1. התובעת הגישה לביצוע שיק על סך 32,400 ₪ אשר נחזה להיות חתום על ידי הנתבע. התובעת היא הנפרעת על-פי השיק.
2. גרסת התובעת היא כי בשנת 2009 פנה הנתבע אל בעלה, מר יהונתן רבינוביץ (להלן: "מר רבינוביץ") וביקש ממנו הלוואה בסכום של כ-15,000 דולר, אשר שוויים באותה עת עמד על סך של 55,950 ₪. מר רבינוביץ נתן לנתבע את סכום ההלוואה שביקש, וכנגד ההלוואה מסר הנתבע למר רבינוביץ שתי המחאות אשר שווין 15,000 דולר, אך אלה חוללו באי פרעון. לפיכך פנה מר רבינוביץ לנתבע וזה נתן לו שיק על סך של 32,400 ₪ שהוא מחצית מסכום ההלוואה. שיק זה, הוא השיק נשוא התביעה, ולטענת התובעת נכתב על ידי הנתבע בנוכחותו של מר רבינוביץ.
3. הנתבע מצדו טוען כי מר רבינוביץ הוציא ממנו במרמה שיק על סך 32.4 ₪ שאינו חתום. מר רבינוביץ שינה את סכום השיק לסך של 32,400 ש"ח כאשר לשיק נוספה חתימה שאינה חתימתו של הנתבע. כמו כן, הוספה המילה "אלף" לסכום השיק במלים ולידה הוסף שרבוט הנחזה להיות חתימת הנתבע, אך בפועל אינה חתימתו.
4. הנתבע מוסיף וטוען כי מר רבינוביץ מרצה עונש בכלא בגין עבירות הונאה, זיוף ומרמה וכי בעבר ניסה לזייף מר רבינוביץ שיק נוסף של הנתבע משוך על חשבון בבנק דיסקונט, כאשר מעולם לא היה לנתבע חשבון בבנק דיסקונט.
5. הנתבע תמך את טענתו כי השיק זויף בחוות דעת של המומחה, מר יצחק חגג' מיום 30.4.12. המומחה מטעם הנתבע השווה את כתב היד והחתימה המופיעים על גבי השיק לחתימות וכתבי יד שקיבל מהנתבע וכן לכתבי יד שניתנו על ידי הנתבע בהכתבה שערך המומחה. בחוות דעתו קבע המומחה את הממצאים הבאים: הסכום בשיק המקורי היה 32.4 ושונה ל-32,400 בספרות ובמלים; קיימת סבירות גבוהה כי שם הנפרעת "מיכל רבינוביץ" לא נכתב על ידי הנתבע, נוכח ניגודים בהשוואה לכתבי היד של הנתבע; קיימת סבירות גבוהה כי שתי החתימות על גבי השיק לא נכתבו על ידי הנתבע, שכן מתוך השוואת החתימה על השיק נשוא התביעה לחתימות הנתבע עולה כי קיימים ניגודים במבנה החתימה, בקווים ההתחלתיים, בסיומים ובקווי החיבור. עוד נקבע בחוות הדעת, כי קיימת סבירות גבוהה כי המילה אלף בשיק לא נכתבה על ידי הנתבע ואף לא המלים "מאות שקלים בלבד" ו"למוטב בלבד", וזאת בשל ניגודים בתכונות כתב היד, במבנה הספרות, במבנה האותיות ובסיומים.
6. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת נגדית של המומחית מאיה הראל פרטוק, מיום 24.9.12. המומחית מטעם התובעת השוותה את כתב היד והחתימה על גבי השיק נשוא התביעה לכתב היד והחתימות המופיעות על גבי שיקים קודמים שמסר הנתבע למר רבינוביץ ולדוגמאות כתבי היד והחתימות שמסר הנתבע. בחוות דעתה קובעת המומחית כי בכתב היד על גבי השיק ובכתבי היד שעמדו להשוואה ישנם מאפיינים ייחודיים דומים לכתב היד שהם מאוד אישיים לכותב והם קשים עד בלתי אפשריים לחיקוי. עוד מציינת המומחית, כי כתבי היד לדוגמה שנמסרו למומחה מטעם הנתבע נכתבו בצורה מודעת, מחושבת ולא ספונטנית וטבעית ולכן יש להטיל ספק באמינות הכתיבה בדוגמאות אלה. כן קובעת המומחית בחוות דעתה, כי הסכום של 32,400 ₪ שנכתב בשיק השנוי במחלוקת כתוב בצורה ספונטנית ואותנטית עם מרווחים דומים, באותה עט ובאותו זמן של כתיבת השיק. כך גם הוספת המילה "אלף" בוצעה באותה עט באמצעותה נכתב השיק המקורי ובאותו זמן, ועל כן אין הוכחה כי בוצעו שינויים לאחר מועד כתיבת השיק נשוא התביעה.
7. המומחית מטעם התובעת ציינה בחוות דעתה כי חוות דעתו של הגרפולוג מטעם הנתבע נעשתה על-פי צילום של השיק בלבד, בעוד שחוות דעתה נערכה על יסוד השיק המקורי.
