לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין

נ.צ. מר איתן גולדמן (מעבידים)

נ.צ. נעה נוריאל (עובדים)

התובע: בנימין יוסף יעקובסון

ע"י עו"ד ליאורה בירן

נגד

הנתבעים: 1. מוטורולה סולושנס ישראל בע"מ

2. רוני סומך

ע"י עו"ד ירון שגיא

פסק דין

1. התובע הועסק על ידי חברת מוטורולה ישראל (להלן: הנתבעת) החל מיום 1.9.99, בתפקיד מפעיל מערכות מחשב בחדר המחשב. עוד קודם להעסקתו הישירה על ידי הנתבעת מילא התובע את אותו התפקיד בנתבעת במשך כשלוש שנים, שבהן הועסק באמצעות חברת כח אדם. נקדים ונדגיש כבר בפתח הדברים שאין מחלוקת בין הצדדים על כך שככלל היה התובע עובד טוב, מסור, נאמן ואחראי לאורך כל שנות עבודתו הרבות בנתבעת.
2. התובע פוטר בסוף מאי 2011, לטענת הנתבעת עקב צמצום דרסטי שנאלצה לערוך במערך כוח האדם שלה. בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו כנגד מעסיקתו הנתבעת וכנגד מר רוני סומך (להלן: הנתבע), מנהל מערכות המידע בנתבעת. טענתו המרכזית של התובע הינה שפיטוריו נעשו שלא כדין.

מהלך ההתדיינות

1. ביום 17.8.11 פתח התובע את ההתדיינות עם הגשת כתב תביעתו, שכלל בראשית הדרך בנוסף לשני הנתבעים גם את חברת מוטורולה ארצות הברית כנתבעת שלישית. בד בבד עם הגשת תביעתו הגיש בקשה למתן היתר המצאת כתב התביעה למוטורולה האמריקאית אל מחוץ לתחום שיפוטו של בית דין זה. ביום 1.9.11 נענה כב' השופט יצחק לובוצקי לבקשה והתיר לתובע להמציא את כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט. הנתבעים הגישו בקשה לביטול ההחלטה. בקשתם נדחתה בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופט לובוצקי ביום 10.6.12, מנימוקים שפורטו באותה החלטה, וזאת עוד בטרם התקיים דיון בבקשה לגופה. בקשת ערעור שהגישו לבית הדין הארצי התקבלה (בר"ע 37683-06-12, פסק דין מיום 20.11.12) ונקבע שעל בית הדין לדון ולהכריע בבקשה לביטול ההחלטה לגופה.
2. ביום 3.3.13 התקיים דיון בפני אב בית הדין של מותב זה, שבמהלכו הצהיר ב"כ הנתבעים לפרוטוקול שככל שהתובע יוותר על בקשתו לביטול ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט למוטורולה ארצות הברית, והתיק יימשך רק כנגד הנתבעים האחרים, לא תועלה על ידי הנתבעים כל טענה בהמשך ההליך המבוססת על כך שמוטורולה ארצות הברית לא תהיה עוד צד להליכים. בכפוף להצהרה זו, ובהסכמת התובע, נמחקה מוטורולה ארצות הברית מכתב התביעה.
3. ביום 15.7.13 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה, שבה נחקר התובע על תצהירו. ביום 19.1.14 התקיימה ישיבת הוכחות שניה, שבה נחקרו על תצהירים שהגישו בתמיכה בעמדת הנתבעים מר מנחם מרום, שהיה מנהל חדר המחשב בנתבעת (להלן: מרום), מר ישראל בכר, מנהל IT בחטיבת מערכות מידע בנתבעת (להלן: בכר), גב' ענת כלפון, מנהלת משאבי אנוש של הנתבעת (להלן: כלפון) מר ישראל פריימן, שהיה מנהל תשתיות מחשוב בחטיבת מערכות מידע בנתבעת (להלן: פריימן), והנתבע מר רוני סומך, מנהל חטיבת מערכות המידע בנתבעת (להלן: סומך).
4. בתום דיוני ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה עלינו להכריע.

