כלפי הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאות שניתן ע"י שוטר, אי ציות לאור אדום ברמזור, ואי מסירת פרטים בעקבות תאונת דרכים.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען שבתאריך 27/1/10, בעת שהנאשם היה הבעלים, המחזיק ובעל השליטה ברכב פרטי מתוצרת מיצובישי מספר רישוי 8928202, נהג הוא בסמוך לשעה 22:30 ברכב הנ"ל בעיר תל אביב במהירות ובפראות, איבד שליטה על רכבו וכמעט פגע בשוטרים אשר עמדו במפרץ של תחנת אוטובוס, לא ציית להוראת השוטרים לעצור; המשיך בנסיעה מהירה, פגע ברכב פרטי שעמד בצומת והמתין לנוכח אור אדום ברמזור; המשיך בנסיעה ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור והתנגש באוטובוס ציבורי אשר נכנס לצומת באור ירוק (כאשר כתוצאה מכך נפל בתוך האוטובוס נוסע ונחבל חבלה ביד – היד גובסה וניזוקו כלי הרכב).

עוד נטען, שאח"כ, ועל אף שהיה מעורב בגרימת תאונה כאמור, ברח הנאשם מן המקום רגלית מבלי למסור פרטים.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, כפר בכך שנהג ברכב בעת האירוע; טען כי ככל הנראה הרכב שלו נגנב באותו יום ליד ביתו ביישוב אבו גוש; הוסיף וטען כי כל מה שקרה באירוע לא קשור אליו וכי הוא כופר שהיה ברכב.

לא היתה מחלוקת בפי ההגנה – במסגרת קו הגנה אשר פורט – כי האירוע המתואר של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לשוטרים, אי ציות לאור אדום ברמזור, ואי מסירת פרטים גרימת תאונה ובריחת הנהג מהמקום – אכן אולי התרחש, אולם, כאמור, לגירסת הנאשם לא היה הוא מעורב כלל באירוע הנ"ל ולא היה שם.

כמו כן, לא קמה מחלוקת בפי ההגנה כי הרכב המדובר – כמצויין בכתב האישום – אכן היה בתקופה הרלבנטית בבעלותו של הנאשם, וכן לא קמה מחלוקת בפי ההגנה שאותו רכב של הנאשם הוא הוא גם הרכב שהיה מעורב באותה התרחשות של נהיגה ותאונה בתל אביב כמתואר בעובדות כתב האישום.

לנוכח מהותה הנ"ל של כפירת הנאשם וקו הגנה זה – גם ויתרה ההגנה על חקירת כל העדים הקשורים לנטען בקשר עם ההתרחשות התאונתית והפיזית בכביש בליל האירוע, וביקשה לחקור אך ורק את עד תביעה השוטר מר חגי מעודה מתוך 8 עדי התביעה הנקובים בפרק ראיות התביעה אשר בכתב האישום.

סניגורו של הנאשם ציין אם כך כי יש הסכמה מצד ההגנה להגשת כל מעשי ידיהם של כל עדי התביעה (פרט לעד מר חגי מעודה כאמור) וזאת ללא צורך בחקירתם של אותם 7 עדי תביעה נותרים, וכך אכן נעשה במהלך המשפט.

לנוכח מהותה של הכפירה נקבע והתקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר מעודה חגי הנ"ל ובמסגרת עדותו הוגש דו"ח פעולה שערך (סומן ת/1).

בהסכמה אם כן, הוגשו מטעם ההגנה גם הראיות הבאות: הודעת נאשם מיום 23/2/10 (ת/2), הודעה שנתן הנאשם בתחנת הראל ביום 28/1/10 (ת/3), תרשים מערכת רמזורים (ת/4), תע"צ רשיון נהיגה (ת/5), מזכרים (ת/6,ת/7), הודעות נהגים עדים (ת/8, ת/9, ת/10),הודעת הנפגע שנפל באוטובוס בעת ההתנגשות (ת/11), גליון טיפול מביה"ח ע"ש הנפגע באוטובוס (ת/12).

