טוען...

הוראה למאשימה 1 להגיש החלטת בימ"ש עליון

תאופיק כתילי23/09/2012

בפני כבוד סגן הנשיא, השופט – תאופיק כתילי

המאשימה

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז צפון

נגד

הנאשם

אחמד מחרום

<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד גילי דביר

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד בנימין נהרי

<#5#>

גזר דין

  1. הנאשם לפניי הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 22.03.11 (להלן: "כתב האישום"), בביצוע עבירות של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ותקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 292א(ב) לחוק.
  2. על-פי המפורט בכתב האישום, בתאריך 29.07.11 סמוך לשעה 15:30, שהה הנאשם במסעדה בנצרת הנמצאת בבעלות אחיו אשרף מחרום (להלן: "אשרף"). רכבו של הנאשם (להלן: "הרכב") חנה אותה עת בחניית נכים הנמצאת מול המסעדה, שהינה מקום אסור לחניית רכבם של מי שאינם נכים.

פקח של עיריית נצרת, מוחמד בני רביעה (להלן: "מוחמד"), הבחין ברכבו של הנאשם החונה בחניית הנכים, והחל לברר פרטים אודותיו באמצעות מכשיר ה"מירס" שברשותו. אשרף, שהבחין במוחמד ליד הרכב, החל לצעוק לעברו והורה לו לעזוב את הרכב. בין אשרף למוחמד התפתח דין ודברים במהלכו הוציא מוחמד גז מדמיע וריסס את פניו של אשרף. לאחר מכן נכנס אשרף אל המסעדה, והנאשם הבחין כי אשרף נפגע בעיניו. במקביל, דיווח מוחמד על המקרה ואל המקום הגיעה ניידת פיקוח נוספת ובה הפקחים פייסל רביע (להלן: "פייסל") ועדנאן שהלב (להלן: "עדנאן" או "המתלונן"). שלושת הפקחים חצו את הכביש ונעמדו על המדרכה בסמוך לעסק לממכר חלקי חילוף. בסמוך לשעה 15:45 נכנס הנאשם אל הרכב, נסע לכיוון צומת המוסכים בנצרת שם ביצע פניית פרסה, וחזר אל המקום כשהוא מתקרב בנסיעה מהירה לפקחים שעמדו על המדרכה. פייסל, שהבחין ברכב הנוסע לעברם, הצליח לאחוז בעדנאן, אשר עמד עם גבו לרכב, ולמשוך אותו לכיוון המדרכה. הנאשם עלה עם רכבו על המדרכה ופגע ברגלו הימנית של עדנאן, שנחבל ונפל ארצה. בשלב זה הנאשם נסע לאחור והתקדם שוב עם רכבו לעבר הפקחים, אולם פגע בעמוד ברזל ונבלם.

מיד לאחר מכן ניגש פייסל אל הרכב, פתח את דלת הנהג וריסס את פניו של הנאשם בגז מדמיע. עקב כך יצא הנאשם מן הרכב ונמלט מן המקום.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם הובהל עדנאן לבית החולים, שם אושפז עד ליום 02.08.11.

תסקיר שירות המבחן

  1. קצינת המבחן התרשמה מיכולתו של הנאשם לגלות אמפתיה כלפי המתלונן, וציינה כי הביע בפניה תחושות של צער, חרטה ומבוכה ממעשיו. לדבריה, לא קיימת אינדיקציה לקיומם של קווים אלימים או מניפולטיביים באישיותו של הנאשם, וכן כי קיימת אצלו יכולת הפקת לקחים שיש בה להפחית את הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.

ביחס להסתבכותו בעבירות הנדונות, קצינת המבחן עמדה על קיומו של פער בין המודעות הפנימית למעשיו החיצוניים, והציעה לשלבו בתכנית טיפולית שתעזור לו להתמודד עם מצבי לחץ. הנאשם הסכים לקחת חלק בתוכנית הטיפולית, ולפיכך המליצה קצינת המבחן, תוך ציון עברו הנקי, להטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי במהלכו ישתתף בקבוצה טיפולית, וכן עונש אותו יישא כעבודות שירות.

