א. פתח דבר

הסוגיות המרכזיות העומדות, למעשה, להכרעה בהליכים נשוא פסק דין זה, נוגעות ראשית לשאלת זכותו העקרונית של התובע, עורך דין במקצועו, לשכ"ט מוסכם, אשר נקבע בהסכם בין הצדדים, זאת על בסיס אחוזים מרווחים עתידיים של פרויקט עסקי, לרבות על רקע מטרת ותכלית ההתקשרות הרחבה שנערכה בנדון.

ככל שהשאלה הראשונה לעיל תוכרע לטובת התובע, יהיה צורך לקיים דיון ולהכריע במסגרת התביעה והתביעה שכנגד בשאלה האם התובע רשאי לעכב ובאילו תנאים, יפויי כח שנמסרו לו, מתוקף מעמדו כב"כ הצדדים להתקשרות, ולמרות שאלו ניתנו לטובת הנתבעות והם דרושים להן וזאת מכח זכות העכבון הקבועה בס' 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין"), תוך דיון בגדריה של זכות זו.

ב. עיקרי עובדות וטענות הצדדים

1. התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבעות חברות עסקיות בין השאר בתחום יזמות נדל"ן.

2. ביום 07/07/08 נחתם בין יחידי צדדים לקבוצת רכישה שהתארגנה, הסכם אשר תמציתו שיתוף פעולה בין הצדדים, באמצעות שותפות עסקית שתוקם, לצורך השתתפות במכרז לרכישה במשותף, השבחה ומימוש, של זכויות הבעלות במתחם מקרקעין הידוע כגני נצרת על פי פרטיו בכתב התביעה (להלן: "מתחם המקרקעין") ואשר הוצע למכירה באמצעות מכרז שפרסמו בעליו באותה עת (להלן: "המכרז").

התובע בכתבי טענותיו הגדיר את ההסכם לעיל כהסכם העיקרי, הגדרה אותה גם אני רואה לאמץ, זאת שעה שהסכם זה הוא אכן בבחינת הסכם עיקרי לסוגיות העומדות להכרעה בפסק דין זה (להלן, אם כן: "ההסכם העיקרי").

3. להשלמת התמונה אוסיף, כי מתחם המקרקעין כלל שטח של 136 דונם, עליו בין השאר בית מלון בן כ- 120 חדרים.

ס' 2 להסכם העיקרי הגדיר כי בכוונת הצדדים לו להקים במשותף עסק שמטרתו הגשת הצעה לרכישת הקרקע במסגרת המכרז וכן השבחת הקרקע ומימושה (להלן: "העסק המשותף").

4. התובע היה צד להסכם העיקרי ב"שני כובעים". האחד בכובעו כנאמן לצד המחזיק, 50% מהזכויות בהסכם העיקרי, והשני, כבא כוח וכמייצג את הצדדים להסכם העיקרי.

יובהר כבר עתה כי לאחר החתימה על ההסכם העיקרי ועוד בשלבים המוקדמים, חולקו הזכויות שנשמרו בנאמנות התובע כאמור, בין הצדדים האחרים לקבוצת הרכישה, כך שמעמדו של התובע על פי ההסכם העיקרי ובכלל, הצטמצם לתפקידו כב"כ הצדדים להסכם העיקרי.

בס' 4 (ב) להסכם העיקרי, הוסכם כי משרדו של התובע "ייצג את הצדדים בהליכי המכרז לרבות ייצוג בבית משפט והוא יהיה זכאי ל- 3% מרווחי העסק במידה והצדדים יזכו במכרז".

5. ביום 06/08/08 ולאחר שההצעה שהציעו הצדדים לקבוצת הרכישה על פי ההסכם העיקרי זכתה במכרז, נחתם הסכם בין יחידי קבוצת הרכישה לבין הבעלים של מתחם המקרקעין (מבטחים בע"מ וגני נצרת בע"מ), לפיו נמכרו זכויות הבעלים במתחם המקרקעין (להלן: "הסכם הרכישה").

6. התובע מדגיש, כי גם בכל המהלכים שקדמו לחתימה על הסכם הרכישה ובמעמד החתימה עליו וכמפורט בהסכם הרכישה, שימש הוא כבא כוחם של יחידי קבוצת הרכישה – הרוכשים על פי הסכם הרכישה וכתובת משרדו נקבעה ככתובתם המשותפת.

בהמשך משהושלמה התמורה על פי הסכם הרכישה, הועברו לתובע כבא כוח הרוכשים ועל פי הקבוע בהסכם הרכישה, יפויי הכח הבלתי חוזרים וכן שטרי המכר חתומים על ידי המוכרות, לצורך העברת הזכויות במתחם המקרקעין לרוכשים.

התובע מוסיף כי על פי הקבוע בהסכם העיקרי, הושלמו השירותים המקצועיים להם התחייב, עם סיום הליכי המכרז והחתימה על הסכם הרכישה. למרות האמור, העניק משרדו שירותים משפטיים נוספים לרוכשים על פי הסכם הרכישה, הכל תוך השקעה של ימי עבודה רבים.

7. במהלך שנת 2010 נודע לתובע כי הרוכשים - יחידי קבוצת הרכישה, החליטו להתפצל לשתי קבוצות ולחלק ביניהם בעין את מתחם המקרקעין.

הנתבעות הוו קבוצה אחת, קבוצת "שדאפנה" והקבוצה השנייה הוגדרה כקבוצת "מדאמיק".

להקדים את המאוחר, אוסיף, כי בין שתי הקבוצות הנ"ל נחתם הסכם לפירוק השיתוף שהוגדר כהסכם שיתוף במקרקעין וחלוקה בעין והוא הוגש כמוצג ת/1 (להלן: "הסכם הפירוק").

התובע מבהיר כי הוא לא היה צד להסכם הפירוק, אולם משנודע לו על המגעים לפירוק השיתוף, פנה לב"כ הצדדים בהסכם העיקרי והזכירם כי אין בפירוק האמור כדי לפגוע בדרך כלשהי בזכויות משרדו וכמפורט בס' 4 להסכם העיקרי.

התובע טוען כי הקבוצה השנייה, המשיכה למלא חיוביה על פי ההסכם העיקרי ולשתף את התובע בפעולותיה ותוכניותיה לעתיד, בעוד קבוצת הנתבעות, לא השיבה לפניות התובע כאמור, ניתקה עמו כל קשר ונמנעה מלעדכנו באשר לנעשה בחלקן במתחם.

8. לאור שמועות על עסקאות הנרקמות עם צד ג' ביחס לחלקן של הנתבעות במתחם המקרקעין, שב ופנה התובע אליהן וביקש להיפגש עימן, אולם לא זכה לכל מענה.

בחודש 06/2011 נודע לתובע, מהעתק מכתב ששיגר ב"כ המוכרות, בהסכם הרכישה, כי הנתבעות מנסות לעקוף אתו ומבקשות לקבל את יפויי הכח הבלתי חוזרים בחתימת המוכרות וכן כי הנתבעות פעלו למכור זכויות במתחם המקרקעין לצדדי ג'.

לאחר שב"כ המוכרות דחה את הניסיון הנ"ל, פנו הנתבעות לתובע בניסיון לקבל את יפויי הכח לצורך העברת הזכויות על שמן ונדחו.

9. התובע טוען כי בנסיבות שפירט בתביעתו עולה כי הנתבעות מפרות את התחייבויותיהן למסור לו דין וחשבון מלא על הנעשה בעסק המשותף הנמצא בשליטתן.

התובע טוען כי על פי הקבוע בהסכם העיקרי, הוא זכאי לשיעור מהרווחים שנוצרו או שייווצרו מחלק העסק המשותף שהועבר לנתבעות וכי הנתבעות מפרות את התחייבותן להעביר לו רווחים אלה. כאשר התנהגותם לכל הפחות באה בגדר הפרה צפויה של ההתחייבות לשותפות ברווחים להם יהיה זכאי בעתיד. התנהגות הנתבעות גם מהווה הפרה של חובתן לפעול בנאמנות בתום לב ובדרך מקובלת.

10. הואיל והנתבעות דרשו כאמור לקבל את יפויי הכח תוך גילוי כוונתן להמשיך ולהפר את התחייבותן על פי ההסכם העיקרי, נדרש התובע, לשיטתו, להגיש את תביעתו זו, זאת על מנת להבטיח את שמירת זכויותיו ומילוי התחייבויות הנתבעות כלפיו.

הגשת התביעה נדרשת גם על פי מצוות הוראת ס' 88 לחוק לשכת עורכי הדין.

11. התובע מוסיף כי לאור הנסיבות, ואם יחוייב להמציא את יפויי הכח על פי בקשת הנתבעות, עלול הוא למצוא עצמו, בהסתברות גבוהה ביותר, ניצב מול שוקת שבורה תוך איבוד כל הזכויות המוקנות לו על פי ההסכם העיקרי ובהתייחס לחלק במתחם המקרקעין שהועבר לנתבעות.

בתביעתו ראה להשלים התובע ולציין כי במהלך התכתובות עם הנתבעות היה נכון לחתום על פי יפויי הכח על כל מסמך הדרוש לנתבעות, כל עוד ישמרו זכויותיו.

12. התובע עותר להורות לנתבעות למסור לו דין וחשבון מלא ובזמן אמת, באשר לכל משא ומתן שינוהל וכל עסקה שתקשר על ידן בהקשר עם חלקן במתחם המקרקעין ובמסגרת זו לצוות על הנתבעות לאפשר לתובע לעיין בספרי הנהלת החשבונות של העסק המשותף או להמציא בנדון דו"חות מאומתים אשר יפרטו את כל הכספים או טובות ההנאה שנתקבלו אצל הנתבעות מיום חתימת ההסכם העיקרי.

עוד עותר התובע כי יוצהר שהוא זכאי ל- 3% מרווחי הנתבעות אם יווצרו מחלקן במתחם המקרקעין, על פי התנאים הקבועים בהסכם העיקרי.

13. הנתבעות בכתב הגנתן כופרות בזכותו של התובע לשכ"ט על פי ההסכם העיקרי וכן לזכות כלשהי לעכב את יפויי הכח המצויים בידו.

הנתבעות מקדימות כי על פי ההסכם העיקרי (הסכם השותפות, על פי הגדרתן) נחלקו הקבוצות לשלוש קבוצות; קבוצת שדאפנה הן הנתבעות, קבוצת מדאמיק וקבוצת מירון – התובע, אשר לטענתו החזיק בנאמנות עבור גוף לא ידוע 50% מהאחזקות בקבוצת הרכישה.

