1. ענייננו בתביעה לפיצוי ע"ס 100,000 ₪ על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965. התובע הוא עו"ד במקצועו אשר ייצג חלק מבעלי הדין בתיק 21535-02-10 בבית משפט השלום בנצרת בפני כב' השופטת עירית הוד לפירוק שיתוף במקרקעין בכפר דבוריה. הנתבע הוא אחד מבעלי הדין שם.

2. ביום 27.3.11 הגיש הנתבע לבית המשפט בנצרת עמדתו בתיק לעניין הדרך הנכונה לפירוק שיתוף, ובעמ' השני לאותה הודעה כתב הנתבע כך והטעויות במקור:

"בית השלום בעפולה עם כבוד השופטת נחמה מוניץ תיק מס 003366/96 אני מסריף בבקשה זו העתק שחלקנו עליו שהם שמונה בית אב. העורך דין זה עאמר עזאיזה שהוא מבקש לשבעה בית אב הוא בני אדם אינו ישר והוא בני אדם שהואיב לעצאות בעיות ולא מוכן לבטור בעיות אני מבקש לא לקבל את בקשות שלו ולא לסים לב לכל הדבורים שלו .... הוא רוצה לשכיר על בית המשפט ועל כבוד השופטת אני מבקש תקבלו את בקשתי זו בכבוד רב מוחמד תאופיק עזאיזה ואחיו".

3. מדברי הנתבע בכתב ההגנה ובתצהירו עולה כי הוא טוען כנגד עו"ד עזאיזה שהאחרון מבקש לפרק את השותפות בחלקה נשוא התיק שם, לפי 7 בתי אב בעוד שבהחלטת כב' השופטת מוניץ בתיק 3366/96 שלום עפולה לפני שנים רבות, היא חילקה אדמה בהסכמה לפי 8 בתי אב.

4. אין מחלוקת כי הנתבע כתב את הדברים, והגיש מכתב זה למזכירות בית המשפט בנצרת להעברה בפני כב' השופטת הוד שטיפלה בתיק של נצרת. אין עוד מחלוקת כי באותו יום, 27.3.11, כב' השופטת הוד נתנה החלטה להעברת עמדת הנתבע וכל האמור בה למומחה שמונה על מנת שישקול את עמדת הנתבע בעת עריכת חוות דעתו.

5. התובע טוען כי דברי הנתבע בהודעה דלעיל מהווים פרסום לשון הרע, במזיד ובזדון, אשר מטרתו להשפיל את התובע ולפגוע במקור פרנסתו, לביישו לבזותו ולהשפילו בעיני הבריות, מהווה השתלחות חסרת רסן בתובע כמי שמייצג את יריבו של הנתבע במשפט, אחד מיני רבים. התובע טוען כי המסמך המבזה הגיע לעיני כב' השופטת הוד, לעיני המומחה מטעם בימ"ש שם, מר שווקאת עזאיזה, שהוא מכר של התובע וחבר ילדות שלו. ידוע לו כי המסמך אף הגיע ליתר עורכי הדין שמייצגים את הצדדים שם, וכן לבעלי דין שאינם מיוצגים שם שמספרם מגיע לכדי כ-100 אנשים.

6. הנתבע טוען כי המדובר בתביעת סרק במטרה להלך אימים על הנתבע ולגרום לו שלא להתגונן או להופיע בהליכים המשפטיים שמגיש התובע נגדו ונגד אחרים בנושא פירוק מקרקעין. הנתבע טוען כי הדברים שנכתבו באותו מסמך הם אמיתיים והינם דברים שהנתבע חייב להציגם בפני בית המשפט במסגרת הגנתו ולא נועדו לפגוע בתובע. הנתבע טוען כי המסמך הזה הוא בבחינת כתב הגנה מטעמו לשם הצגת העובדות האמיתיות ומתן עזרה לבית המשפט במשימתו לפסוק דין צדק. הנתבע טוען כי המדובר בזוטי דברים שהוגשו במסגרת הליך שיפוטי, בתום לב, ושלא הייתה לנתבע כל כוונה לפגוע בתובע. הנתבע טוען כי עומדות לו כל ההגנות שבחוק איסור לשון הרע בהתאם למה שנקבע בחוק ובפסיקה.

