1. זוהי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה בדירה שרכש התובע מהנתבעת.

העובדות וההליכים

1. ביום 16.6.09 נחתם בין הצדדים חוזה, שלפיו רכש התובע מהנתבעת דירה בבניין משותף ברח' יגאל אלון בחיפה (להלן: "החוזה" ו"הדירה").
2. טרם מסירת החזקה בדירה פנה התובע לנתבעת והתלונן על ליקויי בניה בדירה.
3. הנתבעת ביצעה תיקונים שונים בדירה.
4. ביום 16.4.10 נמסרה החזקה בדירה לתובע.
5. התובע פנה לקבלת חוות דעת הנדסית מטעם המהנדס יואל בן עזרא (להלן: "בן עזרא") בנוגע לליקויי הבניה בדירה, וזה ביקר בדירה ביום 6.4.10, טרם מסירת החזקה בדירה. בחוות דעתו מיום 2.8.10 מצא בן עזרא כי קיימים ליקויים שעלות תיקונם הינה 65,500 ₪ (לא כולל מע"מ ופיקוח הנדסי).
6. ביום 18.1.11 ערך בן עזרא חוות דעת משלימה, לאחר שהנתבעת ביצעה תיקונים, וקבע כי קיימים ליקויים נוספים שעלות תיקונם הינה 1,600 ₪ (לא כולל מע"מ ופיקוח הנדסי).
7. ביום 5.8.11 הגיש התובע תביעה זו לפיצוי בגין הליקויים בדירה כפי שמצא בן עזרא.
8. הנתבעת הגישה חוות דעת של המהנדס רפאל גיל מיום 23.10.11.
9. לנוכח הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מיניתי את המהנדס צבי רון (להלן: "רון") כמומחה מטעם בית המשפט, אף שהצדדים לא הסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
10. בחוות דעתו מיום 31.12.13 מצא רון ליקויים שונים בדירה, שעלות תיקונם נאמדת בסכום של 14,000 ₪, בצירוף עלות פיקוח הנדסי בסך 1,400 ₪ (לא כולל מע"מ). עלות זאת נקבעה בהנחה שהתיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת. רון קבע כי אם יבוצעו התיקונים על ידי התובע, יש להוסיף 30%, דהיינו סכום של 4,620 ₪. ואולם בתשובה לשאלות הבהרה מיום 2.11.14 ציין רון, כי בהנחה שקירות החוץ נבנו בשיטת ברנוביץ (כפי שאומנם נעשה בדירה – ראה סעיף 53 בעמ' 22 לחוות הדעת), עלות תיקון הליקויים בדירה הינה 10,700 ש"ח ₪ (לא כולל מע"מ).
11. בעיצומה של ישיבת ההוכחות הודיעה הנתבעת כי התובע מכר את הדירה, וביקשה להגיש את חוזה המכר. התובע התנגד, והנתבעת חזרה בה מהבקשה (עמ' 17 שו' 17-24).
12. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. ביום 6.12.15 הוריתי לצדדים להגיש התייחסות לשאלה שאליה לא התייחסו בסיכומיהם: האם לאור מכירת הדירה נותרה לתובע עילת תביעה, זאת לנוכח הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)") הקובעות כי למוכר אחריות לליקויים ולאי התאמות גם כלפי קונה משנה. שני הצדדים הגישו טיעוניהם.

דיון והכרעה

1. התובע מכר את הדירה לאחר הגשת התביעה, ולכן יש לבחון תחילה אם לאחר מכירת הדירה עומדת לו עילת תביעה נגד הנתבעת בגין ליקויי הבניה בדירה.
2. ביום 6.4.11 נכנס לתוקפו תיקון מס' 5 לחוק המכר (דירות) (להלן: "תיקון מס' 5"), שקובע שאחריות המוכר לאי התאמה חלה גם כלפי קונה משנה, המוגדר בסעיף 1 לחוק, בין היתר, כמי שקנה דירה מקונה. אפנה בעניין זה גם לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' נורית 19 א' ואח' (16.4.12) (להלן: "עניין אקרילית"):

"מהו הדין ביחס לשלושת התובעים שרכשו את דירותיהם מאחרים שרכשו את הדירות מאקרילית או מבלגד? כיום, בעקבות תיקון מס' 5 שנכנס לתוקף ביום 6.4.2011, קובע החוק באופן פוזיטיבי כי אחריות המוכר כלפי הקונה לפי סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תחול - בשינויים המחויבים - גם כלפי "קונה משנה", שהוא "מי שרוכש דירה מקונה וכן חליפיו וחליפי הקונה"" (פסקה 14 לפסק הדין).

1. הואיל והדירה נמכרה לאחר חודש אוגוסט 2011, חלות הוראות תיקון מס' 5, ואין נפקא מינה שהתובע קנה את הדירה מהנתבעת לפני כניסת התיקון לתוקף. על פי הוראות התיקון, הנתבעת אחראית לליקויי הבניה כלפי מי שרכש את הדירה מהתובע. במאמר מוסגר אציין, כי בעניין אקרילית קבע בית המשפט העליון שבמקרים המתאימים, שבהם אין חשש לכפל פיצוי מאחר שהקונה המקורי לא הגיש תביעה, עומדת לקונה משנה עילת תביעה נגד המוכר המקורי אף כאשר רכש את הדירה לפני כניסת תיקון מס' 5 לתוקפו.
2. האם הוראות תיקון מס' 5 מאיינות את עילת התביעה של הקונה המקורי בגין ליקויי בניה? אני סבורה כי התשובה לשאלה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כך, במקרה שבו על פי העובדות המוכחות מודע קונה המשנה לאי ההתאמה ומוותר על זכותו לסעד לגביה, אין חשש לכפל פיצוי, ולכן אין סיבה שהקונה המקורי לא יהיה זכאי לפיצוי. ואילו מקום בו עומד קונה המשנה על זכותו לתיקון אי ההתאמה או לפיצוי בגינה, יש לקבוע כי הזכות עברה מהקונה המקורי אליו, ולקונה המקורי לא נותרה עילת תביעה בגין אי ההתאמה. אציין כי בפסיקה שקדמה לכניסתו של תיקון מס' 5 לתוקף, נעשה שימוש במתווה של המחאת זכות הקונה לקונה המשנה, במפורש או במשתמע, להגיש תביעה נגד המוכר (ראה: עניין אקרילית בפסקה 14 לפסק הדין). ואולם לאחר כניסת תיקון מס' 5 לתוקף, נקודת המוצא היא כי עילת התביעה עברה מהקונה לקונה המשנה, כפי שקובע החוק. על קונה המבקש לטעון אחרת להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות להכיר בכך שעילת התביעה נותרה בידיו, כגון ויתור של קונה המשנה, המחאה של זכותו לקונה, הפחתה במחיר הדירה בשל הליקויים וכיוצא בזה.
3. במקרה זה לא הובאו על ידי התובע כל ראיות שמהן ניתן להסיק כי נותרה לו זכות לפיצוי בגין ליקויי הבניה בדירה גם לאחר מכירת הדירה. לא הוגש הסכם המכר, והקונה לא הובא לעדות. הואיל ונטל ההוכחה מוטל על התובע, דין טענתו כי הוא זכאי לפיצוי בגין ליקויי הבניה להידחות.
4. עם זאת, צודק התובע בטענתו כי מכירת הדירה אינה שוללת זכאותו לפיצוי בגין עוגמת נפש לגבי התקופה שבה הייתה הדירה בבעלותו, כפי שנקבע בע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05):

"הערה שנייה נוגעת לטענת שיכון ופיתוח כי לא הובאה בחשבון לגבי חלק מהמערערים העובדה כי הם כבר אינם בעלי הדירות. אני סבורה כי מכירת הדירה שבעטיה נתבעים הפיצויים אינה שוללת את זכאותו של בעלים לשעבר לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עת היתה הדירה בבעלותו, שהרי עצם מכירת הדירה אינה מאיינת את עגמת נפש שנגרמה לו בתקופה שהיתה הדירה בבעלותו" (פסקה 17 לפסק הדין).

1. מכאן שיש לבחון אם בנסיבות העניין יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש. התובע עותר לפיצוי בסכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש. לטענתו נגרמה לו עוגמת נפש עקב הליקויים בדירה, שהצריכו ניהול מאבקים עם הנתבעת, ועקב תיקונים שביצעה הנתבעת בדירה הן לפני שנמסרה לו, והן לאחר מכן, שלא צלחו, לרבות תיקון רטיבות מתחת לרצפת חדר הרחצה, כשלצורך ייבוש הרטיבות פרקה הנתבעת אריחים בחדר הרחצה ולא החזירה אותם למקומם במשך כשלושה שבועות על מנת לייבש את הרטיבות. ואילו הנתבעת טוענת כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לנוכח הפער הגדול בין הליקויים שנמצאו על ידי המומחה מטעם בית המשפט לבין הליקויים המופרכים שנטענו בחוות דעת המומחה מטעם התובע.
2. מומחה בית המשפט מצא בדירה ליקויים שעלות תיקונם אינה גבוהה. מדובר בליקויים שאינם מפריעים לחיי היומיום בדירה, חלקם ליקויים אסתטיים. התובע לא הביא ראיות למשך התקופה שבמהלכה התגורר בדירה. מבקשות שהגיש במהלך ניהול ההליך עולה כי בשלב כלשהו עבר להתגורר בארצות הברית. התובע אף מכר את הדירה, אך לא הביא את הדבר לידיעת בית המשפט, כך שגם מועד המכירה אינו ידוע. אוסיף כי ביצוע תיקונים שלא צלחו לפני מועד מסירת החזקה, אינו מקים זכאות לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן בתקופה זו לא החזיק התובע בדירה.
3. בנושא אחד מצאתי את טענות התובע מוצדקות, הוא הנושא של תיקון הרטיבות מתחת לרצפת חדר הרחצה, אשר בוצע לאחר שהדירה נמסרה לתובע, באופן הגורם אי נוחות. אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש בגין ליקוי זה ואופן הטיפול בו.

הוצאות המשפט

1. כל אחד מהצדדים סבור כי יש לחייב את הצד שכנגד בהוצאותיו.
2. משמעות התוצאה שאליה הגעתי היא דחיית התביעה למעט סכום פעוט של 2,000 ₪. במהלך ניהול ההליך מכר התובע את הדירה, אך לא הביא את הדבר לידיעת בית המשפט למרות חשיבותו. אף בהתעלם מעובדה זו, הרי שקיים פער עצום בין הליקויים שנטענו על ידי התובע לבין הליקויים שמצא מומחה בית המשפט. מלכתחילה, איפוא, הגיש התובע תביעה שהסתברה כמנופחת ומוגזמת. בנסיבות אלה אין מקום לזכות את התובע בהוצאות משפט.
3. מאידך איני סבורה שיש לקבל את עתירת הנתבעת, ולחייב את התובע בהוצאותיה. מומחה בית המשפט מצא ליקויים בדירה, בסכום לא מבוטל, שלא כולם הוכרו על ידי הנתבעת בחוות דעת המומחה מטעמה. משהוכחשו חלק מהליקויים על ידי הנתבעת, לא אוכל לקבוע שניתן היה לייתר את הגשת התביעה.
4. התוצאה היא כי אין מקום לעשות צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

סוף דבר

1. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
2. אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.
3. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.