המשיב הורשע על פי הודאתו, במסגרת כתב אישום מתוקן, בשני אישומים של גניבה בידי עובד (מספר עבירות), לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בית המשפט קמא (כב' ס. הנשיא, השופטת ד' בית אור), הטיל על המשיב 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 10 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, קנס בסך של 15,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו (שישולם ב - 30 תשלומים חודשיים בסך של 500 ₪), פיצוי למתלוננת חברת "סונול דרום בע"מ" בסך של 101,988, וצו מבחן לתקופה של 12 חודשים.

המשיב שימש כסוכן מכירות של מוצרי דלק ושמנים מטעם סונול; במסגרת תפקידו אמור היה המשיב לגבות תשלומים מהלקוחות עבור אספקת המוצרים ולהעבירם לידי סונול. על פי עובדות האישום הראשון, בין השנים 2002 - 2007 קיבל המשיב מחמישה לקוחות סכום כולל של 44,729 ₪, במזומן ובשיקים, ובמקום להעבירם לחברה, שלשל את הכספים לכיסו (אישום ראשון).

בחודשים מאי – יוני 2007, בשלוש הזדמנויות, יצר המשיב מצג שווא בפני סונול, לפיו הוזמן, כביכול, סולר בכמות כוללת של 11,550 ליטר, על ידי שלושה אנשים שונים, ובעקבות כך סיפקה סונול את כמויות הסולר למיכלי דלק, על פי הכוונת המשיב, והמשיב נטל לרשותו את הסולר שסופק, שערכו הסתכם ב- 57,259 ₪ (אישום שני).

מתסקירי שירות מבחן שהוצגו בפני בית המשפט קמא, עולה, כי המשיב, יליד שנת 1963, בעל משפחה, ניחם על מעשיו והביע חרטה, אם כי בהתייחסו למעשיו "בלט טשטוש רב", וקושי "לבחון באופן מעמיק ומלא את מלוא האלמנטים שהובילו לביצוע העבירות". בהכוונת שירות המבחן, השתלב המשיב בהליך טיפולי, ונבנתה עבורו תכנית טיפולית – שיקומית ארוכת טווח. נוכח התרשמות שירות המבחן משינוים שחלו אצל המשיב, ההימנעות מביצוע עבירות נוספות בשנים שחלפו, נסיבות משפחתיות, שאין מקום להידרש להן בפומבי, והתגייסותו של המשיב להליך הטיפולי, סבר שירות המבחן כי חרף חומרת העבירות שביסודן עמדה התפתות כספית, ניתן להימנע ממאסר ממשי, העלול לקטוע את ההליך הטיפולי – שיקומי בו נתון המשיב.

יש לציין, כי המשיב הורשע בשנים 1993 ו- 2000 בעבירות שמהותן מרמה, ונדון לעונשים מקלים.

בית המשפט קמא עמד על חומרת העבירות, אם כי מנגד סבר, כי נוכח השינוי שחל בהתנהלותו של המשיב, המצוי בעיצומו של הליך שיקום, רצונו לבצע תפנית משמעותית בחייו, הבעייתיות המשפחתית, ומשהעבירות בהן הורשע המשיב בעבר הינן נושנות, ניתן להעדיף, במקרה זה, את צרכי השיקום על פני עקרון הגמול וההרתעה. בנסיבות אלה אומצה המלצת שירות המבחן לפיה ניתן להורות על מאסר שריצויו בדרך של עבודות שירות, בנוסף לעונשים האחרים שהוטלו.

המערערת טוענת בפנינו, כי נוכח חומרת המעשים, היקפם ומשך ביצועם, תוך גילויי תחכום, שיטתיות והפרה חמורה של אמון סונול שהעסיקה את המשיב, לא ניתן להסכין עם העונש המקל שהוטל על המשיב, שאינו נותן ביטוי לחומרת התנהגותו. עוד צויין כי שירות המבחן, עמד על כך שהמערער נטה להדחיק ולהמעיט מאחריותו למעשים.

במהלך הדיונים שנערכו בפנינו, נאותה המערערת לבחון פעם נוספת עמדתה, אם יעמוד המשיב בהחזרת סכום הפיצוי שנפסק לטובת סונול, על פי פסק הדין קמא. לאחר דחיות לא מועטות, הצליח המשיב להחזיר מחצית הכספים לערך, אולם על פי הבהרת ב"כ המשיב, לא עלה בידי המשיב לגייס מלוא הכספים, משהוא נתון בהליכי פשיטת רגל, ולנוכח הטלת עיקולים שונים על זכויותיו הכספיות. עוד יש לציין, כי בינתיים, לקה המשיב בלבו ונזקק לניתוח (הוצג מכתב שחרור מבית חולים "סורוקה" מיום 14.2.2012).

בנסיבות אלה, סבור ב"כ המשיב כי ניתן להסתפק בעונש עליו הורה בית המשפט קמא; הודגש כי המעשים בוצעו לפני שנים לא מועטות, במהלכן עבר המשיב "מהפך" ושינה את אורחותיו, נטל אחריות למעשיו, ונמנע מלבצע עבירות נוספות. המשיב עשה "מאמץ עילאי" להחזיר את הכספים, ויש ליתן משקל רב למצבו הכלכלי והרפואי הרעוע.