בהמשך העבירה קבוצת התובע את אחזקותיה על פי ההסכם העיקרי לשתי הקבוצות האחרות שווה בשווה ולמעשה לא נותרו לקבוצת התובע אחזקות בקבוצת הרכישה.

בהקשר זה נטען והודגש כי לתובע אין עוד כל זכות בשותפות גם לא כנאמן, בהתאם תביעתו צריכה להתברר בנוגע לשירותי הייעוץ המשפטי בלבד.

14. כטענה מקדמית נטען, כי הזכאות (המוכחשת) לשכ"ט על פי ההסכם העיקרי נתונה למשרד עו"ד י. מרון ושות' שהתנהל באמצעות חברה בע"מ, בעוד שהתביעה שבדיון הוגשה על ידי התובע אישית, לאור עקרון היישות המשפטית הנפרדת, אין אם כן כל יריבות בין הנתבעות לתובע ודין התביעה להידחות על הסף.

15. לתביעה לגופה נטען עוד כי אמנם ס' 4 להסכם העיקרי קבע שכ"ט בגין שירותים משפטיים, ברם, האמור אינו סותר את זכות הצדדים לסיים את הקשר החוזי ביניהם. לטענת הנתבעות היחסים החוזיים על פי ההסכם העיקרי נסתיימו והתובע זכאי רק לשכר ראוי בגין הסכומים שהעניק בפועל, עד שסיים וחדל ליתן שירותים.

16. לטענת הנתבעות התובע נתן שירותים משפטיים רק בשלב הרכישה, המהווה רק חלק מהגדרת "העסק", כאשר במהלך חודש 05/2009 ניתק התובע לחלוטין קשר עם הנתבעות.

17. יתרה מזאת, ממועד קבלת החזקה על מתחם המקרקעין, חל קרע בין שתי הקבוצות שרכשו את מתחם המקרקעין (הנתבעות וקבוצת מדאמיק) שהביא לפירוק השותפות בין הקבוצות.

האמור מלמד כי העסק המשותף אותו התעתדו הצדדים להקים על פי ההסכם העיקרי, בפועל לא קם והמצב כיום הוא שאין עוד עסק על פי ההסכם העיקרי.

שנית, התובע בחר לייצג במהלך המו"מ לפירוק השותפות את הקבוצה השנייה (קבוצת מדאמיק), תוך שהוא מאיים על הנתבעות ומציב תנאים, התנהלות שפעלה נגד אינטרס הנתבעות והמהווה הפרה של חובת האמונים שחב התובע כלפי הנתבעות.

18. בפועל הנתבעות הן שביצעו את כל הפעולות הדרושות למען השלמת רכישת מתחם המקרקעין, שלא באמצעות התובע. במסגרת זו גם פעל ב"כ הנתבעות לענות לתכתובות שהתנהלו מול ב"כ מוכרי מתחם המקרקעין וכן להמציא את האישורים הדרושים מהרשויות.

הנתבעות גם טיפלו עצמאית ושלא באמצעות התובע בהליך ערר לצורך הפחתת היטל ביוב אשר הושת על קבוצת הרכישה בעקבות טיפול רשלני של התובע.

19. ההתנהלות וההימנעות מצד התובע כאמור, מלמדות כי התובע באופן חד צדדי חדל מלהעניק שירותים משפטיים ל"עסק". התנהגותו כאמור מלמדת כשלעצמה כי התובע ראה את ההסכם העיקרי כבטל ומבוטל. לאור האמור, זכאי התובע לשכר ראוי בלבד בגין שירותים שהעניק בפועל בשלב הרכישה בלבד (כנגד קיזוז נזקים שגרם). מאידך, אין התובע זכאי לכל שכר עתידי בגין יעוץ משפטי, לרבות שכ"ט באחוזים מהרווחים העתידיים, זאת משחדל מלהעניק שירות זה ואף גרם נזקים.

20. לעניין הפרות ונזקי התובע, טוענות הנתבעות כי התובע נמנע מלקחת טיפול בהליכים בבתי המשפט להם נדרש העסק ובניגוד לחובותיו על פי ההסכם העיקרי תוך גרימת נזק לאינטרס "העסק".

בנדון מפנות הנתבעות להימנעותו מלייצג במסגרת הליך הערר בפני ועדת הערר לענייני ביוב.

21. לעניין השכר הראוי מדגישות הנתבעות כי התובע כמנסח ההסכם העיקרי, נמנע מלקבוע מנגנון שכ"ט עו"ד במקרה וההסכם יופר או יבוטל כאמור, כשמכל מקום המדובר בחסר הניתנת להשלמה.

22. בהרחבה לטענה לפיה בנסיבות לא קם כל "עסק" כמוגדר בהסכם העיקרי, השלימו הנתבעות וטענו בכתב הגנתן כי העסק שתוכנן היה עסק משותף לכלל הצדדים לו. משהחליטו הצדדים להתפצל לשתי קבוצות ולחלק ביניהן את המתחם על פי הסכם הפירוק, וכך גם מודה התובע, הרי אין עסק משותף כמתחייב בהסכם העיקרי.

בהתאם זכאותו של התובע לשכ"ט מתקבולים ורווחים, הופכת תיאורטית גרידא.

הנתבעות שבות ומעלות על נס את חלקו של התובע בפירוק השיתוף ואת העובדה כי נקט צד וייצג את קבוצת מדאמיק, תוך הפרת חובותיו כלפי הנתבעות.

23. כהוכחה לכך שה"עסק" לא קם, מפנות הנתבעות גם לכך שהתובע יום לפני החתימה על הסכם הרכישה, העביר את אחזקותיו בנאמנות לשתי הקבוצות האחרות כמפורט תוך שהודעה מתאימה נמסרה על כך למוכרות.

האמור גם מלמד כי הצדדים להסכם העיקרי אינם אותם צדדים שחתמו על הסכם הרכישה, המימון לא נעשה על פי ההסכם העיקרי, כאשר גם שתי הקבוצות שנותרו התפצלו אחרי הסכם הרכישה.

24. הנתבעות גם טענו שהתובע מחל על זכויותיו לשכ"ט כלפי קבוצת מדאמיק, כשפטור זה על פי דין, חל גם על הנתבעות, מכח חיוביהם יחד ולחוד עם קבוצת מדאמיק, כלפי התובע, אפילו יוכח כי קיימת חובה לתשלום שכ"ט בנסיבות.

הנתבעות מדגישות כי יפויי הכח דרושים להם לצורך העברת זכויותיהן במתחם המקרקעין על שמם.

25. במסגרת תביעה שכנגד אותה הגישו הנתבעות בד בבד עם כתב הגנתן, עותרות הנתבעות למתן צו עשה כנגד התובע אשר יורה לו להעביר את יפויי הכח הבלתי חוזרים שבידיו וכן להעביר לידן כל מסמך הנוגע לעסקת רכישת מתחם המקרקעין ועל פי הצורך למנות את בא כוחם ככונס נכסים לצורך מימוש זכויותיהן.

26. הנתבעות שבות ומפרטות נימוקיהן התומכים בטענתן כי לתובע אין כל זכאות לשכ"ט על פי ההסכם העיקרי וכי אין כל חוב כלפי התובע.

לחלופין נטען כי טרם נתגבש המועד לקיום כל חיוב שהוא הקשור להסכם העיקרי.

לאור המפורט לא קמה לתובע כל זכות לעיכוב המסמכים נשוא התביעה שכנגד.

27. הנתבעות מדגישות עוד, כי עיכוב יפויי הכח מסכל את האפשרות להעברת הבעלות במתחם המקרקעין וליצירת כל רווח מלכתחילה, בבחינת יצירת "מעגל שוטה".

בנוסף עיכוב יפויי הכח חושף את הנתבעות להפרות כלפי מוכרות המתחם, לרבות פיצוי מוסכם העומד על שיעור של 15% מסכום הרכישה, כשהאחרון עומד על יותר מ- 82 מיליון ₪.

28. עוד נטען כי העיכבון פוגע בטובת הלקוח – הנתבעות במקרה דנן ואינו מתייחס לחובות עבר ועל כן יש לדחות את דרישת העכבון של התובע, זאת מכח דיני העכבון על פי ס' 88 לחוק לשכת עורכי הדין.

הנתבעות מפרטות את נזקיהן, נזקים המתקזזים כנגד כל זכאות אם קיימת לשכ"ט ראוי.

29. לחילופין טוענות הנתבעות כי ככל שיקבע שלתובע זכאות כלשהי לשכ"ט, הסכום לא יכול להסתכם, לשיטתן, ליותר מסך של 200 אלף ₪, כך שמאזן הנזקים מחייב את דחיית תביעת העיכבון.

במסגרת תצהיר העדות הראשית של הנתבעות, בעדויותיהן ובייתר שאת בסכומיהן העלו הנתבעות טענות נוספות או שונות וכדלקמן:

30. לעניין הטענה כי ה"עסק" נשוא ההסכם העיקרי כלל לא קם, הוסיפו וטענו הנתבעות:

31. הצדדים להסכם העיקרי התכוונו להקים עסק משותף, כשכל הצדדים להסכם העיקרי חברים לו.

אלא שהתובע אשר שימש כנאמן של צד מרכזי להסכם העיקרי והמחזיק ב- 50% מהזכויות על פיו, נטש באופן חד צדדי.

יתרה מזאת, גם הוכח לשיטת הנתבעות כי מעולם לא היה בנמצא צד שאמור היה להיות בעל 50% מהזכויות על פי ההסכם העיקרי וכי התובע ידע שנאמנות כמוצהר בהסכם העיקרי כלל לא הייתה קיימת, למרות זאת הציג התובע בפני הנתבעות מצג שווא בעניין.

32. הנתבעות טענו כי התקשרותן בהסכם העיקרי ובהדגשה ההתקשרות עם התובע, נעשתה על בסיס הנחה מרכזית כי קיים צד כאמור שיחזיק ב- 50% מהזכויות על פי ההסכם העיקרי. משנותרו במיזם צדדים שונים בתכלית הרי העסק על פי מתכונתו בהסכם העיקרי כלל לא הוקם.

33. הנתבעות בנדון גם הדגישו את העלויות וההתחייבויות הנרחבות להן נדרשו לאור נטישת התובע כמייצג לכאורה צד של 50% בהסכם העיקרי, דוגמת הצורך לגייס ובמיידי, 40 מיליון ₪ נוספים.

משהשתנו ההתחייבויות עם ההסכם העיקרי הרי גם הזכויות אינן אותן זכויות.

34. באשר לטענה כי העסק המשותף לא קם לאור הפיצול לשתי קבוצות, נטען עוד, כי הקרע נוצר עם קבלת החזקה מתחם המקרקעין וכי העסק המשותף מעולם לא פעל ולא קם למעשה.