דיון והכרעה

פיטורים שלא כדין

1. טענתו המרכזית של התובע הינה כי פיטוריו נעשו שלא כדין, ובמיוחד בלא שנערך לו שימוע כדין. הנתבעת כופרת מכל וכל בטענות התובע שנפלו פגמים בהליך פיטוריו. לטענתה, היא נאלצה לפטר את התובע בשל הצמצומים הגדולים שעבר מערך כוח האדם שלה, והתובע פוטר רק לאחר שנערך לו שימוע מסודר.
2. נקדים ונאמר, בטרם ניכנס לדיון בפרטי הליך הפיטורים, ששלושה מתוך חמשת העדים ששמענו מטעם הנתבעת (פריימן, מרום, וכלפון) לקחו חלק בהליך פיטוריו התובע, ובין היתר היו נוכחים בשימוע ובשיחות נוספות שנערכו עם התובע ובאת כוחו. התרשמנו באופן חיובי מאמינות ובהירות העדויות של כל החמישה, כמו גם מהקוהרנטיות שלהן. יתירה מזאת, שניים מתוך החמישה (מרום ופריימן) כבר אינם מועסקים על ידי הנתבעת, לאחר שפוטרו בשל צמצום כח האדם הגדול שנערך בנתבעת, ומכאן שלא היה להם אינטרס להעיד לטובת הנתבעת. אל מול עדות כל אלה ניצבה עדותו של התובע כעדות יחידה, ללא סיוע כלשהו.
3. מעדותם של חלפון וסומך, וכן מנספח א' לתצהיר כלפון שלא נסתר, עולה בבירור שלאור שינויים רדיקליים במבנה החברה, ובין היתר מכירת פעילות חברת מירס והמפעל בערד, כוח האדם של הנתבעת צומצם מכ- 4,000 עובדים ל- 1,200 עובדים בלבד במועד פיטורי התובע, ובהתאם צומצם גם כח האדם באגף ה- IT של החברה מכ-80 עובדים לכדי 30 עובדים בלבד במועד פיטורי התובע. עוד עולה מהראיות, שהצמצומים בנתבעת לא פסחו על חדר המחשבים שבו הועסק התובע, שהיקף הפעילות בו צנח בעשרות אחוזים, ולא היתה מספיק עבודה כדי להעסיק את כל העובדים שעבדו בו קודם לכן (עדות מרום עמ' 36 ש' 1; עמ' 36 ש' 22; עמ' 39 ש' 9; עמ' 41 ש' 12; עדות כלפון עמ' 52 ש' 3; עדות סומך עמ' 60 ש' 11; עדות פריימן עמ' 53 ש' 25).
4. כפי שעולה מפרוטוקול השימוע שנערך לתובע, כמו גם מהעדויות הנוספות ומסמכים רבים שבתיק, התובע ידע על השינויים הארגוניים והליכי הפיטורים וצמצום כוח האדם שהתרחשו אצל הנתבעת, והוא אף אישר זאת בעדותו (עמ' 23 ש' 14, עמ' 24 ש' 7). באופן ספציפי, אישר התובע בסעיף 63 לתצהירו ששבועיים לפני פיטוריו פוטר עובד אחר (מר דוד לזרוב) וכי עקב כל האמור הפכה האווירה במרכז המחשבים לקשה ולא נעימה, וכן אישר בסעיף 77 לתצהירו כי חבר נוסף לעבודה (זאב גרינשטיין) פוטר אף הוא. עוד הוכח שהיקף הפעילות בחדר המחשב קטן עד כדי כך שמועסק בו כיום עובד אחד בלבד של הנתבעת, לצד ארבעה סטודנטים במיקור חוץ. עוד יצויין שאין מחלוקת על כך שמר מרום, שהיה מנהל חדר המחשבים, פוטר אף הוא מספר שבועות לאחר פיטורי התובע.
5. בהמשך לכל האמור, הוכח בפנינו ששבועיים קודם למועד השימוע, שוחח פריימן, שהיה מנהל מחלקת תשתיות מחשוב בנתבעת, עם התובע, והסביר לו את מצב האגף, המחלקה והחברה. שיחה זו נערכה מתוך הבנה, כי "המצב הולך להיות קשה" (עמ' 56 ש' 21). מכאן שהתובע הבין, או צריך היה להבין, שהינו מועמד לפיטורים ביחד עם עוד רבים רבים מחבריו (ראו גם עדות מרום, עמ' 41 ש' 21).
6. ביום השימוע עצמו, ה- 22.5.11, ערך מנהלו הישיר של התובע מר מרום שיחת הכנה בלתי רשמית בחניון החברה. על נסיבות שיחה זו ותוכנה למדנו תצהירו של מרום, שלא נסתר, כמו גם מחקירתו (עמ' 35 ש' 6). מרום הכחיש את טענת התובע, שבמהלך אותה שיחה בחניון אמר לתובע שפיטוריו הם מעשה עשוי וכי "האמריקאים רוצים את הראש שלך", ואנחנו האמנו לו.

