03 נובמבר 2015

ע"י ב"כ יובל מור מוסלי

2. כנגד הנאשמת 1 אשר הייתה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום חברת כוח אדם הוגש כתב אישום בגין העסקת 22 עובדים זרים בבצוע עבודות בניה במתחם ברח' צהל 5 בחדרה, בהעדר מגורים הולמים עבירה על ס' 2 (ב)(4) לחוק עובדים זרים תשנ"א – 1991 (להלן – החוק).

כנגד הנאשם 2 הוגש כתב אישום בהיותו מנהל הנאשמת 1 ובגין הפרת אחריותו כנושא משרה. עבירה על ס' 5 ו 2 (ב)(4) לחוק.

האישום:

3. לטענת המאשימה ביום 17.6.10 במהלך ביקורת מפקחי המאשימה נמצאו 22 עובדים זרים, אשר עסקו בעבודות בניה שונות והתגוררו באתר הבניה.

במועד הביקורת נמצאו לקויים רבים במגורי העובדים. למגורים לא הייתה גישה נאותה למבנה ומבלי שהמבנה הופרד בגדר; במגורים לא היו ארונות אישיים; לא היו סידורי כביסה, סידורי ביוב, תברואה וסילוק אשפה; גישה מסוכנת למבנה (מסמרים וברזלים בדרך לשירותים); העדר אמצעי כיבוי אש והעדר הוראות שימוש והדרכה לעובדים.

כמו כן במטבח העובדים לא היו כיורים ומשטחי עבודה, חפוי קירות ומקרר, ובנוסף בלון הגז מוחזק בתוך המבנה וכן לא היה חדר אוכל וכלי אוכל, תאורה מספקת ושקעי חשמל.

אשר לשירותים נטען כי לא היו במרחק סביר מהמגורים (40 מטר) ; לא היו מספיק אסלות וכיורים, אוורור ותאורה.

ראיות הצדדים:

4. במסגרת פרשת התביעה העיד עד המאשימה מר שי טולדנו אשר היה מפקח בתחום אכיפת חוקי העבודה ליחידת סמך עובדים זרים , מר חפץ יצחק אשר היה אף הוא מפקח מטעם המאשימה.

כמו כן העיד מר ביטון שרון עד המאשימה, בעת הרלוונטי מהנדס ביצוע קבלן השלד באתר, מר רביבו אלברט עד המאשימה איש שטח מטעם הנאשמת 1.

מטעם הנאשמים העיד הנאשם 2.

טענות המאשימה:

5. לטענת המאשימה הוכח בפני בית הדין מעבר לכל ספק סביר כי המגורים שהועמדו על ידי הנאשמת 1 לשימוש העובדים הזרים שהועסקו באתר הבניה , כלל אינם עונים לתנאים ולדרישות המפורטות בחוק ולא ניתן לכנותם כמגורים הולמים.

6. אשר לנאשם 2 – נטען כי כאשר התאגיד הפר את סעיפי החוק, נושא המשרה הפר אף הוא את חובתו האמורה בסעיף, אלא אם כן, הוכיח שנהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה. לטענת המאשימה הנאשם 2 לא הרים את הנטל המוטל עליו בהתאם לחוק, ולא הפריך את החזקה, על כן יש להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום. לבית הדין הוגש דוח תיאור המקרה, תמונות שצולמו ע"י המפקחים באתר, ורשימת העובדים שהועסקו על ידי הנאשמים באתר. כמו כן, הוגש דוח ביקורת מגורי העובדים הזרים בו צוינו כל הלקויים שהתגלו במהלך הביקורת. בנוסף הוגש טופס חקירת הנאשם 2 אשר נחקר אודות הליקויים במגורי העובדים ,וכן המפקחים העידו בפני בית הדין וסיפרו כיצד ביצעו את הביקורת, את החקירה והכנת הדוחות שהוגשו.

7. עוד נטען כי הנאשמים העלו טענות סרק לעניין מגורי העובדים אשר אינם מעלות ספק במיוחס להם בכתב האישום. לעניין כמות העובדים, ניסו הנאשמים לעורר ספק אולם הטענה מתייחסת לעובד אחד בלבד אשר לטענת הנאשמים לא עבד אצל הנאשמת 1.

אשר ליתר העובדים, לא הועלתה כל טענה בשאלה האם הועסקו באתר או לא. לעניין זה הפנתה המאשימה לרשימת העובדים בעדות המפקח מר טולדנו.

הנאשמים לא עוררו ספק בממצאי הביקורת או בדוח הביקורת של המפקח מר יצחק חפץ. הדוח והתמונות מפרטים את כל הלקויים אשר נמצאו במקום. הנאשמים ניסו להעביר את האחריות בגין הלקויים לצדדים אחרים, הקבלן אשר פעל במקום וזרק פסולת ברזל, בעודם מסתירים מה נעשה על ידם כדי למזער את הנזק.

טענות הנאשמים:

8. לאחר פרשת התביעה, הנאשמת לא הוכיחה בראיות את אשמת הנאשמים. משדרך המלך בתיק זה הייתה ונותרה הטלת קנס מנהלי, ולו מטעם הזה בלבד, יש לזכות את הנאשמים מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק שכן כתב האישום חושף חברה נורמטיבית והגונה , לסנקציה פלילית שאין כל הצדקה לכך. עוד נטען כי יש לזכות את הנאשמים מאחר והמאשימה לא טענה ולא הוכיחה כי היה בידיה צו שפוטי המקנה לה אפשרות להיכנס למגורי העובדים.

