ' שירותי בריאות כללית – המרכז הרפואי "העמק" (15.10.12) (פורסם במאגרי המשפטיים).

טענות הנתבעים כי נגרם להם עיוות דין בכך שנמנע מהם להעביר לעיונו של המומחה חומר רפואי רלוונטי, נטענו בעלמא. הנתבעים אינם מציינים איזה חומר רפואי לא עמד בפני המומחה בזמן עריכת חווה"ד ומה חסר ממנו.

אשר לזכותם להתייחס לרשלנות הנטענת באמצעות חוות דעת מטעמם, הרי שעניין זה מצאתי כי יש לקבל. יחד עם זאת, הדבר אינו מחייב פסילת חלקים מחוות הדעת, שכן ניתן לאפשר להם לעשות כן על דרך של השלמת חווה"ד מטעמם.

בהמשך יהיו רשאים במידת הצורך לזמן את המומחה שמונה על ידי בית המשפט לחקירה.

כתב התביעה המתוקן

במהלך הדיון ביום 20.10.13 ציין ב"כ התובע, כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה בהתאם לחוות-דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש. בתגובה לכך ציינה ב"כ הנתבעים כי הבקשה לפסילת חלקים מתוך חווה"ד תלויה ועומדת בפני ביהמ"ש, ויש להכריע בזו תחילה.

הצדדים הוסיפו והגישו תגובות בכתב לעניין הבקשה לפסילת חווה"ד בהתאם להחלטה מאותו מועד. יחד עם זאת וחרף החלטה מפורשת, הגיש התובע את כתב התביעה המתוקן טרם מתן ההחלטה.

נוכח קביעתי לפיה יש מקום לדחות את הבקשה לפסילת חלק מחוות-הדעת, הרי שאינני מוצאת לנכון להוציא את כתב התביעה המתוקן מתוך תיק ביהמ"ש חרף האיחור שבהגשתו. ברם, נוכח התנהלותו של התובע ואף שהיה מקום לפסוק הוצאות בגין דחיית הבקשה דלעיל, לא ייעשה צו כאמור למי מהצדדים.

לסיכום

כתב הגנה מתוקן יוגש בתוך 45 יום מהיום.

לכתב ההגנה המתוקן רשאית הנתבעת לצרף חוו"ד משלימה.

אני קובעת ישיבת ק"מ נוספת ליום 10.9.14 שעה 10:00

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.