על פי כתב האישום בתאריך 13.05.11, בשעה 2:03 נהג הנאשם, ברכב פולקסווגן מס' רישוי 89-703-35 בצומת קריית אתא, בהיותו שיכור, שכן הנאשם סירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטרת במקום. הנאשם הואשם אפוא בנהיגה בשכרות- עבירה לפי סעיפים 62 (3), וסעיף 39 א לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 64 ד(א) לפקודת התעבורה.

תשובת הנאשם לכתב האישום:

הנאשם כפר בעובדות המפורטות בכתב האישום וטען כי לא היה שיכור וכן ביצע את בדיקת הנשיפון כפי שנתבקש, אולם למרות ניסיונותיו הרבים מכשיר הבדיקה לא הראה תוצאות. בנוסף טען הנאשם, כי לא הוסברה לו משמעות הסירוב והשלכותיו כנדרש.

ראיות התביעה:

להוכחת עובדות כתב האישום העידה המאשימה את השוטרת, גב' נורית קרני (להלן: "השוטרת"), אשר טיפלה בכל האירוע. השוטרת העידה כי ערכה את ההזמנה למשפט ואת דו"ח הנסיבות הנלווה להזמנה זו (ת/1). בנוסף, ערכה מזכר (ת/2) ,דו"ח עיכוב לנאשם (ת/3), דו"ח פעולה, דו"ח בדיקת מאפיינים (ת/4). וכן, ערכה לנאשם דו"ח תחקור חשוד (ת/5).

ב ת/1 מציינת השוטרת, כי ביום 13.05.11 בשעה 2:03 במהלך פעילות אכיפה במחסום לבדיקת נהגים, ברח' חלוצי התעשייה 10, לכיוון מערב צומת קריית אתא, הבחינה ברכבו של הנאשם כשהוא בנסיעה יחד עם ארבעה נוסעים נוספים, סימנה לו לעצור, הזדהתה בפניו כשוטרת וביקשה מהנאשם שיזדהה ויציג בפניה רישיונות. כאשר שוחחה עם הנאשם הבחינה בריח חזק של אלכוהול מהרכב ואף הבחינה בפחית בירה פתוחה אשר הייתה מונחת במתקן כוסות ברכב. השוטרת שאלה את הנאשם באם שתה אלכוהול וזה השיב "שתיתי בקבוק בירה אחד". השוטרת עוד ציינה, כי מרגע עצירת הרכב, הנאשם וחבריו לא הפסיקו לצעוק ולקלל. השוטרת דרשה מן הנאשם לבצע בדיקת נשיפון עקב החשד כי הוא נוהג בשכרות. הנאשם ניסה לבצעה שמונה פעמים, כאשר בכל פעם לא הוציא כלל אוויר מפיו אלא רק נראה מנפח את לחייו. כמו כן, בכל ניסיון נשיפה לא נשמע צפצוף המסמל כי נכנס אוויר ועל צג המכשיר הופיע הכיתוב "מוכן". השוטרת הדגישה, כי בין כל ניסיון וניסיון הסבירה לנאשם שוב ושוב כיצד לבצע את הבדיקה, וזאת תוך כדי הדגמתה וחרף זאת הנאשם לא נשף אוויר כנדרש. לאור זאת, השוטרת הודיעה לנאשם שהוא חשוד בנהיגה בשכרות וכי הוא מעוכב. כמו כן, הסבירה לו כי אסור עליו לאכול, לשתות ולעשן עד לבדיקת מכשיר הינשוף.

כשנדרש הנאשם לבצע את בדיקת הינשוף השיב כי הוא לא מוכן לבצעה. השוטרת טענה, כי הסבירה לנאשם כי מי שמסרב לבדיקה רואים בו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות, אך הנאשם המשיך בסירובו ובמקביל החל לעשן ואף הכניס מסטיק לפיו כל זאת בזמן שהשוטרת מפצירה בו שיחדל. בנוסף, השוטרת ציינה במזכר, כי תוך כדי שיחתה עם הנאשם הבחינה בו מעביר את מפתחות הרכב לחברו אשר עלה לרכב הנאשם ונמלט מזירת האירוע.

ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה הנאשם בחר להעיד את עצמו, הוא העיד כי ישב עם שני חבריו בצומת קריית אתא, ב"בורקס העגלה", ושתה בקבוק בירה אחד. ביציאה מצומת קריית אתא כשפניהם נועדו חזרה לביתם, הבחין בשוטרת אשר מורה לו לעצור בצד. הוא ירד לשול, השוטרת ניגשה אליו, ביקשה רישיונות ודרשה ממנו לבצע בדיקת נשיפון. הנאשם אישר כי השוטרת הסבירה והדגימה כיצד עליו לבצע את הבדיקה ושהייתה עמו כל הזמן מרגע עצירתו. כמן כן, ציין כי שיתף פעולה עם השוטרת וביצע את בדיקת הנשיפון מספר פעמים אך המכשיר לא הראה כלל תוצאות. בחקירתו הנגדית נשאל, האם הבין מהשוטרת או באופן כללי, שאם יסרב לעשות את הבדיקה ייחשב כמי שנהג שיכור, השיב הנאשם בחיוב ואף ציין כי סירב לבדיקה משום שלא הרגיש שיכור.

כעד נוסף מטעם ההגנה העיד מר איאשי מחמוד, אשר היה עם הנאשם ביום האירוע (להלן: "החבר"). בעדותו הסביר, כי הנאשם ביצע את בדיקת השכרות כשנדרש, להערכתו 4-5 פעמים, כאשר במקביל לכך השוטר הפציר בנאשם כי עליו לנשוף יותר חזק ותיאר כיצד השוטר החליף את פיית המכשיר בכל ניסיון. בחקירתו הנגדית נשאל, האם שמע את השוטרת מבהירה ומפרטת לנאשם את משמעות הסירוב, השיב כי היה בסמוך לנאשם ולא שמע את השוטרת מסבירה לנאשם את משמעות הסירוב.

לשאלת ב"כ המאשימה, האם לאחר שהשוטרת ביקשה מהנאשם לבצע בדיקת ינשוף, הבחין בנאשם מדליק סיגריה ומכניס מסטיק לפיו, השיב כי אכן הנאשם רצה לעשן אך לאחר שנתבקש לא לעשן החזיר הנאשם את הסיגריה ולעניין המסטיק השיב כי אינו זוכר זאת. בחקירתו החוזרת העיד, כי בזמן האירוע הבין את משמעות הסירוב ואף הסביר זאת לנאשם, כי המשמעות היא שיראו בו כאילו נהג בשכרות, "אם אתה סירבת, אתה שתוי" (עמ' 19 שורה 28).

דיון והכרעה:

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות עקב סירובו להבדק בדיקת שכרות עקב החזקה הקבועה בפקודת התעבורה. סעיף 64 ד (א) לפקודת התעבורה יוצר חזקה לפיה סירוב לבדיקת אלכוהול משמעותו כי המסרב ייחשב שיכור ועליו הנטל להוכיח אחרת, היינו, מצוות המחוקק היא כי המסרב לביצוע בדיקת שכרות "יראו אותו כמי שעבר עבירה" של נהיגה בשכרות. הפעלת החזקה שבסעיף מותנית בהסבר מקדמי של השוטר לחשוד באשר למטרת נטילת דגימת האויר הנשוף, קבלת הסכמתו למסירתה, והבהרת המשמעות המשפטית של סירוב למתן דגימה (סעיף 64ב (ב2) לפקודה).

השאלה הטעונה הכרעה בתיק זה, היא, האם הנאשם סירב למתן דגימת אויר נשוף. ככל שהתשובה לכך חיובית, האם הוסברה לו משמעות הסירוב.

אדון בשאלות אלה כסדרן.

א) שאלת הסירוב לבצע את הבדיקה:

מהראיות שבפני עולה ברורות כי הנאשם עוכב עקב חשד לנהיגתו בשכרות. הוא התבקש לבצע בדיקת נשיפון על מנת לשלול או לאשש חשש זה ולא שיתף פעולה. הנאשם לא נשף נשיפות שיש בהן כדי לאפשר בדיקתו בנשיפון.

