לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 13.3.11.

לטענת התובעת, נהגת מונית, היא חנתה עם המונית בסמוך למדרכה ליד תחנת הרכבת בבית שמש, או אז הגיח הנתבע 1, עם משאית ופגע במונית החונה.

"אני נהגת מונית בבית שמש ונשלחת לקחת נוסע באזור תעשיה בבית שמש.

אני הגעתי לשם וחניתי לצידי הדרך, אני מדגימה עם הרכבים. לפני תחנת רכבת יש כיכר. בכיכר הזו יש כמה יציאות. אני עמדתי עם המונית שלי בצד לפני הכיכר. אני עמדתי בכביש. ..., הכיכר מול הירידה לרכבת, במקום שעמדתי יש יציאה לצאת החוצה אחרי הכיכר, מפה אפשר להכנס, ... עמדתי ומהכיוון שלי יש משאיות של עיריה שהם פורטות שם את המזבלה של העיריה, היתה משאית של העיריה, הוא בא ואני עמדתי אולי קצת בזוית בולטת מעט, אני בראי רואה שהוא בא במהירות עצומה. אני עומדת והוא פה ופגע בי בצד, הגלגל התעקם, כל המסרק והמוט של ההגה הכל התעקם, ההגה במקום ישר התעקם ולא ניתן היה להחזיר אותו, כל הכנף נפגע. כל הכנף השמאלי נפגע והפנס. כל החלק הזה, זה היה בום גדול".

(ראה פרוטוקול הדיון בעמ' 1 שו' 14-24).

לטענת הנתבע, עובד עיריית בית שמש, התובעת נסעה לאחור מתוך הכיכר שליד תחנת הרכבת, בניגוד לדין, חנתה במקום שאסורה החניה בו, הנתבע המתין עד שסיימה את החנייה, על אף שהיא במקום האסור על פי חוק, ולאחר שכבר כמעט סיים לחלוף על פניה עם המשאית בה הוא נהג, החלה התובעת בנסיעה אחורה ופגעה בגלגלים האחוריים של המשאית.

"אני עובד עירית בית שמש, המסוף של שפיכת הנזק בתחנת רכבת בבית שמש, במקום הזה יש כיכר. אני באתי ממקום שפיכה שלי לכיכר, ראיתי את הגב' עושה רברס ואניע מדתי כדי לתת לה לסיים את הרברס להגיע לצד הימני של הכביש, שם אדום לבן. שם יש נוסעים שעולים מהרכבת, הם אמורים לעשות פרסה. עמדתי ונתתי לה לסיים את הרברס ולעמוד בצד ימין, היא התמקמה ועמדה נסעתי קדימה, המרחק בין הגלגל הקדמי לאחורי 6 מ', היא ראתה שאני עובר אותה, רצתה להצמד יותר למדרכה, וחזרה אחורה רברס ואני פגעתי בה. היא עמדה במקום של אדום לבן, אילו לא היתה עומדת שם היתה נמנעת התאונה.

אני מדגים קרות התאונה.

אני עמדתי כי איני יכול להכנס, היא חזרה רברס, נעמדה בצד ימין, ראיתי שהיא עומדת החלטתי לנסוע, בזמן שאני עובר אותה, היא שברה את ההגה ימינה והצד הקדמי בלט ופגע בגלגל האחורי של המשאית, היא עשתה רברס בצד ימין".

(ראה פרוטוקול הדיון בעמ' 3 שו' 25-35).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, לאחר שעיינתי במוצגים שהוגשו לי ובעדויות הנהגים, ולאחר ששמעת את טיעוני הצדדים, אני קובעת כי יש לחלק את את האחריות לקרות התאונה על שני הנהגים, ולהלן הפירוט.

אין חולק, בין הנהגים, כי התובעת עובר לתאונה נסעה נסיעה אחורנית מהכיכר על מנת להגיע למקום החניה בו חנתה, ואולם, אין משמעות לכך, אם יקבע, כי בזמן התאונה היא כבר חנתה.

הנתבע הדגיש את העובדה שהתובעת נסעה לאחור, על מנת לייחס לתובעת רשלנות בעצם הנסיעה לאחור ממקום שבו אסורה הנסיעה לאחור, ואולם גם לגרסתו של הנתבע, הנסיעה לאחור מתוך הכיכר היתה לפני הפגיעה בין הרכבים:

"אני עמדתי כי איני יכול להכנס, היא חזרה רברס, נעמדה בצד ימין, ראיתי שהיא עומדת החלטתי לנסוע,.."

(פרוטוקול עמ' 3 שו' 33-34)

כלומר כשהנתבע החל בנסיעתו קדימה כבר התובעת נעמדה במקום החניה (אם מקום החניה מותר או לא אתייחס להלן).

משכך אין לנסיעה מהכיכר אחורה, גם אם היא אסורה, משמעות לתאונה עצמה.

בזמן התאונה הנתבע לא ראה את התאונה עצמה, הוא החל כבר בנסיעה קדימה.

למעשה תיאור התאונה הוא מהסקות של הנתבע לקרות התאונה.

לדברי הנתבע הוא כבר נסע למעלה מ- 6 מטרים קדימה עת ארעה התאונה:

" היא התמקמה ועמדה נסעתי קדימה, המרחק בין הגלגל הקדמי לאחורי 6 מ'"

(פרוטוקול עמ' 3 שו' 28-29)

"ת. אני מסתכל ימינה ובמראות, חלפתי עליה 6 מ', אם מלכתחילה הייתי צריך לעבור אותה.

ש. נוסעים קדימה ואתה עסוק בקדימה ומפקשש את האחורה.

ת. זה נכון, אך היא היתה מאחורה, חזרה רברס."

(פרוטוקול עמ' 4 שו' 25-27)

מנגד התובעת ראתה הלכה למעשה את התאונה:

" ש. נסעת רברס.