הנתבעות הפנו לאינדיקציות עובדתיות שונות המלמדות כי העסק המשותף מעולם לא קם לרבות העדרו של חשבון משותף, העובדה כי לא נערכו מאזנים משותפים ועוד.

לטענת הנתבעות משלא קויים ולא יצא אל הפועל אף אחד מסעיפי ההסכם העיקרי, למעשה, הרי אין כל מקום לקבוע כי דווקא הסעיף העוסק בזכויות התובע תקף.

35. משלא הוקם העסק הפכה התביעה של התובע לקבל 3% מרווחי העסק לתיאורטית גרידא.

36. הנתבעות מוסיפות כי התנהלות התובע מהווה הפרה של חובת הנאמנות של התובע כלפי הנתבעות ויצרה בפניהן מצגי שווא תוך שהתובע מרמה אותן.

לטענתן התובע הונה ושיקר אותן, כאשר בדה מעשיה אודות "משקיע" אשר הוא פועל בנאמנות עבורו.

התנהלות זו מהווה גם הפרה של הוראת ס' 12 לחוק החוזים.

37. עוד נטען כי אילו ידעו הנתבעות כי אין משקיע המחזיק 50% מההתחייבויות והזכויות על פי ההסכם העיקרי כלל לא היו חותמות על סעיף בהסכם העיקרי המקנה זכויות לתובע.

בנדון מוסיפות הנתבעות כי כיום ולאור מה שנודע להן בדיעבד, הן כופרות בזכותו של התובע גם לקבל כל שכר ראוי.

העדים

38. התובע העיד לעצמו, כן העיד מטעמו, מר אברהם זועבי, צד להסכם העיקרי ובעל זכויות במתחם המקרקעין, בשיעור 35% השייך לקבוצת מידאמיק.

לנתבעות העיד מנהלן מר שדאפנה חאלד. כן זומן לעדות מטעמן עו"ד שרקאויי פאיז, חבר בקבוצת מדאמיק, בעל זכויות במתחם המקרקעין בשיעור כ- 11.5%.

עוד זומן מטעמן מר נחום פלג, יזם אשר יועד כ"נהנה" ביחס לנאמנות בשיעור 50% בה החזיק התובע, על פי ההסכם העיקרי.

דיון והכרעה

ג. זכאות התובע לשכר טרחת עורך דין

1. ביום 07.07.08 נחתם ההסכם העיקרי בין הצדדים לו ואשר הרכיבו, כמכלול, קבוצת רוכשים שהתארגנה להשתתף במכרז לרכישת הזכויות במתחם המקרקעין.

התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את קבוצת הרוכשים, ביניהם הנתבעות, בהליכי המכרז לרכישת הזכויות במתחם המקרקעין.

עפ"י ההסכם העיקרי (סעיף 4ב') סוכם בין הצדדים, כי במידה וקבוצת הרוכשים תזכה במכרז יהיה זכאי התובע ל- 3% מהרווחים שתניב הרכישה האמורה בעתיד. אין חולק כי קבוצת הרוכשים, אשר פעלה מכח ההסכם העיקרי כאמור, זאת גם אם חל שינוי כזה או אחר בהרכב יחידיה, זכתה במכרז.

ביום 06.08.08 נחתם בין קבוצת הרוכשים לבעלי הזכויות במתחם המקרקעין הסכם הרכישה – לרכישת הזכויות במתחם המקרקעין. התובע שימש, גם בהסכם הרכישה הנ"ל, כבא כח הרוכשים על פיו.

2. בפשטות, על פי עיקרי המפורט לעיל זכאי התובע לשכר הטרחה שסוכם עימו בסעיף 4ב' להסכם העיקרי.

האמור מתחייב מתכלית ההתקשרות עפ"י ההסכם העיקרי, בדגש למישור ההתחייבות והזכויות כלפי התובע, כב"כ קבוצת הרוכשים.

האמור עולה גם בברור מהוראותיו של ההסכם העיקרי, כמשקף את גמירות דעת הצדדים לו.

3. הנתבעות, תוך שהן מציגות גרסאות ונימוקים שונים, חלקם מתפתחים ומלאכותיים, ואשר חלקם באים גם בגדר הרחבת חזית אסורה, מבקשות שלא כדין ושלא בתום לב, לחמוק ולהתנער מההתחייבות כלפי התובע. התנהלות זו באה גם בגדר הפרה צפויה של ההתחייבות כלפי התובע על פי ההסכם העיקרי;

הניסיון לבטל את ההתחייבות עפ"י ההסכם העיקרי ובפרט כלפי התובע, בכך שחל שינוי בהרכב יחידי קבוצת הרוכשים, בדגש לעובדה לפיה החלק בו החזיק התובע בנאמנות חולק בין הרוכשים האחרים, חסר בסיס. ניסיון זה חוטא לתכלית העיקרית של ההתקשרות עפ"י ההסכם העיקרי, אינו מתיישב עם תנאי הסכם הרכישה ועם התנהלות הצדדים לרבות עובר להתקשרות בהסכם הרכישה והוא בבחינות טעונים המועלים בדיעבד בלבד.

גם הטענה של הנתבעות לפיה "העסק המשותף" על פי מתכונתו בהסכם העיקרי לא קם בסופו של יום, זאת כנימוק לשחרור הנתבעות מהתחייבויותיהם כלפי התובע, הינה טענה מלאכותית זאת בלשון המעטה;

התובע זכאי לשכר טרחתו עם הזכייה במכרז וככל שמתחם המקרקעין שנרכש במכרז על ידי קבוצת הרכישה יניב בעתיד רווחים.

למעשה שינויים באופן ניהול ומימוש מתחם המקרקעין לאחר הזכייה, לרבות בעקבות פיצול שארע בקבוצת הרכישה, פיצול אשר התובע אינו כלל צד לו, אין להם השלכות באשר למישור היחסים כלפי התובע ואין בהם לפגוע בזכאותו של התובע לשכר טרחה, על פי הוראות ההסכם העיקרי.

גם הניסיון להוכיח כי התובע לא עמד בחיוביו המקצועיים, עפ"י ההסכם העיקרי, נמנע ממתן ייצוג משפטי לו התחייב, עפ"י ההסכם העיקרי, או הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הנתבעות, נכשל כשלון חרוץ.

4. לאחר שנוכחתי כי זכאותו של התובע לשכ"ט עורך דין עפ"י ההסכם העיקרי, לא הותנתה באף אחד מהתנאים להם טענו הנתבעות לא ראיתי כל תכלית או רלוונטיות לברר מה היו השיקולים הכלכליים המקצועיים והאחרים שהביאו את הצדדים להתקשר ביניהם על פי ההסכם העיקרי, לרבות תוך התחייבות כלפי התובע לשכ"ט כזה או אחר, גם אם הוא כורך את הצדדים זה בזה לאורך שנים רבות.

מובהר כי אין חולק שהצדדים להסכם העיקרי לרבות הנתבעות הינם גופים עסקיים מנוסים אשר חזקה כי הם שקלו את מכלול שיקוליהם המקצועיים והלבר מקצועיים בעניין, לרבות בזיקה למשקלו הסגולי של התובע בכל הכרוך למעורבותו בהליכי המכרז או בכלל.

וביתר פרוט לנקודות העיקריות שפורטו לעיל;

5. לשון סעיף 4ב' להסכם העיקרי קובעת כדלקמן:

"מוסכם כי משרד עו"ד י.מירון ושות' ייצג את הצדדים בהליכי המכרז, לרבות ייצוג בבית המשפט והוא יהיה זכאי לשכר בשעור של 3% מרווחי העסק, במידה והצדדים יזכו במכרז".

6. הטענות המרכזיות שהועלו על ידי הנתבעות בכתבי הטענות ובהקשר לסעיף 4ב' להסכם העיקרי הנ"ל התמקדו כאמור בשתיים.

האחת, כי "העסק" אשר מרווחיו היה צריך להיגזר שכ"ט התובע, כלל לא הוקם ולא יצא אל הפועל ועל כן לתובע אין זכות לשכ"ט עו"ד מכח הסעיף הנ"ל.

השניה, כי התובע לא קיים את חיוביו לייצג את הצדדים על פי המפורט בסעיף הנ"ל ועל כן הוא הפר את חיוביו על פי ההסכם העיקרי, או הוא לא השלימם ועל כן לא קמה לו זכות לשכ"ט עפ"י הסעיף הנ"ל.

7. נקדים ונזכיר כי בהתייחס לתיקון לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 נפסק:

"כפי שראינו, תכלית זו [הסובייקטיבית ד.צ.] מצביעה בבירור על כך שהפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוק: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי...

כללו של דבר, גם התכלית האובייקטיבית של התיקון תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים ועוצבה בעניין מגדלי הירקות, תוך עיגון החזקה הפרשנית בדבר פשט הלשון. רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות משפטית; ונבהיר: איזון זה, בין שני הערכים, נקבע בפועל כאיזון הראוי בפסק הדין בעניין אפרופים. בדיון הנוסף בעניין מגדלי הירקות, קבע בית משפט זה – בהרכב מורחב של תשעה שופטים – כי איזון זה הוא אכן האיזון הראוי. כך היה גם בעוד עשרות פסקי דין שניתנו בנושא זה על-ידי בית המשפט העליון בשנים שחלפו מאז פסק הדין בעניין אפרופים; וכך הוא הדבר גם לאחר התיקון לחוק. המחוקק, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, ומן הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ביקש לבטל איזון זה, ולבכר את אחד הערכים על-פני השני; אלא, ביקש הוא, תחת זאת, אך לחדד ולהבהיר, כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות. כאמור, משקל מסוג זה – לא יותר, אך גם לא פחות – ניתן ללשון באמצעות פירוש הסעיף, באופן שעליו עמדנו לעיל..."

ראה רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.02.12).

באשר לטענה הראשונה, לעניין הגדרת העסק:

8. לטעמי לשונו ותכליתו של סעיף 4ב' להסכם העיקרי הנ"ל מלמדים כי "העסק", בהקשר לסעיף, מכוון לאותה רכישה של מתחם המקרקעין נשוא המכרז והסכם הרכישה.

הזכייה במכרז ורכישת מתחם המקרקעין בעקבות זכייה זו, יצרה את אותו "נכס", סביבו ועל בסיסו ביקשו הצדדים להסכם העיקרי לגבש מתווה עסקי משותף שעניינו השבחת הנכס ומימושו תוך יצירת רווחים.

השימוש במונח "עסק" בסעיף 4ב' ובהקשר לזכאותו של התובע לשכ"ט בא בזיקה למונח "רווח" באופן המשקף את ההסכמה כי התובע זכאי לשכ"ט רק ככל שהנכס – מתחם המקרקעין, יניב רווח.

