בפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופט ג'ורג' קרא, ס"נ

כב' השופטת מרים סוקולוב

<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת – עו"ד יוסי קורצברג

המשיב וב"כ עו"ד גל וולף

משיב 1 - נאשם יניב דאודי

פרוטוקול

עו"ד קורצברג: אני חוזר על נימוק הערעור ומפנה לכתב האישום. ההתנהגות של המשיב זה פרץ אלימות שטומן בחובו סיכון רב מאוד. אדם שבעצם על סכסוך של כלום יורד עם שתי סכינים מהבית ודוקר. למזלו הדקירה לא גרמה לנזק.

אני מפנה לתסקיר המקורי מ- 28.5.14 שהוגש לבית משפט קמא פסקה שניה: "כמו-כן התרשמנו...". לאחר מכן התייצבו הצדדים בפני השופט קמא והשופט קמא קיבל את עתירת הסנגור בלי שום נימוק וקבע מתחם של 4-18 כשהנימוק היה: "מתחמי הענישה שהוצגו על-ידי הסנגור מקובלים עלי".

המתחם לא מקובל עלי. אנחנו הגשנו פסקי-דין על מקרים דומים שגזרו עונשים הרבה יותר חמורים. במקרה של באר שבע, מקרה דומה למקרה שלנו, נקבע רף שאושר על-ידי המחוזי, רף שבין שנה ל- 3 שנות מאסר. הרף שקבע השופט בבית משפט קמא באשר לענייננו הוא לא נכון.

בשורה התחתונה, בין שאנחנו במשטר של מתחמים או שלא, 6 חודשי עבודות שירות לאדם שעשה את הדברים האלה אינו ראוי, גם אם ניקח בחשבון את התסקיר החדש שעיינתי בו היום שההליך המשפטי מרתיע אותו. אני שמח לשמוע את זה, אבל המסר לא יכול להסתיים ב- 6 חודשי עבודות שירות.

עו"ד וולף: אני מציג לבית משפט פסיקה של בית משפט שלום וגם מחוזי על חבלה חמורה שהסתיימה בעבודות שירות, חלקם בהסכמה, חלקם אושרו בבית משפט עליון.

אני מודע לכך שמדובר במתחמים. אני לא אומר שזה דבר של מה בכך. ברור שמשיב או אדם שיורד עם סכינים מביתו ופוצע אחר, מדובר בתיק חמור, אין על כך מחלוקת.

יחד עם זאת, אנחנו מדברים על תיק משנת 2011. אם אנחנו בוחנים את התסקירים בעניינו של המשיב, אנחנו למדים שמדובר במשיב שחווה חיים קשים ביותר. מגיל 10 הוא נמצא בפנימיה. אביו שהיה מכור לסמים קשים נפטר כתוצאה מהסמים. אמו חולה במחלת נפש. למעשה המשיב הוא זה שהיה העוגן המרכזי בבית.

אני מבקש לבחון את המערער שעובר תהליך בשירות מבחן כאשר הוא מכור לסמים, כאשר הוא גדל בבית לא שגרתי, בבית קשה מאוד ושירות מבחן מדווח מזה למעלה משנה שהוא נקי מסמים, שהוא משתתף בתהליך קבוצתי, פרטני, לוקח חלק, מגיע כל שבוע למפגשים, לשיחות נוספות.

שירות מבחן הגיש היום תסקיר נוסף שגם שם הוא מציין את השינוי החיובי, מציין את החרטה, את לקיחת האחריות, את האפתיה. אני יודע שמה שעשה המשיב הוא חמור והוא מתחרט על כך.

המתחם שבית משפט קמא קבע הוא הראוי והמדינה בעצמה הסכימה למתחם הזה. אני מבקש שבית משפט ייתן משקל לתהליך השיקומי שעבר המשיב. אבקש לא להחמיר יתר על המידה עם המשיב. אני מבקש לתת לו אופק שיקומי שידע שבסופו של יום יש משמעות לדרך שהוא עבר.

לענין פיצוי המתלונן, אני משאיר זאת לשיקול דעת בית משפט.

כאשר הוטל הפיצוי המשיב לא עבד בעבודה מסודרת, כיום הוא עובד בעבודה מסודרת.

עו"ד קורצברג: לענין חלוף הזמן שטען לגביו חברי, אני משיב שהתיק הזה הוגש ב- 2011 ומאז ההליכים התמשכו בשלום.

<#8#>

החלטה

פסק-הדין יינתן בשעה 11:30 והסנגור מבקש עיכוב ביצוע.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז כסלו תשע"ה, 08/12/2014 במעמד הנוכחים.

<#7#>

פסק דין

המשיב הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, עבירה על סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין וכן החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה על סעיף 186 לחוק.

על-פי העובדות בהן הודה המשיב: בתאריך 12.7.11 בת"א ירד המשיב מביתו, ניגש למתלונן שהוא שכנו כאשר הוא אוחז בידיו בשתי סכינים. המשיב דקר את המתלונן בישבנו וגרם לו לפצע דקירה בעומק 4 ס"מ, אותו צריך היה מאוחר יותר צוות רפואי לסגור באמצעות סיכות.

נעיר כבר בשלב זה, כי להודעת הערעור שבפנינו צירפה המדינה תמונות המשקפות את מצבו של המתלונן לאחר הפגיעה והתמונות מדברות בעד עצמן.

העובדות שפורטו לעיל משקפות את כתב האישום לאחר שתוקן כחלק מהסדר טיעון בין הצדדים. ההסדר לא כלל הסכמה לגבי העונש והצדדים טענו בענין זה כל אחד בדרכו.

בית משפט קמא (כב' השופט י' יצחק) הטיל על המשיב את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

2. עונשי מאסר על תנאי לתקופות משתנות בהתאם לעבירות שמדובר בהן.

3. קנס בסך 1,500 ₪.

4. וכן פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪.

על גזר הדין מערערת המדינה בפנינו. הטענה היא כי בית משפט קמא הקל עם המשיב באופן המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור.

על אלה שמה המדינה את הדגש:

בית משפט קמא קיבל את טענתה של הסנגוריה וקבע כי מתחם הענישה נע בין 4 חודשי מאסר ל- 18 חודשי מאסר בפועל. לטענת המדינה, המתחם איננו הולם את העבירות בהן הורשע המשיב. העבירות שמדובר בהן, הן ביטוי קונקרטי וחמור לתת תרבות הסכין שבה מצווה בית משפט להילחם. המדינה מפנה לפסיקה של בית המשפט העליון ששב וקבע פעם אחר פעם, כי יש לשרש את תת תרבות הסכין מחיינו ובית המשפט אמור להרים את תרומתו למלחמה קשה זו.

קונקרטית לענין העבירה שמדובר בה:

המדינה מפנה לכך כי מדובר בסכסוך של מה בכך בין שכנים. המתלונן מבוגר מהמשיב שבפנינו ב- 30 שנה, מה שלא מנע מהמשיב לרדת מביתו כשהוא מצויד בשתי סכינים אותן הסתיר מאחורי הגב ולפעול כפי שפעל כמתואר לעיל. מדובר בעבירה של אלימות מתפרצת ושלוחת רסן שטעונה אמירה עונשית הולמת.

באשר לתסקירי שירות המבחן, תסקיר שירות המבחן אומנם משקף כי חל שיפור אצל המשיב, אולם לטענת המדינה יש אי בהירות ואי התאמה בין שני התסקירים, ומכל מקום מדובר בהמלצה בלבד.

בשורה התחתונה, טוענת המדינה כאמור כי מתחם הענישה היה שגוי וכפועל יוצא מכך, גם הענישה הקונקרטית היתה שגויה. מתחם הענישה ההולם לשיטתה הינה 12 עד 36 חודשי מאסר ושגה בית משפט קמא כאשר הסתפק בפחות מכך. גם תוך יציאה מנקודת הנחה שמתחם הענישה שקבע בית משפט קמא הוא המתחם הנכון, עדיין לא היה מקום למקם את המשיב בתוך המתחם במקום שבו מיקם אותו בית משפט קמא. העתירה היא להחמיר הן ברכיב המאסר והן ברכיב הקנס והפיצוי.

הסנגור טוען כי לא נפלה טעות מעם בית משפט קמא. את עיקר טיעונו הקדיש הסנגור לאמור בתסקיר שירות המבחן. האירוע שמדובר בו הוא אירוע משנת 2011. המשיב עבר מאז כברת דרך של ממש שמצאה ביטוי באותם תסקירים. שירות המבחן ציין כי המשיב כרגע איננו מכור לסמים, למעלה משנה שהוא נקי מסמים, הוא משתתף בתהליך קבוצתי פרטני, לוקח חלק באותו טיפול, מגיע למפגשים ולשיחות, חל בו שינוי חיובי. צדק בית משפט קמא כאשר נתן לשינוי חיובי זה את מלוא המשקל. המשיב מתחרט על מעשיו וגם לכך היה מקום לתת משקל.