בתסקיר נוסף מיום 30.10.2012, שהוכן לצרכי ההליך דנא, חוזר שירות המבחן ומציין כי "להערכתנו יש חשיבות רבה לאפשר (למשיב) המשך ההליך הטיפולי, להימנע מהטלת מאסר בין כותלי הכלא...". עוד צויין כי בנקוף הזמן, ניתן לראות אצל המשיב שינוי הדרגתי בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירה, שהקביל להליך הטיפולי, וגילוי "יכולת רבה יותר ללקיחת אחריות מלאה...". מהתסקיר עולה, בנוסף, כי הנאשם נתון גם בהליך גמילה מאלכוהול, ומגלה שיתוף פעולה מלא עם גורמי הטיפול במרכז לנפגעי אלכוהול.

שירות המבחן אינו מוציא מכלל אפשרות הצורך בחידוש צו המבחן לתקופה נוספת.

על מידת החומרה והפגיעה הגלומה במעשי גניבה בידי עובד, עמד בית המשפט העליון, במקרים שונים.

בע"פ 1341/02 מיכל מזרחי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.10.2002), נאמר בעניין זה:

"מטרות הענישה, המשקפות ערכים שונים ואף מנוגדים, הן מגוונות. כך, אל מול הגמול – שעניינו הגשמת הצדק ללא תכלית מעשית – עומדות מטרות תועלתיות: הרתעה כללית ואישית, מניעה, חינוך ושיקום. בקביעת העונש, על בית-המשפט לאזן בין מטרות העונש השונות, תוך מתן משקל סגולי לשיקולי הענישה השונים, ההולם את סוג העבירה ואת נסיבות המקרה הקונקרטי. בעבירות שעניינן שליחת יד בכספים שהופקדו בידי הנאשם, תוך ניצול אמון המפקידים – אשר קל לבצען וקשה לגלות את העבריין – המטרות בעלות המשקל המכריע הן ההרתעה וההוקעה. הגשמת מטרות אלה מחייבת, ככלל, להטיל עונש מאסר משמעותי בסוג עבירות זה".

ברע"פ 407/09 חנה יאיר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.3.2009), נאמר:

"בעבירות בהן הורשעה המבקשת נודעת חשיבות רבה לביסוס הרתעה, באשר הן קלות באופן יחסי לביצוע, עקב ניצול יחסי האמון עליהן מושתתת מערכת היחסים בין עובד למעבידו. כמו כן, עבירות אלו פוגעות לא רק במעביד המסוים שנפל קורבן לגניבה בידי עובדו, אלא ביחסי עובד-מעביד בכלל".

(ראו בעניין זה, גם רע"פ 4122/12 דפנה דהרי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.5.2012).

צרכי ענישה אלה שרירים וקיימים גם בעניינו של המשיב. המשיב פעל במהלך השנים לביצוע גניבות שיטתיות של כספי סונול, תוך ניצול האמון שניתן בו לגביית כספים, ופעל בנוסף, מספר פעמים, בתחכום ובתכנון, ל"הסטת" סולר בכמויות של אלפי ליטרים, ללקוחות מדומים, תוך נטילת התמורה לכיסו, בסכומים של עשרות אלפי ₪. כאמור, אין זו הפעם הראשונה, בה נדון המשיב בגין מעשי מרמה, ואולם לזכותו ייאמר כי בשנים האחרונות לא חזר עוד לסורו.

אכן, קשה שלא להתרשם מהמהלך השיקומי המבורך שהנאשם נרתם לו במהלך תקופת משפטו, תוך סיוע רב של שירות המבחן, הממליץ על הימנעות ממאסר ממשי. עם זאת, לא מצאנו כי בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב, קיים ייחוד יוצא דופן, המצדיק, מיניה וביה, אי הטלת מאסר בפועל, המתחייב מביצוע שרשרת עבירות חמורות, ממניעים של תאוות ממון, ורצון להפקת רווחים "קלים" על חשבונו של המעביד, שהמשיב נהנה מאמונו. עוד יש לראות בחומרה את העובדה כי על אף שלאחר ביצוע עבירות קודמות, ניתנה למשיב הזדמנות לתקן דרכיו, נוכח ענישה סלחנית שהוטלה עליו, לא נרתע המשיב מביצוע מכלול מעשי עבירה במהלך השנים שחלפו, כמתואר.

חומרתן של העבירות, וצורכי ענישה, מביאים לכלל מסקנה, כי אין לפטור את המשיב מעונש של מאסר בפועל. עם זאת, משאין דרכה של ערכאת ערעור במיצוי הדין, ולנוכח העובדה כי המשיב הודה בעבירות, ועשה מאמץ לא מבוטל להחזיר, למצער, מחצית מכספי הפיצוי שנפסק - ו"כידוע, אינטרס ציבורי הוא לעודד החזרת הגזילה על-ידי הקלה מסויימת בענישה שמידתה תלויה בהיקף ההשבה" (ע"פ 1341/02 הנ"ל) - ומתוך מתן ביטוי למצב הרפואי ולנסיבות המשפחתיות השונות, הרי שחרף קבלת ערעורה של המשיבה, יוטל על המשיב עונש מתון ביחס, לחומרת המעשים.

בנסיבות אלה, מחליטים אנו לקבל את ערעורה של המדינה ומורים אנו כי עונש המאסר בן ששת החודשים שהוטל על ידי בית המשפט קמא, יהיה לריצוי בפועל, זאת בנוסף למכלול העונשים האחרים עליהם הורה בית המשפט קמא, שיישארו על כנם.

למען הסר ספק, מורים אנו על ביטולו של צו המבחן עליו הורה בית המשפט קמא.

ניתן היום, כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.