עוד באותו היום נערכה עם התובע שיחת הכנה רשמית לשימוע, בנוכחות פריימן ומרום. בשיחה זו הובהר לתובע שבשימוע הוא יוכל לפרוש את כל טענותיו כנגד פיטוריו, וכן שיהיה זכאי להיות מיוצג בהליך (תצהירי פריימן וכלפון, וכן עדות פריימן עמ' 52 ש' 5, עדות כלפון עמ' 47 ש' 26). לאחר שיחה זו גם נשלחה לתובע בדואר אלקטרוני ההודעה הרשמית בדבר זימונו לשימוע שנקבע ליום המחרת, ה- 23.5.11 (עמ' 193 לנספחים לתצהירי התובע).

1. בשימוע עצמו נכחו שני מנהליו הישירים של התובע (מרום ופריימן), נכחה מנהלת כוח האדם כלפון, וכן נכח היועץ המשפטי של החברה, שהצטרף לשימוע לאחר שהסתבר לנתבעת שבאת כוח התובע, עו"ד ליאורה בירן, שהציגה עצמה בפתח השימוע כ"חברת-המשפחה", היא למעשה באת כוחו. נבהיר שלא מצאנו כל יסוד לטענות התובע בעניין הרכב ועדת השימוע, וממילא לא מוטלת על מעסיק חובה שהשימוע ייעשה בפני הרכב או גורם זה או אחר דווקא.
2. בהתייחס לטענות שהועלו על ידי התובע בהתדיינות שבפנינו בדבר מועד השימוע, נציין שמפרוטוקול השימוע המפורט עולה שבאת כוח התובע לא העלתה כל טענה או דרישה בדבר אי מוכנותו שלו או אי מוכנותה שלה להליך השימוע. לדעתנו, בעצם העובדה שהתובע הגיע לשימוע כשהוא מיוצג יש כדי להקים חזקה, שלא נסתרה, שהתובע הבין שמדובר בהליך של שימוע ואת משמעותו, ושככל שסבר שהינו זקוק לדחיית מועד השימוע, היה מעלה את הטענה לכל המאוחר בפתח הדיון.
3. במהלך השימוע הוצגו לתובע ולבאת כוחו השיקולים הרלוונטיים להפסקת עבודתו, וניתנה לו הזדמנות מלאה לפרוש את טענותיו ותחושותיו. למען הסר ספק, לא הוצגה לנו כל ראיה, ואפילו לא ראשית ראיה, בתמיכה בטענת התובע לפיה נמסרו לו במהלך השימוע מסמכי סיום העסקה. לכך נוסיף שבמכתב מיום 3.7.11 של ב"כ התובע שנכחה בשימוע (הוגש וסומן נ/3), לא נזכר עניין זה כלל, ואף בכך יש כדי להוביל למסקנה שלא היו דברים מעולם.