מטעם ההגנה העיד הנאשם, עלא עותמאן (ע.ה.1), וכן העיד אביו מר אמין עותמאן (ע.ה. 2).

באי כח הצדדים סיכמו בעל פה.

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות ובחנתי את הראיות ואת הנטען בסיכומי הצדדים וכן נתתי את דעתי למתבקש מהדין, מסקנתי היא שדין הנאשם להרשעה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ואלה הם נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין :

משלא קמה כאמור מחלוקת שבאמצעות רכבו של הנאשם בוצעו בכביש המעשים המתוארים בפרק העובדות אשר בכתב האישום, אני קובע כי עובדות אלה הוכחו.

נותר אם כך אך הצורך בהכרעה האם הנאשם הוא שנהג ברכב בעת האירוע או שמא לאו, ובהכרעה האם גם אם יימצא שלא הוכח שהנאשם נהג פיזית ברכב, עדיין נהג הוא רעיונית ברכב ועליו האחריות לאשר בוצע ברכבו וזאת מכוחה של הוראת המחוקק בסעיף 27 ב. לפקודת התעבורה, או שמא לאו.

בתמצית אומר כי ,בכל הכבוד, הסתירות והתהיות שמצאתי בעדויות הנאשם ואביו, ומתוך סימני האמת עפ"י התרשמותי הישירה מעדויותיהם בפני, מוצא לקבוע שהנאשם הוא שנהג ברכבו בליל האירוע.

אלא שאפילו לא הייתי כך קובע ומסיק, עדיין בכל זאת דין הנאשם להרשעה, וזאת לנוכח כך שלא עלה בידי ההגנה לסתור את החזקה אשר בסעיף 27ב. לפקודת התעבורה, לפיה באם נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, או הוכיח למי מסר את החזקה ברכב, או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

ואפרט ואסביר :

הנאשם ציין בעדותו בבית המשפט כי כל מה שהוא אמר בהודעותיו במשטרה הוא אמת. (ראה נא את דברי הנאשם בעמ' 6 שורה 24 לפרוטוקול).

בהודעתו של הנאשם (ת/3) שניתנה על ידו עת הגיע הנאשם למשטרה למחרת יום האירוע על מנת למסור כי לטענתו רכבו נגנב, ציין הנאשם כי חזר אתמול מהעבודה בשעה שמונה בערב (ת/3 שורות 2 – 3)

גם בהודעתו הנוספת של הנאשם (ת/2) מסר הנאשם כי חזר מהעבודה בערב האירוע בשעה 20.30.

והנה, במסגרת עדותו בפני בית המשפט, בחר הנאשם לשנות גירסה זו של חזרה מן העבודה בשעה שמונה או שמונה וחצי בערב, ובחר לציין כי חזר מהעבודה בשעה עשר וחצי בערב.

וזאת יש לשים לב : סניגורו של הנאשם בחר הרי כזכור לוותר על חקירת השוטרים אשר גבו את הודעותיו של הנאשם.

כמו כן יוזכר כי הנאשם גם ציין כאמור בפתח עדותו בבית המשפט כי כל מה שמסר בהודעותיו במשטרה הוא אמת.

הנה כי כן, מצוי כאן שינוי גירסה של הנאשם בבית המשפט מן הדברים שמסר בשתי הודעות נפרדות במשטרה בקשר עם שעת הגעתו לביתו מהעבודה, וזאת כאשר ההגנה בוחרת כאמור שלא לזמן לחקירה את גובי הודעותיו של הנאשם במשטרה.

בכל הכבוד, אני שותף לעמדתה של התביעה, כביטויה בסיכומי התביעה, על כי קשה להשתחרר מן הרושם שגירסתו המשתנה של הנאשם בבית המשפט בקשר עם מועד חזרתו מהעבודה בערב האירוע (כאשר האירוע בת"א התרחש כזכור בשעה 22:30) ניכר כי נועדה ,ללא שכנוע רב בכל הכבוד, ליצור מצג כאילו לא יתכן הוא הדבר שהנאשם יימצא בת"א בשעה 22:30 אם אך חזר מעבודתו לביתו באבו גוש בשעה 22:30.