לטעמי אף לא מתחייבת התאמה מלאה או בכלל, בין האופן או המתכונת "העסקית" על פיה ביקשו הצדדים להסכם העיקרי לנהל או להשביח את מתחם המקרקעין אותו רכשו כמפורט בהוראותיו לבין הגדרת ה"עסק" לעניין סעיף 4ב' הנדון. התובע על פי פשוטם של דברים זכאי לשכ"ט מכל רווח שיווצר מהשבחת ומימוש נכס המקרקעין, תהיה המתכונת ה"עסקית" על פיה יושבח וימומש נכס המקרקעין אשר תהיה.

9. טענתן המקורית והמרכזית של הנתבעות לפיה התפצלות קבוצת הרכישה לשנים, לקבוצת הנתבעות, ולקבוצת מדאמיק, מהלך שאינו כלול "במתווה העסקי" של ההסכם העיקרי, מובילה לתוצאה לפיה "העסק" מכוחו זכאי התובע לשכ"ט עפ"י ההסכם העיקרי "לא קם" או שאינו קיים באופן השולל את זכאותו של התובע לשכ"ט עפ"י סעיף 4ב', הינה טענה חסרת בסיס וחסרת כל היגיון.

כאמור המטרה והתכלית של ההסכם העיקרי היו הזכייה במכרז לרכישת מתחם המקרקעין.

המטרה והתכלית האמורים הושגו במלואם ובהתאם "קם העסק", אשר אם יושבח ימומש ויניב רווחים, יהיה זכאי התובע לשכ"ט כמוסכם.

לא יעלה על הדעת כי כתוצאה מפיצול בקבוצת הרכישה, אשר התובע אינו צד לה, "יאוין" ו"יעלם" פוטנציאל הרווח מנכס מקרקעין שנרכש בעלות של עשרות מיליוני שקלים.

ברור הוא כי למרות שמתחם המקרקעין פוצל לשתי קבוצות, נותרו ההתחייבויות והזכויות עפ"י הסכם הרכישה ועפ"י ההסכם העיקרי ללא שינוי, בפרט כלפי התובע והמוכרים.

10. לאור המסקנה המפורטת אינני רואה צורך להעמיק, להדרש ולהכריע במחלוקת בה עסקו ב"כ הצדדים בסכומיהם האם קם "העסק המשותף" לכלל יחידיי קבוצת הרכישה, אם לאו.

כאמור האופן והמתכונת בה בחרו או יבחרו יחידי ההסכם העיקרי להשביח ולממש את מתחם המקרקעין הינה לכל היותר שולית לשאלת זכאותו של התובע לשכ"ט, עפ"י המפורט בסעיף 4ב' להסכם העיקרי.

11. על כל פנים בהקשר ל"עסק המשותף", לגביו הרחיבו הצדדים, אספק בהערות הבאות;

11.1. בסעיף 2 להסכם העיקרי מצהירים הצדדים כי בכוונתם להקים במשותף עסק שמטרתו:

1. הגשת הצעה לרכישת הקרקע במסגרת המכרז.

2. השבחת הקרקע ומימושה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי ביחס להגשת ההצעה לרכישה במסגרת המכרז וכל הפעילויות שקדמו לכך, פעלו יחידי קבוצת הרכישה במשותף.

כך הם הדברים גם לשלב ההתקשרות בהסכם הרכישה בו נרכש מתחם המקרקעין מבעליו הקודמים.

אין חולק מנגד כי יחידי קבוצת הרכישה חתמו ביום 04.05.10, על ההסכם לפירוק העסק המשותף שהוגש כמוצג ת/1 ולכל המאוחר ממועד זה, פעלו שתי הקבוצות (קבוצת הנתבעות מחד וקבוצת מידאמיק מאידך) בנפרד.

11.2 מכל מקום, גם אם אקבל את מלוא הפרשנות העובדתית אותה הציגו הנתבעות בהקשר למידת שיתוף הפעולה הדלה בתקופה שעד לחתימה על הסכם הפרוק, לרבות לאור זאת שהמריבות, בין הקבוצות פרצו מהיום הראשון; כי שתי הקבוצות ניסו להוביל עסק אחד ביחד וזה פשוט לא הלך; כי הקבוצות ניהלו חשבונות נפרדים למימון ההוצאות הקשורות למתחם המקרקעין; וכי השותפות בפניי רשויות המס צומצמה להיבטיי המס בלבד מבלי שיהיה בה ללמד על שותפות עסקית פעילה, הרי עדין אין באלו ללמד כי עסק משותף, כהגדרתו בסעיף 2 להסכם העיקרי, לא הוקם;

כאמור שותפות עסקית לשלבי המכרז והרכישה, התנהלה, ועל כך למעשה, אין חולק. לכאורה די באמור, לרבות לאור משקלן הסגולי של פעולות אלו בהקשר למטרה ולתכלית של ההתקשרות המשותפת כפי שפרשנו לעיל.

מעבר לאמור, הוצגו אינדיקציות נוספות לשותפות העסקית כגון: פתיחת חשבונות בנק לעסק, פתיחת תיק המע"מ כאמור, קבלת הלוואה משותפת לעסק, ניהול מערכה משפטית משותפת, בהקשר להיטלי הביוב על המתחם וכן נשיאה משותפת בהוצאות המתחם.

על אלו יש להוסיף את הסכם פרוק השיתוף, שנחתם רק כשנתיים לאחר הסכם הרכישה. כאשר עצם קיומו והוראותיו מלמדים על עסק משותף אשר עולה צורך לפרקו ולחלקו.

להדגיש כי אף לאחר פרוק השיתוף נותרו כלל ההתחייבויות והזכויות עפ"י ההסכם העיקרי על כנן. ההבדל המעשי היחיד אשר סוכם בהסכם הפרוק הינו פיצול בעין של מתחם המקרקעין, והפעולות להשבחתו ולמימושו לשני חלקים, כשלכל קבוצה הוקצה חלק אחד.

אינדיקציות אלו מעידות אם כן על רמת פעילות משותפת, יהיה משקלה אשר יהיה, כשלהבנתי די באלו, לכל הפחות במצטבר למכלול המפורט, כדי ללמד כי "העסק המשותף" נשוא סעיף 2 להסכם העיקרי, אכן התנהל, בניגוד לטענת הנתבעות.

11.3 גם בהקשר להגדרת "העסק המשותף" לעניין סעיף 2 להסכם העיקרי, והמסקנה כי עסק שכזה אכן התנהל עד שהתפרק, כאמור, אין לייחס משקל מרכזי להנחה העובדתית והמשפטית כי העסק המשותף, לא התנהל על פי כלל פרטי ההוראות של ההסכם העיקרי לרבות באשר לאופן פתיחת חשבון הבנק של העסק, עריכת מאזנים משותפים וכדומה הוראות.

11.4 עפ"י המפורט לעיל, הוכיח התובע, כאמור, מעבר לנדרש לשאלת זכותו לשכ"ט, כי "העסק המשותף" עליו פרטו הצדדים להסכם העיקרי, אכן הוקם ופעל.

באשר לטענה שניה בדבר חיובי התובע

בכתבי הטענות של הנתבעת נטען כי התובע לא השלים את מלוא חיוביו המקצועיים כנדרש בסעיף 4ב' להסכם העיקרי והוא אף הפר חיובים אלו, באופן השולל ממנו את שכ"ט על פי הסעיף הנ"ל, גם לטענה זו לא מצאתי בסיס.

12. סעיף 4ב' הנ"ל מלמד בפשטות כי תפקידו המרכזי והבלעדי של התובע מסתכם בייצוג הצדדים בהליכי המכרז, כאשר עם הזכייה במכרז קמה זכאותו לשכר טרחה.

האמור מתיישב עם הלשון הפשוטה של הסעיף הנ"ל ועם המטרה והשאיפה העיקרית של הצדדים להסכם העיקרי כמפורט לעיל.

הניסיון של הנתבעות לקרוא לסעיף 4ב', דרישה נפרדת ועצמאית לפיה ייצג התובע את קבוצת הרכישה בבתי המשפט בהליכים שונים ועתידיים ללא הגבלת זמן לרבות בהקשר להליכים משפטיים שיידרשו לאחר מימוש הזכייה ובמנותק ממנה או בהמשך, בכל תהליך ההשבחה והמימוש של נכס המקרקעין, אינו מתיישב עם לשון הסעיף ותכליתו, והוא בבחינת ניסיון פרשנות מלאכותי.

הייצוג המשפטי המאוזכר בסעיף הינו בזיקה הדוקה להליכי המכרז כפי שמלמדת מילת הקישור "לרבות" המופיעה בסעיף (ייצג את הצדדים בהליכי המכרז לרבות ייצוג בבית המשפט).

הסיפא של הסעיף מחזקת את האמור שעה שהיא כאמור קובעת את הזכאות העקרונית לשכ"ט באופן פשוט וקוהרנטי, מעצם הזכייה של הצדדים במכרז ובלבד שיהיו רווחים.

לא מצאתי לאמץ את פרשנות הנתבעות לפיה אזכור הזכייה במכרז בסייפת הסעיף כאמור תכליתה אך ורק לקבוע תנאי מתלה.

עפ"י המפורט, הסעיף הינו בהיר ופשוט, אינו סובל פרשנויות ומשמעויות שונות באופן המצדיק להעדיף את הפרשות או המשמעות שהינה לחובת המנסח, בהקשר להוראות סעיף 25(ב1) לחוק החוזים.

מעבר לנדרש אני רואה להעיר כי לאור יחסיי הכוחות בין הצדדים להסכם העיקרי, לרבות הכשרתם המשפטית של נציגי קבוצת הרכישה ובראשם נציג הנתבעות, ספק רב אם יש מקום בענייננו, על צד העקרון, להכיל את הכלל הפרשני האמור.

13. אוסיף כי צודק התובע בטענתו, לפיה מכתבו של עו"ד שרקאוי מיום 30.06.08 (נספח י"ז לתצהיר התובע) שנשלח בשלב המו"מ לקראת החתימה על ההסכם העיקרי, יש בו להסיר ספקות אם היו, באשר לכוונת הצדדים בניסוח סעיף 4ב' להסכם העיקרי.

בסעיף 3(ב) למכתב הנ"ל נכתב: "עוד מירון ייצג את הקבוצה ואת השותפות בהליכי ההתמחרות והמכרז ויהיה זכאי במידה והקבוצה תזכה במכרז, לשכ"ט בגובה 3% מרווחי השותפות".