אשר לטענות התובע בדבר אופן עריכת פרוטוקול השימוע, כפי שעלה בבירור מעדות כלפון (עמ' 49 ש' 4), במעמד השימוע היא ערכה פרוטוקול בכתב יד, ולאחר השימוע היא הקלידה את האמור בו. איננו מוצאים כל פגם בכך.

נוכח כל האמור, ובשים לב גם לכך שעל פי ההלכה הפסוקה בשימוע לא "חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא" (עע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת נ' שמיר (13.1.11)), אנו סבורים שלא נפל כל פגם בהליך כפי שנערך. נציין בקשר לכך שאנו סבורים שבנסיבות המקרה אכן לא היה מקום לשלוח לתובע מכתב "המפרט את כלל הטענות או התלונות כנגדו" שכן לא היו תלונות או טענות כנגדו, והסיבה שפוטר היו הצמצומים, הא ותו לאו.

1. אשר לטענות התובע בדבר פגמים שנפלו בהתנהלות הנתבעת לאחר הליך השימוע, גם כאן המדובר בטענות חסרות בסיס. ההחלטה על דבר פיטוריו של התובע נמסרה לו על ידי פורום השימוע ביום 26.5.11, שלושה ימים לאחר השימוע עצמו. אף לפגישה זו הגיע התובע כשהוא מלווה בבאת כוחו, וגם בזו הפעם נשמעו טענותיו, ורק לאחר מכן נמסרה לו ההחלטה. לכל זאת יש להוסיף שבשלב הזה הוצע לתובע פיצוי נוסף בגובה שלוש משכורות (ראו נספחים ו'1 – ו'2 לתצהיר כלפון). זאת, בהמשך לשיחות שנערכו בין הנתבעת לבין באת כוחו, שביקשה מהנתבעת "להציע עוד משהו" לאור נתוניו האישיים. התובע דחה את ההצעה.
2. כפי העולה מחומר הראיות, בין הצדדים התקיימו עוד פגישות ושיחות טלפון, כשבאת כוח התובע מנסה במידת יכולתה להביא את הנתבעת לשפר עוד את מענק הפרישה שהוצע לתובע, ובסופו של דבר נשלחה אליה הצעתה האחרונה של הנתבעת (נספחים ז'1-ז'2 לתצהיר כלפון) לפיה הוצע לתובע לקבל, בנוסף לכל המגיע לו על פי דין, מענק פרישה כפול מזה שהוצע מלכתחילה, בסך 63,600 ₪ (שש משכורות). גם בזו הפעם דחה התובע את ההצעה. בקשר לטענות התובע לפיהן יש מקום שנפסוק לזכותו של הסכום הזה שהוצע לו, הרי שאין בסיס לדרישה זו. ממכלול הראיות שבתיק עולה בפירוש שהנתבעת הסכימה לשלם לתובע את מענק הפרישה האמור לפנים משורת הדין. לפיכך, אין מקום שבמסגרת פסק דין, שבו נפסקות הזכויות על פי הדין, נפסוק לו זאת.
3. אשר לטענות התובע בדבר העדר נסיונות מצד הנתבעת למצוא עבורו תפקיד חלופי במקום לפטרו, הרי שמחומר הראיות עולה שגם לפני וגם אחרי ההחלטה על הפיטורים נעשו נסיונות כאלה ואחרים למצוא לתובע תפקיד חלופי, אך תפקיד שכזה לא נמצא, בין היתר בשל חוסר שיתוף פעולה מצד התובע. לכל זאת נוסיף שלא הייתה מוטלת על הנתבעת חובה לאתר לתובע תפקיד חלופי אצלה, או אצל מעסיק אחר, במקום תפקידו שהתייתר, כך שממילא אין כל משמעות לבחינה מדוקדקת של היקף המאמצים שנעשו בכיוון זה.
4. אשר לטענות התובע בדבר כך שגילו היווה שיקול בהחלטה לפטרו – לא מצאנו בתיק ולו ראשית ראיה בכיוון הזה. כל עובדי חדר המחשב (למעט אחד) פוטרו במהלך אותם החודשים, ללא כל קשר לגילם, וממילא כפי שציינו קודם לכן מערך כוח האדם בנתבעת צומצם באופן דרסטי, לא רק בתחום המחשוב, ולא הובאה לפנינו כל ראיה שבתהליך הצמצום הדרמטי הזה פוטרו דווקא המבוגרים שמבין העובדים.
5. נוכח כל האמור, אנו דוחים את טענת התובע שהוא זכאי לפיצוי כלשהו בגין אי עריכת שימוע כדין או בגין הפלייה.
6. רכיבי התביעה הנוספים
7. לא מצאנו גם כל יסוד לרכיבי התביעה הנוספים. כך בין היתר, לא ברור לנו המקור הנורמטיבי שעליו ביסס התובע את תביעתו ל"השלמת שכר מובטח על פי יעדים", "בונוסים" או "חודשי הסתגלות", לא ברור לנו מדוע תבע התובע פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסכום שבו נקב בכתב התביעה, בהתחשב בכך שמחומר הראיות עולה בבירור שהתובע קיבל תשלום חלף הודעה מוקדמת (שכר יוני 2011), ועל פני הדברים לא נפל כל פגם באופן שבו חישבה הנתבעת תשלום זה. גם התביעה לפיצוי בגין "תלושי שכר לא נכונים" נדחית שכן התובע לא טרח לציין, וממילא הוא גם לא הוכיח, מה בדיוק לא היה תקין ונכון בתלושי שכרו (תצהיר עדותו שותק לגמרי בקשר לרכיב תביעה זה). אשר לטענות בדבר הפלייה בתנאי הפרישה לעומת העובדים, התובע לא הוכיח דבר וחצי דבר בקשר לכך, ועל כן נדחית גם תביעתו זו.
8. לכל האמור נוסיף שהתובע הודיע בפתח דיון ההוכחות (עמ' 14 ש' 6) על הפחתת סכום התביעה לאור שחרור הכספים שנצברו עבורו בקרנות הפנסיה, ובסיכומיו בחר לזנוח רכיבי תביעה נוספים, שנכללו בכתב התביעה, ומשכך אין צורך שנדון בהם.
9. התביעה האישית כנגד רוני סומך
10. אשר לתביעה האישית כנגד מר רוני סומך – התובע לא הביא כל הסבר מדוע תבע אישית דווקא אותו. מכל מקום, משדחינו באופן מלא את תביעתו כנגד המעסיקה, ממילא נדחית מאליה גם התביעה האישית שהוגשה כנגד מר סומך כבעל תפקיד במעסיקה, שהיה מעורב בתהליך הפיטורים במידה כזו או אחרת.

