03 אוגוסט 2014

האם בדין נדחתה תביעתו של התובע להכרה בבקע טבורי ובבקע מפשעתי כנובעים מתאונת עבודה שאירעה לו ביום 6/8/10? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. התובע יליד 1951 הועסק במועדים הרלוונטים לתביעה על ידי חב' "אבידר" כעובד נקיון (עובד כללי) בנתב"ג.
2. ביום 19.7.10 התובע אובחן כסובל מבקעים מפשעתיים דו"צ – ניתנים להחזרה. הוסבר לתובע כי יש צורך בניתוח לתיקון הבקעים, הוא הונחה לתאם תור לניתוח והומלץ לו כי עד לניתוח עליו להמנע מהרמת משאות כבדים.
3. ביום 25/7/10 קיבל התובע הפניה לרופא תעסוקתי וכן ניתן לו אישור מחלה לארבעה ימים 26/7/10 עד 29/7/10.
4. לתובע נקבע תור לניתוח בחודש נובמבר, התובע העיד כי ביתו שהיא אחות במקצועה אמרה לו שמצבו צפוי להחמיר, וכי עליו לפעול על מנת להקדים את הניתוח, התובע ניסה לפעול בעניין, ואולם זאת בלא הצלחה (עמ' 10 שורות 15-20).
5. התובע המשיך בעבודתו בהמתנה לניתוח, וביום 6/8/10 או בסמוך לכך, לאחר סיום יום העבודה, התובע פנה לחדר המיון בבית חולים אסף הרופא (התקבל במיון בשעה 15:03). בסיבת הפניה נרשם כדלקמן:

"בן 59, כאבים במפשעות, ידוע על בקעים. הופיעו כאבים אחרי מאמץ פיזי. ללא חום ללא הקאות יציאות תקינות."

בסיבת הפניה שצויינה על גבי טופס הקבלה במיון נרשם:

"תאונת עבודה".

1. ביום 11/8/10 חתם המעביד של התובע על טופס בל/250 (ר' נ/6). תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה לתובע ביום 18/8/10.
2. ביום 1/9/10 התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/1). בטופס התביעה ציין כי התאונה אירעה במהלך יום העבודה, בשעה 13:45, בעת שהרים קרטון כבד וחש כאבים עזים, וכי בסמוך לאחר התאונה, הוא מסר הודעה לממונה עליו, מפקחת גלית צריקר.
3. ביום 6/9/10 התובע עבר ניתוח. בסיכום הניתוח נכתב כי זוהו בקעים ישיר ובלתי ישיר במפשעה ימין, בקע טבורי וחולשת דופן מפשעה שמאל אשר תוקנו כולם עם רשת.
4. ביום 24/11/10 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה. לעניין הבקע הטבורי נקבע בהחלטה כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הפגיעה, ולחילופין כי השפעת האירוע הנטען פחותה מהשפעת גורמים אחרים. לעניין הבקע המפשעתי ביסוד הדחיה עמד הנימוק כי הופעת הבקע איננה תוצאה של מאמץ לא רגיל בעבודה, וכי הבקע הופיע כחודש לפני האירוע התאונתי הנטען.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, אמנם בחודש יולי 2010 הוא אובחן כסובל מבקעים מפשעתיים דו צדדים דהיינו בקע אחד מימין ואחד משמאל. ואולם, לטענתו, בעקבות התאונה נוצרו שני בקעים חדשים - בקע מפשעתי נוסף בצד ימין ובקע טבורי – שהם תוצאה ישירה של תאונת העבודה.

התובע טוען כי הוא עומד בתנאי סעיף 84, שכן בסמוך לאחר התאונה הוא הפסיק את עבודתו ופונה לחדר מיון, דיווח למעביד ושהה בחופשת מחלה עד לניתוח.

1. לטענת הנתבע, הבקעים המפשעתיים אובחו כולם כחודש קודם לתאונה הנטענת ואינם תוצאה של התאונה, אשר לבקע המפשעתי טוען הנתבע כי התובע לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי.
2. הנתבע טוען כי גרסתו של התובע לעניין המאמץ החריג לא נזכרת במסמכים רפואיים מזמן אמת, ולא נתמכת בעדות ראיה לתאונה, וכי האירוע איננו מהווה מאמץ חריג בעבודה בנסיבות העניין. הנתבע אף מצביע על סתירות בגרסאות התובע והעדה מטעמו ביחס להשתלשלות האירועים.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשל"ה 1985 קובע כדלקמן:

84. אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -

(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;

(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור.

1. פסיקת בתי הדין לעבודה עמדה על כך שמדובר בתנאים מצטברים, הינו שדי באי עמידה באחד התנאים כדי להשמיט את הקרקע מתחת לתביעה (עב"ל 429/97 אלכסנדר שפיאר נ' המל"ל (פורסם בנבו)):

"על מנת שבקע מפשעתי יוכר כתאונה בעבודה צריך שיתמאלו מספר תנאים מצטברים, ורק לגבי אחד מהם, זה שבפיסקה (3) ניתן למוסד שיקול דעת כדי להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה אף אם לא התמלא אותו תנאי."

האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 6/8/10 ?

1. בעדותו בפני חוקר המל"ל העיד התובע כדלקמן:

"זה קרה בתאריך 6/8/10, זה קרה ביום שישי בשעות הצהריים בערך בשעה 12:30 בערך, באותו יום הרמתי קרטון מלא זבל, וחלקים מברזל, ובטון, והוא כבד מאוד אוליי שקל 40 ק"ג בערך, ואיך שהרמתי אותו הרגשתי כאבים חזקים בבטן התחתונה משני הצדדים אבל יותר מצד ימין, ראש המשמרת הייתה שם כי היא שאמר לי לעשות את העבודה הזאת ואני אמרתי לה שיש לי כאבים חזקים בבטן והיא אמרה לי לעלות למרפאה של הרשות שדות תעופה, ובדק אותי במרפאה אח ונתן לי הפנייה לבית חולים, ועוד באותו נסעתי לבית החולים אסה"ר, שם בדקו אותי בחדר מיון ושחררו אותי, ואחר כך הלכתי לרופא משפחה, וקבעו לי תור לניתוח..."

1. לתמיכה בגרסתו, הזמין התובע לעדות את הממונה עליו, גב' צריקר. בתצהירה תארה הגב' צריקר את הדברים להם הייתה עדה ביום 6/8/10 כדלקמן:

בתאריך 6/8/10 בשעה 13:00 לערך, במסגרת תפקידי ניגשתי למחלקת HBS לבדוק את מצב הנקיון במחלקה, אשר היתה בהליכי שיפוץ, אז הבחנתי בקרטון מלא באשפה.

בהתאם לכך, קראתי לעובד והוריתי לו לפנות את הקרטון.

בעודי יוצאת מהמחלקה שמעתי קריאה בשמי מהעובד הסתובבתי אחורנית והבחנתי כי הקרטון הוזז ממקומו אך נפל וממנו נפלו אבנים.

בו בעת הבחנתי בעובד מתקפל מכאבים ומחזיק את בטנו.

בהתאם לזאת הוריתי לעובד להתפנות למרפאה להמשך מעקב רפואי.

1. הגב' צריקר לא העידה ביחס למשקל הארגז שאותו התבקש התובע להרים, ואולם אישרה בעדותה כי התובע התלונן על כאב בטן בעת שניסה להרים את הארגז, לאחר שהארגז נשמט מידיו.
2. יאמר מיד כי התרשמנו כי עדותו של התובע מגמתית, ואנו מתקשים ליתן בה אמון מקום שהיא איננה נתמכת בראיות אובייקטיביות.

נזכיר בהקשר זה, כי כאשר נשאל התובע בחקירתו במל"ל האם סבל מבעיות דומות לפני האירוע מיום 6/8/10 התובע השיב – "לא אף פעם לא סבלתי מבעיות בבטן התחתונה ולא מבקעים בבטן התחתונה".

כל זאת, כאשר מהמסמכים הרפואים עולה בבירור כי התובע סבל מכאבי בטן ואובחן כסובל מבקעים כחודש לפני התאונה הנטענית ונקבע לו תור לניתוח לחודש נובמבר.

זאת ועוד, התובע אף העיד בפנינו כי בסמוך למועד התאונה הנטענת, בהמלצת ביתו שהיא אחות במקצועה, הוא ניסה לפעול על מנת להקדים את מועד הניתוח כיוון שהבין שמצבו צפוי להחמיר, וכי הכאבים צפויים להתגבר.