האמור מלמד באשר לכוונה העיקרית של הצדדים ובהתאם מלמד כי התוספת שהוספה באשר לייצוג בבתי המשפט נלווית לסוגיית המכרז וכי היא לא נועדה לקבוע תנאי עצמאי ומהותי כטענת הנתבעות כיום.

העובדה כי עו"ד שרקאוי, כותב המכתב, נמנה עם "קבוצת מדאמיק", במובחן מקבוצת הנתבעות (כך עפ"י הסכם הפרוק), אין בה כדי להפחית ממשקל המפורט לעיל, ובפרט שעה שאף צד להליך המו"מ, לקראת הניסוח הסופי של ההסכם העיקרי, לא ראה לחלוק על הדברים או לדרוש כי תקבע בהסכם העיקרי הרחבה מהותית בהגדרת תפקידו של התובע ובמטלות המשפטיות להן הוא מחוייב.

14. בהקשר לעדותו של עו"ד שרקאוי אני רואה להזכיר כי עד זה הובא כעד הגנה מטעם הנתבעות, כן שהניסיון להציגו כעד של התובע למעשה וכך ללמוד מתשובות כאלה או אחרות שהציג עד זה, קביעות נחרצות לחובת התובע המחייבות אותו, דינו דחייה.

נדמה שנכון אף להוסיף כי לעד זה לכאורה דווקא זהות אינטרסים עם הנתבעות, בהקשר לתוצאות ההליך שבפניי, באופן שאם יתקבלו טעוניי ופרשנויות הנתבעות, לשאלת זכאותו של התובע לשכ"ט עפ"י ההסכם העיקרי, תשוחרר גם קבוצתו (המהווה חלק מקבוצת מידאמיק) מחובת תשלום כלפי התובע.

אציין כי בחינת עדותו מעלה כי זו שימשה, בסיס או לכל הפחות נדבך בטעוניי הנתבעות, לרבות אלו המאוחרות ואשר היו בבחינת הרחבת חזית אסורה ואליהם אתייחס להלן.

כאן המקום גם להוסיף, שלעמדה ולפרשנות שהוצגה ע"י עו"ד שרקאוי בעדותו בפניי (ולפיה עובדת היותו של התובע מייצג של קבוצה הזכאית ל- 50% מהשותפות היוותה תנאי מתלה להתקשרות עמו וכי משחדל לייצג צד כאמור, היה ברור כי זכאותו לשכ"ט לא נולדה) לא מצאתי כל ביטוי מוקדם וכתוב מצדו או מצד קבוצתו, לרבות לא במסגרת התכתובות שהוצגו.

עו"ד שרקאוי לדוגמא, קיבל, ערב החתימה על הסכם הפרוק, מכתבים מהתובע בהם ציין האחרון כי הוא שומר על זכויותיו על פי ההסכם העיקרי. מכתבים אלו לא זכו למענה השולל את הזכאות, זאת כמצופה לכאורה על פי העמדה המאוחרת המוצגת כיום ולפיה כלל לא קמה זכותו של התובע לשכ"ט.

יתרה מזאת עמדת עו"ד שרקאוי כפי שהיא נלמדת ממכתב ב"כ הנתבעות אליו (מיום 25.06.11) מלמדת לכאורה גם היא, כי לאותם מועדים דווקא הכיר עו"ד שרקאוי בזכויות התובע.

ניסיון עו"ד שרקאוי בעדותו, לצמצם זאת לזכותו של התובע לשכ"ט ראוי בלבד, במובחן משכה"ט המוסכם, לא היה משכנע לטעמי.

15. לצורך שלמות הדיון בלבד אני רואה להוסיף ולקבוע כי הנתבעות גם נכשלו בהוכחת טענתן לפיה התובע נמנע מלייצג את קבוצת הרכישה בהליכים משפטיים שנזקקה להם, באופן המצדיק קביעה לחובת התובע לפיה הזכאות לשכ"ט המוסכם לא נולדה או קביעה כי התובע הפר את התחייבותו עפ"י סעיף 4ב' להסכם העיקרי, לספק את השרותים המשפטיים;

להוכחת טענותיו הנ"ל הפנה ב"כ הנתבעות "למחדלים" לכאורה, מצד התובע, בהקשר לייצוג לו נדרשה הקבוצה במסגרת הליכי הערר שננקטו.

דא עקא ומהעדויות עלה (ראה למשל עדות עו"ד שרקאוי) כי נציגי הקבוצות כלל לא ראו לפנות לתובע על מנת שיטפל בעניין או בכל עניין אחר (כאשר על פי הגרסה הנוחה להם בנדון, הם נמנעו מכך לאור הבנתם כי "העסק המשותף" כלל לא קם ובהתאם אין לקבוצת הרכישה כל זיקה לתובע).

ההתכתבויות בין ב"כ המוכרים בהסכם הרכישה (משרד עו"ד שחל) לעו"ד שרקאוי מחד (ראה מכתב מ- 14.02.11) וההתכתבות עם עו"ד אבו אדריס ב"כ הנתבעות (ראה מכתב מ 10.04.11) מאידך, כמו גם העובדה כי הערר הוגש בפועל ע"י עו"ד שרקאוי מבססים היטב את הדברים.

הטענות לפיהן התרשל התובע מלהפנות במועד את התעוד שקיבל לעניין ערר הביוב או לטפל בסוגיה זו, כמו גם הטענה לפיה התרשל התובע מלבצע בדיקות ברשויות הרלוונטיות לקראת הגשת הצעת הרכישה נטענו בעלמא ומכל מקום, טענות אלו לא הוכחו בפניי.

יתרה מזאת המצהיר מטעם הנתבעות, עו"ד חאלד שדאפנה, לא הצליח ליישב את טענותיו הנחרצות בעניין בתצהיר ובעדותו בהליך שבפנינו, אל מול המפורט בתצהיר שצרף בתמיכה לערר שהוגש בזמנו כנגד החיוב בהיטלי הביוב ואשר ממנו עולה כי כל הבדיקות הדרושות בעיריית נצרת עילית דווקא בוצעו על ידו ומהן אף עלה לטענתו באותו תצהיר כי נכס המקרקעין שבדיון נקי מחובות עבר וכי נתון זה היווה שיקול משמעותי בהצעה הכספית שהגישה קבוצת הרכישה ובתמורה ששולמה (ראה נספח 7 לכתב ההגנה מטעם הנתבעות).

16. נכונותו של התובע להציע ייצוג משפטי לקבוצת הרכישה, מעבר להליכי המכרז אין בה ללמד, בנסיבות, כי ראה זאת כחלק ממטלותיו המהותיות על פי סעיף 4ב' להסכם העיקרי. לתובע יכולות להיות סיבות מגוונות להציע את שירותיו (לדוגמא מתוך צפיה לשכ"ט נוסף, ו/או מתוך רצונו להיות מעורב לרבות על מנת למקסם את רווחי "השותפות" וכנגזרת מכך את רווחיו).

17. ראיתי גם לדחות את טענת הנתבעות לפיה הפר התובע את חובת הנאמנות כלפי הנתבעות, בכך שייצג את הקבוצה השנייה, כנגד הנתבעות, בדגש למהלכים שהביאו לפרוק השותפות ביניהן. טענה זו לא הוכחה מכל וכל, כשלמעשה אין עוד חולק כיום כי התובע לא ייצג מי מהצדדים כנגד משנהו במסגרת הסכם הפרוק או בכלל.

על כל פנים, ברור הוא כי אלו סברו הנתבעות או מי מיחידי קבוצת הרכישה שהתובע הפר את חיוביו על פי ההסכם העיקרי, שומה היה עליהם לשלוח לתובע הודעה בדבר ביטול ההתקשרות מחמת הפרת תנאי ההתקשרות.

די להפנות בנדון להוראת סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) התשל"א - 1970 הקובעת כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה;"

משלא נשלחה כל הודעת ביטול לתובע, ועל כך אין חולק, מלמד האמור לא רק על משקל הטענות שהועלו, אלא מחייב מסקנה לפיה מנועות הנתבעות, כיום להשמיע טענותיהן לעניין הפרת ההתקשרות.

הנתבעת אף לא העלו בפני התובע עד להגשת תביעתו, כל טענות לעניין נזקים שגרם להם בהתנהלותו המקצועית, אם בהקשר להתנהלות, כזו או אחרת, המשקפת הפרה ואם בכלל.

בנוסף לשתי טענות ההגנה המרכזיות מצד הנתבעות אליהן התייחסתי לעיל, ביקשו הנתבעות בשלב הבאת ראיותיהן וסיכומיהן בכתב, להעלות טענות נוספות להן התנגד התובע ובדין, מטעמים של הרחבת חזית אסורה;

18. בין אלו ביקשו הנתבעות לטעון כי ההסכם העיקרי לא נכנס לתוקף, הואיל וחל שינוי מהותי בזהות הצדדים לו, שעה שהתובע חדל לשמש כנאמן עבור שותף עלום המחזיק 50% מהזכויות בשותפות עפ"י ההסכם העיקרי.

הנתבעות אף הרחיבו וטענו בהקשר זה כי התנהלות התובע בהקשר לאותו מצג נאמנות, שלטענתם לא היה ולא נברא (כמתברר בדיעבד, לטענתם, לאחר עדות מר פלג, אותו צד "מיועד") באה בגדר הפרה של הוראת סעיף 12 לחוק החוזים החולשת על שלבי המו"מ לקראת ההתקשרות וכן באה בגדר הפרה של הוראות ההסכם העיקרי, מצידו של התובע, באופן השולל ממנו כל זכאות לשכ"ט, גם אם יקבע כי קיימת זכאות ולו כשכר ראוי.

לציין כי מטענות הנתבעות, על פי עדויותיה, אף עולה טענה מרחיקת לכת נוספת (ראה לדוגמא עדות עו"ד שרקאוי) ולפיה אילו ידעו יחידי קבוצת הרכישה כי "מאחורי" התובע כנאמן לא עומד צד העתיד להיות בעלים של 50% מהזכויות, הרי לא היו מסכימים לקבוע את מעמדו של התובע כב"כ השותפים ובוודאי לא היו מסכימים להעניק לו שכ"ט בשעור עתק של 3% מרווחי השותפות.

במילים אחרות כי זכאותו של התובע לשכ"ט עפ"י סעיף 4ב' להסכם העיקרי הותנתה בהיותו נאמן עבור שותף המחזיק 50% מהזכויות בשותפות.

