19 פברואר 2015

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, עקב דחיית תביעתו לתשלום דמי אבטלה.

2. הנתבע דחה את התביעה מהנימוק המפורט במכתב הדחיה מיום 23.1.11:

"... לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אדם יוכר כעובד שכיר אם מתקיימים בינו לבין מעבידו יחסי עובד מעביד, או בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: שהוא עובד "במפעל" עובד באופן סדיר שאילולא עשה אותה היא היתה נעשית בידי עובד שכיר אחר.

...

לגופו של עניין, מבדיקת מעמדך הגענו להחלטה שאין להכיר בך כעובד שכיר עפ"י הגדרת "עובד" שבסעיף 1 לחוק מהנימוקים המפורטים להלן:

ממצאי החקירה שמערכה עולה:

1. לא היו מעסיקים עובד אחר במקומך, פירוש הדבר הוא שעבודתך לא היתה חיונית, היתה לכל היותר עזרה משפחתית.

2. עבודתך לא היתה סדירה עפ"י חקירה סביבתית.

3. לתשלומים שקיבלת לא היה אופי של שכר, לא שולמו לך תוספות יוקר, מחלה ודמי הבראה. בחקירה ציינת שקיבלת שכר לסירוגין במזומן, מה שלא נתמך על ידי אסמכתאות.

4. תקופת העבודה מ-7/10 ועד 9/10 המזכה לתקופת אבטלה שבלעדיה לא זכאי לאבטלה, מעלה את הסבירות כי עבודתך כביכול באה בכדי לקבל זכאות לאבטלה."

3. לטענת התובע,  החל מחודש 7/2010 עד סוף חודש 9/2010 עבד בחנות "עולם הוילונות והשטיחים" (להלן- "החנות") אשר בבעלות אחיו, והיה במעמד של "עובד" לכל דבר ועניין .

4. מנגד טוען הנתבע, כי בדין נדחתה תביעתו של התובע, וחזר על האמור במכתב הדחיה. לטענתו, בתקופה שבין 7/10 עד 9/10, התובע לא היה "מבוטח" בהתאם להגדרה הקבועה בסעיף 158 לחוק, מכיוון שפעילותו בחנות של אחיו הייתה בגדר "עזרה משפחתית", וכי לא התקיימה מערכת של יחסי עובד-מעביד בינו לבין אחיו שהיה הבעלים של החנות.

5. בתצהירו (ת/1) טען התובע, כי החל לעבוד בחנות של אחיו לאחר שחרורו מצה"ל, החל מחודש 1/06 ועד חודש 12/08, אז העסק נקלע לקשיים כלכליים ולכן פוטר. בחודש 3/09 החל לעבוד ב"אשרף תעשיות מתכת בע"מ", עד שפוטר ב- 12.4.10 בשל צמצומים בכוח אדם. לדברי התובע בתצהירו:

"בתקופה זו פניתי לאחי מס פעמים להחזיר אותי לעבודה והוא היה עסוק ושרוי בהכנות לקראת החתונה שלו עד שהסכים להחזיר אותי לעבודה וזאת בתקופה שבה היה צריך בדחיפות עובד שימלא מקומו בעסק אחרי החתונה בחודש 5/10 בעיקר בתקופה בה יצא לחופש שאחרי החתונה וצמצם בשעות עבודתו".

התובע נחקר על תצהירו, ובעדותו סיפר (עמ' 7 משורה 18 לפ'):

"אין לי מקצוע, עבדת אצל "אשרף מתכת", היה צמצומים ופטרו אותי ב- 2009, לאחר שעבדתי שנה יותר משנה, כעובד רגיל, עוזר בעבודות המתכת בייצור. אחרי חודשיים, 3 חודשים לא עבדתי, פניתי לאחי מספר פעמים על מנת שאעבוד אצלו, לאחר מכן התחלתי לעבוד אצלו במשך 3 חודשים, זו היה תקופת מעבר שלו, שעבר מחנות לחנות והתחתן בגיל צעיר באותה תקופה. אני עבדתי אצלו בחנות ומכרתי בפנים וממלא המקום שלו. באותו תקופה הוא היה חתן חדש במשך חודש וחצי. בעסק הוא מתקין כל הזמן וילונות יוצא לשטח וסוגר עסקאות בבתים ומודד בבתים וצריך מישהו שיישאר בחנות. אחי התחתן ב- 5/10.