1. לנוכח האמור, ובשים לב לריבוי הסתירות והשינויים בגרסתו של התובע, עליהם עוד נעמוד בהמשך, אין בידינו ליתן אמון בעדותו של התובע כי הרים ארגז במשקל חריג של כ- 40 ק"ג.
2. הגב' צריקר העידה כי הארגז אותו הנחתה את התובע להרים היה ארגז קרטון בגודל של קרגל משרדי שגודלו כ 30*40*30 ס"מ,- (עמ' 5 שורות 1-4). אין חולק כי הארגז היה פתוח, והתובע העיד בתצהירו כי הבחין שהארגז מכיל כלים חד פעמיים וניירות ולכן הניח שמדובר בארגז קל (סעיף 4 לתצהיר). לטענתו, רק בדיעבד, לאחר שניסה להרים את הארגז, כשהארגז היה בגובה של 30 ס"מ הוא חש כאב בבטנו וכשזרק את הארגז התגלגלו ממנו אבנים (עמ' 8 שורות 25-28). בנסיבות העניין אין בידינו כל עדות אובייקטיבית שיש בה כדי להצביע על משקל הארגז גם אם נניח שהיו בו כמה אבנים שלא ניתן היה להבחין בהם מלכתחילה.
3. הרמת ארגז משרדי סטנדרטי שבו כוסות חד פעמיות, ניירות וכמות מוגבלת ביותר של שאריות של חומרי בניה, איננה יכולה להחשב לאירוע חריג בעבודתו של התובע כעובד נקיון / עובד כללי. נזכיר כי התובע בעצמו העיד כי העבודה הרגילה שלו בנתב"ג היתה עבודה מאומצת, והדעת נותנת כי היא כרוכה מעת לעת בהרמת חפצים במשקלים שונים. נזכיר כי לטענת התובע, מלכתחילה, כבר בחודש יולי הוא סבר שהבקעים שאובחנו (עוד לפני התאונה הנטענת) אירעו כתוצאה של מאמץ בעבודה (חקירת התובע בפני חוקר המל"ל בעמ' 3 שורות 2-8). עוד יש להזכיר כי השיפוצים במקום נמשכו מספר שנים והדעת נותנת כי התבוע נדרש מעת לעת לפנות שאריות של חומרי בניין.
4. עוד נזכיר כי בסמוך לאחר סיום יום העבודה התובע התייצב בחדר מיון, הודיע שאירעה לו תאונת עבודה וטען שחש בכאב "אחרי מאמץ פיזי", ולא תאר אירוע תאונתי קונקרטי של הרמת ארגז כבד.
5. על יסוד האמור לעיל, אין בידינו כל הוכחה לכך שביום 6/8/10 נדרש התובע לבצע פעולה הכרוכה במאמץ חריג, שמבהלכה נוצר בקע. לנוכח האמור, לא מתקיים בענייננו התנאי הקבוע בסעיף 84 (1) לחוק הביטוח הלאומי.
6. על אף שדי באמור לעיל כדי להצדיק דחיה של התביעה, נוסיף ונציין כי נדמה כי גם התנאי הקבוע בסעיף 84 (2) לא התקיים בענייננו.
7. אמנם מלכתחילה גרסתו של התובע הייתה כי האירוע התרחש בשעה 13:45 (רבע שעה לפני סיום העבודה) וכי הוא התפנה מיד למרפאה (בהוראת גב' צריקר) ומשם לבית חולים. אלא שהתובע שינה את גרסתו ביחס להשתלשלות העניינים לאחר האירוע הנטען, לאחר שנשמעה עדותה של גב' צריקר.
8. בעדותה בפנינו הגב' צריקר העידה כי בסמוך לאחר האירוע, כאשר התובע התלונן בפניה על כאבי בטן, היא הנחתה אותו שיעבוד יותר לאט ושינוח (עמ' 5 שורה 15), הגב' צריקר העידה כי איננה זוכרת שהפנתה את התובע למרפאה (עמ' 6 שורה 8). לפי גרסתה התובע התלונן בפניה על הכאב בבטנו לאחר שהרים את הארגז בסביבות 10-11 בבוקר וכי המשיך בעבודתו עד לסיום יום העבודה.
9. בעדותו בפנינו התובע שינה גרסתו ביחס לשעת האירוע, הוא התקרב לשעה שצויינה על ידי גב' צריקר וטען שהאירוע התרחש בין 11:30 ל 12:00 בבוקר (עמ' 8 שורות 21-23).

התובע חזר בו מהגרסה שפירט בסעיף 5 לתצהירו (לפיה גב' צריקר הפנתה אותו למרפאת רשות שדות התעופה ומשם הופנה לבית החולים) ותחת זאת העיד כי רק בסיום יום העבודה בשעה 14:00 (כשלוש-ארבע שעות לאחר התאונה הנטענת) הוא יצא בהסעה המאורגנת לכיוון ביתו, ירד בצומת קרח ולטענתו משם לקח מונית לבית החולים (עמ' 8 שורות 9-11, עמ' 9 שורה 1-2).

1. גם ביחס לשעת התאונה הנטענת "התיישר" התובע בהתאם לגרסתה של גב' צריקר ובעדותו בפנינו טען כי האירוע התרחש בשעה מוקדמת יותר, בין 11:30 ל 12:00 (עמ' 7 שורה 23, עמ' 8 שורות 21-23).
2. מכל האמור עולה כי לאחר שהתובע חש בבטנו במהלך יום עבודה בו ביצע עבודה רגילה, התובע המשיך בעבודתו, ורק לאחר סיום יום העבודה הוא פנה לקבלת טיפול רפואי (וכפי שכבר ציינו בחדר המיון לא תאר הרמה של ארגז כבד אלא טען כי הוא אובחן כסובל מבקעים דו"צ וכי חש בכאבים בעקבות מאמץ פיסי).
3. לנוכח האמור, אין בידינו לקבוע כי לאחר הרמת הארגז נשוא ענייננו התובע הפסיק את עבודתו. ולפיכך, גם התנאי הקבוע בסעיף 84 (2) לא הוכח.
4. אשר על כן, ועל יסוד התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי אנו קובעים כי לא אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 6/8/10.
5. לנוכח האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה.
6. בשים לב למהות ההליך אין צו להוצאות.
7. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ערעור יש להגיש בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' אב תשע"ד, (03 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.