7. הוגשו תצהירי עדות ראשית, כשמטעם התובע הוא הצהיר בעצמו ומטעם הנתבע הצהיר הוא בעצמו. המצהירים נחקרו היום בפניי, וסיכמו את טענותיהם בעל פה.

8. באשר לאלמנט הפרסום אין ממש מחלוקת, הרי הנתבע מודה כי הוא הגיש את המכתב למזכירות בית המשפט, ומכך עולה כי היתה לו כוונה להביא את המסמך בפני אנשים אחרים חוץ מהתובע עצמו, ובכך היה "פירסום" במובן סעיף 2 לחוק.

9. באשר לאלמנט של לשון הרע עולה מאותו מסמך כי הוא טוען כנגד התובע שהוא אדם לא ישר, אוהב לעשות בעיות, לא מוכן לפתור בעיות, רוצה לשקר לבית המשפט ולכבוד השופטת הוד.

10. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר את לשון הרע כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

11. לטעמי, יש בדברים שנכתבו ע"י הנתבע באותו מסמך כדי להוות לשון הרע. אדם שמאשים אדם אחר, שהוא במקרה דנן גם עו"ד במקצועו, שהוא אדם לא ישר, עושה בעיות, ומשקר לבית המשפט, מוציא הוא את דיבתו רעה, ופוגע בשמו הטוב. האשמת התובע שהוא אדם לא ישר ומשקר, דווקא בפני שופט אשר מנוהל אצלו תיק ע"י אותו עו"ד, יש בו כדי לפגוע בצורה משמעותית בכבודו של אותו אדם, וברור שהמטרה שעולה מתוכן המסמך היא שבית המשפט יפסיק ליתן אמון בעו"ד עזאיזה כמי שמייצג את אחד מבעלי הדין, שיפסיק לסמוך עליו או לקבל את טענותיו. יש בכך משום ניסיון אף לפגוע באמינותו של התובע כעו"ד, במשלח ידו ובמקצועו. יש בדבריו של הנתבע אם כך כדי לבזות את התובע ולהשפילו בעיני הבריות.

12. אינני מקבלת בעניין זה את טענותיו של הנתבע שהוא אמר את הדברים כדי להביא את האמת לבית המשפט. את עמדתו של הנתבע ניתן לפרוס בפני בית המשפט בנצרת בפירוט ובהנמקה מבלי לפגוע בכבודו של התובע, ומבלי לתארו בתיאורי גנאי. גם הניסיון של הנתבע לטעון בפניי במהלך חקירתו הנגדית שזו שפתו החלשה בעברית, לא יצלח, מאחר וראיתי ושוכנעתי כי הנתבע מבין היטב את תוכן ומשמעות דבריו, ואף עומד מאחוריהם.

13. המסקנה היא אם כך שהנתבע פרסם לשון הרע כנגד התובע.

14. השלב הבא הוא שלב ההגנות, וההגנה הרלוונטית לענייננו, עליה התווכחו הצדדים בהרחבה, היא ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, שם נקבע כי:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

(5)   פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור";

15. הנתבע טוען כי דבריו של הנתבע כלפי התובע מוגנים במסגרת הגנה זו בהגנה מוחלטת, לפיכך דבריו אינם מהווים עילה לתביעה אזרחית. הנתבע מפנה בעניין זה להלכה שנקבע בע"א 1104/07 עו"ד פואד ח'יר נגד עו"ד עודד גיל, ואשר ניתן ביום 19.8.09. התובע טוען בעניין זה כי אין להחיל על המקרה דנן את הלכת פואד ח'יר ויש לאבחן מקרה זה מהמקרה של ח'יר לאור העובדה כי שם נקבע מפורשות שנגד המעוול שהוא עו"ד ניתן לנקוט בהליכים משמעתיים, בעוד שבמקרה דנן הנתבע אינו כפוף לכל דין אחר או חשוף להליכים משמעתיים כלשהם.