ת. יתכן, אך לא בזמן התאונה.

ש. לא כתבת בטופס ההודעה שלך כיכר ולא שנסעת רברס, שום דבר.

ת. זה לא קשור לתאונה שנסעתי רברס, כי אני עמדתי בצד שלי."

(פרוטוקול עמ' 2 שו' 26-29)

ובהמשך:

"איך זה קרה שנפגעת בחלק הקדמי.

ת. הסברתי, בגלל הסטיה הזו הוא נ כנס בדיוק בגלגל ובכנף".

(פרוטוקול עמ' 3 שו' 10-11)

אמור אם כן, כי התובעת כבר עצרה במועד התאונה, וככל הנראה, לפי מאזן ההסתברויות, הנתבע שהתקדם פגע ברכבה עת נכנס לכיכר.

אמנם, לטענת הנתבע בעת שחלף על פניה, נסעה שוב התובעת אחורנית על מנת ליישר את המונית ואז קרתה התאונה, אך, סביר בעיני, כי לאחר שהנתבע כבר החל לחלוף על פני התובעת לא נסעה התובעת לאחור פעם נוספת, לאחר שכבר התמקמה בחנייתה, הדבר אינו הגיוני.

זאת ועוד, הנתבע הודה כי מדובר במקום בעייתי בו חונות מוניות.

"6 פעמים ביום אני שם, יודע את כל הכאב ראש של נהגי מוניות, אין שום סיבה שמישהו יגיד שאיני יודע מה יש בכיכר הזו. בכיכר הזו החלו לפנות שם, נהג מונית מכיר את המקום ומגיע לשם 9-10 פעמים".

(פרוטוקול עמ' 4 שו' 27-29)

על אף האמור, ככל הנראה נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך ולנסיבות המתוארות אף על ידו, וגם לו הייתי מקבלת את גרסתו, אם ראה שהתובעת חונה בצורה לא נכונה היה עליו להמתין עד לסיום חנייתה.

על פי תקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן - התקנות) יש להתאים את מהירות הנסיעה לתנאי הדרך

"51. לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".

על אף כל האמור, ועל אף שהתובעת הוכיחה, בהתאם למאזן ההסתברויות בתביעה אזרחית, את גרסתה, רובה, לקרות התאונה, אני סבורה כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת לקרות התאונה, משני טעמים.

ראשית, מהעדויות שהיו לפני , גם התובעת הודתה כי רכבה היה בסטייה שמאלה לנתיב הנסיעה של הנתבע:

" ש. את נוסעת רברס ועומדת, למה עמדת עם סטיה.

ת. כנראה איני נהגת טובה.

ש. אמרת שעמדת כמה דקות לגרסתך, דבר שלא רשום בשום מקום, עם סטיה שמאלה.

ת. עם סטיה קטנה שמאלה, אני לא מפריע".

(פרוטוקול עמ' 3 שו' 5-9)

על פי תקנות התעבורה, לא יחסום נהג נתיב נסיעה של רכב אחר:

ראו בתקנה 40 לתקנות:

"(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

ובתקנה 71 לתקנות :

"לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן –

(1) שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה; .. "

שנית, התובעת חנתה במקום שאסור לחניה.

התובעת ניסתה להתחמק בעדותה ממתן תשובה ישירה לשאלה האם מדובר במקום שאסור לחניה.

"ת. זה לא קשור לתאונה שנסעתי רברס, כי אני עמדתי בצד שלי.

ש. אסור לעמוד שם, יש אדום לבן.

ת.כל המוניות עומדות שם, לא זוכרת אם יש אדום לבן. זה לא הבעיה של הנהג שפגע בי. הוא לא אמור לפגוע בי בכל מקרה. אם היה נוסע כמו בן אדם לא היה פוגע בי".

(פרוטוקול עמ' 2 שו' 29-32)

"את יודעת אם מותר לעמוד שם.

ת. מישהו צריך לעמוד שם כדי לאסוף נוסעים מתחנת רכבת, כולם עומדים שם, אין תמרור שאומר שאסור לעמוד. הכל בבניה שם, בלגן, אין צבעים ושלטים ואין כלום, כלומר זה מותר. "

(פרוטוקול עמ' 2 שו' 41- 43)

אל מול דברים אלו עומדת גרסת הנתבע כי במקום התאונה אסור לחנות:

"היא עמדה במקום של אדום לבן, אילו לא היתה עומדת שם היתה נמנעת התאונה".

(פרוטוקול עמ' 3 שו' 30-31)

וכן:

"אני מוכן להבדק במכונת אמת ולשאת בכל הנזק של ההוצאות.

אסור לחנות שם, יש חניה במקום מסודר. מלכתחילה לא היתה עומדת במקום שעמדה בו שאסור לה, התאונה היתה נמנעת"

(פרוטוקול עמ' 3 שו' 44-46)

ובהמשך:

"ש. מאחור היו מכוניות.

ת. אי אפשר, אין מקום לעצירה. זו שדרה, אסור להוריד נוסע או שלהכנס לחניון מסודר. הם עושים תחרות ביניהם, אין שם מקום עצירה. תבוא תראה שאין מקום עצירה".

(פרוטוקול עמ' 4 שו' 39-41)

לעניין זה אני מפנה לתקנה 75 לתקנות.

לנוכח כל האמור אני סבורה כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 45%.

סוף דבר

אני קובעת כי על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1.         סך של 3,122 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות הדעת השמאית.

2.         סך של 513 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות הדעת השמאית.

3. סך של 350 ₪ בגין הוצאות ואובדן ימי עבודה, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מהיום.

4.         סך של 1,230 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

5.         סך של 355 ₪ בגין אגרת משפט.

אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.