9. הוראות החוק בדברי ההסבר לחוק הכניסה לישראל, ס' 13 ד' וס' 13 ה – לעניין סמכויות פקחים הינן ברורות ואין כל סמכות כניסה למקום המשמש מגורים ללא צו של בית משפט השלום. על כן בעניינו ברור הוא כי הכניסה למגורי העובדים הייתה בלתי חוקית בעליל. משכך יש לזכות את הנאשמים. ככל שלשיטת המאשימה נדרשת הסכמה בלבד לכניסה למגורים, מחקירת המפקח מר חפץ יצחק, עולה כי לא ניתנה הסכמה מצד העובדים הזרים. אין כל אזכור במסמכים כי ניתנה הסכמת העובדים להיכנס למגורים ואף מחקירתו הנגדית ניתנו תשובות מעורפלות בעניין זה. לפיכך לא ניתנה הסכמה של כלל העובדים או מי מבניהם, ובכך נגרמה פגיעה מהותית בפרטיותם. עוד טענו הנאשמים כי ככל שהיה עובד אחד אשר הסכים ספק אם הסכמת עובד אחד, מספקת כלפי כל העובדים האחרים. נתון זה בהצטרף לעובדה כי העובדים לא נחקרו ולא זומנו לעדות, מחזקת את הספק באשר ליסודות העבירה .

10. לעניין ממצאי הביקורת טענו הנאשמים כי אין לעשות שימוש מפליל נגדם בתמונות שהוצגו על ידי המאשימה מאחר והוגשו להם תוך פגיעה בפרטיות ובנגוד לחוק .כמו כן הצלם לא הובא לעדות ולא ניתן לדעת מתי צולמו התמונות ובאילו נסיבות ומדוע חסרות תמונות מספר 10 ו 35 בסדר הרצוף שהוגש. המסד הראייתי התומך בטענת המאשימה, ללא התמונות, הינו מסד רעוע שתלוי על בלימה ולכן בשל כך יש לזכות את הנאשמים. עוד נטען כי לקויים רבים כלל לא הוכחו. המפקח הודה כי לא מדובר בלקויים וכתב האישום לא נערך על ידו, אולם חלק מהלקויים היו תקינים בעוד הנאשמים כלל לא נחקרו בעניין זה.

11. על פי כתב האישום בעניין גישה למגורים לפי הראיות שנשמעו מפי עדי המאשימה, עולה בבירור כי במתחם המגורים היו מספר גישות ורק אחת מבניהן הייתה חסומה בעוד היתר היו פתוחות. כמו כן, בתמונות 60 ו 80 רואים את הצד האחורי של שורת הקרוואנים ובתמונה אחרת את שתי השורות והרווח ביניהם כאשר הכל חשוף ופתוח. מכאן שאין כל עבירה. כמו כן לא פורט מה בדיוק היה חסום.

12. אשר לארונות העיד הנאשם בחקירתו כי הארונות סופקו אולם הסינים לא עשו בהם שימוש. בהתאמה גם העיד מר אלברט כי הסינים הניחו את הארונות בחוץ ולא בתוך המגורים. בעניין זה הסינים לא נחקרו ולא ניתן לדעת מהי עמדתם על כן, ספק רב אם העובדים קיבלו או לא את הארונות, לפיכך, יש להעדיף את גרסת הנאשמים בעניין זה.

13. אשר לסידורי הכביסה, גם אם נתעלם מעדות מר אלברט אשר טען כי היו מכונות כביסה ונאמץ את תשובתו בחקירה לפיה אין מכונות כביסה מאחר הסינים לא משתמשים בהם, אף סיני לא נחקר בעניין זה ולכן לא ניתן להרשיע בגין עבירה זו. ככל שהיו נחקרים העובדים הסינים ניתן היה ליישב בין הסתירות, בין טענת אלברט לבין טענת הנאשם.

14. אשר לסוגרי הביוב, מדובר בפיצוץ של צינור שחיבר ככל הנראה את המלקחות לצנרת. לטענת הנאשמים ואף לטענת אלברט אחד הקבלים בשטח גרם לפיצוץ. מנגד, העיד המפקח כי הנאשמת אחראית לצנרת גם אם זה מחוץ למגורים. לשיטתה, על הנאשמת להציב אדם מבוקר עד לילה שימנע תקלה זו. המפקח לא חקר כלל את הקבלן המבצע, לא בירר מי גרם ללקוי למרות ששי ואלברט העידו שהקבלן עשה זאת. אין לנאשמים אחריות על פיצוץ שארע מחוץ למגורים, חרף העדר אחריותם הנאשמים דאגו לשאיבת המים וייבשו את המפגע שהיה.

15. לעניין סידורי תברואה וסילוק אשפה – מתמונות מספר 8, 27 עולה כי היו מספר פחי אשפה לא מלאים. מכאן שהם פונו באופן שיטתי ועקבי אחרת היו עולים על גדותיהם. אלברט העיד כי היו פחים ומכונת אשפה וכן היו מפנים אשפה עם משאית. מר ביטון עד המאשימה אף ציין כי רשם שראה מיכל אחד בנגוד לתמונות ולעדות אלברט בדבר מכולה קיימת. בהמשך הודה המפקח כי לא היה מקום לכלול רכיב זה בכתב האישום.

16. לעניין אמצעי כיבוי אש – מעדות המפקח עולה כי היה מטפים. הוא הודה כי היו מטפים ומדובר בטעות.

17. אשר להעדר כיורים במטבח, משטח עבודה וחפוי קירות – למעט ציון לקוני בדוח הלקויים, מ/3, אף לא אחד מעדי המאשימה העיד בעניין זה. יתרה מכך הנאשמים כלל לא נחקרו בעניין זה. על כן אין לדבר כל משמעות. לקוי זה לא הוכח במידה מספקת להרשעה בפלילי.

