1. הוגשה תביעה בעקבות החלטת המל"ל לדחות את תביעת התובע להבטחת הכנסה.

תחילה נדחתה התביעה עקב אי שיתוף פעולה. לאחר שהתובע המציא מסמכים, נדחתה התביעה עקב בעלות על נכס.

2. במהלך הדיונים בתיק, הודיע התובע כי החל לקבל קצבת זיקנה מהמל"ל וכי מקצבת הזיקנה מנוכה חוב בגין הבטחת הכנסה אשר לטענת המל"ל, שולם שלא כדין.

התובע ביקש לעכב את הליכי הגביה.

הנתבע הודיע על התנגדות לעיכוב הליכי הגביה. על פי החלטה מיום 16/7/12 בקשת התובע נדחתה.

לאחר מכן, בעקבות בקשה חוזרת של התובע, הודיע הנתבע כי לפנים משורת הדין יקפיא את הליכי הגביה (הודעה מיום 24/3/13).

3. התיק הועבר להוכחות בפלוגתאות כדלקמן:

א. האם כדין נדחתה תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה.

ב. האם כדין נלקחה הכנסת התובע מנכס בגין הדירה בנחל הבשור.

ג. עבור איזו תקופה יש לקחת בחשבון הכנסות אלה.

4. על פי טענת הנתבע בכתב ההגנה ובסיכומים, זכאות התובע להבטחת הכנסה הופסקה בחודש 12/10 עקב אי שיתוף פעולה. לאחר שהתובע הגיש מסמכים, נשללה הזכאות בחודש 8/11 רטרואקטיבית מחודש 2/05 בשל בעלות על נכס.

5. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית.

לדבריו, הוא נרקומן, מכור לסמים ומטופל במרכז גמילה "היבטים".

בתצהיר פירט היכן הוא גר כיום – מבנה ברחוב אדם מנצקביץ 20 ביפו, מבנה עזוב שאליו "נכנס" לפני 30 שנה, כטענתו.

עוד הצהיר כי בשנת 2007 בקשה ממנו ביתו, רינת, לרשום דירה שהיא מעוניינת לרכוש ברחוב נחל הבשור, על שמו, לאור הליכי גירושין שעברה באותה עת.

לדבריו, הסכים לעזור לביתו ולכן הדירה נרשמה על שמו.

לטענת התובע, הוא לא מימן את רכישת הדירה אלא הבת בלבד, אשר חסכה כספים רבים במהלך השנים והפקידה בתכנית חסכון.

עוד הצהיר התובע כי אין לו כל הכנסה מהדירה.

6. מטעם התובע הוגש תצהיר של ביתו, רינת רוזה מרדכי.

על פי התצהיר, ביקשה מאביה לרשום את הדירה בנחל הבשור שרכשה מכספה, על שמו, לאור הליכי גירושין שעברה באותה עת.

לדבריה, היא גרה בדירה ברחוב נחל הבשור עם בנה והיא משלמת את ההוצאות השוטפות.

7. התובע וביתו נחקרו בחקירה נגדית ביום 7/10/13.

לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

8. המחלוקת בתיק זה נסובה סביב שני נכסים אשר נטען שהם בבעלות התובע.

האחד – מבנה ברחוב אדם מינטקביץ 20 יפו.

השני – דירה ברחוב נחל הבשור 14, בתל-אביב.

9. לגבי המבנה ברחוב אדם מינטקביץ, התובע טוען שמדובר בנכס שאליו פלש וכי הנכס לא בבעלותו.

מחומר הראיות עולה שהתובע מתגורר בנכס לעיתים לבד ולעיתים עם ביתו או עם בנו.

10. הבת אישרה שבחלק מהתקופות גרה עם אביה ביפו (פרוטוקול עמ' 11 ש' 15).

הנתבע הציג מכתבים שנשלחו לבת, לכתובת ביפו (ת/17 - מכתב פיטורים מיום 28/2/05, ת/22 - תביעה לדמי אבטלה של הבת רינת מיום 1/5/05).