לכשהתבקש לבצע בדיקת נשיפה סירב ואמר שהוא לא מוכן לבצעה. השוטרת העידה כי הסבירה לנאשם כי מי שמסרב לבדיקה רואים בו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות, אך הנאשם עמד במריו, וסירב לבצעה ואף 'הגדיל לעשות' וחרף הנחיות השוטרת שלא להכניס דבר לפיו, החל לעשן ואף הכניס מסטיק לפיו, כל זאת בזמן שהשוטרת מפצירה בו שיחדל.

מעיון בדוחותיה המפורטים של השוטרת כמו גם מעדותה בפני, כי השוטרת עשתה כל שביכולתה על מנת להבהיר לנאשם את משמעות המשפטית של סירובו. ניכר מהדוחות כי הנאשם עשה כל אשר לאל ידו על מנת להכשיל את הבדיקה והתעמת עם השוטרת בכל דרך אפשרית והקצין את האירוע. על אף התנהגותו ניכר מהראיות כי השוטרת עשתה כל שביכולתה על מנת לאפשר לנאשם לערוך את הבדיקה כהלכתה, כשהיא מעמידה אותו על חומרת הדברים באם יעמוד במריו ויסרב לבצע את הבדיקה, גם כאשר עישן בניגוד להנחיותיה ולאחר הסיגריה לעס מסטיק, לא אמרה נואש והפצירה בו: "המשכתי להגיד לו שאסור לאכול, לשתות ולעשן וללעוס מסטיק ושיוציא את הסיגריה ואת המסטיק מהפה והוא עדיין מצידו המשיך וצעק שהוא לא עושה שום בדיקה בינשוף" (ת/2).

עוד עולה מחומר הראיות כי תוך כדי שיחתה של השוטרת עם הנאשם היא הבחינה שהוא מעביר את מפתחות הרכב לחברו אשר עלה לרכב הנאשם ונמלט מזירת האירוע. עדותה של השוטרת לא נסתרה בחקירה הנגדית. חומר הראיות מדבר קטגורית לחובת הנאשם, וממנו עולה כי מהעת שנעצר הנאשם לא שיתף פעולה הן בשל הבדיקה הראשונית בנשיפון והן באופן מפורש ביחס לבדיקת הנשיפה אותה הכשיל באופן בוטה תוך אי מילוי הנחיות השוטרת.

לפיכך, הנני קובע כי הנאשם סירוב לביצוע בדיקת הנשיפה הן על דרך סירובו המפורש לעשותה והן על דרך הכשלתה תוך הפרת ההנחיות שניתנו לו ע"י השוטרת.

ב) שאלת הסבר משמעות הסירוב:

השוטרת העידה כי הסבירה לנאשם את תהליך בדיקת השכרות והאופן בו הדברים אמורים להיות מבוצעים. עוד היא העידה כי הסבירה לו את משמעות הסירוב למסור דגימת אויר נשוף. יצוין כי בדוח אכיפת נהיגה בשכרות בסעיף 8, מצויינים דברים אלה תוך שצוין גם כאן כי הנאשם מסרב לשתף פעולה ואף סירב לחתום על הטפסים. גם ביתר הדוחות מציינת השוטרת כי הסבירה לנאשם את התהליך ומטרתו וכי למרות זאת המשיך הנאשם ועמד בסירוב. השוטרת הפצירה בנאשם שוב ושוב במטרה להבהיר לו את חומרת מעשיו ואת המשמעות המשפטית של סירובו, אך הוא בשלו, וכדבריה: "הודעתי לו שוב כי המסרב לביצוע בדיקה בינשוף נחשב לנהג שיכור והוא ענה לי "תעשי מה שאת רוצה אני לא עושה שום בדיקה ולא נושף. הודעתי לו כי הוא נחשב לנהג שיכור וכי אסור לו להמשיך בנהיגה" (ראה ת/2). עוד ציינה כי בכל האירוע הנאשם וחבריו קיללו אותה קללות גסות, שלא אחזור עליהן כאן. גם בעדותה בבית המשפט חזרה על תכני האירוע והבהירה כי הסבירה לנאשם את המשמעות המשפטית של הסירוב. עדותה לא נסתרה בחקירה הנגדית וככל שהעידה הקרינה רושם מהימן, וניכר מעדותה בפני כמו גם מחומר הראיות כי השוטרת ניהלה את האירוע באיפוק ובריסון תוך הקפדה מלאה על הנהלים. לעומת זאת, גרסתו של הנאשם בכל הנוגע להתנהלות השוטרת נדחית על ידי בית המשפט כבלתי מהימנה, לא נתתי שמץ אמון בטענות שהעלה נוכח התרשמותי הלא טובה מהאופן בו העיד.