הנאשמים הפנו להערת כב' השופט ארמון בפס"ד אמזלג, שם נקבע כי אין להטיל קנס מנהלי בגלל חרסינות מעל הכיור ומקל חומר אין לנהל כתב אישום בשל כך.

18. מקררים – אלברט העיד כי סופקו מקררים, בעוד הנאשמים כלל לא נחקרו בעניין זה. המפקח העיד כי היו מקררים במקום אך לא היה דלת או שהם לא עבדו. עם זאת, תמונות 36 ו 68, סותרות טענתו מאחר ודלתות היו למקררים כעולה מהתמונות וכן נמצאו במקררים מוצרי מזון וסירים כך שלא סביר שהמקררים לא עבדו. דבר אשר כלל לא נטען בכתב האישום אלא נטען להעדר מקרר. מכאן שלא הוכח קיומו של לקוי זה.

19. לעניין בלוני הגז – הנאשמים לא נחקרו לעניין זה ודי בכך להביא לפסילת רכיב זה. כמו כן עדי המאשימה לא העידו בעניין זה ובחקירתו הנגדית המפקח אמר כי לא הייתה בעיה עם בלוני הגז. מכאן שאף לקוי זה לא הוכח.

20. אשר לכלי מטבח – אלברט העיד בחקירתו הנגדית כי כל עובד קיבל ציוד אישי, סכו"ם וצלחת ואת הכלים האישיים שלהם לא שמרו במטבח. העובדים לא נחקרו בסוגיה זו והמפקח השיב תשובה לקונית ומתחמקת והתעלם מהטענה הפשוטה כי הכלים האישיים נמצאו אצל העובדים ולא במטבח.

21. העדר חדר אוכל – הדבר לא עולה מעדויות המאשימה. מצד אחד יש ציון לקוני בדוח הלקויים כי לא קיים חדר אוכל ומצד שני כתוב – כי חדר האוכל לא תקין. אם לא קיים חדר אוכל לא יתכן שאינו תקין. על כן לקוי זה לא הוכח.

22. תאורה ושקעי חשמל במטבח – אלברט העיד כי הייתה תאורה וכן לא הובהר מהי לטענת המאשימה תאורה מספקת. אלברט הבהיר כי סיפק מנורות אך יתכן שהסינים עשו בהם שימוש אחר. הנאשמים לא נחקרו בשאלה זו, על כן גם לקוי זה לא הוכח.

23. אשר לשירותי העובדים – השירותים היו במרחק סביר, היו שירותים קבועים וצמודים למגורים מהם התעלמה מהמאשימה. עד המאשימה העיד כי היו שירותים קבועים פרט לשירותים הכימיים, אולם היו הם מזוהמים. אולם לא בכתב האישום ולא בראיות המאשימה עלה כי השירותים מזוהמים. בהמשך העיד המפקח, כי אולי לא היו שירותים קבועים ושינה גרסתו. לאחר מכן הודה כי לא היה מחסור באסלות. מכאן נלמד כי גם אם השירותים הכימיים הנוספים היו במרחק לא סביר , לא נפל כל לקוי שכן היו במקום שירותים קבועים לשימוש העובדים.

24. אשר לאוורור ותאורה מספקת – העדר התייחסות המאשימה לשירותים קבועים שומטת את הקרקע תחת טענה זו אשר התייחסה לשירותים הכימיים. בנוסף, גם אם בשירותים הכימיים בתמונה 42, רואים אוורור בחלק העליון.

25. מקלחות לעובדים – המפקח הודה כי יש 4 מקלחות ומספר זה מספיק. לטענתו היו פגמים נוספים אולם הם לא נמצאו בכתב האישום ולא פורטו. מהאמור לעיל עולה כי אף פגם מהפגמים לא פורט ולא הוכח ברמת הוודאות הנדרשות במשפט הפלילי.

26. אשר למספר העובדים באתר – אף בעניין זה לא הוכח מספר העובדים ששהו במקום בעת הביקורת. מר ביטון טען כי אינו זוכר מה היה מספר העובדים. מר ביטון העיד כי אינו זוכר מה מספר העובדים שהיו במקום בעת הביקורת ויתכן שמספרם שונה ממה שמסר בחקירתו. בעדותו העיד כי מיומן העבודה ניתן לדעת בוודאות מה היה מספר העובדים אולם לא נשאל על כך בחקירתו. בהמשך, העיד לגבי נ/1 – כי העובד לא הועסק שבועיים טרם הביקורת והודעה בדבר הפסקת העסקתו נמסרה לרשויות טרם עריכת הביקורת. בנוסף בכתב האישום נטען כי היו 22 עובדים בעוד בדוח הלקויים נטען כי היו 23 עובדים, כאשר למפקח לא היה הסבר להבדל זה. המפקח הסביר כי הכין את רשימת העובדים בהתאם לדרכונים שנמסרו לו, אולם אין הסבר מדוע רק 9 עובדים צולמו. מכאן עולה כי מספר העובדים לא הוכח.

27. אשר לאחריות הנאשם – הראיות מצביעות כי פעל עפ"י יכולתו על מנת שלא יתקיימו ליקויים וכדי למנוע את הליקויים. עד המאשימה אלברט העיד כי שי תדרך אותו ומסר קלסר עם טפסים רלוונטיים והתקנות. בטפסים היו לקויים שאלברט היה צריך לבדוק ולדווח לשי במידה והיה לקוי. שי היה באותה תקופה לאחר מחלה קשה, לאחר ניתוח ולכן עבד בחצי משרה בנגוד להרגלו לא יצא לשטח לבקר את פעילותו של אלברט. מחוסר ברירה ובשל מצבו הרפואי נעשו הדברים. על כן גם אם ימצא שהחברה אשמה יש לזכותו כבעל תפקיד. הנאשמים הודו כי הלקויים תוקנו בעוד המאשימה שתקה בעניין הזה. לכן החזקה כי כל הלקויים טופלו. הנאשם עשה כל אשר בידו, לא הייתה לו שום כוונה פלילית וחרף מצבו הרפואי עשה הכל על מנת לעמוד בתנאי התקינות. כלל שארעה תקלה המוכחשת לכשעצמה לא הוא אחראי לה. לפיכך, יש לזכות את הנאשמים ובפרט את הנאשם.

