בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזק שנגרמו לאופנוע התובע ולרכב הנתבעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בכביש מס' 4 לכיוון אשדוד מיום 23/7/10 בשעה 3:30. הנתבע גר בגן יבנה .

כתב התביעה תוקן בהתאם להחלטתי מיום 9/9/13 .

על פי כתב התביעה המתוקן הוסע רכב התובעות בנתיב נסיעה ימני וכאשר הגיע למקום בו נפתח נתיב פנייה ימינה לאשדוד האופנוע של הנתבע סטה ימינה בחדות על מנת לפנות לאשדוד ותוך כך פגע ברכב התובעת.

על פי עדות הנתבע ובת זוגו אותה הרכיב על האופנוע הנתבע נסע במהירות 100-110 קמ"ש בנתיב הנסיעה הימני כאשר הכביש היה ריק ונפגע על ידי רכב התובעים כאשר לא שמע סימני בליעה ובלמים .

התובע הורשעה בנהיגה תחת שכרות ומאחר והנתבע נפצע בתאונה לא נעשתה לו בדיקה בזמן התאונה ובדיקת הדם שנעשתה בשלב מאוחר יותר לא מצאה אלכוהול בדם על אף התרשמות השוטר מייד לאחר התאונה.

הרשעת התובע בנהיגה תחת שכרות אינה קובעת לעניין האחריות בנזיקין שכן נדרשת רשלנות בפועל על מנת לחוב בנזיקין.

טענות התובעים לפיה תאונות לא קורות כאשר שני הרכבים נוסעים ישר על אותו מסלול נכונה בדרך כלל אולם במקרה ספציפי זה כאשר הנסיעה הייתה בשעות המאוחרות של הלילה ונהג התובעת נסעה תחת השפעת אלכוהול אין זה בלתי סביר כי נהג התובע פשוט פגע באופנוע מאחור.

טענת התובע כי נסע במהירות נמוכה ממהירות אופנוע לא הוכחה .

מסקנה זו מתחזקת לאור העבדה כי גרסת הנתבע ובת זוגו לא נסתרה בחקירתם , לא הייתה לנתבע כל סיבה לפנות ימינה לאשדוד מאחר והוא מתגורר בגן יבנה והיה בדרכו הביתה . כמו כן מיקום הנזקים מלמד הפגיעה היא פגיעה מאחור , דבר שמחזק את גרסת הנתבע.

העובדה שנפתחה כרית האוויר אינה תומכת בגרסת התובע שכן ייתכן והבלימה הייתה לאחר התאונה .

לאור האמור אני מעדיף את גרסת הנתבע והעדה מטעמו על פני גרסת התובע .

אשר על כן אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבל את התביעה שכנגד.

אני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 34,080 ₪ צמוד מיום התאונה בצירוף אגרה , שכ"ט עו"ד שיעור של 11.8% .

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.