כאמור, גירסתו של הנאשם בשתי הודעות נפרדות שמסר במשטרה היתה שחזר מהעבודה לביתו ביישוב אבו גוש דווקא בשעה מוקדמת בהרבה מ 22:30. (חזר כבר בשעה 20:00 או 20:30 לדבריו).

זאת ועוד:

ההגנה ביקשה לטעון כי לא היה כלל ענין לנאשם לנסות לברוח משוטרים שהורו לעצור.

אלא שהסתבר מתוך עדותו של הנאשם עצמו שהנאשם היה לדבריו בפסילת רשיון בעת האירוע.

עוד הסתבר מדברי הנאשם עצמו כי למעשה פסילת רשיון זו לא מנעה ממנו מלנהוג (לדבריו שלו) בתוך היישוב אבו גוש במהלך תקופת הפסילה.

וכך העיד הנאשם בת/3 שנגבתה מהנאשם עת הגיע הנאשם ביום 28/1/10 (למחרת האירוע) למשטרה למסור כי לטענתו רכבו נגנב:

" ש. אמרת קודם שלא נסעת ברכב משלשום, אח"כ אמרת שחזרת מהעבודה אתמול וישבת ברכב. אתה רוצה להחליט מתי נהגת בו פעם אחרונה?

ת. זה היה לפני יומיים. ביום שלישי.

ש. לאן נסעת?

ת. בתוך הכפר ".

(מתוך דברי הנאשם בת/3, שורות 61 עד 65).( ההדגשות שלי ע.נ.) .

ואף בבית המשפט שב וציין הנאשם כי הוא נהג ברכב יומיים לפני האירוע:

" ש.ת. אני נוהג ברכב בדרך כלל.

ש.ת. פעם אחרונה שנהגתי ברכב, לא ממש זכור לי, אולי יומיים לפני האירוע". (מתוך עדותו של הנאשם בבית המשפט בעמ' 7 שורות 4 עד 5 לפרוטוקול) (ההדגשות שלי. ע.נ.).

לכשעומת הנאשם עם דבריו הנוספים על כי בתאריך 29/9/09 נפסל רשיונו לתקופה של 6 חודשים על עבירת מהירות ע"י בית המשפט ברמלה וכי לדבריו, הוא בפסילה עד לתאריך 29/3/10 שאז לדבריו הוא צריך ללכת למשרד הרישוי שיחזירו לו את הרשיון (ראה הודעתו של הנאשם ת/2 שורות 42 עד 50) ,או אז ציין הנאשם כי בעצם כאשר אמר שהוא נהג ברכב יומיים לפני האירוע (שהיה כזכור ב – 27/1/10) התכוון הוא בעצם לכך שלא נהג אלא הוסע ברכב.

בכל הכבוד, גם סתירה בולטת זו בין גירסאותיו של הנאשם עצמו, איננה מסייעת לי, בלשון המעטה, ובכל הכבוד והערכה, להסתמך על גירסתו בפרשה זו.

לא הובא ע"י ההגנה לעדות עד שיעיד כי הנאשם הוסע על ידו באבו גוש .

לא הובא ע"י ההגנה לעדות עד שיעיד, או טופס נוכחות בעבודה שיעיד, כי הנאשם שהה במקום עבודתו ביישוב צרעה עד לשעה 22:00.

לא הובא ע"י ההגנה עד שיעיד כי הסיע ,או נכח בעת ההסעה, מהעבודה עם הנאשם בשעה 22:00 .

אחיו הגדול של הנאשם, אשר לטענת הנאשם שהה בבית בליל האירוע ואשר לטענת הנאשם ראה אותו ישן בבית בליל האירוע ולא יוצא כביכול מהבית, לא הובא לעדות ע"י ההגנה.

אמו של הנאשם, אשר לטענת הנאשם שהתה בבית בליל האירוע ואשר לטענת הנאשם ראתה אותו ישן בליל האירוע בבית ולא יוצא כביכול מהבית, לא הובאה לעדות ע"י ההגנה.