דיון והכרעה:

28. הפרת החובה להעמיד לשימוש העובדים מגורים הולמים הוסדרה בסעיף 1ה' (א) וכך נקבע:

"המעביד יעמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותרו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימים – עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו".

29. סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים קובע, כי מי שהעביד עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה' מבצע עבירה שדינה קבוע בחוק. המבחנים לעניין מגורים הולמים נקבעו בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס-2000 (להלן – התקנות).אבחן את התקנות הרלוונטיות לכתב האישום והראיות המתייחסות לכל אחד מהליקויים.

30. תקנה 3 הדנה בגישה למבנה קובעת כי:

3(א) למבנה תהיה גישה נאותה.

(ב) מבנה הנמצא במקום ביצוע העבודה יופרד ממנו בגדר.

31. לטענת המאשימה כאמור, לא הייתה גישה למבנה מבלי שהמבנה הופרד בגדר. במוצג מ/3- בקורת מגורי עובדים ,נרשם ע"י מפקח המאשימה מר חיים חפץ כי הכניסה חסומה על ידי מוטות ברזל וכן צוין כי אין הפרדה. בתיאור המקרה רשם המפקח :" הכניסה לאתר המגורים אינה מגודרת ... ישנה רק גדר חיצונית של אתר הבניה. הגישה לאתר המגורים חסומה על ידי ברזל בניה וצריך לדלג מעל הברזל עד להגיע לאתר" (מ/2 שורות 5-6). בעדותו בפני העיד המפקח בעניין זה: "כניסה לאתר הייתה מאוד חסומה על ידי מוטות, קרשים, מסמרים. מי שלא נזהר נכנס לו ברגל ללא שום בעיה ,בדרך כלל יש דרישה שתהיה גדר הפרדה בין האתר לבין המגורים" (עמוד 17 לפר' שורות 4-5).

ובהמשך:" מאיפה אפשר להיכנס. אתה צריך להיכנס לתוך המתחם. הגישה לתוך הח'.... מפנה לתמונה 80, מדובר על שביל בין הקרוונים אך לא הכניסה לקרוונים. מפנה לציור שהייתי באתר. השביל הפנימי אכן היה נקי, אך הכניסה לאתר לפני הקרוונים, היא הייתה חסומה כי מהצד השני איפה שהשירותים אי אפשר להיכנס, היה חסום. מפנה לציור שלי ממנו רואים שהכנסה מהחזית איפה שכתבתי כניסה היא הייתה חסומה בברזלים כפי שכתבתי"( עמוד 20 לפר' שורות 26-30).

32. מר ביטון שרון, מהנדס ביצוע קבלן השלד באתר העיד בעניין זה:" למתחם היו 3-4 כניסות למגורים שם. יכלו להיכנס מכל כיוון פרט למקום אחד. כל שאר הכיוונים היו פתוחים בין הקרוואנים ובין האסכורית היה רווח והם יכלו להיכנס. היו מספר גישות לא יודע חוץ מאחת לשאלתך. אך הם יכלו להיכנס ממקומות אחרים"( עמוד 4 לפר' שורות 8-10).

עד המאשימה מר רביבו אלברט , העיד בעניין זה :"כן הייתה גישה. גם חברת הבנייה בדקה שיש גישה למקום והפרדה למקום. מה שקרה שם שאותו מפקח ראה ברזלים בקרבת המקום, וזה לא היה שייך לגישת המקום ואז הוא ציין זאת. גישה והפרדה היו. לא הייתה בעיה כזאת".( עמוד 6 לפר שורות 24-26).

33. עיון בתמונות אשר הוצגו לבית הדין (תמונות 53-55 ו 57) אינו תומך בטענת הנאשמים כי ניתן היה להיכנס אל המגורים ממקומות נוספים. נהפוך הוא. דווקא נוכח מיקום אתר המגורים עולה כי לא ניתן היה להיכנס לאזור המגורים אלא מהמיקום בו נמצאו הברזלים אשר חסמו את הגישה למגורים. מעבר לכך, טענת עדי המאשימה כי היו מספר גישות למקום נטענה בעלמא ללא כל פירוט או הסבר המתיישב עם צילומי האתר. בנוסף, יובהר כי אין לקבל את טענת הנאשמים כי הדבר נעשה על ידי הקבלן שעה שכחברת כח אדם האחריות לספק לעובדים את צרכיהם כגון: מגורים, כלכלה , ביגוד, שכר ותנאים סוציאליים, מוטלת על התאגיד המעסיק עובדים זרים, ובעניינינו הנאשמת. (ראו-בעב' (ארצי) 2/06 מלגם ניהול כוח אדם בע"מ - מדינת ישראל משרד התעשייה, המסחר והתיירות (17.5.06), וכן עב' (ארצי) 5/06 היכל אדם בע"מ - מדינת ישראל משרד התעשייה, המסחר והתיירות (15.6.06), עב 4/06 טוטאל שירותי כוח אדם בע"מ - מדינת ישראל (26.9.06) ,עב'(ארצי) 3/06 חן כוח אדם לבניה - מדינת ישראל (17.8.06)].