16. בעניין זה אני קובעת כי הדין עם הנתבע. בתי משפט השלום והמחוזי התלבטו בשאלה אם כל התבטאות במסגרת הליך משפטי מוגן על פי הגנה זו אם לאו. היו שופטים שקבעו כי ההגנה מוחלטת וחלה על כל התבטאות כאמור, והיו שופטים שקבעו כי הדבר תלוי בתוכן הדברים או בשאלה אם הוכחה רשעות וזדון באמירת הדברים, אם לאו. כב' השופט ריבלין בפס"ד ח'יר הלבין שאלה זו, וקבע בצורה חד משמעית כי ההגנה היא הגנה כמעט מוחלטת בהתקיים התנאים שהתקיימו בסעיף 13(5) לחוק, היינו, שהפרסום נעשה ע"י אחד מבני אדם המנויים שם, תוך כדי דיון כאמור.

17. לא מצאתי מקום לאבחן מקרה דנן מהמקרה של ח'יר רק משום שהתובע והנתבע שם שניהם היו עו"ד, הרי סעיף 13(5) לחוק קובע מפורשות כי הוא חל לא רק על עורכי דין אלא גם על בעלי דין, צדדים להליך משפטי.

18. משאין מחלוקת כי הנתבע היה בעל דין בתיק שהתנהל בנצרת בזמן הגשת מסמך זה לבית המשפט, ומשאין מחלוקת כי התובע היה בא כוחו של בעל דין אחר באותו הליך, הרי הפרסום או המסמך שהוגש לבית המשפט שם נעשה במסגרת דיון משפטי כאמור.

19. כב' השופט ריבלין בפסק דינו המנומק קבע כי אין מקום ליצוק תוכן לתוך ההגנה המוחלטת שבסעיף 13(5) לחוק, ואשר אינו מתיישב עם מטרת החוק ולשונו. הוא קבע כי החוק תוקן בשנת 67, אז בוטל הסייג להגנה דלעיל ואשר עניינה שהפרסום צריך להיות "לצורך הדיון ובקשר איתו", ובכך גילה המחוקק את דעתו שגם אם הפרסום לא לצורך הדיון ולא בקשר איתו, תחול עליו ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5). לדעתו של השופט ריבלין המצב החוקי היום, הדין המצוי, להבדיל מהדין הרצוי, הוא הגנה מוחלטת לכל הדברים שנאמרים או נכתבים ע"י מי מהמנויים בסעיף 13(5) במסגרת הליך משפטי, גם אם הדבר לא לצורך המשפט או בקשר איתו, וגם אם יש בדבר כדי לפגוע או להעליב או להשפיל אחד מבעלי הדין או בא כוחו. כב' השופט ריבלין ראה את התמונה הגדולה, וקבע כי הרציונל מאחורי הענקת הגנה מוחלטת במקרה דנן מהווה יתרון גדול, גם אם יהיו מקרים בהם ינצלו אנשים את היתרון בצורה לא ראויה, עדיין להגנה זו יש הצדקה רבה כדי להגן על הגורמים השונים המעורבים בהליך משפטי, וליתן להם להתבטא באופן חופשי.

20. אין לקבל את טענת התובע שההגנה המוחלטת חלה רק על מעוולים שהם עורכי דין ואינה חלה על מעוולים שהם בעלי דין שאינם מיוצגים. הדבר נוגד במפורש את האמור בסעיף 13(5) שם נקבע כי גם בעל דין מוגן על פי אותה הגנה ולא רק באי כוח הצדדים להליך משפטי.

21. הלכת פואד ח'יר מחייבת אותנו, ואין מקום לסטות ממנה, והיא חלה על המקרה דנן בצורה ברורה וחד משמעית. לפי אותה הלכה דבריו של הנתבע כלפי התובע מוגנים בהגנה מוחלטת על פי סעיף 13(5), לפיכך אינם יכולים להוות עילה לתביעה אזרחית או פלילית.

22. המסקנה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,850 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.