קרובי משפחה ושכנים, אשר הנאשם ואביו העידו כי הם מסיעים את האב במכונית הנאשם ואינם יודעים כביכול שהנאשם נוהג לדבריו להשאיר את רכבו בלילות עם המפתח בתוך הרכב מתחת לשטיח ברכב, לא הובאו ע"י ההגנה לעדות.

אין מחלוקת שלא נמצאו ברכב סימני פריצה, ואף לא נסתר שהמפתח של הרכב נמצא ע"י השוטרים ברכב במתג ההתנעה

.

עיון בהודעותיו ובעדותו של הנאשם מלמד כי הנאשם שב ומסתבך בתשובותיו, וכי אין בתשובותיו לשאלות הגיון מניח את הדעת..

קיימת התפתחות בגירסתו של הנאשם בנושא הביטוח לרכב ובנושא השימוש שלו ושל אחרים באוטו.

קיימת התפתחות בגירסתו של הנאשם בנושא המיגון ברכב.

קיים בכל הכבוד חוסר הגיון בגירסת הנאשם בכך שלא נהג הוא לדבריו להשאיר את המפתחות בידו של אביו בבית, אלא בתוך רכב הפתוח בלילות , וזאת באם נכונה טענת הנאשם כי הוא מותיר לאביו את הרכב בלילות.

קיימת התפתחות בגירסת הנאשם בקשר עם השימוש של אביו ברכב, וזאת לכשהסתבר שהאב כלל איננו נוהג מזה 10 שנים.

קיים בכל הכבוד חוסר הגיון בגירסת הנאשם ואביו על כי רק אביו ידע בנסיבות על כך שהרכב נותר בלתי נעול ברחוב עם המפתח בתוך הרכב, בעוד שמנגד טוענים הנאשם ואביו כי אביו היה נוהג לקרוא לאנשם שונים כדי שינהגו ברכב עבורו.

קיים חוסר הגיון בגירסת הנאשם על כי בליל האירוע, ועל אף שלדבריו (לגירסתו המתפתחת) הוחזר עייף מאד מהעבודה באמצעות ההסעה של העבודה בשעה 22:30 בלילה, התיישב הוא לדבריו ברכבו בשעה זו ושמע מוזיקה; בעוד שאביו טוען כי הלך לישון.

בכל הכבוד והערכה, הן הנאשם והן אביו הנכבד, עשו עלי בעדויותיהם רושם של יצירת גירסה מגמתית ומגוננת.

אביו של הנאשם ענה תחילה תשובות מהוססות לשאלה האם הנאשם יצא מהבית בליל האירוע ,ולמעשה טען כי לא זכור לו שבנו יצא מהבית (עמ' 9 שורה 31 לפרוטוול).

אביו של הנאשם גם ציין (בהתאמה לגירסה הנוכחית של בנו) על כי בנו שב הביתה מהעבודה בשעה עשר בערב .(אלא שכזכור, הנאשם עצמו חזר וציין בהודאותיו במשטרה כי הוא חזר בשמונה או שמונה וחצי בערב).

בכל הכבוד, התרשמותי הישירה מדרך מתן תשובותיו של האב הינה כי שיותר משביקש הוא לומר דברים שישקפו את האמת, ביקש הוא לגונן על בנו במשפט זה.

כזכור, גם לא הובאו כאמור לעדות אחיו הגדול ואמו של הנאשם כדי לתמוך בגירסה כי הנאשם לא יצא מהבית בליל האירוע.

תהייה מתקיימת אגב גם לגבי טענת האב על כי לדבריו הוא ירד מהבית בשעה ארבע לפנות בוקר ולא שם לב אם הרכב ליד הבית או לאו. (הרי עפ"י עדויות הנאשם ואביו, הרכב שימש לאב לנסיעות).

בכל הכבוד והערכה אם כך, עפ"י התרשמותי הישירה מעדויות הנאשם ואביו, ועפ"י סימני האמת וההגיון העולים מן המיכלול, מוצא אני לדחות את טענת ההגנה של הנאשם לפיה לא היה הוא כביכול ברכב בעת האירוע בת"א, אלא כביכול בביתו ביישוב אבו גוש.