על יסוד דברים אלה אני קובע כי הוסברה לנאשם משמעות הסירוב כנדרש בחוק.

באשר לעדויות ההגנה - הנאשם בעדותו טען מחד, כי הבין מדברי השוטרת שמתוקף סירובו לבצע את הבדיקה יראה כמי שעבר עבירה בשכרות (ראה עמ' 10 שורות 10-12, לפרוטוקול), ומאידך טען כי לא הבין ולא הוסבר לו דבר. בהמשך לעדותו זו טען כי הבין את משמעות הסירוב רק כעבור זמן מה מחלוף האירוע לאחר שחבריו ועורך הדין הסבירו לו (עמ' 20 שורות 1-3). חברו של הנאשם בחקירתו החוזרת סיפר כי ביום האירוע הבין את משמעות הסירוב ואף הסביר זאת לנאשם – "ידעתי מה זה "סירוב" בזמנו, הסברתי לו" (ראה עמ' 19 שורה 27, לפרוטוקול). בהמשך לעדותו, טען החבר, כי השוטרת לא הסבירה לנאשם כי משמעות סירובו היא שרישיונו ייפסל וכי זה יהווה ראיה בביהמ"ש, אלא הוא עצמו הסביר לנאשם (עמ' 20 שורה 1).

התרשמותי מעדותו של הנאשם ומעדותו של חברו, הייתה התרשמות עגומה, לא האמנתי לדבריהם, ניכר היה כי הנאשם וחברו לא אמרו אמת בעדותם. במהלך עדותם שינו את גרסתם מין הקצה אל הקצה. הנאשם טען מחד כי הבין את משמעות סירובו לבדיקה הינשוף, ומאידך הכחיש וטען כי לא הבין את משמעות סירובו. כמו כן, חברו של הנאשם, טען מחד כי בזמן קרות האירוע הבין מהי משמעות הסירוב לבדיקת הינשוף ואף הסביר זאת לנאשם ומאידך בהמשך לחקירתו הכחיש זאת וטען כי הבין את משמעות הסירוב רק לאחר חלוף האירוע, כאשר חבריו ועורך הדין הסבירו לו. עדותם הייתה רוויות פירכות ותמיהות וכל כולה אמרה חוסר אמת. בעדותם נפלו אי דיוקים וסתירות מהותיות, היורדות לשורשן, ומאיינות את משקלן.

זאת ועוד, הנאשם ציין בעדותו כי שתה בקבוק בירה ובכך למעשה קשר עצמו לביצוע העבירה. עוד מסר בעדותו כי הבין שאם יסרב לבדיקת השכרות יחשב לנהג שעבר עבירה בשכרות, וכך גם חברו, עד ההגנה, מר איאשי, העיד שהבין כי סירוב לבדיקת שיכרות משמע כי הנאשם ייחשב לנהג שתוי ולדבריו הסביר זאת לנאשם בזמן האירוע. ובכך חיזק את גרסת התביעה ואת ממצאיה. כמו כן, גלוי וברור כי הנאשם סירב לבדיקת הנשיפון בכך שלא הוציא אוויר מפיו ורק דימה הוצאת אוויר תוך ניפוח לחייו, מה שמחזק את המסקנה שלמן תחילת האירוע הנאשם גמר אומר בליבו שלא לשתף פעולה, סירב לביצוע בדיקת הינשוף מה שמחזק את רצונו שלא להיבדק מלכתחילה בשל החשש שיבדק וימצא שהוא שיכור. ודוק, ככל שהנאשם סבר שהוא אינו שיכור היה עלי להיכבד ולהבדק ולהראות שאינו שיכור. סירובו המפורש, חוסר שיתוף הפעולה, הפרת הנחיות השוטרת בעת ביצוע הבדיקה תוך עישון סיגיריה ולעיסת מסטיק, תוך הפגנת התנהגות בוטה כלפי השוטרת במהלך האירוע – כל אלה, אינם מתיישבים עם אדם המבקש להוכיח את חפותו.

