בפני תביעה כספית שהגישו התובעים לתשלום סך של 63,783 ₪ בגין ליקויים בנייה ועוגמת נפש שנגרמו להם בעקבות בניה רשלנית של דירת מגורים.

1. התובעים הינם בעלי הזכויות בדירה ברחוב דגניה 59/34 בנתניה, אשר נבנתה על-ידי הנתבעת שהינה חברה קבלנית (להלן: הדירה).

2. ביום 29.3.07 התקשרו התובעים עם הנתבעת בהסכם לרכישת דירת מגורים. ביום 11.3.09 נמסרה הדירה לחזקת התובעים ונערך פרוטוקול מסירה (נספח א' לכתב הגנה).

3. ביום 29.1.14, בהתאם להסכמת הצדדים, מונה המהנדס יעקב דבדבני כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת הליקויים הנטענים ועלות תיקונם, ולצורך הערכת הזמן הסביר לביצוע התיקונים הנדרשים.

בישיבת יום 29.4.14 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יינתן פסק דין לאחר סיכומים קצרים בנושאים הבאים: תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט כאשר התיקון יתבצע על ידי התובעים, עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים הן כתוצאה מהליקויים שנמצאו והן בשל אי הנוחות שתיגרם להם בעת תיקונם , ושאלת ההוצאות.

טענות התובעים

4. התובעים טוענים בתביעתם לליקויים שנתגלו בדירת המגורים המצביעים על בנייה רשלנית של הנתבעת, שעלות תיקונם הוערכה על ידי המומחה מטעמם, המהנדס בוריס דינרשטיין מחברת הדס, בסך 48,783 ₪ (נספח א' לתביעה).

5. כמו כן עותרים התובעים לפיצוי בגין עוגמת הנפש ואי הנוחות שנגרמה להם בעטיה של התנהלות הנתבעת, ובגין הליקויים שהתגלו בדירה, בסך של 15,000 ₪. התובעים עותרים כי יפסק להם מלוא הסכום שנתבע בגין עוגמת הנפש, בשים לב לכך שהדירה נמסרה לחזקתם לפני 5 שנים. לעניין זה מפנים התובעים להלכה שנקבעה בע"א 5602/03 סגל נגד שיכון ופיתוח, שם נפסק כי אין יחס ישיר בין הסכום הנדרש לתיקון ליקויי הבנייה לפיצויים בגין עוגמת הנפש.

טענות הנתבעת

6. הנתבעת מכחישה בכתב הגנתה את טענות התובעים ושוללת קיומם של הליקויים הנטענים. לגירסתה, ביום 8.3.10 עם תום שנת הבדק נערך פרוטוקול שנת בדק ובו פורטו הליקויים עליהם הלינו התובעים. ליקויים אלו תוקנו על ידי עובדי הנתבעת עד ליום 22.4.10 והתובעים אישרו ביצוע תיקונים אלו (נספח ב' לכתב ההגנה).

7. הנתבעת טוענת כי הסכום הנתבע בגין עוגמת הנפש אינו פרופורציוני לעלות תיקון הליקויים שנקבעה בחוות דעת מומחה בית המשפט. עוד הבהירה כי חלוף הזמן ממועד מסירת הדירה ועד להגשת התביעה, מלמד על העדר עוגמת נפש שאחרת, לגישתה, היו התובעים מבצעים התיקונים בעצמם.

דיון

8. מומחה בית המשפט ביקר בדירת התובעים ביום 27.2.14. בחוות הדעת סוקר המומחה את הליקויים שאותרו על ידו בדירה, תוך התייחסות לעבודות הדרושות לשם תיקונם והערכת עלות ביצוע התיקונים כפי שנאמדה על ידו.

בסיום חוות הדעת ריכז מומחה בית המשפט את אומדן העלויות לתיקון הליקויים המסתכם בסך של 15,350 ₪ בתוספת סך של 2,000 ₪ דמי פיקוח ובתוספת מע"מ כדין. בנוסף העריך המומחה את משך ביצוע התיקונים כ- 10 ימי עבודה, תוך שהוא מציין כי ניתן להתגורר בדירה בעת ביצוע התיקונים על אף אי נוחות מסוימת הכרוכה בכך והמקובלת במקרים דומים.

9. הצדדים כאמור הסכימו למסקנותיו של מומחה בית המשפט בנוגע לתיקון הליקויים כמפורט בחוות הדעת. על יסוד הסכמה זו, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את עלות תיקון הליקויים בסך 17,350 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

עוגמת נפש

10. התובעים עותרים לחיוב הנתבעת בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני מסור לשיקול דעת בית המשפט. בגדר שיקולים אלה על בית המשפט לבחון את טיב הדירה ומצבה בכללותה, ההיקף והחומרה של הליקויים שנמצאו, הקשיים שליקויים אלה גורמים בחיי היומיום המונעים שימוש סביר בדירה, והקשיים שייגרמו לתובעים בעת העבודות לתיקן הליקויים, וכן את התנהלות הנתבעת אל מול התנהלות התובעים (ראו: ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח).

11. לאחר ששקלתי את היקף הליקויים וטיבם כפי שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט, ולאור קביעת המומחה בדבר אי הנוחות הזמנית שתיגרם לתובעים במהלך תקופת ביצוע התיקונים המקובלת במקרים דומים – אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 6,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם מיום מסירת הדירה ועד היום ובגין אי הנוחות בעת ביצוע התיקונים.

סוף דבר

12. על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. סך של 17,350 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ב. סך של 6,500 ₪ בגין עוגמת הנפש.

ג. הנתבעת תישא בהוצאות שכר טרחת המומחה במלואן בסך של 4,720 ₪ (יש להחזיר לתובעים את המחצית ששולמה על ידם).

ד. שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

סכום פס"ד ישולם תוך 30 יום.

אני מורה על השבת האגרה.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.