34. נוכח העדויות אשר נשמעו בפני וכאמור לא הופרכו ,ונתמכות בתמונות מהם עולה כי לא ניתן היה להיכנס אל אזור המגורים ממספר מקומות, שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה כי הגישה למגורים הייתה חסומה ובלתי נאותה.

הדברים זהים אף באשר להפרדת המבנה בגדר מגורים. בעניין זה וכעולה מהתמונות ועדות המפקח אכן הייתה הפרדה חלקית ,רק בצדו האחד של המבנה כך שלמעשה מבנה המגורים הופרד בחלקו ממקום ביצוע העבודה אולם, אין הדבר בגדר הפרדה בין אתר העבודה למקום המגורים.

35. תקנה 4 אשר עניינה בחדרי המגורים קובעת:

4(א) שטח הלינה של כל עובד לא יפחת מן השטח הקבוע בתוספת; בחישוב השטח האמור לא יבואו: חדרי שירותים, חדר מקלחת, מטבח, חדר אוכל, חדר ארונות או ארונות קיר.

(ב) בלי לגרוע מהוראות תקנת משנה (א), לא ישוכנו בחדר אחד יותר משישה אנשים; לכל עובד יהיו מיטה נפרדת וכלי מיטה שיכללו: מזרן, כרית, סדין, ציפוי לשמיכה ולכרית ושמיכת צמר, לפי הענין.

(ג) לכל עובד יהיה ארון בגדים או תא נפרד בארון בגדים שנפחו לא יפחת מן הקבוע בתוספת; לארון יהיה מנגנון נעילה.

(ד) המגורים במבנה יהיו מאווררים ומוסקים, לפי הצורך ובהתאם לעונות השנה. ההסקה תהא באמצעים חשמליים בלבד.

36. לטענת המאשימה במגורים לא היו ארונות אישיים לעובדים. בביקורת מגורי העובדים נרשם כי לא היו ארונות אישים לעובדים. עיון במוצג ג מ/2 – תיאור המקרה מעלה כי המפקח מר חפץ יצחק רשם כדלקמן:" בכל האתר אין ארונות אישיים לבגדי העובדים גם לא בחדרים"(עמוד 1 שורה12). בעדותו בפני העיד מר חפץ: "תנאי העבודה קובעים שתהיה ארונית לכל עובד. אני לא ראיתי שהיה"(עמוד 20 לפר' שורה 12).

מר ביטון העיד בעניין זה:" ארונות כן היו. היות והסינים מסדרים לעצמם את החדרים בצורה שנוחה להם, ארונות כן היו. הם שמו אותם מחוץ לחדרים שלהם ולא בתוך"( עמוד 6 לפר' שורות 28-29).

37. בשלל התמונות אשר צולמו באתר לא נראו ארונות אישיים לכל עובד ועובד. יצוין כי בתוך הקרוואנים היו שולחנות עליהם הונחו נעלי עבודה, סירים וכלי מטבח שונים ובסמוך לשולחן הונחה ארונית עם מדפים הנעדרת דלת ומנגנון נעילה על כן ,איננה בגדר ארון אישי. מכאן עולה כי טענת המאשימה בעניין העדר ארון לכל עובד ועובד , לא הופרכה על ידי הנאשמים ונתמכת במוצגי המאשימה אל מול עדותו הלאקונית של מר ביטון על פיה נתנו ארונות אולם , העובדים הניחו אותם מחוץ לחדרם. יצוין כי גם בתמונות מחוץ לחדרים אין זכר לארון אישי.

38. תקנה 5 עוסקת בשטח המטבח וכך נקבע:

5(א) בכל מבנה יהיה מטבח ששטחו מתאים למספר העובדים המשתמשים בו ושלא יפחת מהשטח הקבוע לענינו בתוספת.

(ב) במטבח יהיו –

(1) כיור אחד לפחות לכל שמונה עובדים עם אספקת מים חמים וקרים;

(2) משטח עבודה וארונות אחסון;

(3) חיפוי קירות מחרסינה או קרמיקה מעל הכיור;

(4) מערכת כירים אחת לפחות לכל שמונה עובדים;

(5) כלי אוכל במספר ובגודל הנדרש, לפי מספר העובדים המתגוררים במבנה;

(6) מקרר לאחסון מזון ובו נפח שאינו פחות מן הקבוע בתוספת;

(7) מכלים בעלי מכסה תקין העשויים מחומר קשיח לאחסון אשפת המטבח.

39. מפקח המאשימה מר חפץ יעקב רשם בתיאור המקרה כי: "ישנה מעין פרגולה עם גג בצורת ח פתוחה בתוך המבנה הזה ישנם שתי לוחות עץ בצורת ר ועליו 4 ...גז עם 11 להבות, 2-3 סירים ו 4 מחבתות אין סידורים לכלים במטבח המאולתר אין כיור מים לשטיפה ואין ארונות לציוד או אוכל. אין שולחנות או כסאות אין שום שקע חשמלי במטבח אלא רק פלורוסנט בתקרה כמו כן יש לציין כי בתוך הפרגולה ישנו בלון גז ומחוץ למבנה יש עוד 2 בלוני גז" (עמוד 1, 6-21שורות). בעדותו בפני העיד מר חפץ כי:" רשמתי מעט סירים(שתיים) ואחד מחבת. רשמתי מה שראיתי. גם כאן רשמתי בשורה 18, 2-3 סירים, 4 מחבתות, אין סידורי כלים במטבח, אין כיור מים ואין מקום לציוד" (עמוד 29 לפר' שורות 29-30).