...

ש. מה קרה ב- 9/10 למה הפסקת לעבוד?

ת. כשאחי עבר לחנות אחרת, הוא שילם פחות מהחנות הקודמת, התחלתי לעבוד אצלו והוא החל לשלם לי רק מהחודש השני או השלישי והיה לו קשה כספית, לכן פיטר אותי, כי לא יכל לעמוד בתשלום השכר. אני השתכרתי אצלו בשכר של כ- 4,200 ₪."

6. אחיו של התובע שהינו הבעלים של החנות וילונות, בה עבד התובע, נשאל במסגרת חקירה נגדית, איך נישואיו השפיעו על העסק, והעד השיב (עמ' 11 משורה 34 לפ'):

" הייתי בחנות גדולה והתחתנתי ב- 15.5.10 והמצב היה לא טוב בעסק כלכלית, בניתי בית ונכנסתי לקשיים כלכליים ועברתי בסוף 6/10 לחנות קטנה, צמצמתי בהוצאות, החזרתי את רוב הסחורה לספקים על מנת להוריד בחובות והצלחתי, עברתי לחנות קטנה של כמעט 50 מ', כאשר קודם לכן היתה לי חנות בשטח של 50 מ"ר כמעט, ושם אחי החל לעזור לי, כי פנה אלי הרבה פעמים לפני כן שרצה לעבוד אצלי אחרי שסיים לעבוד במתכת. בהתחלה לא הסכמתי להעסיק אותו, אבל אחרי שהתחתנתי ורציתי לנוח עם אשתי בבית, העסקתי אותו ואחרי שעברתי, חשבתי שבאמת הכל ישתנה לטובה מבחינה כלכלית, אבל זה לא מה שחשבתי והיו הרבה הוצאות. אמנם השכירות ירדה וחשבתי שהשכר של אחי יהיה במקום הפרש דמי השכירות, אבל בפועל עבדנו 3 חודשים ביחד והמצב הכלכלי לא השתפר כמו שחשבתי ופיטרתי אותו. "

דיון והכרעה

7. על פי הגדרת סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק),"עובד" -

"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד נכה, אח או אחות".

8. קרבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד - מעביד. אולם "כאשר הצדדים הם קרובי משפחה , יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו; יחסים וולנטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או סמלי וכדומה" (ראה: דב"ע ל"ג/0-108 המוסד נ' שרה כץ פד"ע ה, 31 ; דב"ע נ"ג/87-0 חוה פיגלשטוק נ' המוסד פד"ע כ"ו 283. ; דב"ע נ"ה/295-0 המוסד נ' רחל אזולאי (לא פורסם)).

9. בעב"ל 20105/96 אורלי יהלום – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616), נפסק להלכה מפי  כבוד הנשיא אדלר (כתוארו אז), כי: במשפט הביטחון הסוציאלי, כאשר צדדים טוענים ליחסי עובד מעביד, כאשר יש קרבה משפחתית ביניהם, על בית הדין לבחון בהקפדה יתרה, את טיב היחסים שנוצרו.

"בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית – ולו קירבה בין הורים וילדים – אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא היא הקובעת לעניין זה (דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי – כץ, פד"ע ה 31).נ

עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'.ב

נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי.

...

1) האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה?

מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה של ביטוח אבטלה או מניפולציות שכל מטרתן זכיה בכספים מן המוסד לביטוח לאומי – כספים שאינם מגיעים על^-פי חוק. החשש מניצול כאמור, הקיים לגבי בעל מניות בחברה שבבעלותו כפי שנדון בעניין גרוסגופף, קיים אף לגבי העסקה בין בני משפחה בשל יחסי הקירבה השוררים ביניהם.

לפיכך, יבחן בית^-הדין אם אכן בוצעה עבודה בפועל בעבור בן המשפחה, ואם התקיים דיווח שוטף למוסד על בן המשפחה כ"עובד". היה ויתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל, וכי הדיווח נועד לשם השגת גימלה, לא תקום זכאות לדמי אבטלה.

2) האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של העובד?

במסגרת מבחן זה, שומה על בית^-הדין לבדוק האם נשאו התשלומים אופי של שכר, והאם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד ביצוע עבודה בפועל. כאשר מדובר בעבודה בעבור בין משפחה, עולה החשש כי מדובר בעזרה משפחתית גרידא, שאין בגינה תמורה נאותה."

10. הפסיקה קבעה תנאים, שצריך שיתמלאו, על מנת ש"בן משפחה" ייחשב כעובד במפעל/עסק. על פי הפסיקה, יש לתת את הדעת לפרמטרים שונים לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין קרובי משפחה, בין היתר יש לבדוק, האם העבודה בוצעה במפעל באופן סדיר, האם התקיים דווח שוטף למוסד לביטוח לאומי, האם התשלומים נשאו אופי של שכר בעד ביצוע עבודה , האם גובה השכר היה ראלי ביחס לעבודה שבוצעה בפועל,(ראה: עב"ל אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603), והאם אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב משפחה- הייתה נעשית בידי עובד (דב"ע מז/ 6-0 מרדכי סרוסי נ' המוסד, פד"ע יח 434).

11. לאחר ששמענו את עדויות התובע ומעסיקו - אחיו עארף עטאללה, ונתנו דעתנו לטענות הצדדים וכל המסמכים אשר הוגשו כראיות בתיק, הגענו למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע, אשר הייתה מהימנה, עקבית וללא סתירות ואף נתמכה בעדותו של העד מטעמו.

12. מהעדויות שנשמעו בפנינו, עולה כי לאחר שפוטר התובע, מ"אשרף תעשיות מתכת בע"מ", באמצע חודש 4/12, פנה לאחיו וביקש לעבוד אצלו בחנות. בתקופה זו, אחיו של התובע היה טרוד בהכנות לחתונה שלו עצמו (טכס החתונה נערך ב-15.5.10), ובחיפוש אחר חנות קטנה יותר מהחנות שהפעיל, על מנת לחסוך ולצמצם בעלויות העסק. אחיו של התובע סיפר בעדותו כי בחודשים 5-6/10, סירב להעסיק את התובע, היות והוא עצמו לא עבד בעסק. לדבריו, מס ימים לפני אירוע חתונתו אשר התקיימה ב-15.5.10, היה אמור לעבור לחנות קטנה יותר לשם צמצום עלויות. לגרסתו במשך חודש לא עבד בחנות מ-15.5.10 עד 15.6.10 בו בזמן שהוא משלם עדיין את דמי השכירות (וזה היה החודש האחרון של תשלום דמי שכירות גבוהים) כאשר הסחורה שלו נעולה בחנות הראשונה. עד שמצא חנות קטנה יותר אליה עבר ו"שב לעבודתו ב-1.7.10 " (עמ' 12 משורה 31 לפ').

העד נשאל:

"ש. האם אחיך לקח חלק בעבודות ההעברה?

ת. כן בטח. וזה מה ששכנע אותי להחזיק אותו כעובד".

(עמ' 26 שורה 26 לפ').

עדות זו תומכת בגרסת התובע אשר סיפר:

" בתקופה שעבדתי אצל אחי הוא עבר חנות וזה קשה ואני עזרתי לו להעביר את החנות למקום אחר, את כל הציוד והסחורה, כי אשתו לא יכלה להרים, פעולת ההעברה נמשכה מספר ימים ואחי ביקש ממני להישאר לעבוד כמוכר, כי הוא התחיל בחנות חדשה והוא ניסה שם את העבודה, הוא שילם לי חודש, חודשיים ואת החודש השלישי הוא שילם באיחור ופתאום אמר לי שהוא לא רוצה יותר עובדים כי זו חנות קטנה."