הוכחת נהיגה בשכרות מכח הוכחת תסמיני שכרות:

בדו"ח בדיקת המאפיינים נרשם כי ריח אלכוהול חזק נדף מפיו של הנאשם, התנהגותו רדומה ועיניו אדומות יחד עם זאת, הופעתו מסודרת. הנאשם כשל במבחן העמידה ונראה מתנדנד. הוא כשל במבחן ההליכה על הקו- לא הצמיד העקב לאגודל והתנדנד. כמו כן, כשל במבחן הבאת אצבע לאף - החטיא הבאת אצבע לאף שלוש פעמים מתוך ארבע. לסיכום בדיקת המאפיינים, השוטרת ציינה כאמור, כי התרשמותה הכללית הייתה, שהנאשם תחת השפעה בינונית של אלכוהול. לעניין זה אציין כי עפ"י הפסיקה, ניתן להרשיע נהג בעבירה של נהיגה בשכרות, גם ללא בדיקה מדעית, וזאת על יסוד תסמיני שכרות שניכרים מהתנהגותו של הנבדק (ר"ע 666-86 סאמי סודקי עודה נ' מ"י, (1986); רע"פ 2073/08 ברבי נ' מ"י (טרם פורסם, 8.3.2008)). לאור התרשמותי החד משמעית מאמינותה של השוטרת מהמקצעיות שהפגינה בביצוע הבדיקות אני מאמץ את עדותה בכל הנוגע לבדיקת תסמיני השכרות וקובע על פי תסמינים אלה כי הנאשם נמצא שיכור.

ב"כ הנאשם, העלה שורה של השגות כלפי עדות השוטרת, אופן ביצוע בדיקת השכרות ואי מתן הסבר כנדרש לעניין משמעות הסירוב לבדיקה. על יסוד טענות אלה, טוען הסנגור, כי אין מקום להרשיע את מרשו בעבירה המיוחסת לו. אדון בטענות העיקריות שמעלה הסניגור בסיכומיו, כסדרן.

באשר לטענת הסניגור כי השוטרת לא עמדה בנטל הוכחת משמעות הסירוב הואיל ולטענתו, הייתה צריכה להסביר לנאשם מהי משמעות הסירוב והשלכותיו, מה הענישה של נהיגה בשכרות ומה ההבדל בין מי שמסרב להיבדק לבין מי שנחשב כשיכור. אינני מוצא ממש בטענה זו. ראשית, נקבע עובדתית כממצא, לאחר שמיעת הראיות ובחינת חומר הראיות, כי השוטרת הסבירה לנאשם מהו משמעותו המשפטית של הסירוב. שנית, הוראת החוק 'דורשת' מתן הסבר לפיו המסרב לבצע בדיקת שכרות יראו בו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות. אדגיש כי אין דרישה שהשוטר יסביר לנהג מה הענישה של נהיגה בשכרות. שוטר איננו משפטן, הוא איננו נדרש לרדת לדקויות משפטיות, כגון, מהי הענישה בעבירה דנן ומהו ההבדל המשפטי בין נהג שיכור ובין מי שמסרב. ניכר מחומר הראיות שבפני בית המשפט כי הנאשם הבין היטב את משמעות סירובו הן בהתנהלותו במהלך האירוע והן בעדותו בפני. כאמור לעיל, הנאשם העיד כי הבין את אזהרת השוטרת והבין כי אם יסרב לבדיקה ייחשב כמי שנהג בשכרות ודי בכך על מנת לעמוד בדרישות שמחייב החוק לצורך השתכללותה של העבירה המיוחסת לנאשם.