מר רביבו אלברט העיד בעניין זה:" לגבי המטבח עצמו, מטבח כן היה. המנטאליות וצורת ההתנהלות שלהם שהם מבשלים איפה שנוח להם, כיורים היו, קרמיקה הייתה במטבח"(עמוד 6 לפר' שורות 30-31). בהמשך העיד כי כל עובד שהגיע לארץ קבל סט מצעים, נעליים , סכו"ם וצלחות. משנשאל מדוע לא נמצאו כלים אישיים בביקורת השיב: "כי את הכלים הם מכניסים למקומות שלהם ולא למטבח"( עמוד 11 לפר' שורות 3-8).

40. עיון בתמונות אכן מעלה כי מדובר במטבח מאולתר , ללא משטחי עבודה או כיורים . עם זאת באשר לכלי האוכל , הסירים צלחות וסכו"ם , יש לקבל את טענת הנאשמים וזאת משעיון בתמונות (תמונות מספר 70, 72) מעלה כי בחדרי העובדים היו כלי אוכל שונים כגון: סירים צלחות כוסות קומקום חשמלי , סיר בישול חשמלי. נתונים אלה תומכים בטענת הנאשמים כי אכן העובדים בשלו ואכלו בחדריהם. אמנם ,אין בכך לאיין את החובה להעמיד לרשות העובדים חדר אוכל אך בעניין כלי האוכל אשר נתנו לעובדים , המאשימה לא הוכיחה טענתה. בהתאמה לא הוכח כי לא היה מקרר או כי לא היה הוא תקין וזאת שעה שבתמונה מספר 68 נראה מקרר בו מאוחסנים מוצרים שונים, ואין כל הוכחה לטענת המאשימה לפיה המקרר לא היה תקין בפרט ,לאור העובדה כי במקרר אוחסנו מוצרי מזון , קופסאות פלסטיק וכד'. אשר לטענה בדבר חיפוי קירות המטבח אכן אין עדות בקירות המטבח המאולתר לקרמיקה או חרסינה. אשר למיכל האשפה בחדר האוכל נרשם בדו"ח מ/3 כי קיים מיכל אשפה מכוסה ותקין על כן, לא ברור מדוע התייחסה המאשימה לעניין זה בכתב האישום.

הדברים יפים בהתאמה לעניין בלון הגז הנזכר בכתב האישום בעוד מפקח המאשימה העיד בעניין זה:" מישהו אמר שעם בלוני הגז משהו לא בסדר?"( עמוד 21 לפר' שורה 22).

אמנם באזור הנחזה להיות מטבח מצוי בלון גז בתוך המבנה אולם , נוכח תשובת מפקח המאשימה אשר הבהיר כי למעשה לא הייתה בעיתיות כלשהי עם בלון הגז , ולאור נטל ההוכחה הרובץ על המאשימה, תוצאת הדברים היא כי לא היה מקום לכלול אישום זה בכתב האישום.

41. אשר לתאורה במטבח נרשם במוצג מ/3 כי קיימת תאורה ובאותה שורה נרשם כי לא קיימת תאורה. בסעיף פירוט /עובדות נרשם:" רק נאון אחד בפינת בישול". בדו"ח תיאור המקרה מ/ 2 רשם מפקח המאשימה כדלקמן: "אין שום שקע חשמלי במטבח אלא רק פלורסנט אחד בתקרה"( שורות 21-10).עיון בתמונות מספר 32-34 אכן מעלה כי לא נראה כל שקע חשמלי במטבח. בנסיבות אלה ומשהנאשמים לא ספקו כל הסבר בעניין זה , אכן הוכח כי במטבח לא היה כל שקע חשמלי.

42. לעניין השירותים קובעת תקנה 7 כדלקמן:

(א) חדר השירותים יהיה בתוך המבנה או במרחק סביר ממנו כשהגישה אליו תהיה נוחה ומהירה.

(ב) בחדר השירותים יהיו אסלות וכיורים במספר שלא יפחת מאסלה אחת וכיור אחד לכל שמונה עובדים הגרים במבנה.

(ג) הציוד והקבועות הסניטריות, יהיו תקינים, שלמים ונאותים.

(ד) השירותים יהיו מאווררים.

43. אשר לטענת המאשימה בדבר מרחק השירותים העולה על 40 מ"ר ממקום המגורים וגישה לא נוחה - בעניין זה העיד מפקח המאשימה:" עשיתי צעדים כפולים שלי, ורשמתי כ- 40-50 צעדים. אולי זה היה 39"(עמוד 22 לפר' שורה 21).די בעדותו הבלתי ברורה של מפקח המאשימה כדי ללמד כי המאשימה לא עמדה בנטל הדרוש להוכחת הטענה. מעבר לכך עיון בתמונות בהן נראה המרחק בין אתר המגורים לשירותים איננו מלמד כי מדובר במרחק העולה על 40 מ"ר. לפיכך, טענת המאשימה בנוגע למרחק השירותים ממקום המגורים, לא הוכחה.

44. לעניין מספר האסלות נרשם במ/3 "לא קיים, לא תקין". עם זאת בעדותו בפנינו העיד מפקח המאשימה:" ש:כתבת גם שיש מחסור באסלות, גם לפי הגישה המרחיבה 23, אחד לשמונה, איפה הבעיה עם זה? ת: אתה צודק אין בעיה עם האסלה". הנה כי כן גם בעניין זה לא עמדה המאשימה בנטל הוכחה ולא הובהר מדוע נזכר עניין זה בכתב האישום שעה שמפקח המאשימה אשר ערך את דו"ח הביקורת הבהיר כי לא הייתה כל בעיה עם מספר האסלות. מעבר לכך יצוין כי לא נסתרה טענת הנאשמים בדבר המצאות שירותים נוספים, קבועים, מעבר לשירותים הכימיים.

45. אשר למספר הכיורים אכן כטענת המאשימה באתר אין עדות לכיורים בצמוד לחדר השירותים.

