1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב, אשר היו מעורבים באירוע תאונת דרכים.
2. התובעת טענה כי בעת שרכבה עמד בעצירה מוחלטת בכביש פרויד בחיפה בנתיב הימני, הגיע לפתע רכב הנתבעים במהירות ובחוסר זהירות מהנתיב השמאלי, סטה לעבר נתיב הנסיעה של רכב התובעת, פגע בו בחלק האחורי שמאלי וגרם לו לנזקים קשים.
3. להגנתם, טענו הנתבעים, כי התאונה התרחשה עקב זאת שהנהג ברכב התובעת יצא משיירה תוך כדי סטייה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעים וחסימתו. זאת מבלי לשים לב לנעשה בדרך מאחוריו.
4. ביחד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת 2 כתב תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידה.
5. בדיון שהתקיים לפניי, שמעתי את עדותו של הנהג ברכב התובעת ושל בנו שנסע עמו ברכב. כן שמעתי את עדותו של הנתבע 1 שנהג ברכב הנתבעים.
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד לאחר שהעדפתי את גרסת הנהג ברכב התובעת להתרחשות התאונה.
7. שוכנעתי מעדותו של הנהג ברכב התובעת כי התאונה התרחשה בעת שהוא היה בעמידה בנתיב הימני. הוא אמר כי בנתיב נסיעתו לפניו היה רכב תקוע. שני רכבים לפניו עקפו את אותו רכב. לדבריו בעת שהוא היה בעצירה הוא היטה את ההגה שמאלה בכוונה לצאת מנתיב הנסיעה ולעקוף את אותו רכב תקוע. באותה עת רכבו היה ישר בתוך נתיב הנסיעה הימני. במראה הוא הבחין ברכב הנתבעים כשהוא מגיע במהירות. רכב הנתבעים הגיע מעיקול כך ששדה הראיה של נהגו היה מוגבל למרחק של כ- 50 מטר. הנהג ברכב הנתבעים לא הספיק לעצור את הרכב. זה החליק אל עבר רכב התובעת ופגע בו בצד שמאל.
8. בנו אשר ישב לידו תמך בגרסתו. גם הוא אמר שהרכב של התובעת היה בעצירה בזמן התאונה וכי הרכב היה כולו בנתיב הימני.
9. הנתבע בעדותו אמר כי הוא הגיע מעיקול הדרך וראה שורה של מכוניות עומדות במסלול הימני. הוא נסע ישר בנתיב השמאלי והבחין במרחק של כ- 20 מטר ממנו ברכב התובעת אשר יצא משורת הרכבים בנתיב הימני. הוא בלם, מנועו כבה והוא החליק במהירות של 5 קמ"ש ואף פחות מכך (ראה עדותו בעמ' 6 שורה 30 "האוטו כבה לי ויש לי אי.בי.אס ואני גולש במהירות של 3 קמ"ש אני פוגע בו ומיישר אותו". וכן ראה בהמשך בעמוד 7 שורה 23 "התאונה הייתה ב- 0 מהירות").

לדבריו, בעקבות הפגיעה של רכבו ברכב התובעת, האחרון נדחף חזרה לנתיב הימני כך שבסופו של דבר רכב התובעת נותר עומד ישר בנתיב הימני כשרכב הנתבעים עומד בין הנתיב הימני לשמאלי.

במהלך עדותו נשאל העד מספר פעמים על ידי בית המשפט האם ייתכן שהוא ראה את רכב התובעת עומד בזווית, אשר גרמה לו לחשוב שהנהג ברכב התובעת מבקש להיכנס לנתיב שלו ולכן בלם והוא השיב בחיוב.

1. גם אם אניח לטובת הנתבע כי הוא לא הבין את השאלה שנשאל, אני סבור שהעובדה שבסופו של דבר רכב התובעת נותר עומד ישר בנתיב הימני, גם לשיטתו של הנתבע, מלמדת על נכונותה של גרסת נהג התובעת. בלתי סביר בעיני, שבמהירות גלישה כה נמוכה כשמנוע רכב הנתבעים כבוי, יצליח רכב הנתבעים להדוף את רכב התובעת כאמור.
2. סוף דבר, התביעה העיקרית מתקבלת. הצדדים הודיעו כי אין ביניהם מחלוקת לגבי גובה הנזק וכי ניתן להסתמך על הסכומים הנתבעים אשר נתמכו בחוות הדעת ובהוראות התשלום.
3. אשר על כן הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 52,206 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין מיום 17/02/11, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדים הפסוק ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. התביעה שכנגד נדחית.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ג, 01 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.