טענה, משלימה למעשה, אשר הועלתה ע"י עו"ד שדאפנה, נציג הנתבעות, גורסת כי, בעקבות השינוי בזהות המתקשרים בפועל (ואי כניסת ההסכם העיקרי לתוקף בעקבות כך) הרי שהתובע לא ייצג את כלל יחידי קבוצת הרכישה במסגרת הסכם הרכישה אלא רק את יחידי קבוצת מדאמיק וכי מכלול ההוראות הקבועות בעניין בהסכם הרכישה שונו למעשה.

19. בחינת טענות הנתבעות בכתבי טענותיה מלמד כי למקבץ הטענות לעיל אין ביטוי כמתחייב על פי דין;

בניגוד לטענות ב"כ הנתבעות בסיכומיו אין לטענת הנ"ל ביטוי כלשהו ובוודאי לא כמתחייב בסעיף 95, 32, 35, 75 ו- 91 לכתב ההגנה כפי שראה להפנות.

סעיף 95 לכתב ההגנה מתמקד בהדיפת הטענה לפיה מעמדו של התובע הינו מעמד של שותף להסכם העיקרי במובחן ממעמדו כיועץ משפטי, זאת בזיקה לדרישתו לקבל דין וחשבון על פעולות השותפות.

יתרה מזאת כתב ההגנה מעלה על נס את העובדה לפיה חדל התובע לשמש כנאמן לצד בעל 50% מהזכויות. כתב ההגנה מאזכר, כציון עובדה גרידא, כי זכויות אלו התחלקו בין שני הקבוצות (ראה לדוגמא סעיף 10 לכתב ההגנה), הכל מבלי שמוצגת בהקשר זה כל טענה, טרוניה או נזק כלפי התובע ובכלל, ובוודאי לא מועלית כל טענה להפרה בשל עובדה זו.

הטענות בסעיפי ההגנה האחרים שאוזכרו בסיכומי הנתבעות, עוסקות בהפרות לכאורה מצד התובע על שחדל להעניק שרותים משפטיים לשותפות, או על שלא קיים את מטלותיו עפ"י ההסכם העיקרי, כמו גם הטענות לפיהן העסק לא נולד בשל הפיצול לשתי קבוצות רכישה, טענות אליהן התייחסתי לעיל.

הטענות המאוחרות לכתבי הטענות, לעניין "הפרת" ההסכם, לכאורה, אינן בגדר טענות משפטיות גרידא כפי שביקש לטעון בעניין ב"כ הנתבעות (תוך הפניה לסמכות בימ"ש להסיק מסקנות משפטיות שונות מטעוניי הצדדים בכתב הטענות בהתבסס על הראיות המובאות בפניו). הטענה בדבר הפרת ההסכם צריכה להתבסס בראש ובראשונה על תשתית עובדתית אשר חייבת לקבל ביטוי ברור בכתבי הטענות.

העלאת טענות עובדתיות לביסוס הפרת הסכם ועוד כבעניינו, רק בשלב ברור התביעה עם הגשת התצהירים (ואף במהלך שמיעת העדות), זאת לאחר שתצהירי התובע כבר הוגשו, בהכרח באים בגדר הרחבת חזית ומשהתנגד להן התובע, הרחבות אלו אסורות.

להבהיר כי גם בהנחה, המיטיבה עם הנתבעות והמונחת לצורך הדיון בלבד, כי הן למדו על מצגיי התובע, בהקשר למעמדו כנאמן של צד להסכם העיקרי, רק עם עדותו של מר פלג, הרי אין באמור לשנות ממשקל הטענה בדבר הרחבת חזית. אילו סברו הנתבעות כי לנתון עובדתי זה משקל מכריע, היה עליהם לפעול לבירור הנתונים הנ"ל לכל המאוחר במסגרת הליכי קדם משפט, לרבות באמצעות שאלון, הליכי גילוי וכדומה, או למצער לפעול להרחבת הטעונים בכתבי הטענות, עובר לאותה עדות.

למותר להוסיף כי הנתבעות לא רק שלא עשו כל ניסיון בעניין, אלא למעשה, כפי שפירטתי לעיל, אף גילו דעתם זאת משלב החתימה על הסכם הרכישה ועד למועד העלאת הטעונים לראשונה, כי לסוגיה זו אין כל משקל או רלוונטיות לענייננו.

כאן המקום להזכיר ולהדגיש כי התובע התנגד לכל הרחבת חזית הטענות אל מול הנטען בכתבי הטענות. בפתח ישיבת ההוכחות גם נרשמה הצהרת הצדדים לפיה חקירות העדים יתנהלו תוך שמירת טענות הצדדים לעניין כל חריגה מדיני הראיות לרבות הרחבת חזית ועוד.

על פי המפורט דין מקבץ הטענות המאוחרות שפורט לעיל להידחות בשל הרחבת חזית אסורה.

20. על אף שלאור המפורט לעיל, אין עוד צורך להידרש ולבחון את מקבץ הטענות המאוחרות הנ"ל של הנתבעות, ראיתי הצדקה ולו לשלמות התמונה ולביסוס ההכרעות בפסק דין זה, להצביע על הנימוקים העיקריים שיש בהם להצדיק את דחיית הטענות, גם לגופן.

21. כפי שפרטתי בתחילת פסק דין זה, לא הוכח כל קשר או תלות, על פי לשון ההסכם העיקרי או תכלית ההתקשרות, בין זכאותו של התובע לשכ"ט עפ"י סעיף 4ב', לבין הרכב יחידי קבוצת הרכישה או לפיצול שהפך את הקבוצה הנ"ל לשני קבוצות משנה.

תנאי ההסכם העיקרי ותכליתו לא ראו בזהות היחידים בהסכם העיקרי, תנאי לתוקפו של ההסכם העיקרי.

גם האזכור של זהות הצדדים עפ"י סעיף 2ג' להסכם העיקרי הוא בבחינת ציון נתון שאין בו כדי להתנות על תוקף ההתקשרות.

מכל מקום נכונות הצדדים להמשיך ולפעול עפ"י ההסכם העיקרי, לכל הפחות עד לאחר החתימה על הסכם הרכישה, מלמדת בדיעבד, כי הצדדים לא ראו בזהות הצדדים תנאי לתוקף ההתקשרות או כנתון המצדיק את ביטול ההתקשרות.

המטרה והתכלית המרכזית של מי שנותר צד להסכם העיקרי ואשר חתם גם על הסכם הרכישה, היתה לזכות במכרז ולרכוש את מתחם המקרקעין.

על אחת כמה וכמה כי בהקשר לזכאותו של התובע לשכ"ט עפ"י סעיף 4ב' להסכם העיקרי, לא ראו הצדדים להתנות זאת בזהות השותפים המרכיבים את קבוצת הרכישה.

22. תחושת "אי הנוחות" בלשון המעטה, מהטענה לפיה נשללת זכותו של בא כח לשכר טרחה רק בשל שינוי בזהות שותפים, יפה גם בהקשר לטענה הנוכחית. לא הובאה כל ראיה, כי מעמדו הנוסף של התובע כנאמן של שותף (יהיה חלקו אשר יהיה), היווה תנאי לזכאות התובע לשכ"ט עפ"י סעיף 4ב'.

אוסיף כי על צד המהות לא צריכה להיות זיקה ותלות בין הבחירה בתובע כיועץ משפטי של השותפות לצורך קבלת שרותיו המקצועיים, לבין מעמדו כנאמן עבור מי מיחידי ההסכם העיקרי.

אילו ביקשו הצדדים לקבוע התנייה מרחיקת לכת כאמור, חובה היה עליהם לציין את הדברים בברור בהסכם העיקרי ובפרט בגדרו של סעיף 4ב'. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שעסקינן בהתקשרות לה השלכות בהיקפים כספיים גדולים ובאופן תשלום שכה"ט הכולל זיקה (ארוכת שנים) כה מהותית וכשהצדדים להסכם הם אנשי מקצוע מנוסים לרבות משפטנים.

23. יתרה מזאת, טענה זו נסתרת לאור התנהגות הנתבעות וכן כלל יחידי קבוצת הרכישה "העדכניים", לרבות כפי שהתנהגות זו נבחנת מהמועד בו הוברר כי התובע אינו משמש עוד כנאמן ויש צורך לחלק את אחוזי השותפות בהתאם בין הנותרים.

אין חולק כי מי מהנתבעים לא ראו בשל השינוי הנ"ל להימנע מלהמשיך בפעולותיהם לצורך הזכיה במכרז וכאמור חתמו על הסכם הרכישה, תוך שהם קובעים את התובע, במסגרת הסכם הרכישה כבא כוח כלל הרוכשים.

(להבהיר כי למועד החתימה על הסכם הרכישה, היה ברור כי התובע לא משמש כנאמן של בעל הזכויות ה"עלום". עפ"י נספח י"ז 152, 148, 141 לתצהיר התובע, שימש התובע במעמד החתימה על הסכם הרכישה כנאמן של אחת מחברות מדאמיק בלבד והדברים גם אושרו בעדותו של מר שדאפנה).

24. טענות מר שדאפנה – נציג הנתבעות – כי למרות הקבוע בהסכם הרכישה, עליו חתמו הנתבעות, כי התובע מייצג את כל הרוכשים הרי שהתובע לא שימש כנציג הנתבעות (כאשר רק בשל התנגדות המוכרים וקוצר הזמן לא נערכו השינויים האמורים בנוסח הסכם הרכישה), נטענו בעלמא וללא כל ביסוס.

מכל מקום טענות אלו באות בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ועל כן אין להן כל משקל ראייתי כפי שקובעת בנדון הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מנית.

התנהלות הצדדים להסכם הרכישה ובכללן הנתבעות, משלב הזכיה במכרז ועד לשלב פירוק השותפות, כפי שפרטתי לעיל בפסק דין זה, מלמדת כי הצדדים פעלו על פי ההסכם העיקרי ותנאיו מבלי שראו עצמם משוחררים מחיוביו, לרבות החיוב כלפי התובע, אשר שימש בא כוחם.

למותר להרחיב באשר להשלכות שיש ליחס להתנהגות צד, על מנת ללמוד על גדרי ההסכמות שגובשו.

25. מעבר לכל האמור, הימנעות הנתבעות עד למועד ההליך הנוכחי ובכלל, מלהודיע לתובע על ההפרות הנטענות כיום נגדו, לרבות ביטול ההתקשרות בשל כך, מלמדות על משקל הטענות המאוחרות הנ"ל. ההימנעות הנ"ל גם מחייבת את המסקנה כי הנתבעות אינן רשאיות להסתמך על הפרות לכאורה אלו, אף אילו היה מוכח שיש להן בסיס כלשהו.

