1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר מאיר ביטון (להלן: "התובע") בחודש יולי 2011 נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), בה ביקש להכיר באירוע מיום 6.10.10, כאירוע חריג כתוצאה ממנו לקה באוטם שריר הלב או לחילופין תעוקת חזה לא יציבה.

2. התביעה לבית הדין הוגשה לאחר שבהחלטה מחודש פברואר 2011 דחה פקיד התביעות את תביעת התובע, בנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודה; ולחילופין השפעת העבודה – ככל שהייתה לאירוע הלבבי – פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

3. בדיון שהתקיים בתביעת התובע ביום 14.11.11 בפני כב' השופט כהן, הגיעו הצדדים להסכמה על העובדות הבאות:

א. התובע הינו יליד שנת 1971.

ב. בתקופה הרלוונטית לתביעה, בחודש אוקטובר 2010, עבד התובע בחברת "קליר כימיקלים" בתפקיד מנהל צוות הפצה.

ג. ביום שישי ה- 6.10.10 בשעה 15:30-16:00 לערך, זימן מנהלו של התובע את התובע לשיחה. בשיחה התעמת המנהל עם התובע על כך שלא התייצב לעבודה בחול המועד סוכות. השיחה נמשכה בין 10 ל-15 דקות במהלכה עלו הטונים והיו צעקות.

ד. מצבו הרפואי של התובע, הוא כמפורט בחומר הרפואי המצורף.

4. על בסיס העובדות שלעיל, מונה ד"ר זאהי חורי, כמומחה רפואי מטעם בית הדין וזה התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהי הפגיעה אשר אובחנה אצל התובע ביום 6.10.10.

ב. ככל שנמצא מהחומר הרפואי המצורף, כי התובע עבר אירוע של אוטם שריר הלב ביום 6.10.10, האם הייתה לאירוע בעבודה, הוויכוח בין התובע למנהלו, המתואר בפרק העובדות – השפעה כשלהי על בוא האוטם במועד שבא?

ככל שהתשובה לשאלה לעיל חיובית, האם השפעת האירוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים הקיימים אצל התובע, כמפורט בחומר הרפואי המצורף? ביחס לשאלה אם השפעת האירוע בעבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים, יש להתייחס להשפעת האירוע מבחינת העיתוי של בוא האוטם, ובבחינה זו יש לראות את סמיכות הזמנים בין האירוע לבין בוא האוטם כאינדיקציה לכך שהשפעת האירוע לא הייתה פחותה בהרבה.

ג. ככל שהחומר הרפואי מלמד כי התובע סבל מתעוקת חזה לא יציבה, האם קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע המתואר בעבודה לבין הפגיעה אשר אובחנה אצל התובע?

5. חוות הדעת של המומחה הרפואי הוגשה לבית הדין ביום 7.3.12, וממנה עולה כי לתובע שלושה גורמי סיכון משמעותיים להתפרצות של אירוע: עישון כבד, היפרליפידימיה משמעותית וסיפור משפחתי של מחלת לב כלילית.

6. חוות הדעת מפנה לרישום הרפואי המלמד כי, התובע הלין לא פעם על כאבים בחזה. כך בשנת 2008 נבדק בקופת חולים על רקע זה, בשנת 2009 אושפז בבי"ח סורוקה, וביום 6.10.10 (יום האירוע) אושפז בשנית.

7. על פי הממצאים הרפואיים שבתיק קבע המומחה כי האבחנה הרפואית בעקבות האשפוז מיום 6.10.10 היא כי התובע סבל מתעוקה בלב בלתי יציבה ללא אוטם בשריר הלב.

8. באשר לקשר הסיבתי רפואי בין התעוקה בלב לבין האירוע בעבודה קובע המומחה כי, בשל סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה לבין הופעת התעוקה בלב, לא ניתן לשלול כי האירוע בעבודה הוא זה שהביא לתעוקה בלב התובע. אולם הוסיף המומחה הרפואי כי לאור שלושת גורמי הסיכון של התובע ולאור אירועים חוזרים של כאבים בחזה בשנים האחרונות, קרוב לוודאי כי הכאבים בחזה נבעו ממחלה כלילית שהייתה קיימת אצל התובע ולא אובחנה, וכי השפעת האירוע מיום 6.10.10 הייתה מינורית. ד"ר חורי מסכם באומרו כי השפעת האירוע בעבודה מיום 6.10.10 הייתה פחותה בהרבה מגורמי הסיכון שהיו קיימים אצל התובע בעת האירוע.

9. לאחר שחוות הדעת הרפואית הועברה לצדדים, ניתנה להם הזדמנות להגיש שאלות הבהרה ו/או סיכומים מטעמם. התובע בחר שלא להגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה, או סיכומים מטעמו.

10. בנסיבות אלו בהן אין חולק על חוות הדעת הרפואית ועל רקע הממצאים הרפואיים המעידים כי לתובע גורמי סיכון לתעוקת לב ורקע רפואי של תלונות חוזרות לכאבים בחזה – יש לקבל את חוות הדעת לפיה השפעת האירוע מיום 6.10.10 לתעוקת לב הייתה פחותה בהרבה מגורמי סיכון ועברו של התובע. אשר על כן התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

11. ערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ג, (11 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.