רקע

1. בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית, בסך 17,438 ₪, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1706147116) על ידי המשיבה, עיריית יהוד מונוסון, נגד המבקשת, הגב' אדריאן כהן, בגין חוב נטען של ארנונה כללית בקשר עם נכס ברח' חתוכה 35, יהוד, עבור השנים 2005-2009. המבקשת הגישה התנגדות, ולאחר דיון, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

2. בפתח הדברים, הריני להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה, עיכוב שנבע מהצורך לתעדף משימות בבית משפט עמוס לעייפה (ואף על פי כן – עיכוב גדול מכפי הראוי והרצוי).

הטענות

3. בהתנגדותה, טוענת המבקשת כי הנכס זקוק לשיקום מבני, ואינו ראוי לשימוש. עוד היא טוענת, כי מצבו זה ידוע למשיבה; כי הוגשו השגות ועררים; וכי מהנדס העיר וקונסטרוקטור חברת עמידר קבעו כי לא ניתן לעשות שימוש בנכס במצבו. ביתר פירוט: המבקשת שוכרת את הנכס מחברת עמידר, בדמי מפתח, ובאישורה השכירה אותו בשכירות משנה עד שנת 2005. באותה עת הודיעה עמידר למבקשת כי לא תוכל עוד לעשות שימוש בנכס, וכי עליה לפנותו לאלתר, מחמת שהוא מסוכן וטעון הריסה. מהנדס העיר קבע, כי ניתן לשקמו, אלא שעמידר, כבעלים, מתנגדת לאפשר שיקומו נוכח חוות דעת הקונסטרוקטור מטעמה. לפיכך מצויה המבקשת בין הפטיש לסדן, אינה יכולה לעשות שימוש בנכס, אך גם אינה יכולה לשפצו. השגה שהגישה המבקשת על שומת הארנונה לשנת 2006 נדחתה, וערר שהגישה טרם הוכרע, שכן המשיבה לא הגישה תצהיר מטעמה בנוגע לאפשרות לשקם את הנכס. המבקשת הוסיפה והגישה השגות על שומות הארנונה לשנים הבאות, אך על אלה לא באה כל תגובה מצד המשיבה.

4. לאחר דיון קצר, ובעקבות הסדר דיוני, ויתרה המשיבה על חקירת המבקשת על תצהירה, ומיקדה טיעוניה בשאלות מקדמיות אלה: ראשית, אסופת המסמכים שצרפה המבקשת להתנגדות, המתעדים את ההשגות והמהלך המפורט לעיל – אינם נזכרים בתצהירה, וזה אינו מפנה אליהם, ומשכך צורפו שלא כדין להתנגדות, ולא ניתן להתייחס אליהם; שנית, בית המשפט כלל אינו מוסמך לדון בשאלת היות הנכס ראוי לשימוש, נוכח הוראת סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976; ושלישית, כי בשום שלב לא הוגשה הודעה בכתב למשיבה על כך שהנכס אינו ראוי לשימוש.

5. על טענות אלה משיבה המבקשת וטוענת, כי הראשונה היא עניין טכני זניח, בשים לב לכך שהמסמכים עצמם אינם שנויים במחלוקת; כי השניה אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה; וכי השלישית חסרת בסיס, לאור הטענה בדבר אי-שמישות הנכס שנכללה בהשגה על שומת הארנונה משנת 2006.

הכרעה

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, סבורני שדין הבקשה להתקבל, ויש לדחות את עמדת המשיבה, לפחות לשלב דיוני זה, בכל שלוש הנקודות הנזכרות. שני קווים מנחים הביאוני למסקנה זו: הראשון, ההלכה הפסוקה העקרונית, לפיה די בהגנה אפשרית, ולו רק בדוחק, על מנת להצדיק מתן רשות להתגונן; והשני, ההלכה הפסוקה העקרונית, לפיה על רשות ציבורית חלה ביתר שאת חובת תום הלב החלה על כל בעל דין.

7. כמדומני שלא צריך להרחיב יתר על המידה:

א. אמנם, מן הראוי היה כי כל מסמך ומסמך מאלה שצורפו להתנגדות היה מזוהה במפורש בתצהיר המבקשת, ובלעדיהם עשוי הייתי לקבוע כי התצהיר לוקה בחוסר פירוט מספק – אולם שעה שצורפו, ועניינם המהותי מתואר בתצהיר – וכל כולו לקוח מתוך הליכים פומביים להם היתה המשיבה צד, סבורני שההתנגדות לצירופם קרובה כפסע לחוסר תום לב דיוני.

ב. אמנם, סעיף 3 הנ"ל, לפי לשונו, מגביל את סמכותו של בית המשפט לדון בטענות הגנה נגד חיוב ארנונה, לטענת העדר החזקה, אולם הושמעה הדעה בפסיקה – וטרם נקבעה הלכה סופית בעניין – כי במקרי קיצון, בהם ישנה שאלה עקרונית או חריגה, יידרש בית המשפט גם לטענות החורגות מטענת "אינני מחזיק"; סבורני, שלא ניתן להוציא מכלל אפשרות, שהמקרה שבפנינו הוא מקרה חריג שכזה, באשר נסיבותיו אינן שגרתיות, והנישום מוצא עצמו בין רשויות החזקות ממנו, ונאלץ להתמודד עם דרישות סותרות, במישור העקרוני.

ג. ואחרון, אמנם, דרושה הודעה בכתב על אי-שמישות הנכס, ואף לשיטת המבקשת ההודעה הראשונה אינה יכולה לחול על השומות לשנים שעד שנת 2006 (שכן ההשגה הראשונה התייחסה לשנה זו), ברם בנסיבות תיק זה, אין מקום לחלק בין השנים, בשלב דיוני של בקשת רשות להתגונן, ויש מקום ללבן עד תום את הסוגיה ואת החבות, כולה.

8. בנסיבות אלה, אני נותן למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה. אינני עושה צו להוצאות, לאור תוצאת החלטה זו, מחד, ומחדלי המבקשת באופן הגשת התצהיר והמסמכים, מאידך.

הוראות נוספות

9. לאור סכום התביעה יידון התיק בסדר דין מהיר.

10. המשיבה תשלם את הפרשי האגרה, ותגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת.

מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).

11. המבקשת תגיש השלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 האמורה, תוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיבה, עם העתק ישירות למשיבה.

12. תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים (ככל שיש), וכן כל בקשה להזמנת עד, שאינו מסכים לתת תצהיר, יוגשו על ידי הצדדים במקביל, תוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקשת. בקשה כאמור תפרט את זהות העד, מעמדו בקשר לסכסוך, תוכנה הצפוי של עדותו, וכן את הנסיונות שנעשו לקבלת תצהיר. בעל דין שאינו מגיש תצהיר, חוות דעת או בקשה כאמור ייחשב כמסתמך על התצהיר התומך בכתבי הטענות, בלבד.

13. תזכורת פנימית למזכירות ליום 15.9.2013 לשם קביעת התיק לישיבה מקדמית בהתאם, לאחר הגשת מסמכי המשיב/ה ותשלום הפרשי האגרה, ובכפוף להגשה ולתשלום כאמור, או – לפי המקרה – לשם מחיקת התביעה על פי ההתראה דלעיל, ככל שלא יוגשו המסמכים או לא תשולם האגרה.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.