כמו כן, כנספח לתצהיר הבת צורף דף מחשבון הבנק שלה, כאשר צויין שכתובתה – אדם מינטקביץ 20 תל-אביב יפו.

מנגד, התובע טען שהבת גרה איתו רק כשהיתה תינוקת.

11. הנתבע הציג מסמך ממס רכוש לפיו התובע הוא המחזיק בנכס ברחוב אדם מינטקביץ.

מאידך, התובע הציג נסח שבו לפיו הבעלות בנכס שייכת לחברת הכשרת היישוב. לטענת התובע, הוא פולש לנכס וגר בו כעשרים, שלושים שנה.

12. אין די ברישום במס רכוש כדי להוכיח בעלות בנכס.

שעה שהתובע הציג נסח טאבו לפי הבעלות בנכס אינה שלו, הרי שלא ניתן לומר שהתובע הוא הבעלים של הנכס ברחוב אדם מינטקביץ ביפו.

13. לגבי הנכס ברחוב נחל הבשור בתל-אביב, אין חולק שהנכס רשום על שם התובע וכי התובע חתם על הסכם הרכישה של הנכס מיום 12/1/07 (צורף לתצהירי התובע).

14. ככל שהתובע טוען שהנכס הרשום על שמו, אינו שייך לו אלא לביתו, עליו נטל ההוכחה.

בעניין זה העידה הבת, כי הנכס נקנה מכספים שלה שאותם חסכה במהלך השנים, אך נרשם על שם התובע שכן באותה עת היתה בהליכי גירושין.

על פי תצהירה, את הכספים לרכישת הדירה חסכה במשך השנים והעבירה אותם, לפני הגירושין, לחשבון בנק של אחיה. לדבריה, היא מתגוררת בדירה עם בנה והיא משלמת את החשבונות.

15. להוכחת טענתה, צרפה דף חשבון מבנק לאומי. במסמך לא מופיעים פרטי בעל החשבון. ביום 10/12 (לא מופיעה שנה) יש משיכה ע"ס 69,457 ₪.

עוד צורף דף חשבון מבנק לאומי, של הבת, בו מופיעות משיכות של סכומים במועדים שונים בשנת 2005.

16. התובע לא זימן לעדות את הבן, אשר לטענת הבת הוא זה שבחשבונותיו הופקדו כספי רכישת הדירה.

הבת לא פרטה מהיכן התקבלו הכספים לרכישת הדירה.

17. בנוסף, על פי הראיות שהוצגו, התובע מסר את הכתובת בנחל הבשור, ככתובתו הוא.

כך במסמך ת/2, תביעה למל"ל מיום 14/12/10 בו צויינה הכתובת נחל הבשור 19. על גבי מסמך זה התובע ציין שלא חל שינוי בכתובת המגורים שלו.

עוד צורף טופס הצהרת פרטים נוסף מיום 11/12/08 (ת/3) אשר בו התובע מודיע על שינוי כתובת מ- אדם מינטקביץ 20 ל- נחל הבשור 19.

ת/5, חשבון ארנונה של הנכס ברחוב נחל הבשור, שנשלח לתובע (בעניין זה מתקבלת טענת ב"כ התובע כי המסמך נשלח לתובע שכן הוא הבעלים הרשום של הדירה).

18. מעבר לאמור, בעדות התובע התגלו סתירות ואי בהירויות רבות בנוגע למקום המגורים ובכלל.

כך, התובע טען שאינו יודע מי זה עמרי הניקסברג, אף שבסוף הודה שמדובר בגרוש של ביתו.

התובע טען שאינו יודע איפה ביתו גרה אך אישר שהיא גרה ברחוב נחל הבשור.

התובע הופנה להצהרות שהגיש למל"ל, בהן ציין כי הוא גר ברחוב נחל הבשור וכן בעמ' 9 ש' 28 בה טען כי הכתובת שלו היא נחל הבשור.

19. התובע סיפר שהוא נרקומן ונמצא בגמילה ולדבריו "אני לא יודע איפה אני נמצא".

אכן, התרשמנו מעדותו כי הוא לא בקיא לחלוטין במציאות היום יומית וכי ביתו היא זו שמנהלת עבורו את העניינים מול המוסד לביטוח לאומי ובכלל.

מסמכים רבים שמופיעים בתיק, לרבות מכתבים מפורטים, נכתבו למעשה על ידי הבת, כאילו בשם אביה.

20. דא עקא, שגם בעדות הבת התגלו אי בהירויות וסתירות רבות.

הבת טענה שהתגרשה בפרואר 2007. לאחר מכן אמרה שגרה אצל אימה בשנת 2005, כאשר התגרשה וילדה.

העדה אמרה שהיא גרה בנחל הבשור מאז רכישת הדירה אולם אישרה שבינואר 2010 מסרה לביטוח לאומי את רח' ארלוזורוב 51 בת ים, ככתובת של אימה (ת/16).

התובעת העידה שהדירה נרכשה בשנת 2007 אך צרפה מסמכי בנק משנת 2005.

21. סיכום חומר הראיות מעלה כי התובע רכש דירת מגורים ברחוב נחל הבשור, בשנת 2007.

התובע חתום על הסכם הרכישה והדירה נרשמה על שמו.

הדירה נרכשה בשנת 2007 ולא בשנת 2005 כפי שטוען הנתבע.

הוכח שהבת מתגוררת בדירה ברחוב נחל הבשור, ביחד עם בנה.

התובע לא הוכיח כי הדירה שייכת למעשה לבת ולא לו. אין די בחומר שהוגש ובעדויות שנשמעו, כדי להוכיח שהדירה נרכשה מכספה של הבת. כפי שצויין לעיל, צורפו שני ניירות בנק שאינם מראים דבר.

לא הוגש תצהיר של הבן (או הדוד) אשר לטענת הבת, העבירה אליו את הכספים שחסכה.

לא הובא פירוט חשבון בנק של הבת ממנו נמשכו הכספים לצורך רכישת הדירה.

לא הובא הסכם בין הבת לאביה בדבר ההסדרים ביניהם או יפוי כח בלתי חוזר שנתן התובע לביתו לשם העברת הבעלות בדירה על שמה ביום מן הימים.

בנוסף, כפי שהובא לעיל, במספר מסמכים התובע ציין את הדירה ברחוב נחל הבשור ככתובת מגוריו.

22. רישום הבעלות בדירה ברחוב נחל הבשר על שם התובע, מהווה ראיה לבעלותו.

ראיה זו ניתנת אמנם לסתירה אך אין די בעדויות שהוגשו כדי לסתור את הרישום בלשכת רישום המקרקעין. טענות התובע וביתו לא נתמכו בראיה ממשית כלשהי.

העובדה שהבת והנכד הם שמתגוררים בדירה, אין בה די כדי לקבוע שהדירה אינה שייכת לתובע.

23. נתנו דעתנו למצבו הרפואי של התובע ולטענתו כי בעקבות מצבו זה, לא יכול היה לרכוש דירת מגורים. אף בכך אין די כדי להוכיח שהדירה שייכת לבת.

24. סוף דבר, אנו קובעים שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי הדירה הנחל הבשור, הרשומה על שמו, אינה בבעלותו אלא שייכת לביתו.

משהתובע בעלים של נכס מקרקעין שאינו מקום מגוריו, אנו קובעים שהחלטת מועסד לביטוח לאומי לשלול את זכאותו להבטחת הכנסה, ניתנה כדין.

יחד עם זאת נבהיר כי על פי המסמכים שהוצגו, הדירה נרכשה בחודש ינואר 2007 ולכן לא היתה הצדקה לשלול את הזכאות רטרואקטיבית משנת 2005.

25. סוף דבר, תביעת התובע נדחית, למעט התקופה 2005 עד ינואר 2007.

אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, (20 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.