סוף דבר

1. התביעה נדחית במלואה.

אשר לסכום ההוצאות שבו יחוייב התובע. בשים לב לרוחב היריעה, לעובדה שהתקיימו לא פחות מחמישה דיונים בתיק זה בבית דין זה, וכן שהתנהלה התדיינות גם בבית הדין הארצי שבה זכתה הנתבעת, תוך שנקבע ש"בית הדין האזורי יביא בחשבון הליך זה בעת פסיקת ההוצאות", ובשים לב גם לכך שהתובע צירף מלכתחילה את מוטורולה ארצות הברית, החברה האם של הנתבעת, כנתבעת נוספת בתיק, באופן שחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות, יש מקום לכאורה לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת על הצד הגבוה.

מן הצד השני, עוצמת הטראומה הנפשית שחווה התובע בשל אובדן מקום עבודתו, שאף אנו התרשמנו ממנה במהלך הדיונים שנערכו בפנינו, טראומה שדומה שעד היום הוא לא התאושש ממנה, הינה שיקול המצדיק לטעמנו הפחתה בחיוב ההוצאות.

משכך, אנו קובעים שעל התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת לא יאוחר מ-30 יום ממועד קבלתו.

נ.צ. גב' נעה נוריאל,

עובדים

דורי ספיבק, שופט

אב"ד

נ.צ. מר איתן גולדמן,

מעבידים