עוד מפנה ב"כ המשיב לנורמת הענישה הנוהגת. ההפניה היא למספר פסקי דין שבהם הוטלו עונשים דומים ואף קלים מאלה שהוטלו על המשיב במקרה הנוכחי.

שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא כי יש ממש בערעור המדינה.

האירוע שבפנינו הוא אירוע שמייצג את תת תרבות הסכין במירעה. בגין סכסוך של מה בכך נטל המשיב שתי סכינים ולא אחת, ופגע במתלונן כפי שפגע. המשיב ירד מביתו כשהוא מצויד באותן סכינים, סכין בכל יד כאילו מראש אמר בכך שהוא מתכוון לפגוע במתלונן פגיעה קשה וחמורה ומה שלא יעלה בידו לעשות ביד אחת, יעשה בשתי ידיים גם יחד. גילו של המתלונן אף הוא נתון משמעותי בעיננו, 30 שנה מפרידות בין המשיב לבין המתלונן. המתלונן בוודאי לא היווה איום כלשהו לגבי המשיב שבפנינו ועדיין ראה המשיב לדקור אותו כפי שדקר. עוצמת הפגיעה אף היא נתון שאיננו יכולים שלא לתת לו את המשקל המרבי. מדובר בדקירות שחדרו 4 ס"מ לתוך ישבנו של המתלונן. רק נעיצת הסכינים בעוצמה מרבית יכולה להביא לחדירה לעומק של 4 ס"מ.

איננו מוכנים להשלים עם נורמת התנהגות זו ונראה לנו, כי עונש של 6 חודשי מאסר אינו נותן לה ביטוי.

דעתנו היא כי יש ממש בטענת המדינה באשר למתחם שקבע בית משפט קמא. המתחם אמור היה להיות גבוה יותר. אולם, בנסיבות התיק הנוכחי איננו רואים לשים את הדגש על כך, משום שאפילו נקבל את המתחם שאותו הציעה הסנגוריה ואותו אימץ בית משפט קמא, לא היה מקום למקם את המשיב במקום שבו מיקם אותו בית המשפט. כאמור, המתחם שאימץ בית משפט קמא על סמך האמור בטיעוני הסנגוריה נע בין 4 חודשי מאסר ל- 18 חודשי מאסר. חומרת העבירה, הנסיבות כפי שפורטו לעיל מצביעות על כך שהיה מקום למקם את המערער באמצע המתחם במקרה הטוב ולא בשליש התחתון כפי שקבע בית המשפט.

עיינו בתסקירי שירות המבחן. אנו מתחשבים בכך שהמשיב אכן עבר כברת דרך מסוימת והתסקיר האחרון המצוי בפנינו הוא תסקיר חיובי במהותו, הגם שעדיין הוא משקף בעייתיות מסוימת. אנו מתחשבים גם בהיותנו ערכאת ערעור שככלל איננה נוהגת למצות את הדין עם משיבים. בהינתן האמור לעיל אנו מטילים על המשיב 10 חודשי מאסר בפועל.

המאסר על תנאי יישאר בעינו.

איננו מתערבים ברכיב הקנס, הגם שהוא נמוך, אולם אנו מוצאים לנכון להעמיד את הפיצוי למתלונן על סך 3,000 ₪ במקום 1,000 ₪. אנו קובעים כי את היתרה, בהנחה שהמשיב שילם את ה- 1,000 ₪, תשולם לא יאוחר מתאריך 1.6.15, זאת תוך שאנו מתחשבים בכך שעל המשיב לרצות עתה עונש מאסר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז כסלו תשע"ה, 08/12/2014 במעמד הנוכחים.

<#9#>

החלטה

המשיב יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 13.1.15. על המשיב להתייצב בתאריך זה בכלא ניצן עד השעה 12:00, אלא אם כן תהיה הוראה אחרת.

סנגורו של המשיב ידאג להליכי המיון והשיבוץ.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז כסלו תשע"ה, 08/12/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי