כללי

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 7.2.13, שניתן לאחר שהמבקש, הנתבע בתיק, לא התייצב לדיון.

ביום 8.8.11 הגיש המשיב תביעה כספית ע"ס 25,000 ₪ נגד המבקש, בגין חוב שלטענתו חב לו המבקש בעקבות סגירת חנות קרמיקה שפתחו בשותפות.

ביום 17.6.12 ניתן ע"י כב' השופט אלון רום פסק דין בהיעדר התייצבותו של המבקש אשר זומן לדיון כדין.

2. ביום 8.8.12 הועברה לטיפולי בקשת המשיב לתיקון טעות ברישום מס' תעודת הזהות של המבקש. לאור מהות התיקון, הוריתי על העברת הבקשה לתגובת המבקש. ביום 9.10.12 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה טען כי אין ברשותו את פסק הדין או כל חומר אחר מתיק התביעה שיאפשר לו להגיש כתב הגנה.

בחלוף המועד לקבלת תגובת המבקש, משלא הונח בפניי אישור המסירה למבקש, ובהתחשב בטעות במספר תעודת הזהות של המבקש, הוריתי על ביטול פסק הדין וקבעתי את התיק לדיון בפניי.

3. הבקשות לדחיית הדיון

ביום 10.1.13, הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון בטענה שלא קיבל את החומר הרלוונטי לתיק בית המשפט, וטען שיש להעביר את הדיון לבית משפט בבאר שבע בשל כך שהעסקה התבצעה בעיר נתיבות. בהחלטה מיום 10.1.13, קבעתי שאין מקום לדחות את הדיון. באשר לטענה בעניין הסמכות המקומית, קבעתי שיש לדחותה בשל סמכות מקבילה לכל בתי המשפט במחוז דרום.

ביום 21.1.13, שב המבקש והגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בטענה כי הוא אמור להיות בתערוכה בספרד בין התאריכים 5-8.2.13. גם לבקשה זו לא נעתרתי בהחלטתי מיום 21.1.13 וקבעתי, כי אין מקום להיעתר לבקשה בשל כך שבבקשה הקודמת הועלו טענות אחרות.

ביום 27.1.13, הגיש המבקש בקשה נוספת, שלישית במספר, בה שב והעלה את טענתו אשר הועלתה בבקשתו מיום 10.1.13, לפיה לא הומצא לו כתב התביעה ע"י המשיב, והמבקש טען שהדבר יגרום לו עיוות דין וימנע ממנו אפשרות נאותה להתגונן. כן עתר המבקש לקבלת ארכה בת 30 יום להגשת כתב הגנה.

בהחלטה מיום 28.1.13 קבעתי, כי המבקש ידע מבעוד מועד על קיומו של התיק ויכול היה לעיין בו, ככל שלא קיבל עותק מכתב התביעה. בנוסף, קבעתי כי מדובר בבקשה שלישית לדחיית מועד הדיון וכי במידה ותוגש בקשה נוספת בעניין זה, אשקול חיובו של המשיב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ביום 6.2.13, יום קודם למועד הדיון, הגיש המבקש בקשה רביעית במספר, במסגרתה עתר לדחיית מועד הדיון "עקב בעיה רפואית של כאבי גב קשים ובעיות תנועה". לבקשה צורף אישור מחלה מאותו יום של רופא משפחה, לפיו הומלץ למבקש על מנוחה בת 4 ימים מיום 5.2.13 ועד יום 8.2.13 בשל כאבי גב. גם בקשה זו, שהמסמך שצורף לה אינו בר תוקף להליכים משפטיים, נדחתה על ידי בו ביום. כן קבעתי בהחלטתי, כי המשיב יבהיר מדוע אין לחייבו בהוצאות והפניתי להחלטתי הקודמת.

ביום 6.2.13, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 6.2.13, במסגרתה שב וטען כי אינו מסוגל להתייצב לדיון בעניינו בשל קושי בתנועה וכאבים שגורמים לו לחוסר ריכוז, וציין שבעבר הגיש בקשות מסוג זה לבתי משפט אחרים, להן צירף אישורים רפואיים כמו זה שצירף לבקשתו, ושלא היתה בעיה עם אותם אישורים. המבקש טען כי לא הגיע אליו כתב התביעה מהתובע וכי מיד לאחר שיחלים יצלם את החומר מתיק ביהמ"ש וטען כי יש לו סיכויי הגנה טובים וכי אין לו שום עניין עם התובע. בהחלטה מאותו יום קבעתי כי הבקשה נדחית, שכן איני מהווה ערכאת ערעור על החלטותיי.

4. ביום 7.2.13, יום הדיון, בחר המבקש שלא להתייצב לדיון, חרף החלטותיי בבקשותיו.

לאור אי התייצבותו של המבקש, ומאחר ושוכנעתי שהמבקש ביקש להתחמק מהדיון ללא כל הסבר מניח את הדעת על אף שבקשותיו נדחו, קיבלתי את התביעה. משכך, ניתן כנגד המבקש פסק דין על סכום התביעה, בצירוף ריבית והפרשי והצמדה כחוק מיום 17.6.12, והוצאות התובע בסך של 1,500 ₪.

ביום 7.5.13 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה, בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ.

טענות המבקש בבקשתו

5. לטענת המבקש, הן מס' תעודת הזהות והן הכתובת למסירת כתבי בי- דין, אשר נרשמו על גבי כתב התביעה, שגויים.

לטענתו כאשר המשיב, קיבל פסק דין לטובתו ביום 7.2.13, פתח בהליכי הוצל"פ כנגדו, וביום 17.4.13 הוא קיבל אזהרה לכתובת מגוריו. לטענת המבקש, הוא נדהם מכך שהמבקש קיבל פסק דין כנגדו ולכן ניגש לצלם את תיק בית המשפט.

כן טען כי נדהם לגלות שהמשיב ביצע את כל המסירות בכתובת מושב שובה 74, אשר איננה כתובת מגוריו. לטענתו, טענות המשיב בדיון, לפיהן ביצע מסירה כדין למבקש שסירב לקבל את דברי הדואר, הינן שקריות בשל כך שלא קיבל לידיו שום מסמך. לטענתו, בית המשפט לא התייחס בפסק דינו לכך שהמבקש ביקש לדחות את מועד הדיון עד לקבלת החומר.

לאור האמור לעיל, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין משיקולי צדק ובכדי לאפשר לו להתגונן כנגד התביעה.

המבקש הוסיף וטען, כי סיכויי הגנתו גבוהים. לטענתו, תביעתו של התובע סתמית ומופרכת, לא צורף אף מסמך לשם הוכחתה, היא הוגשה ללא תימוכין וללא פירוט עילת התביעה וגובה סכום התביעה.

טענות המשיב בתגובתו

6. לטענת המשיב, טענותיו של המבקש קנטרניות וטורדניות, המבקש מנסה למשוך זמן ולהטעות את ביהמ"ש בהעלאת טענות שקריות.

המשיב טוען בתגובתו, כי למיטב ידיעתו, מען עסקו של המבקש הוא במושב שובה, לשם כל הסחורות, החשבוניות ודברי הדואר מגיעים, ולכן הוא שלח את דברי הדואר לאותו מען. לטענתו, אמו של המבקש, שבחצר ביתה נמצא מחסן העסק, סירבה לחתום ועל כן מדובר במסירה כדין ואף הוסיף שביו ראיות המעידות על הודאת הנתבע בחוב בפני בורר וכן הקלטות.

דיון

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני קובעת כדלקמן:

בהתאם לפסיקה כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום כאשר בדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין מבלי להידרש לכלל הטענות ולשאלת סיכויי ההגנה.

בעניין הנדון טען המבקש שיש להורות על ביטול פסק הדין בהיעדר המצאה כדין אלא שמדובר בטענה שדינה להידחות ואנמק.

כתב התביעה הוגש לבית המשפט כבר ביום 8.8.11. תחילה נקבע התיק לדיון ליום 26.1.13. על גבי אישור המסירה של הזימון לדיון זה נכתב כי אמו של המבקש נמצאת בבית, אך היא אינה מוכנה לחתום על אישור המסירה ולכן בוצעה הדבקה במען. הדיון נדחה ליום 29.1.12 ביוזמת בית המשפט, אך אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", כך שלא בוצע זימון כדין לדיון שנקבע ליום 29.1.12. לפיכך, נדחה מועד הדיון ליום 15.3.12 והמזכירות התבקשה לזמן את המבקש לאותו דיון. גם אישור המסירה לדיון זה חזר בציון "האם מסרבת לחתום" ובוצעה הדבקה במען.

על כן, בדיון מיום 15.3.12 נדחה מועד הדיון ליום 17.6.12 וכב' השופט רום הורה לתובע לבצע מסירה כדין באמצעות גורם ניטראלי ולהמציא את אישור המסירה לתיק בית המשפט. ואכן, המשיב הגיש לתיק בית המשפט אישור מסירה, בו צוין כי המשיב סרב לקבל את ההזמנה לדין, אליו צורף תצהיר מבצע המסירה, מר אורי עידה, לפיו ביום 18.4.12 בשעה 17:00 ביקר מר עידה במקום העבודה של המבקש, בעסק ששמו א.ש.מונטין, הנמצא ברח' יוסף סמלו 49, בנתיבות, ולאחר שהוא אימת את פרטי המקבל, המבקש סירב לחתום על ההזמנה לדין ולכן היא הושארה במקום ליד הדלת. בדיון מיום 17.6.12 קיבל כב' השופט רום את התביעה וחייב את המבקש לשלם למשיב 25,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

8. בטענותיו, בחר המבקש שלא להתייחס לתצהירו של מר עידה, ממנו עולה כי הושארו הזמנה לדין ועותק מכתב התביעה בעסקו שבנתיבות. המבקש גם לא התייחס לרישום על גבי אישורי המסירה, לפיו אמו סירבה לחתום פעם אחר פעם על דברי הדואר שהומצאו לכתובתה, הגם שצירף את אישורי המסירה לבקשה לביטול פסק דין. ובכלל, המבקש לא ציין היכן הוא מנהל את עסקו.

מכל מקום, אין חולק על כך שהמבקש ידע, גם ידע, על קיומו של התיק בעקבות בקשתו של המשיב לתקן את רישום מס' תעודת הזהות של המבקש. ביום 9.10.12 הגיש המבקש בקשה לתיק בית המשפט, במסגרתה טען כי לא הגיע אליו פסק הדין או חומר אחר מתיק בית המשפט. בעקבות בקשתו של המבקש, ניתנה ביום 15.10.12 החלטה, בה נכתב, בין היתר, ש"הנתבע רשאי לעיין בתיק בית המשפט וככל שאין בידו חומר רשאי לצלמו".

המבקש בבקשת הביטול גם בחר להתעלם מכל בקשותיו הרבות שהוגשו בתיק לדחיית מועד הדיון ומהעובדה שבחר שלא התייצב חרף החלטותי הדוחות את בקשתו.

משכך, לא יישמע המבקש בטענתו כי לא בוצעה לו מסירה כדין של כתב התביעה. המבקש אשר ידע על ההליך המשפטי המתנהל כנגדו, יכל היה לעיין בתיק בית המשפט ואף הוסבר לו על אפשרות זו בהחלטתי מיום 15.10.12 והטענה לפיה היה פגם במסירה ולכן לא התייצב לדיון הינה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, שכן אף לאור הבקשות הרבות שהוגשו על ידי המבקש לדחיית מועד הדיון שנקבע בתיק אין מחלוקת שהמבקש ידע גם ידע על מועד הדיון הקבוע בתיק ואין בפיו כל הסבר לאי התייצבותו לדיון שנקבע.

משכך והואיל ולא נפל כל פגם בהליך נוכח ידיעתו של המבקש על הדיון שהתקיים בתיק ובשים לב לאמור לעיל, אין מקום לבטל פסק הדין בטענה של פגם בהליך.

9. לפיכך, המדובר בביטול פסק דין משיקולי בית משפט.

השיקולים שישקול בית המשפט בנוגע לביטול החלטה הינם הסיבה לאי ההתייצבות וכן האם יש למבקש ביטול ההחלטה סיכויי הגנה בתביעה לגופה.

ראו לעניין זה, ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, בעמ' 836 (1994), שם נאמר כי:

"...מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם – ובעיקר ­אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה".

משכך, תחילה על בית המשפט להידרש לסיבת המחדל הגם ששאלת סיכויי ההגנה היא החשובה יותר ובית המשפט לא יתעלם מסיבת המחדל. משכך, יש לבחון בכל מקרה מדוע המבקש לא התייצב לדיון.

לעניין זה נקבע בפסיקה:

"אין בית המשפט חייב או אפילו רשאי לעצום עיניו מפני התנהגותו של בעל דין. לו היתה הסיבה שגרמה למחדלו של בעל דין נטולה כל חשיבות, לא היה בעל דין נדרש לבאר מחדלו"

(ראו ע"א 491/63 מאיר ואנו נגד גרשון פרל פ"ד י"ח (1) 497, עמוד 503 ליד האות ד).

כאמור, אין חולק, שהמבקש ידע על קיומו של הדיון ועל מועד הדיון, שכן הגיש בזו אחר זו ארבע בקשות שונות לדחיית מועד הדיון!

תחילה, טען המבקש כי יש לדחות את מועד הדיון מאחר שלא קיבל את כתב התביעה. לאחר מכן, טען המבקש כי יש לדחות את מועד הדיון כי הוא אמור לשהות בחו"ל במועד הדיון, טענה שלא התיישבה עם הבקשה הקודמת שהגיש המבקש. בהמשך, שב וטען המבקש כי יש לדחות את מועד הדיון כי לא הומצא לו כתב התביעה ע"י המשיב. כשכל אלו לא הועילו, טען המבקש, כי יש לדחות את מועד הדיון שכן אינו יכול להתייצב לדיון מפאת בעיה רפואית. בקשותיו של המבקש נדחו בזו אחר זו. אף על פי כן, בחר המבקש להתעלם מהחלטות בית המשפט ולא להתייצב לדיון בעניינו.

התנהלותו זו של המבקש אליה בחר המבקש שלא להתייחס בבקשתו ללא כל הסבר מניח הדעת ואף בחר שלא ליתן הסברים מדוע הגיש ארבע בקשות דחייה כאשר בכל אחת הגיש נימוק אחר לדחייה עולה כדי התעלמות מדעת של ההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד.

אכן לא במהרה בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויקבל תביעה או ידחה אותו מטעמים פרוצדוראליים בלבד ולא ישתמש בסנקציה חמורה פחות של פסיקת הוצאות אלא במקרים חמורים וקיצוניים של ניצול לרעה של ההליך ורשלנות רבתי.

בפסיקה נקבע לעניין זה ברע"א 5357/99 אריה נדיב נגד סלון מרכזי למכונות כביסה, תק- עליון 99(3), 563 (1999), כי:

"בדונו בבקשה לביטול פסק דין לדחיית התביעה, שניתן מחמת היעדר התייצבות, על בית המשפט לבחון מהם הטעמים בעטיים לא התייצב התובע לדיון ומהם סיכוייה של התביעה במידה ויחליט בית המשפט על ביטול פסק הדין והתובע יורשה להמשיך בתביעתו. בחינת סיכויי התביעה היא העיקר ואילו לסיבה לאי ההתייצבות נודעת חשיבות פחותה. לא על נקלה ידחה בית המשפט בקשה לבטל פסק דין שניתן מחמת אי התייצבות, וזאת גם כאשר התנהגות בעל הדין לוקה ברשלנות מסוימת או מגלה זלזול. במצב דברים בו אי ההתייצבות אינו נובע מזלזול זדוני או רשלנות רבתי."

10. ככלל יעדיף בית המשפט בירור ההליך לגופו ולא יעמוד על כללי פרוצדורה באופן בלתי מתפשר, אלא שבמקרה דנן כאשר על אף שהגיש ארבע בקשות לדחיית מועד הדיון! בנימוקים שונים בכל בקשה ובקשה ואלו נדחו, בחר המבקש שלא להתייצב לדיון ואף הגיש הבקשה לביטול פסק הדין תוך התעלמות מאי התייצבותו לדיון ובקשותיו אלו וההחלטות שניתנו בעניינן.

משכך, המדובר בהתנהגות המגיעה לכדי זלזול בהליך ורשלנות רבתי המצדיקה את דחיית הבקשה אך מטעם זה וזאת אף מבלי להידרש כלל לסיכויי ההגנה, שכן מדובר בהתנהגות מודעת והיה על המבקש להיות מודע להשלכות של אי התייצבותו לדיון ללא הסבר מניח הדעת.

אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המבקש יישא הוצאות הצד שכנגד בסך של 1000 ₪.

נוכח החלטתי זו, איני מוצאת מקום להידרש עוד לבקשה הנוספת שהוגשה להמרת תנאי הערבון.

ניתנה היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים.