בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

אין חולק בנושא החבות והמחלוקת היא בנושא הרשלנות התורמת.

מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת ולטענת הנתבעים, ששילמו 75% מהנזק, היה על נהג רכב התובעים, כאשר הבחין בנהג רכב הנתבעים כשהוא מנסה להשתלב בתנועה, להאט את המהירות ולא להאיץ אותה, דבר שהיה מונע את התרחשות התאונה.

לטענתם, מיקומי הנזק ברכב התובעים, שהינו לכל אורך הרכב, כאשר הנזק ברכב הנתבעים הינו בפינה הקדמית, תומך בטענתם.

התובעים טענה לעומת זאת כי אין כל רשלנות תורמת שצריך לייחס להם.

מדובר באי ציות לתמרור עצור ע"י נהג רכב הנתבעים, דבר שהוכחש לחלוטין ע"י נהג רכב הנתבעים.

כניסה לצומת, כשהזכות היא של נהג רכב התובעים ופגיעה של נהג רכב הנתבעים ברכב התובעים.

עוד טענו, כי הנתבע 1 הודה באחריות שלו לכל הנזקים.

בחנתי את המקרה ואני סבור שנסיבות המקרה מצביעות על כך שמירב האחריות היא בבירור על נהג רכב הנתבעים.

נהג רכב הנתבעים לא ציית לתמרור עצור או גם אם ציית, הדבר לא היה ציות מלא ומכל מקום כניסתו לצומת נעשתה בניגוד לחוק התעבורה ובניגוד לזכות קדימה שהיתה לנהג רכב התובעים.

בנסיבות אלה, הפחתה של 25% רשלנות תורמת נראה לי בלתי הוגן ובלתי סביר.

עם זאת, נסיבות המקרה ומיקום הנזקים, מלמד כי נהג רכב התובעים נכנס לצומת במהירות גבוהה מזו אשר צויינה על ידו והקטנת המהירות היתה גם יכולה לגרום להפחתה בנזקים או בחומרת התאונה.

בנסיבות העניין, טענתם של התובעים להעדר רשלנות תורמת בכלל – נדחית.

אני מעמיד את הרשלנות התורמת על 10% בלבד.

אשר על כן, אני מקזז סך של 1,000 ₪ מתוך הסכום השנוי במחלוקת, כאשר את יתרת הסכום ע"ס 1,508 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום קרות התאונה ועד התשלום בפועל ובתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪ ישלמו הנתבעים לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.