8. בהסכמת הצדדים, מיניתי את הגב' דבורה הראל, מומחית לזיהוי כתבי יד, על מנת להכריע בשאלה שבמחלוקת בין הצדדים והיא: האם השיק נשוא התביעה נכתב על ידי הנתבע או שחלקים ממנו, לרבות החתימה על השיק, לא נכתבו על ידי הנתבע. הוסכם כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט תחייב את הצדדים ותכריע בשאלה האם השיק או חלקים ממנו זויפו.
9. לשם הכנת חוות דעתה בדקה הגב' הראל את השיק המקורי נשוא התביעה, מסמכים בכתב ידו ובחתימתו של הנתבע וכן דוגמאות כתב וחתימות שנחתמו בפניה על ידי הנתבע.
10. הגב' הראל קבע בחוות דעתה כי מבדיקת השיק נשוא התביעה עולה כי למעט התאריך בתחתית השיק והכיתוב "אייל רון" המוקף בעיגול, כל השיק כולל המילה "אלף" אשר שובצה מעל השורה בה נכתב הסכום במילים, נכתבה בעט אחד ועל ידי אדם אחד. עוד נקבע, כי כותב ההמחאה כתב אותה בידו השמאלית.
11. כן קבעה הגב' הראל בחוות דעתה, כי קיימים סימני דמיון רבים בין כתב היד של כותב השיק לבין כתב ידו של הנתבע, כי הן כותב השיק והן הנתבע הם איטרי יד ימין וכי העובדה שחתימותיו של הנתבע שונות מהחתימה על ההמחאה נובעת מניסיון להסוות את חתימתו האמיתית. עם זאת, נמצאו סימני דמיון רבים בין כתב היד של הנתבע לבין מרכיבי החתימה שעל השיק. לפיכך, קבעה גב' הראל ברמת הביטחון הגבוהה ביותר האפשרית כי החתימה על גבי השיק נשוא התביעה נחתמה על ידי הנתבע, כי סכום השיק בספרות ובמלים נכתב על ידי הנתבע, כי החתימה מעל סכום השיק במלים הסמוכה למילה "אלף" נחתמה על ידי הנתבע, כי לא היתה תוספת מאוחרת לסכום השיק בספרות וכי שם התובעת "מיכל רבינוביץ" נכתב גם הוא על ידי הנתבע.
12. הנתבע ביקש לחקור את הגב' הראל על חוות דעתה. חרף השאלות הרבות שנשאלה הגב' הראל, עמדה היא על מסקנתה כי ניתן לומר ברמת הביטחון הגבוה ביותר כי החתימה על גבי השיק, סכום השיק בספרות ומילים וכן שם הנפרעת נכתבו על ידי הנתבע (עמ' 5 שורה 14 לפרוטוקול). הגב' הראל הבהירה בעדותה, כי קביעת הזהות של כתבי יד נעשית על-פי הצטברות של מספר מרכיבים גרפיים וכי אין בסימן אחד בלבד כדי להעיד שכתב יד הוא מזויף או לא. במקרה זה, ציינה הגב' הראל, קיימים מספר גורמים המאפיינים את כתב ידו של הנתבע והעובדה כי לכתב ידו של אדם יש מספר ואריאציות אינה שוללת את המסקנה כי כתב היד על גבי השיק הוא כתב ידו של הנתבע. כך קבעה הגב' הראל, כי ישנם סימנים מובהקים התומכים במסקנה שמדובר בכתב ידו של הנתבע ובהם לחץ, כיוון ומהירות הכתיבה והעובדה כי כותב השיק והנתבע הם איטרי יד ימין.
13. עוד ציינה הגב' הראל בעדותה, כי אילו היה מדובר בזיוף כתב ידו של הנתבע או חתימתו, ניתן היה למצוא הפסקות בכתיבה וכתיבה שאינה קולחת, מה שאין כן במקרה זה בו החתימה נכתבה באופן חופשי ולא מצויר.
14. לאור האמור, אני קובעת כי חוות דעתה של הגב' הראל לא נסתרה בחקירתה הנגדית. הגב' הראל עמדה באופן חד משמעי על מסקנתה כי החתימה על גבי השיק וכן סכום השיק בספרות ובמילים ושם הנפרעת נכתבו על ידי הנתבע, תוך שהיא נותנת הסבר מלא ומפורט לכל שאלות ותהיות הנתבע וכיצד הגיעה למסקנתה. על כן אני מקבלת את האמור בחוות דעתה.
15. לאור ממצאיה ומסקנותיה של הגב' הראל בחוות דעתה, נופלת טענת ההגנה של הנתבע כי חתימתו על גבי השיק זויפה וכי סכום השיק שונה כאשר נוספו מלים וספרות לסכום השיק והוסף שם הנפרעת. כאמור, הגב' הראל קבעה בחוות דעתה כי ניתן לקבוע ברמת הביטחון הגבוהה ביותר האפשרית כי החתימה על גבי השיק היא חתימת הנתבע ואף סכום השיק בספרות ובמילים ושם הנפרעת נכתבו על ידי הנתבע, ומכאן שאין לקבל את טענת הנתבע כי השיק או חלקים ממנו זויפו.
16. לפיכך, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 32,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.09 ועד התשלום בפועל.
17. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסכום האגרה בסך של 580 ₪, בסכום בו נשאה התובעת בשכר טרחת המומחית בסך של 2,340 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

ניתן היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.