46. אשר לטענת המאשימה להעדר תאורה אציין כי תמונה מספר 77 מלמדת כי לא קיימת נורה יחד עם זאת, לא ברור היכן צולמה התמונה האם בשירותי העובדים בדרך למקלחות או בכניסה לאתר. עד המאשימה מר רביבו אלברט בעיד בעניין זה:" איך יכול להיות שלא היה במקום תאורה אם היה שם מבנים. מנורה או 10 מנורות או 30 מנורות. מה אמר שלא הייתה? איך ישבו בחוץ אנשים? אם היו 4 מנורות ולא מספיק זה משהו אחר".(עמוד 7 לפר' שורות 11-13) ובהמשך: "לא מאשר שלא היה מספיק. אלא אם כן הוא בקש לשפר ושפרנו. מה זה מספיק, זו השאלה"(עמוד 7 לפר' שורות 17-18).

למעט תמונה אחת אשר כאמור לעיל לא ברור לאיזה אזור במתחם מתייחסת היא אל מול עדותו של מר רביבו אשר חזר והבהיר כי באתר הייתה קיימת תאורה, שוכנעתי כי לא הוכח ברמה הנדרשת כי אכן אזור השירותים, המקלחות או האתר בכללותו , לא היה מואר.

47. אשר למקלחות נקבע בתקנה 8 כי:

8(א) המקלחות יהיו בתוך המבנה או במרחק סביר ממנו כשהגישה אליהן נוחה.

(ב) לכל שמונה עובדים הגרים במבנה תוקצה לפחות מקלחת אחת ובה תהיה אספקת מים חמים וקרים.

(ג) דודי המים למקלחות יהיו מותאמים להספקת כמות מים חמים שאינה פחותה מן הקבוע בתוספת, או שיהיה בהם מיתקן חימום חשמלי מהיר לכל מקלחת.

(ד) המקלחות תהיינה מאווררות ומוסקות, לפי הצורך ובהתאם לעונות השנה. ההסקה תהא באמצעים חשמליים בלבד.

48. לעניין מספר מקלחות העובדים העיד מפקח המאשימה , מר חפץ יצחק כי:

"ש: אני שואל על מספר המקלחות?

ת:אני סימנתי שזה קיים. סמנתי לא תקין, ציינתי 4 מקלחות. בס' 27 מסומן קיים, לא קיים ולא תקין. אסביר- בתחילה רשמתי שני דודי שמש אך אין מיים חמים. אח"כ תיקנתי ורשמתי יש. לא יודע לגבי כתב האישום שאתה שואל אותי"(עמוד 23 לפר' שורות 2-4).

מהאמור לעיל עולה כי גם טענת מאשימה לעניין מספר המקלחות לעובדים, נטענה בעלמא שעה שמפקח המאשימה לא ידע להסביר מה הליקוי המיוחס למקלחות ,שכן במוצג מ/3 נרשם קיים ולא תקין וכן נרשם 4 מקלחות, מספר העונה על דרישת התקנות נוכח מספרם של העובדים הזרים( 22 עובדים). לפיכך, טענת המאשימה בעניין מספר המקלחות לא הוכחה.

49. תקנה 9 מסדירה את סידורי הכביסה וכך נקבע:

במבנה יותקנו סידורים נאותים שיאפשרו לעובדים כיבוס כבסיהם וייבושם; במבנה שמתגוררים בו שישה עובדים או יותר תועמד לרשותם מכונת כביסה.

50. בעניין זה הוכח כי באתר לא היו מכונות כביסה והדבר עולה מפורשות ממוצג מ/2 שעה שנציג הנאשמת הביע פליאה על הדרישה למכונת כביסה באתר( עמוד 2 שורות 14-15). מכך עולה כי אכן בזמן הביקורת לא הייתה מכונת כביסה לעובדים. בעניין זה העיד מר רביבו כי אינו זוכר שאמר כי לא היו מכונות כביסה( עמוד 7 לפר' שורות 8-7). לאור עדותו הלאקונית של מר רביבו בעניין זה ,ובהעדר הסבר כלשהו לסתירה בעדותו אל מול העולה ממוצג מ/2 , אשר נרשם בזמן אמת, ומלמד כי לא היו מכונות כביסה באתר, שוכנעתי כי לא הועמדו לרשות העובדים מכונות כביסה, על כן בעניין זה הוכיחה המאשימה טענתה.

51. אשר למערכת הביוב יצוין כי תקנה 11 הסדירה נושא זה . מוצג מ/3 מלמד כי לא הייתה מערכת ביוב כלל וכלל . כמו כן האתר היה מלוכלך ומוזנח כעולה ממרבית התמונות אשר צולמו במתחם מגורי העובדים.

52. אשר לאיסוף וסילוק אשפה, אמצעי כיבוי אש והוראות שימוש והדרכה -נרשם במוצג מ/3 כי נושאים אלה תקינים על כן לא ברור מדוע אצה המאשימה ובחרה להגיש כתב אישום בגין ליקויים אשר לטענת מפקחיה לאו ליקויים הם.

דומה כי הדבר נובע משתי ביקורות אשר נערכו באתר, עובדה אשר כלל לא צוינה בכתב האישום , ויתכן כי תחילה נושא זה לא היה תקין אולם תוקן במסגרת הביקורת השנייה אשר כאמור לא בא זכרה בכתב האישום. כך או אחרת שעה שהליקוי תוקן , אין כל מקום להגשת כתב אישום ביחס לליקויים אלו.