13. נאמנה עלינו גרסת התובע גם באשר למהות העבודה אותה ביצע בפועל. התובע הסביר, כי בתחילה סייע לאחיו בהעברת הסחורה והציוד מהחנות הגדולה לחנות הקטנה, כאשר פעולת ההעברה בוצעה בתחילת חודש 7/10 ונמשכה מספר ימים. לאחר מכן, בימים בהם אחיו נעדר מהחנות כאשר יצא להתקנת וילונות, הוא מילא את מקומו בחנות במכירה, בהזמנות בתלייה וסידור שטיחים בחנות.

הנתבע הצביע על סתירה כביכול, בין גרסת התובע לגרסת אחיו, בכך שהתובע סיפר "וגם עשיתי עבודה פיזית" (עמ' 9 שורה 3 לפ'), ואילו אחיו העיד: "אין לנו עבודה פיזית" (עמ' 13 שורה 13). ברם הנתבע לא טרח לצטט את מלוא עדויותיהם, אשר מהן עולה שאין כל סתירה בגרסאותיהם. שכן, התובע העיד: "וגם עשיתי עבודה פיזית ...תליתי שטיחים על המתקן", ואחיו העיד: "אין לנו עבודה פיזית מסויימת בעסק. זה לא עבודת בניה. מה שפיזי בעבודה אצלינו, זה לגלגל שטיחים, לתלות וילונות ולסדר את החנות".

14. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי אחד התנאים שבן משפחה ייחשב כ"עובד" בעסק משפחתי, הוא, שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד אחר. על פי הפסיקה, קיומו, או אפשרות קיומו של מחליף, מהווה אלמנט אשר יש לייחס לו משקל, עת דנים בשאלה האם בין קרובי משפחה התקיימו יחסי עובד-מעביד, אם לאו.

מהראיות שהוצגו לתיק, ניתן ללמוד, כי התובע עבד בחנות של אחיו לאחר שירותו הצבאי במשך 3 שנים (מ-1.1.06 ועד 31.12.08), יצוין כי, התובע צירף מכתב מרואה חשבון של החנות מר חורי מוניר, המאשר את תקופת עבודתו של התובע בחנות בתקופה הנ"ל ועל כך שדווח לרשויות המס בזמן אמת על תקופת העסקתו של התובע בחנות.

במסגרת חקירה נגדית, העיד אחיו של התובע, שהיה גם מעסיקו (עמ' 11 משורה 18 לפ'):

"בדרך כלל כל הזמן היה עובד אחד קבוע נוסף לי וזו התופרת, דודה שלי וכל פעם היו מתחלפים. דודה שלי עזרה גם במכירות. כל פעם הבאתי מישהי אחרית, אבל רוב הזמן דודה שלי, עבדה אצלי הרבה זמן אולי עד סוף 2006 ואז הכנסתי את אחי לעבוד אצלי אחרי שהשתחרר מהצבא, הוא עבד אולי 3 שנים בערך. אז היתה גם תופרת. אחרי 3 השנים שאחי עבד אצלי, פיטרתי אותו כי המצב הכלכלי של העסק לא היה טוב ועבדתי לבד עם התופרת. לאחר מכן התחתנתי ב- 15.10.10."

מעדותו של המעסיק, אשר לא נסתרה על ידי הנתבע, עולה כי, בדרך כלל בנוסף אליו עבדה בחנות תופרת ועובד נוסף אשר עסק במכירות בחנות בנוסף אליו, ואשר מילא את מקומו כשהוא יצא להתקנות. בתקופות שהחנות הייתה במצב כלכלי קשה, התופרת סייעה גם במכירות בחנות.

נמצאנו למדים, שעבודת התובע בחנות הייתה נחוצה, ופיטוריו של התובע, נעשו מתוך אילוץ, בשל התייעלות וחיסכון בהוצאות, בזמן שהעסק נקלע לקשיים.

15. כאמור, נתנו אמון בעדויות התובע והעד מטעמו, במסגרתן הם סיפרו, כי התובע סייע לאחיו בהעברת הסחורה והציוד מהחנות הגדולה לחנות קטנה ששכר, ולאחר מכן החליט אחיו להעסיקו שוב ולסייע לו בחנות. התובע עבד בחנות ובין היתר היה אחראי על סידור החנות, מכירות והזמנות, ותליית שטיחים בחנות. יצוין כי הנתבע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לסתור גרסה זו. שוכנענו כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבודת התובע הייתה נחוצה לעסק.

