זוהי עתירה התוקפת את החלטת המשיב לפיה לא הכיר המשיב בעותר כנתין אריתריאה ותחת זאת קבע כי הוא נתין אתיופי.

מאז הגשת עיקרי הטיעון בתיק זה נדונו בבית המשפט העליון במאוחד עע"מ 4566/11 ועע"מ

7405/11.

פרוטוקול הדיון ופסק הדין שניתן בהסכמה הוגשו לעיוני.

מפרוטוקול הדיון עולה במפורש כי עמדת המשיב היא ששאלת הנתינות אינה שאלה הדורשת הכרעה אלא כל שיש להחליט הוא האם ניתן להרחיק את העותר לאתיופיה או למדינה אחרת.

בפסק הדין נקבע בהסכמה, כי המדינה רשאית ליתן צו הרחקה כנגד העותר לאתיופיה או למדינה אחרת, ככל שלא צפויה לעותר סכנה באותה מדינה.

עוד נקבע כי תינתן על ידי המדינה הודעה מראש של 30 יום טרם ביצוע צווי ההרחקה ועל היעד להרחקה.

עוד נקבע כי במקרה כזה רשאי העותר לפנות לערכאה המוסמכת בטענה כי קיימת מניעה להרחקה למדינה האחרת לרבות כי יאונה לו רע שם.

לאור הצהרות המדינה בפרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון ולאור מה שנקבע בפסק הדין הנ"ל, הרי ששאלת הנתינות העומדת במרכזה של עתירה זו, אינה רלוונטית עוד ועל המדינה לפעול על פי המתווה שנקבע בפסק הדין הנ"ל.

כלומר, על המדינה להמציא אישור ממדינת היעד אליה אמור העותר להיות מורחק, לפיו לא יאונה לעותר כל רע באותה מדינה.

בענייננו, הנפיקה בעבר שגרירות אתיופיה בישראל תעודת מעבר לעותר.

לטענת המשיב, עצם הנפקת תעודת המעבר יש בה כדי ללמד שלא יאונה לעותר כל רע באתיופיה.

לטעמי, טענה זו אין בה כל ממש.

עצם הנפקת תעודת המעבר, מלמדת על נכונותה של אתיופיה לקבל את העותר בשעריה. אולם, ניסיון העבר מלמד כי כאשר הורחק העותר בעבר לאתיופיה, הוא הועבר על ידי השלטונות האתיופים לאריתריאה.

מכאן אני למד שעצם הנפקת תעודת המעבר לאתיופיה על ידי שגרירות אתיופיה, אין בה כדי ללמד שלעותר לא יאונה כל רע באתיופיה. ואני מגיע למסקנה זו מכיוון שאין חולק ששהותו של העותר באריתריאה, ממנה נמלט, צופנת בחובה סיכון לא מבוטל לחייו ולחירותו של העותר.

מכיוון שכך לא ניתן לראות בתעודת המעבר משום אישור של אתיופיה שלעותר לא יאונה כל רע בתחומיה.

אם היה קיים אישור מפורש של אתיופיה שלעותר לא יאונה רע בתחומיה, רשאית הייתה המדינה ליתן צו הרחקה כנגד העותר אשר יבוצע רק בחלוף 30 יום מיום המצאת ההודעה לבא כוח העותר.

לפיכך, לא מצאתי מקום להמשך דיון בעתירה ואני מורה על מחיקתה בכפוף לאמור לעיל ובכפוף לכך שהעותר לא יורחק מן הארץ כל עוד לא תבוצע הפרוצדורה האמורה.

משרד הפנים ימשיך להנפיק לעותר אשרה מסוג 2(א)(5) כפי שנקבע בהחלטה קודמת וזאת עד לביצוע ההרחקה בפועל.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.