53. לאחר בחינת הפגמים המיוחסים למגורי העובדים הזרים אשר בחלקם הוכחו על ידי המאשימה ובחלקם האחר לא הוכחו כלל וכלל וכן תוקנו בביקורת השנייה אשר לא פורטה בכתב האישום, ספק אם ראוי היה להלך בדרך בה בחרה המאשימה קרי , הגשת כתב אישום ולא הטלת קנס מנהלי. בנוסף, נשאלת השאלה מדוע באתר בו נמצאו 23 עובדים (כתב האישום מתייחס ל22 עובדים) , לא מצאה המאשימה לחקור ולו אחד מבין העובדים באתר ,אשר עדותו הייתה עשויה לשפוך אור על תנאי המגורים, שאלת הציוד אשר לטענת המאשימה לא ניתן לעובדים ונתונים אחרים הרלבנטיים להוכחת האשמה בהליך הפלילי והיה בהם כדי לספק מידע מרבי למאשימה , אשר בהתאם לו יכלה לשקול צעדיה לרבות הטלת קנס מנהלי. בעניין זה למאשימה הפתרונות.

54. טענה נוספת וכבדת משקל הרובצת כעננה מעל הליך זה הינה השאלה מדוע מפקחי המאשימה לא פנו ולו לאחד מבין העובדים ובקשו הסכמתו להיכנס למגורים?

סעיף 6 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), קובע את סמכויותיהם של פקחים על פי חוק עובדים זרים.

בסעיף 6(א)(2) לחוק עובדים זרים נקבע כדלקמן: "לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה או תקנות על פיו, רשאי מפקח שהוסמך לפי סעיף 5ב (להלן - מפקח) -

"(1) לדרוש ממעסיק, מאדם שפועל מטעמו של המעסיק או בעבורו, ממעסיק בפועל, ממתווך כוח אדם או מקבלן כמשמעותו בסעיף 2(ג), או מעובדו של מי מהם מידע ומסמכים הנוגעים לביצוע הוראות חוק זה;

(2) להיכנס בכל עת סבירה ללשכה פרטית או למקום עבודה שיש יסוד להניח שהוא מקום עבודה של המעסיק או של עובד או שהוא מקום מגוריו של עובד זר, ובלבד שהכניסה למקום המגורים כאמור היא לצורך בדיקת קיום חובותיו של המעסיק לפי סעיף 1ה וניתנה הסכמה לכך מאת העובד הזר;

(3) לבקש משופט של בית דין אזורי לעבודה או שופט של בית משפט שלום ליתן צו המתיר לו להיכנס למקום המנוי בפסקה (2) המשמש למגורים או לחצרים פרטיים של מקום כאמור; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מסמכות הכניסה של מפקח לפי פסקה (2)".

55. מכאן למדים אנו כי מפקח רשאי להיכנס למקום מגורי עובד זר , ככל ובתנאי שניתנה לכך הסכמת העובד המתגורר באותו מקום. הסכמה אשר נעלמה מעיני מפקחי המאשימה בהליך זה, ולא התקבלה כלל וכלל כעולה מעדות המפקחים אשר העידו כי לא הייתה הסכמה של מי מהעובדים אשר התגוררו במקום, לכניסתם למגורים (עמוד 20 לפר' שורות 11-14). כמו כן וודאי שלא הוגשה בקשה למתן צו שיפוטי להיכנס למגורי העובדים מכוחו ניתן היה לצלוח את שאלת הסכמת העובדים לכניסה למגורים.

56. לא נעלמו מעיני ממצאי המאשימה ולו חלקם , על פיהם סברה כי ראוי לנהל את ההליך ולהרשיע את הנאשמים כל זאת שעה שעל פי התקנות נפלו פגמים בחלק מהתנאים הדרושים למגורי עובדים הולמים אולם, האם ממצאי המאשימה הם לכשעצמם מאיינים את הוראות החוק המחייבות הסכמת העובד הזר לכניסה למגורים? סבורני כי התשובה לשאלה שלילית היא , שכן שומה על המאשימה להקפיד על הוראות החוק בכללותן . כשם שמקפידה היא לערוך ביקורות בהן נרשמים ממצאים רבים ומפורטים לעניין ליקוי המגורים כך, עליה להקפיד על ביצוע יתר סעיפי החוק ולתן דעתה להוראה המפורשת על פיה אין בסמכותה להיכנס למגורי העובדים הזרים ללא הסכמתם ולחילופין באמצעות צו שיפוטי. אין בידי המאשימה לבכר את עריכת הביקורת וממצאיה על פני הסכמת העובד הזר לכניסה למקום מגוריו , וזאת משעסקנן בהעדפה פסולה אשר תוצאתה רמיסת החוק תוך פגיעה בפרטיותו וכבודו של העובד.

לפיכך, מסקנת הדברים היא כי בנסיבות מקרה זה, המפקחים נכנסו אל המגורים ללא הסכמת מי מהעובדים אשר התגוררו שם.

57. בהתאם לקביעתי לעיל , על פיה המפקחים נכנסו למגורים ללא הסכמת העובדים ונוכח ההלכה הפסוקה – לא ניתן לקבל את ממצאי הביקורת כראיה, שעה שמדובר בראיה אשר הושגה תוך חריגה מסמכויות המפקחים על פי חוק עובדים זרים.

ההלכה בעניין זה הותוותה בפסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח' (פ"ד סא(1) 461 ), אשר יישומה על נסיבות המקרה שבפנינו, מוביל לתוצאה ברורה על פיה יש לפסול את דו"ח ביקורת המגורים ועדויות המאשימה ביחס למגורים כראיה בתיק, וזאת נוכח אי חוקיות הפעולה בה נקטו מפקחי המאשימה אל מול מדרג העבירה המיוחסת לנאשמים דהיינו, הפגמים במגורי העובדים כפי שפורטו לעיל.

58. לאור האמור לעיל, הנני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתן היום, כ"א חשוון תשע"ו, (03 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.