טיעוני הצדדים

  1. המאשימה טוענת כי רק בדרך נס לא קופדו חייו של המתלונן באירוע, ושיש לראות בחומרה את הפגיעה בו, אשר גרמה לכך שהמתלונן הפך למוגבל בהליכה. לדבריה, חומרת המעשים נובעת, בין היתר, מכך שהנאשם התערב מיוזמתו בויכוח שהתנהל בין הפקח לבין אחיו, ולבסוף פגע בפקח שכלל לא היה מעורב באירוע עוד עמדה על פער הזמנים שבין הויכוח הראשון, בין הפקח לאשרף, למעשיו של הנאשם; ועל כך שהנאשם ניסה לגרום לפקחים נזק נוסף, כשלמרבה המזל בפעם השנייה פגע בעמוד חשמל ונבלם.

עניין נוסף שעלה בטיעוני המאשימה לעונש, היא חומרת הפגיעה שנגרמה לעדנאן, כאשר לתמיכה בטענה צורפו מסמכים רפואיים וכן הצהרת נפגע עבירה.

ביחס לתסקיר שירות המבחן, המאשימה ביקשה שלא לקבל את המלצות התסקיר, המתייחס, לדבריה, לצרכיו של הנאשם בלבד, מבלי לשקול את נזקו של הנפגע ואת האינטרס הציבורי.

בסוף דבריה טענה המאשימה כי מתחם העונש ההולם בנסיבותיו של המקרה דנן הוא בין שנה ל-4 שנות מאסר, וכי במקרה זה, בהתחשב בכך שהפגיעה הייתה מכוונת כלפי עובד ציבור, העונש הראוי לנאשם הוא של 30 חודשי מאסר בפועל. עוד ביקשה להטיל על הנאשם מאסר מותנה, קנס כספי, וכן לפסול אותו מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה ארוכה.

  1. הסנגור הפנה לכך שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום, וכן להמלצות שירות המבחן. לדבריו, עד להסתבכותו באירוע הנדון ניהל הנאשם חיים נורמטיביים, עניין בו יש להתחשב ולאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינו.

הסנגור פתח דבריו בבקשה להשית על המתלונן, עדנאן, הוצאות אישיות, בשל הכחשתו כי קיבל פיצוי מידי הנאשם במסגרת הסכם סולחה, בסך 60,000 ₪, הכחשה ממנה חזר במהלך הדיון האחרון.

דיון והכרעה

  1. על אופיו של הנאשם, ובניגוד להתרשמותה של קצינת המבחן, ניתן ללמוד מפרטי כתב האישום בהם הודה. ראשית חטאו בכך שהחנה את רכבו במקום אסור לחנייה וסופו בנסיעה מכוונת לעברם של הפקחים העירוניים, מתוך מטרה ברורה לפגוע בהם. אין מקום להקל ראש בחומרת המעשים, אשר רק בדרך נס לא הובילו לפגיעה בנפש, ואין כל מקום לתאר, לאורם, את הנאשם כאדם נורמטיבי וחיובי. אך כי מדובר במעידה ראשונה, יש בה, לכשעצמה, להעיד על יחסו המוסרי של הנאשם לפגיעה בגופו של אדם, על אופיו האימפולסיבי ונעדר שיקול הדעת, ועל הסכנה הצפויה ממנו לשלום הציבור.

אין מקום לקבל טענה כי המעשים נעשו בעידנא דריתחא, בעיקר משום שהשתלשלות האירועים מלמדת כי תגובתו של הנאשם לא היתה תגובה ישירה ומיידית לריסוס פניו של אחיו בגז מדמיע. ככל שהנאשם מבקש להעיד על עצמו כעל אדם נורמטיבי, הרי שפרק הזמן שחלף מרגע התזת הגז ועד לאירוע הדריסה צריך היה לצנן את רוחו, ולא כך הוא. באשר למעשה עצמו, אירוע דריסה מכוון עליו ניסה הנאשם לחזור פעמיים, מן הראוי לתייגו כעבירה חמורה הכרוכה בכוונת זדון, ובהתאם לכך להעניש את הנאשם.

  1. ביחס לתסקיר שירות המבחן, אשר ככלל אינו מחייב את בית המשפט, יש להעיר כי קיים פער בלתי מוסבר בין האמור בו לבין עובדות כתב האישום. מקובל עליי כי לנגד עיניה של קצינת המבחן עומד בעיקר השיקול של שיקום הנאשם והשבתו אל התלם, אולם אין מקום להתעלם מחומרת המעשים ומשיקולים של גמול והרתעה בעת גזירת הדין. כפי שקבע המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין, העדפת האינטרס השיקומי תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ולא התרשמתי כי זהו המקרה.
  2. דעתי היא כי בנסיבותיו של המקרה דנן, יש מקום להטיל על הנאשם עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, כמסר ברור ולפיו פגיעה זדונית בגופו של הזולת, תוך סיכון חייו, אינה מעשה של מה בכך, וכן כי חייהם של עובדי ציבור העושים מלאכתם אינם הפקר. מדובר בפקחים עירוניים האמונים על שמירת הסדר הציבורי ועל אכיפת הסדרי החנייה, לטובת כלל המשתמשים בדרכים העירוניות, כשהנאשם, תחת הגשת סיוע לאנשים אלה, בחר לתקוף אותם. חומרה יתירה יש בכך שהכלי אשר שימש את הנאשם לפגיעה במתלונן הוא כלי-רכב, אשר בנקל יכול היה לגרום למתלונן פגיעה חמורה בהרבה.
  3. יחד עם זאת, לא ראיתי לנכון להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה לה עותרת המבקשת, וזאת, בין היתר, מאחר ומדובר באדם בעל עבר "נקי" עד כה, אשר על-פי תסקיר שירות המבחן קיים סיכוי גבוה לשיקומו; וכן לאור הודאתו בעובדות כתב האישום.
  4. לסיכום ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הן לחומרא והן לקולא, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
  5. 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו.
  6. 14 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה עבירת אלימות מסוג פשע שיורשע בגינה.

ג. אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 5 שנים וזאת מיום שחרורו מהכלא.

ד. אני מחייב את הנאשם בתשלום קנס כספי בסך 5,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו וזאת בנוסף לכל מאסר אחר שהנאשם מרצה. הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד הנוכחים.

תאופיק כתילי, סגן נשיא

ב"כ הנאשם: אבקש עיכוב ביצוע למשך 45 יום.

ב"כ המאשימה: אין התנגדות.

<#7#>

החלטה

נעתר לבקשה כמבוקש.

במידה ולא יוגש ערעור בפרק זמן הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד הנוכחים.

תאופיק כתילי, סגן נשיא

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
17/01/2012 החלטה מתאריך 17/01/12 שניתנה ע"י אשר קולה אשר קולה לא זמין
28/02/2012 החלטה מתאריך 28/02/12 שניתנה ע"י אשר קולה אשר קולה לא זמין
02/07/2012 החלטה על בקשה של מבקש 1 כללית, לרבות הודעה תגובה 02/07/12 תאופיק כתילי לא זמין
08/07/2012 החלטה על בקשה של מבקש 1 שינוי מועד דיון 08/07/12 תאופיק כתילי לא זמין
23/09/2012 הוראה למאשימה 1 להגיש החלטת בימ"ש עליון תאופיק כתילי צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מאשימה 1 מדינת ישראל מירית שטרן
נאשם 1 אחמד מחרום בנימין נהרי