טענה נוספת שהעלה הסנגור היא כי השוטרת מכוח עבודתה בגפה, פעלה באופן פזיז, חפוז ותחת לחץ. לחיזוק טענתו, תיאר הסנגור את התנהלות השוטרת באשר למילוי טופס "אישור נטילת רישיון הנהיגה", שבו רשמה כי רישיונו של הנאשם יוחזר לו רק כשיתפקח, וטען הכיצד יכלה היא לדעת האם אכן הנהג פיקח ומסוגל להמשיך בנסיעתו. גם טענה זו לא נראתה בעיני. ראשית, העובדה שהשוטרת עבדה לבד אינה מאיינת את פעולות החקירה שביצעה. מעיון בחומר הראיות עולה כי השוטרת ערכה דוחות מפורטים ביותר, אשר משקפים את תכני האירוע עד כדי ירידה לרזולציית פרטים שונים שאינם רלבנטיים, באופן ישיר לתהליך בדיקת השכרות. כך למשל ציינה את אירוע מסירת המפתח לחבר שהסתלק מהמקום עם הרכב.לעניין אישור נטילת רישיון הנהיגה, מבחן התוצאה מראה כי הנאשם לא נהג חזרה לביתו אלא נאסף על ידי רכב שהגיע למקום, מה גם שאין בטענה זו כדי לאיין ו/או לסתור את עדותה ומקצועיותה של השוטרת.

עוד טענה שהעלה ב"כ הנאשם היא, כי אם אכן נכונה טענת השוטרת בדבר בריחת חברו של הנאשם, עם רכבו ממקום האירוע, אזי מדוע כשהרכב חזר לזירה בכדי לאסוף את הנאשם, לא עצרה את הבורח בעבירה של הכשלת שוטר או לחלופין בריחה ממקום האירוע. גם כאן לא ברור כיצד הימנעות זו, ככל שיש בה ממש, יש בה כדי לאיין את העבירה המיוחסת לנאשם. לעניין זה, השוטרת בעדותה הסבירה כי ייתכן ואכן הזמינה ניידת לזירה אך אינה זוכרת זאת וכי הסיבה שלא עצרה את הבורח היא משום שלא ידעה להבחין האם הרכב שאיתו ברח חברו של הנאשם הוא אותו רכב שבא למקום האירוע בכדי לאסוף את הנאשם. כאמור, אינני רואה כיצד יש בדברים אלה כדי להטיל ספק בדבר אשמתו של הנאשם או לפגום במיומנותה ואמינותה של השוטרת, שכן עיקר עיסוקה היה בניהול האירוע מול הנאשם.

לאחר שבחנתי את טענות הסנגור, לא מצאתי כי הסנגור הצביע על ליקוי מהותי שישמיט את טענות התביעה.

עדות השוטרת עשתה על ביהמ"ש רושם מהימן. ביהמ"ש מקבל כמהימנה את גרסתה, לפיה הסבירה היטב לנאשם כיצד לבצע את בדיקת הנשיפון ובדיקת המאפיינים בטרם ביצוען, וכן מקבל את גרסתה לכישלון הנאשם במבחני הביצוע וביחס לעמידתה בנטל הוכחת משמעות הסירו לנאשם. עדותה של השוטרת בנקודות אלו לא נסתרה, וכאמור, התרשמתי כי מדובר בנתונים המשקפים נכונה את האירוע, ובגרסת אמת שמסר הנאשם לשוטרת באותו מעמד. כפי שציינתי לעיל, הנאשם קשר את עצמו לביצוע העבירה, הודה כי בילה עם חבריו ושתה עימם אלכוהול.

סוף דבר:

על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר ומרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג , 14 פברואר 2013, במעמד הצדדים