16. באשר לשכר עבודה – אכן הזכאות לשכר, גובהו ואופן תשלומו הם חלק מהקריטריונים להיותו של אדם עובד גם אם מדובר בבן משפחה שיש בינו לבין מעסיקו יחס של עובד ומעביד.

אנו מקבלים את טענת התובע, לפיה קיבל שכר בסך של 4200 ₪ ברוטו, במזומן, היות וחשבון העסקי של החנות היה מוגבל. שכן, לביסוס טענה זו, צורף מכתב מבנק ישראל המאשר כי, חשבון בנק על שם "עארף עטאללה" אחיו ומעסיקו של התובע, היה מוגבל בין התאריכים 4.2.10 עד 3.2.11. המדובר בשכר ריאלי, התואם את השכר המשולם לעובד שאינו מקצועי או בעל הכשרה מיוחדת.

17. יצוין כי, הטענות אותן העלה הנתבע במסגרת סיכומיו, אינן מערערות כלל את אמינות גרסת התובע. בין היתר טען הנתבע כי, לתשלומים שקיבל התובע לא היה אופי של שכר, היות ולא שולמו לתובע תוספות יוקר, דמי מחלה ודמי הבראה. ברם, לא נטען ואף לא הוכח על ידי הנתבע כי היו אי אילו תוספות יוקר בזמנים הרלוונטיים לתביעה, שהתובע היה זכאי להם ומעסיקו נמנע מלשלמם. באשר לימי מחלה, לא נטען ואף לא הוכח שהתובע נעדר מהעבודה בגין מחלה ולא שולם לו בהתאם להוראות חוק דמי מחלה. בגין עבודה של 3 חודשים בלבד, התובע לא זכאי לדמי הבראה.גם לא מצאנו כל סתירה בין גרסת התובע לגרסת מעסיקו בנוגע לאופי עבודת התובע ביחס לעזרה המשפחתית של אשת המעסיק, כפי שטען הנתבע. אמנם התובע העיד כי אשתו של אחיו מעסיקו, עזרה בשיווק ומכירה "כמוהו" ולא קיבלה על כך שכר (עמ' 7 שורה 31 לפ'), יחד עם זאת העיד בהמשך כי היא סייעה בעסק "שעה או שעתיים ביום" (עמ' 10 שורה 19 לפ'). משנשאל אחיו של התובע, "למה ב-7/10 אשתך לא החלה לעבוד במקום אחיך?", השיב: "אני הייתי חודש בחופשת חתונה. היא לא החלה ב-7/10 כי אחי עבד איתי והייתה בבית, היא הגיע מעט שעות מידי פעם להכיר את העסק" (עמ' 12 שורה 16 לפ'). כלומר, עבודת גיסתו של התובע בחנות הייתה בגדר עזרה משפחתי, כאשר הגיעה לחנות לשעה או שעתיים על מנת ללמוד את העבודה בחנות, להבדיל מהתובע אשר הכיר את העבודה מניסיון קודם בחנות.

גם טענת הנתבע, כי תלושי השכר של התובע הוצאו באותו תאריך ב-14.3.11 בחלוף כחצי שנה ומעלה מחודשי עבודתו אינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו לתיק. התובע צירף לתצהירו (ת/1), העתק מתלושי שכר לחודשים 7-8/10, אשר הודפסו ב-13.9.10 עליהם דווח לנתבע ב-15.9.10. תלוש שכר לחודש 9/10 הודפס ב-11.11.10 עליו דווח לנתבע ב-13.1.11.

18. לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי במקרה זה עלה בידי התובע להוכיח, כי מהות מערכת היחסים שנוצרה בינו לבין אחיו הייתה של עובד ומעסיק, ולא של עזרה משפחתית. שוכנענו שהעסקת התובע אצל אחיו בתקופה מ-7/10 ועד 9/10 לא הייתה במסגרת הסדר פיקטיבי עם אחיו, ויש לראותו כשכיר לכל דבר ועניין בתקופה זו.

19. הנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך של 2,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבע פסק הדין יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל

20. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.