לפניי בקשה (מס' 67) להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת המפרקים בתביעת חוב שהגישה. הערעור עצמו (מס' 68) הוגש עוד בטרם הוגשה הבקשה והוא מופנה כלפי הכרעת המפרקים בתביעת חוב שהגישה המערערת. המערערת, גב' דליה פדרו, מחזיקה ב-50 אחוזים מהון המניות של מן אחסנה ייצור ושיווק נייר ומוצריו בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה"), והגישה תביעת חוב בקשר עם תשלומים שלפי טענתה שילמה לנושים של החברה, כדי למנוע מהם לנקוט בהליכים משפטיים נגד החברה. כפי שמציינת המערערת בערעורה היא כיום כבת 84 שנה ואמו של בעל המניות האחר בחברה – מר יצחק דור.

המבקשת הגישה את ערעורה ביום 14.5.14 ואת הבקשה להארכת מועד ביום 1.6.14. בבקשתה המערערת עותרת להארכת מועד בארבעה ימים. לטענתה הכרעת המפרקים בתביעת החוב שהגישה הומצאה לבא כוחה ביום 18.3.14, אך רק ביום 13.4.14 הומצאו לה הכרעות החוב של המפרקים בתביעות חוב אחרות שהוגשו נגד החברה. לטענתה, ברור היה לצדדים, מדיון שהתקיים ביום 10.2.14, כי ההכרעה בתביעות החוב האחרות שלובה וכרוכה עם ההכרעה בתביעת המערערת, וכרוכה גם בבקשה למתן הוראות שהגישו המפרקים להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין חברת דילי ייבוא ושיווק מוצרי נייר בע"מ (בפירוק) שהייתה אף היא בשליטת מר דור, ואשר המפרקים מונו לפרק גם אותה. לטענת המבקשת העיכוב במסירת הכרעת המפרקים בתביעות החוב האחרות עיכב את הגשת ערעורה של המבקשת. נוסף על הערעור דנן, ביום 13.5.14, הגישה המערערת ערעור על הכרעות חוב אחרות, של נושים אחרים.

המפרקים מתנגדים. ראשית המפרקים טוענים כי אין בפי המערערת טעם להארכת המועד, שלא לדבר על טעם מיוחד. הגשת הערעור באחור אינה מתיישבת עם הוראת תקנה 96 בתקנות פשיטת הרגל הקובעת את המועד החוקי להגשת הערעור (45 יום ממועד מסירת החלטת המפרקים, ויוזכר כי בענייננו חלה בתוך תקופה זו גם פגרת הפסח). שנית נטען כי המערערת הגישה את הבקשה להארכת מועד רק לאחר שהמפרקים הגישו תגובתם לערעור, שבה עתרו לסלק את הערעור על הסף נוכח הגשתו באחור. לשיטת המפרקים האחור בהגשת הערעור היה 8 ימים, אך נראה שאין הם סוברים כי הפרש זה הוא שיכריע במחלוקת.

המערערת הגיבה לתשובת המפרקים ומסבירה כי המתינה בהגשת ערעורה עד לאחר קבלת הכרעות החוב בתביעות של נושים אחרים של החברה, כעולה מהחלטתי בדיון שהתקיים ביום 10.2.14 שזו לשונה:

"בשלב זה נראה לי כי יש מקום להפסיק את הדיון, כדי לאפשר למפרקים של שתי החברות להכריע בתביעות החוב, לרבות אותן תביעות חוב שבהן הם צופים הסכמים עם בעלי תביעות החוב, באופן שכאשר אשוב ואדון בבקשה זו תהיינה לפניי ולפני בעלי הדין האחרים ההכרעות בכל תביעות החוב.

לפיכך הדיון מופסק בשלב זה ויימשך במועד אחר לאחר ההחלטות בתביעות החוב. המפרקים יכריעו בתביעות החוב תוך 30 יום מהיום, ויעבירו את הכרעותיהם לידי הנושים המעוניינים."

על החלטה זו משליכה המערערת את יהבה בטענתה כי העיכוב בקבלת החלטות המפרקים בתביעות החוב של צדדים שלישיים הוא שהביא לעיכוב בהגשת ערעורה על החלטתם בתביעת החוב שלה. המערערת מדגישה כי מדובר בסך הכול ב 4 ימים של אחור.

