בהמשך להחלטת ערכאת הערעור:

התובעת נפגעה בתאונת דרכים מיום 21.6.09.

רישומי האחות והרופא המטפל בחדר מיון אינם ברורים ביחס לפגיעה צווארית נטענת.

האחות כתבה : "....... לא קיבלה מכה .... קדימה ואחור הייתה עם חגורה ". הרופא כתב : "רגישות ...". ב"כ התובעת פירש זאת כ"רגישות צווארית". איני בטוחה כי אכן המילה צווארית נרשמה שם אך האמת היא כי לא ניתן להבין מה כן נרשם שם.

כעבור שנה וחצי מהתאונה התלוננה התובעת בפני רופא קופ"ח על כאבי צוואר הנמשכים מאז התאונה. הייתה זו תלונתה הראשונה מאז התאונה. בבדיקה נמצאו רגישות צווארית והגבלת תנועה עקב כאבים.

הרופא אבחן צליפת שוט עקב התאונה והפנה את התובעת לטיפולי פיזיותראפיה.

צילומי צוואר לא העלו ממצא.

על פי סעיף 37 [5] א' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956, הגבלת תנועה קלה בעמוד הצווארי מקנה נכות בשיעור של 10%. על פי סעיף 35 [1] ב' לתקנות, השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות מקנה נכות בשיעור של 10%.

האפשרות היחידה בפני התובעת להוכיח נכות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים [תשל"ה – 1975] הינה באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. על כן הקלה הפסיקה עם נפגע תאונת דרכים בדרישות להוכחת נכות וקשר סיבתי בינה לבין התאונה. הנוסחה המיושמת הינה נוסחת "ראשית ראיה".

אכן גם בהפעלת הנוסחה הזו ניצבת התובעת מול בעיות לא פשוטות: רישומים לא ברורים בחדר מיון, היעדר רצף תלונות מתועדות לאחר התאונה והיעדר טיפול עד לבדיקתה כעבור שנה וחצי. גם לאחר מכן, בדיקותיה לא העלו ממצא אובייקטיבי. כל אלה פוגמים ב"ראשית ראיה" הן ביחס לנכות והן ביחס לקשר סיבתי.

מאידך, הגבלות תנועה, אם תימצאנה על ידי מומחה אובייקטיבי, עשויות להביא לקביעת נכות על פי התקנות ושאלת הקשר הסיבתי, תיבחן לעומקה אף היא על ידי המומחה.

על כן מצאתי שאין לחסום את דרכה של התובעת להוכחת נכות ויש למנות מומחה מטעם בית המשפט. אלא שמימון הביניים של שכ"ט המומחה הוטל ויוטל גם עתה – על התובעת.

על כן אני חוזרת על כתב המינוי לפרופ' סלעי מיום 25.6.12.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ג, 02 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.