כפי שפרטנו הנתבעות ו/או כל צד אחר להסכם העיקרי לא רק שנמנע מלהודיע על ביטול ההתקשרות בשל הטענות, אלא שאף אחד מהצדדים לא ראה לקבול או להתלונן כנגד ההתפתחויות והשינויים בזהות הצדדים, זאת גם לא במסגרת כתבי ההגנה אשר הגישו הנתבעים בהליך זה.

26. בשולי הדברים אני רואה להוסיף כי הנתבעות אף לא הוכיחו את הטענה לפיה התובע יצר בפניהם מצג כי הוא מייצג בהסכם העיקרי שותף מוגדר "עלום שם", המחזיק ב- 50% מהזכות בשותפות;

למצער, גרסת התובע ומר אברהם זועבי לפיה לא הוצג בפני הנתבעות מצג שכזה, אלא שהתובע פעל בעניין עפ"י בקשת נציג קבוצת זועבי והחזיק בנאמנות בזכויות, על מנת שקבוצת זועבי תוכל לשמור לעצמה לבחון אפשרות להציע זכויות אלו למר נחום פלג ובמידה והאחרון לא יצטרף יחולקו הזכויות העודפות הנ"ל בין השותפים האחרים, כפי שהתפתח בפועל, לא נסתרה.

בהקשר זה די להפנות לעדות מר זועבי לפיה הוא היה היזם שהקים את קבוצת הרכישה. הוא ידע מראש שהולכים על עסקה גדולה והוא ביקש לשמור אופציה להצטרפות משקיע נוסף בעתיד.

בעדותו גם מפרט מר זועבי באשר לתפקידו של התובע כנאמן (ראה עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 30.05.12).

כאמור, גם התאור של הנתבעים בכתבי טענותיהם בכל הנוגע לגרסת המהלכים שהביאו לשינויי יחסי הכוחות בין השותפים, כולל ביטול הנאמנות של התובע, תומכת במפורט הנ"ל.

בהתאם טענות ב"כ הנתבעים כי רק בעקבות עדות מר פלג התבררו המצגים והשלכותיהם לא הוכחו ולמעשה נטענו גם הם ללא כל ביסוס.

כאן המקום לציין כי גם נתבעת 1 רכשה זכויות כנאמנת ובהמשך לכך הועברו חלק מזכויותיה לצדדים נוספים, כך שגם מהיבט זה אין המדובר, גם מנקודת המבט של הנתבעת, בפעולה חריגה.

27. לאור מכלול המקובץ אני מכריע כי הנתבעים מחוייבים, כפי חלקם היחסי במתחם המקרקעין, עפ"י הסכם הרכישה, לשאת בשכר טרחת התובע וככל שיחול חיוב כזה, זאת בתואם להוראת סעיף 4ב' להסכם העיקרי וכנגזרת מרווחים שיפיקו, אם יפיקו, מחלקם במתחם המקרקעין.

28. כאן המקום להבהיר כי משהכרעתי שהתובע השלים את השרות המקצועי לו התחייב על פי סעיף 4ב' להסכם העיקרי, אין כל משקל לטענת הנתבעים כי הם רשאים היו להתנתק משירותיו כעורך דין, הואיל וטרם הושלמה העסקה בקשר אליה נתבקש התובע לתת את שירותיו או על שום שהתמורה הקבועה מתייחסת לשרות משפטי עתידי שטרם סופק;

בענייננו ההסכם אינו מתבסס על קשר הדדי מתחדש ומתמשך בין הצדדים. השרות בענייננו היה מוגדר ותחום בהיקף וזמן (ייצוג קבוצת הרכישה בהליכי המכרז, לרבות ייצוג משפטי בהקשר זה אם היה נדרש וככל שהקבוצה תזכה במכרז). שרות זה כבר סופק.

מאידך ולעניין התמורה המגיעה לתובע בגין שירותיו, קובע סעיף 4ב' מועד מותנה ועתידי המתפרס על פני כל תקופת "חיי העסק" ובתנאי ש"לעסק" יהיו רווחים.

להבהיר כי אינני נדרש במסגרת פסק דין זה לבחון את הכדאיות הכלכלית של ההתקשרות, מבחינת מי מהצדדים. כמובן אינני נדרש להעריך האם מדובר בשכ"ט גבוה/נמוך ביחס לשרות שניתן, ומהם סיכוייו להתממש ומתיי. די לעניינו בקביעה, שלא הובאה כל ראיה הסותרת את החזקה כי הצדדים בחרו מרצון חופשי, תוך גמירות דעת מלאה ולאחר ששקלו את כל שיקוליהם העסקיים ולקחו על עצמם את הסיכונים הכרוכים בעסקה תוך מודעות מלאה, להתקשר ביניהם על פי התנאים שנקבעו בסעיף 4ב' להסכם העיקרי.

אוסיף, כי דרך התקשרות כאמור, על בסיס רווחים עתידיים ולתקופה ממושכת, תוך סיכון שכלל לא ייווצרו בעתיד רווחים, אינה חריגה ומכל מקום, אין בסיס להתנות ולהתערב בחופש החוזים אם צדדים בחרו להתקשר בדרך שכזו, כבענייננו.

ההלכה הפסוקה גם קבעה בהקשר להתקשרות שכזו כי אין להגביל את אורך תוקפו של הסכם שכר טרחה שכזה, גם אם ההסכם שותק בעניין זה (כשאין לראות בעובדה זו משום חסר הטעון השלמה).

הכלל לפיו חוזה שלא הוגבלה תקופתו הינו חוזה הניתן לסיום כעבור פרק זמן סביר ע"י מי מהצדדים, לא חל על כל סוגיי החוזים אלא לרוב על חוזים הדדיים מתחדשים כגון חוזים לאספקת סחורה או שרותים.

הכלל אינו חל על מצב שבו רכש צד אחד זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת.

בהתקשרות הדומה לענייננו נקבע, כי קיימת הפרדה בין מועד מתן השרות המקצועי מצד עורך הדין לבין מועד תשלום שכר הטרחה, אשר עוצב כפונקציה של רווחיות הפרוייקט שביצע היזם, ואשר היתה צפויה להתממש רק כעבור שנים רבות. משכך אין להגביל את אורך תקופת החוזה (ראה ע"א 9609/01 מול הים 1978 נ' ד"ר יוסף שגב [לא פורסם, 28.08.04]).

התמיהות לכאורה שמעלות הנתבעות, באשר לאופן ההתקשרות האמורה, לרבות תמיהתה עד מתי יהיה התובע "שותף" לרווחיה, אין בהן לפגוע בתוקף ההתחייבויות אותם קיבלו על עצמן הנתבעות לאחר שקילה ובחינה עסקית.

על פי המפורט בפסק דין זה, ברור, כי אין כל בסיס לאבחן בין עובדות ע"א 9609/01 הנ"ל ובין עניינו, על בסיס הטענה שבעניינו לא "קיים פרוייקט" ולא "קם העסק".

29. הנתבעות במסגרת כתבי הטענות טענו גם להעדר יריבות של התובע, אישית, כלפיהן, זאת הואיל ובעלת הזכות כלפיהם על פי ההסכם העיקרי, אם בכלל, הנה חברה בע"מ באמצעותה נוהל משרד התובע בזמנים הרלוונטיים.

הואיל וטענה זו נזנחה במסגרת הסכומים, לא רואה להרחיב לגביה.

מכל מקום המענה שניתן בעניין בתצהירי התובע ובתמצית בסכומיו, הינו מענה עובדתי ומשפטי מלא אשר לא נסתר ומצדיק את דחיית הטענה לגופה גם אילו היתה עדיין רלוונטית.

בהקשר זה לא נסתר כי משרדו של התובע למועד ההתקשרות בהסכם העיקרי, התנהל באמצעות שותפות ולא כחברה, כאשר התובע הוא בעל הזכויות העיקרי על פיו.

מעבר לאמור בחירת הנתבעות לנהל את תביעתן הנגדית כלפי התובע אישית ובהתבסס על אותו הסכם עיקרי, משמיטה כשלעצמה את הבסיס מתחת לטענת העדר היריבות.

ד. זכות העכבון של התובע

30. בעניינו אין למעשה מחלוקת כי למועד הגשת כתבי הטענות ובכלל זה עד היום, טרם התגבשה הזכאות לשכ"ט עפ"י סעיף 4ב' להסכם העיקרי, שעה שאין טענה כי נוצרו כבר רווחים כתוצאה מהשבחת או מימוש מתחם המקרקעין, כדרישת הסעיף.

התובע מבהיר כי הוא נאלץ להגיש תביעתו לאור מצוות סעיף 38 לחוק לשכת עורכי הדין (להלן: "החוק") המחייב הגשת תביעה נגד לקוח, כתנאי למימוש זכות העכבון על מסמכים אשר באו לעורך הדין עקב שרותו ללקוח, זאת תוך 3 חודשים מהיום בו הלקוח דרש ממנו ובכתב את המסמכים המעורבים.

בענייננו דרשו הנתבעות מהתובע להעביר להם את יפויי הכוח הבלתי חוזר שהגיע לידיו מב"כ המוכרים עפ"י הסכם הרכישה ולצורך העברת הזכויות עפ"י הסכם הרכישה. עוד דרשו הנתבעות כי התובע יעביר להם את כל המסמכים המצויים בידיו הנוגעים לעסקי רכישת מתחם המקרקעין על פי הסכם המכירה.

דרישות אלו אף עומדות בבסיס התביעה שכנגד אשר הגישו הנתבעות.

התובע מצידו רואה הצדקה והכרח לעכב את המסמכים הנ"ל על מנת להבטיח את קיום חיובי הנתבעות כלפיו.

31. טענות הנתבעות מוקדו בעיקרן סביב הטענה כי אין לתובע כל זכאות לשכר טרחה וממילא לא קמה לו זכות לעכב מסמכים המגיעים לנתבעות מכוח סעיף 88 לחוק.

משנדחו טענות הנתבעות לשאלה האם קמה לתובע זכאות לשכ"ט, קרס מערך ההגנה העיקרי גם לסוגיית העכבון.

32. מכל מקום אשלים כי זכות העכבון מכוח סעיף 88 לחוק הוכרה, גם אם יש בה פגיעה בפועל ולמעשה, באינטרס הלקוח, כאשר ברור כי צמצום העכבון רק למסמכים שאינם משפיעים על הלקוח תהפוך את זכות העכבון לריקה מתוכן.

ראה בעניין רע"א 6208/00 כהן, ויליצ'יק ושות', עורכי דין נ' ימכ"א השקעות (7000) בע"מ (טרם פורסם, 06.03.01).

מאידך יש להבהיר כי זכות העכבון אינה מוחלטת, ויש שהיא תדחה או תצומצם, מקום בו היא צפויה לגרום ללקוח נזק בלתי הפיך ובאופן לא מידתי.

עוד הכירה הפסיקה בזכות העכבון גם בנוגע לחוב שטרם הגיע מועד תשלומו, זאת שעה, כבענייננו, בו חושש עורך הדין מסרוב לשלם שכר טרחתו בעתיד לכשיגיע מועד תשלום זה.

מובהר כי האמור יפה מקום בו השרות המשפטי כבר ניתן וכן כשהעכבון מתייחס לגבי מסמכים הנוגעים לתיק מושא סכסוך שכר הטרחה, הכל כבעניינו.

ראה ע"א 7097/02 מנורה בע"מ נ' עו"ד משה קפלנסקי (טרם פורסם, 17.12.02); ע"א 9609/01 הנ"ל; וכן גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין תל אביב 2001, 302 - 303.

ברור הוא כי אין צורך להוכיח, כתנאי לזכות העכבון, כי המסמכים המעוכבים נועדו על פי מהותם לשמש כבטוחה לטובת עוה"ד. על פי האמור אין כל רלוונטיות לטענה כי יפויי הכח שנמסר לתובע נועד לטובת הנתבעות, ולא להבטחת זכויות התובע.

33. על פי המבחנים שפורטו נכון בענייננו להכיר בזכות העכבון של התובע על מסמכי הנתבעות.

השירות המשפט אשר סוכם עם התובע עפ"י ההסכם העיקרי ניתן והושלם כאמור;

סיכום התמורה בגין השרותים הנ"ל על דרך של תמורה עתידית על בסיס רווחים עתידיים שיכול ויתגבשו רק בעתיד הרחוק, הכל כשלתובע אין כל עמדת מיקוח או שליטה על הנתונים והנסיבות שיהיו יפים לאותם זמנים, אולי אף מבססים כשלעצמם אינטרס של התובע להבטיח את תביעתו.

מכל מקום התנהלות והצהרות הנתבעות, כמו גם מערכת היחסים העכורה שהתפתחה בינן לתובע יש בהם בברור לבסס את זכות העכבון. התובע אף הציג תעוד המבסס את הטענה כי נעשה מצד הנתבעות ניסיון למכור חלק מזכויותיהן במתחם המקרקעין (ללא כל כוונה לערב את התובע בעניין). טענת הנתבעות כי התקשרות כאמור בסופו של יום לא יצאה אל הפועל אין בה להעלות או להוריד לענייננו בהקשר לחשש להפרות צפויות מצד הנתבעות (ראה נספח ח' לתצהיר התובע וכן מוצג ת/3).

להדגיש כי התנהלות הנתבעות והצהרותיהן באות בגדר חשש להפרה צפויה כמשמעות המונח בסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) הנ"ל.

34. הנתבעות בטעוניהן ואף במהלך ישיבות קדם המשפט שהתנהלו בתיק לרבות במסגרת נסיונות למציאת פתרונות פשרה, סרבו למעשה להדרש לברור שאלת האזון המתבקשת בין זכאותו של התובע להבטיח שכר טרחתו בהנחה וזכאות זו תוכח, לבין האינטרס הנגדי של הנתבעות לאפשר את פעילותן ולהימנע מנזק אפשרי כתוצאה מעכוב המסמכים.

בהקשר זה הנתבעות היו נכונות לפתרון במעין "ערכיי מטרד" תוך שהן אוחזות בטענותיהן כי לתובע אין כל זכאות לשכ"ט על פי ההסכם העיקרי וכי לכל היותר זכאי התובע לשכ"ט ראוי כמשקף פעולות משפטיות מצומצמות, כאשר מן הדין לכרסם משמעותית, גם בשכ"ט זה, לאור הנזקים שגרם להם התובע.

לציין כי התובע מצידו היה נכון במהלך התכתבויות שקדמו לתביעתו לחתום על כל מסמך הדרוש לנתבעות על פי יפוי הכח המעוכב, כל עוד ישמרו זכויותיו על פי ההסכמים והדין (ראה נספח י"ב לתצהיר התובע).

סרובו של התובע כיום ובעקבות ההליך המשפטי לכל פתרון שלא יכלול בטחונות מתאימים באשר לזכותו לשכ"ט, אין בו להפחית מהנכונות שהוצגה ובעיקר אין בו לשנות מכך, שלא מן הנמנע כי הוא היה נכון לכאורה לגבש פתרון מעשי ומאוזן.

35. במצטבר לאמור, הנתבעות לא הציגו כל ראיה ממשית שיש בה ללמד על הנזק הצפוי לכאורה להיגרם להם מעיכוב המסמכים אצל התובע.

בנדון לא הציגו הנתבעות כל נתון או עדות המלמדים כי הם חשופים לטענות בדבר הפרה של הסכם הרכישה ע"י מוכרי הזכויות נשוא המכרז לרבות בזיקה לפיצויי המוסכם הקבוע בהסכם הרכישה.

יתרה מזאת מעדותו של עו"ד שרקאוי אף ניתן ללמוד כי הליך העברת הזכויות במתחם המקרקעין מתעכב מסיבות שונות שאינן קשורות בתובע ובעיכבון המופעל על ידו. עוד העיד העד הנ"ל כי לא עלתה כל דרישה או אולטימאטום מצד המוכרים להשלים את העברת הזכויות בפרק זמן קצוב כזה או אחר, במידה ולא יהיו חשופים יחידי הרוכשים לטענת הפרה ולמימוש הפיצוי המוסכם בהסכם הרכישה ואף לביטול הסכם הרכישה.

עדותו של מר זועבי תואמת גם היא את האמור.

על יסוד המפורט לעיל ובכלל, אין ליתן משקל לטענת הנתבעות כי יש למנוע באופן מוחלט את זכות העכבון על המסמכים, אחרת יהיה בכך לסכל את האפשרות להעברת הבעלות בנכס וליצירת רווחים מלכתחילה.

36. מהמקובץ על פי הנתונים החלקיים בלבד אשר הוצגו, ובהעדר ראיות ממשיות אחרות מצד הנתבעות, לא ראיתי מנוס אלא לקבוע בפשטות, לעת הזו, כי התובע זכאי מן הדין לעכב את המסמכים שבידו עד שיובטח או ישולם שכר טרחתו עפ"י סעיף 4ב' להסכם העיקרי.

בהתאם אני גם מורה כי דין התביעה הנגדית להידחות.

37. לצד האמור, ברור הוא כי מצופה מהצדדים להשכיל ולגבש פתרון מאוזן, תוך הגנה על אינטרס שני הצדדים שיבטיח מחד את זכות התובע לשכ"ט ומאידך ימנע קיפאון ונזק לנתבעות.

בהתאם אין בהכרעה האמורה, באשר לזכות העכבון הגורפת, לעת הזו, כדי למנוע מהנתבעות להביא את סוגיית האיזון הדרוש בגדרה, של זכות העכבון של התובע שנקבע בפסק דין זה, תוך הצגת נתונים עובדתיים וראיות מתחייבים בנדון, הבאים בבחינת שנוי נסיבות לתמונת המצב המוצגת כיום.

על אף החשש כי "הפתח" האמור עלול להביא למערכה שיפוטית נוספת בין הצדדים, לא ראיתי מנוס, מהקביעה האמורה.

ה. התביעה למתן חשבונות

38. לסעד למתן חשבונות לתובע, עפ"י המפורט בסעיף 31 לכתב התביעה, לא ראיתי להיעתר, על צד העיקר:

כאמור לתובע אין מעמד של שותף במסגרת ההסכם העיקרי ועל כן אינו זכאי לדין וחשבון באשר לפעילות העסקית של העסק המשותף כמו גם אינו זכאי לעיין בספרי הנהלת החשבונות של עסק זה.

הדיון בסעד האמור לכל היותר רלוונטי ככל שדין וחשבון כזה או אחר דרוש על מנת להבטיח את תשלום שכה"ט לתובע בהינתן האופן בו נגזר שכ"ט זה עפ"י סעיף 4ב' להסכם העיקרי.

לציין כי במסגרת תנאי ההסכם העיקרי, לרבות בגדרו של סעיף 4ב', לא ראו הצדדים לקבוע מנגנון של דין וחשבון זאת למרות שהבעייתיות המוצגת כיום על ידי התובע היתה צפויה כבר בשלבי ההתקשרות.

בהתאם לא נוכחתי בנימוק ממשי המצדיק, לעת הזו, סטייה מהתנאים הנ"ל שנקבעו. בנדון יש גם לתת את הדעת על הפגיעה באוטונומיה העסקית של הנתבעות, ממהלך שכזה.

להוסיף כי עפ"י ההכרעה לעיל הוכרה זכות עכבון גורפת לטובת התובע, באופן שיהיה בו להבטיח פיקוח על הפעולות המתבצעות במתחם המקרקעין, בשלב כזה או אחר. גם הטעם האמור מייתר, לעת הזו, הצורך בקביעת מנגנון פיקוח ומעקב נוסף בדמות דוחות חשבונאיים כאמור.

לאור המפורט התביעה למתן חשבונות נדחית.

39. גם בנקודה זו אני רואה להבהיר כי על אף ההכרעה שנקבעה, מצופה מהצדדים לכלול במסגרת הפתרון המאוזן המתחייב, על בסיס איזון האינטרסים לעניין היבטיי העכבון אליהם התייחסתי לעיל, מנגנון של דין וחשבון כזה או אחר.

בהתאם אין בדחיית התביעה למתן חשבונות כדי למנוע מהתובע בעתיד להביא סוגייה זו להכרעה (לצד ברור עתידי בסוגיית העכבון שפורטה או ללא קשר אליה) ובלבד שיוצגו נתונים עובדתיים קונקרטיים שיהיה בהם להצדיק מתן דין וחשבון, במתכונת כזו או אחרת לטובת התובע.

ו. סוף דבר

40. מהמקובץ בפסק דין זה אני מקבל את תביעת התובע להצהיר כי הוא זכאי ל-3% מרווחי הנתבעות מחלקן במתחם המקרקעין זאת עפ"י התנאים הקבועים בהסכם העיקרי כפי שנקבעו בפסק דין זה.

עוד אני מכריע כי התובע זכאי לעכב ברשותו את יפויי הכח שנמסרו לרשותו ע"י המוכרת, במסגרת הסכם הרכישה וזאת עד להבטחת או קבלת שכ"ט עפ"י סעיף 4ב' להסכם העיקרי.

אני דוחה התביעה למתן דין וחשבון וחשבונות.

אני דוחה את התביעה שכנגד.

41. לאור התוצאה אני מחייב את הנתבעות יחד ולחוד בשכ"ט התובע בסכום כולל של 20,000 ₪.

המזכירות תודיע.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.