כנ"ר תומך בעמדת המפרקים וסובר כי המערערת לא הראתה עילה שבדין להארכת המועד. לדבריו עיון בנימוקי המערערת להארכת המועד אינו מגלה מה הרלוונטיות של ההכרעה בתביעות חוב של נושים להכרעה בתביעת החוב בל המערערת ואיזו השפעה הדדית יש בין הדברים. תביעת החוב של המערערת עומדת בפני עצמה ואין קשר בינה לבין סוגיית הרמת המסך שנדונה לפניי ביום 10.2.14 ואשר בה החלטתי כאמור לעיל.

דיון והכרעה

הדיון שנערך ביום 10.2.14 עסק בבקשת המפרקים (מס' 37 ו-38) להרים את המסך בין החברה לבין דילי. אמנם גם המערערת התנגדה לאותה בקשה, אך עיקר ההתנגדות נשמעה מפיו של המנהל המיוחד בפש"ר של מר דור (בנה של המערערת ובעל המחצית השנייה של מניות החברה), שהייתה זו הופעתו הראשונה בדיונים שבתיק הפירוק. ההחלטה ניתנה במטרה לבחון אפשרות להסדר מוסכם בבקשה להרמת מסך, ולא עסקה כלל בערעורה של המערערת. לא מצאתי קשר בין החלטתי מיום 10.2.14 לבין המועד להגשת הערעור הנוכחי, ולא ראיתי מה להכרעה בתביעות החוב של הנושים האחרים ולהכרעה בתביעת החוב של המערערת. המערערת לא הסבירה מדוע לא יכולה הייתה להגיש ערעורה במועד, ואף אינה מסבירה, ואינה נותנת כל טעם, מדוע נצרכה לעכב את הגשת הערעור מטעמה עד לאחר קבלת הכרעות המפרקים בתביעות החוב האחרות. הטעם היחיד שבפיה הוא שברור היה לה כי ההחלטות בתביעות החוב שלובות וכרוכות זו בזו, אך טעם זה אינו מוסבר, ואין בו כדי להצדיק את החרות שנטלה לעצמה המערערת שלא להגיש ערעורה במועד. אעיר כי המערערת לא צירפה תצהיר לתמיכה בבקשתה להארכת המועד. לא מצאתי שלצורך הגשת הערעור נזקקה המערערת להכרעות בתביעות החוב האחרות, ולא ראיתי קשר בין התעכבות המפרקים במתן החלטותיהם בתביעות החוב לבין האחור בהגשת הערעור. אין מקום לתקן אחור של צד בעניין אחד, בדרך של התרת אחור של צד שני בהגשת מאוחרת של ערעור שהמועד להגשתו הוא סטטוטורי. לא מצאתי אפוא בטענות המערערת דבר וחצי דבר המצביע על טעם להארכת המועד, לא כל שכן על טעם מיוחד כנדרש בתקנה 528 בתקסד"א.

ועוד. הערעור עצמו ראוי להיות מסולק על הסף אף מטעם נוסף, והוא שהתצהיר שניתן לתמיכה בו אינו ערוך כדין, ואינו מתאר את העובדות שלכאורה נטענות בו. המערערת עצמה לא טרחה לעשות תצהיר לתמיכה בערעור ובעובדות הנטענות בו, ואין בערעור כל הסבר להימנעותה זו. לערעור צורף תצהיר של הגב' אתיה שטדלר, שהיא בתה של המערערת, אשר הצהירה כי "העובדות המפורטות בתצהירי זה ידועות לי מידיעתי האישית ו/או על פי מיטב אמונתי ... " (ס' 3). המצהירה לא פירטה אלו עובדות ידועות לה מידיעתה האישית ועל אלו עובדות היא מצהירה "לפי מיטב אמונתי", ומכאן שאין המצהירה תומכת בעובדות המפורטות בערעור, שאמורות להוות את התשתית לו. לא זו בלבד אלא שהעובדות הללו (סעיפים 6 ו-7 בתצהיר) מתוארות באופן כללי, ללא פירוט של ממש, שעל כן אפילו הייתה המצהירה מעידה עליהן מידיעתה האישית, עדיין לא היה בדברים שכללה בתצהירה ליצור תשתית עובדתית של ממש לתמיכה בערעור.

לפיכך אני מורה על דחיית הערעור.

המערערת תישא בשכ"ט עו"ד של החברה בסכום של 7,500 ₪.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ה, 13 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.