משנדחית הטענה הנ"ל , פירושו של דבר שהנאשם או נהג ברכב בעת האירוע או שישב כנוסע ברכב בעת האירוע ומסר את מלאכת הנהיגה לאחר אשר את זהותו אין הוא מוסר.

אלא שכאמור, גם אם הייתי נמנע מלקבוע את אשר קבעתי לעיל ונמנע מלדחות את טענת ההגנה בכפירתה על כי הנאשם לא היה כביכול במכוניתו באירוע שהתרחש בת"א, עדיין נותרתי עם הוראתו של סעיף 27 ב. לפקודת התעבורה.

אין לומר לטעמי כי עלה בידי הנאשם לסתור את החזקה אשר בסעיף 27 ב. ולהוכיח כי הרכב שלו, כטענתו, נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

לטעמי, וממילא, לא ניתן לראות במי אשר בוחר להשאיר את רכבו פתוח עם המפתח ברכב ברחוב בלילות, כאשר שכניו, מכריו, וקרוביו, נחשפים לנוהג זה, כמי שרכבו נלקח (אם נלקח) ע"י אחר ללא הסכמתו.

מוצא אני לראות הגיון בדברים הבאים שנכתבו בהקשר דומה למדי ע"י בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט יוסף ריבלין) בתיק 6985-07-11 כדלקמן:

" גם לו השתכנעתי באמיתות גירסתו מבחינה עובדתית, לא ניתן משפטית לקבל הסברי הנאשם על כך שמפקיר הרכב, באיזור בו תנועה ערה, כאשר המפתחות ברכב ומשום שאינו יודע מי נהג פטור מאחריות על הרכב. לבעל רכב אחריות כנקבע בסעיף 27ב'. משלא דואג בעל רכב להבטיח כי ברכב ינהג כל עובר דרך אלא הוא עמו או אחר ברשותו, אין לו להלין אלא לעצמו משנעברה עבירה ברכב ואינו יכול לדעת מי עבר העבירה... האחריות של בעל רכב היא כאחריות לכלי מסוכן ולכלי נשק [ראה ההשוואה למשל בת"פ (מח' חי') 39004-09-10 מדינת ישראל נ' עטאללה, לא פורסם (מיום 13.7.11)}

כשם שקיימת אחריות על מחזיק 'כלי יריה' [סע' 339 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 להלן: "חוק העונשין")] קיימת אחריות לבעל רכב. ואסביר: לא ניתן לקבל טענה כי בעל רכב המודע לסיכון הפוטנציאלי ברכב יפקיר רכבו ברשות הרבים ומאן דהוא אלמוני ייקח הרכב, ולכן יש לפוטרו מאחריות (ראה לעניין סע' 344 לחוק העונשין). בעל הרכב אחראי על רכבו ואינו יכול למלט עצמו מהדין בשעה שהותיר רכבו פתוח ואת המפתחות בתוך הרכב ". (עד כאן הציטוט מתוך פסה"ד בתיק 6985-07-11). (ההדגשות במקור).

לסיכום בתיק שבפני ייאמר כדלקמן :

כאמור, ובכל הכבוד, לא מצאתי ליתן אמון בגירסת הנאשם אודות מעשיו בליל האירוע, ולא מצאתי לקבל את גירסת ההגנה על כי כביכול הנאשם לא נכח ברכבו בעת האירוע.

אלא שגם אם היה מקום לקבל את גירסת הנאשם, לא היה בכך כדי לשחררו מן האחריות וזאת לנוכח הוראת סעיף 27 ב. לפקודת התעבורה ("אחריות בעל רכב"), ולנוכח כך שהנאשם לא עמד בנטל שקבע המחוקק בסעיף זה כנטל אשר נדרש בעל רכב לעמוד בו באם רצונו לסתור את החזקה המוכתבת בסעיף.

לאור כל המפורט לעיל מורשע לפיכך הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, 06 יוני 2013, במעמד הצדדים.