הכרעת דין

רקע כללי

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים שעניינם בעבירות לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק).  
2. באישום הראשון הואשם הנאשם בכך שביום 4.3.10, ייבא דרך נתב"ג בעבור חנות בשם "פראש ריף" השייכת לו, ערכי טבע מוגנים אשר כללו 2 דגי קיסרון הדור, חלזונות בשם חשופית, SEAPEN ומלפפוני ים, האסורים כולם בייבוא לארץ. בגין מעשה זה הואשם הנאשם בעבירות סחר בערך טבע מוגן ללא היתר, והחזקת ערך טבע מוגן ללא היתר, עבירות לפי סעיף 33(ד) ו-57(א) לחוק.
3. באישום השני הואשם הנאשם בכך שביום 30.11.10 , בחנותו "פראש ריף", החזיק והציע למכירה ערכי טבע מוגנים אשר כללו 12 זהרונים, 10 אימפרטור קיסרי ו-19 כוכבי ים. בגין מעשה זה הואשם הנאשם בעבירות של סחר בערכי טבע מוגנים ללא היתר, ובהחזקת ערך טבע מוגן ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 33(ד) ו-57(א) לחוק.
4. הנאשם כפר באישומים. בנוגע לאישום הראשון טען כי אין ראיות לכך שהדגים המוזכרים בכתב האישום אכן היו בארץ, כי אין הוכחה לכך שסוגי הדגים שצוינו הם אלה שנתפסו, וכי הנאשם לא החזיק בהם ואפילו לא הספיק כלל לראותם. בנוגע לאישום השני נטען כי כוכבי הים נלקחו או הובאו לחנותו של הנאשם על ידי לקוח ולא הייתה כוונה לסחור בהם, אלא הם הוחזקו בחדר אחורי על מנת שהדגים יומתו. לעניין יתר הדגים נטען כי אין ראיות להימצאותם בחנות.

ראיות התביעה לאישום הראשון

5. העד נועם משי, מנהל יחידת פיקוח ואכיפה של רשות הטבע והגנים, שימש בעת האירוע כאחראי מפרץ אילת ומנהל שמורת האלמוגים. לפי עדותו, ביום 4.3.10 ביקש ממנו פקח בשם יוסיפוביץ כי יצטרף אליו לבדיקת משלוח שהגיע לנתב"ג, ובו בע"ח ימיים, זאת לנוכח ניסיונו הרב בתחום, והיכרותו עם חלק גדול מבעה"ח הימיים של המפרץ. מטרת הבדיקה היתה לזהות את בעה"ח שבתיבות המשלוח, התאמתם לרשימת תעודת המשלוח ת/11א, ומניעת הכנסת בע"ח שאסור לייבאם לארץ. העד תיאר את דרכי האריזה של משלוחים מן הסוג המדובר, ומסר כי במשלוח זה היו כמה וכמה תיבות. כשהגיע לתיבה מס' 14 זיהה בתוכה 2 דגים בוגרים ממין קיסרון הדור שהוא דג מוגן החי במפרץ אילת ואסור בייבוא מחו"ל. בתיבות אחרות זיהה העד חשופיות "בכמות די גדולה", SEAPEN ומלפפוני ים. במהלך הבדיקות הגיע למקום אדם בשם אבי שדה שהציג עצמו כעובד החברה האחראי על היבוא, ואף הוא זיהה כי בפניו דג אימפרטור (שמו הלאטיני של הקיסרון). בשלב שני הופיע במקום הנאשם ואמר שהוא בעל החברה. העד הציע לו כי עד שיבורר עניין החשד לייבוא ערכי טבע מוגנים, ישוחררו בעה"ח לחנותו על מנת לדאוג לתנאים טובים עבורם, זאת בכפוף לאיסור העברה או מכירה. העד אף החתים את הנאשם על מסמך התחייבות שכתב בכתב ידו ת/12 "אישור שחרור ערכי טבע למשמורת" שבו מתחייב הנאשם ליטול למשמרת את כל 26 תיבות המשלוח שייבא לפי רישיון יבוא מס' 77/2010 על פי רשימת המשלוח, וכן דגים או ערכי טבע אחרים הנמצאים במיכלי המשלוח ותועדו אך אינם מופיעים ברשימה, עד אשר יקבל אישור להעברה או סחר בהם. בסוף המסמך נרשם "נאמר לי על ידי הפקח כי ייעשה מאמץ לסיים את הליך החקירה ושחרור ממשמורת תוך ימים ספורים". לדברי העד, דגי הקיסרון לא הופיעו ברשימת המשלוח שהציג לו עמיל המכס, ה SEAPEN הופיע ברשימה, ולא זכור לו האם החשופיות הופיעו בה אם לאו. עניין זה לא ניתן היה לברר בשעת מתן העדות כיוון שמאותה רשימה הוצג לבית המשפט רק העמוד הראשון ת/11ג, ולדברי העד יתר הרשימה חסר בתיק. לגבי זהות עורך תעודת המשלוח מסר העד כי היא  נערכה בידי היבואן שהזמין את המשלוח או בידי מי ששלח לו את המשלוח מחו"ל. במהלך ח"נ הסכים העד כי לא קיים איסור על יבוא SEAPEN ומטעם זה הסכים התובע למחיקת בע"ח זה מן האישום (ע"מ 14 לפרוט'). עוד מסר העד בח"נ כי שחרור המשלוח למשמרת אצל הנאשם נבע מן הצורך לבדקו בניחותא, ללא לחץ ולא בשעה שלפנות בוקר, וכוונתו היתה שיגיעו המומחים של הרשות לחנות הנאשם "יבדקו בצורה מפורטת שוב את הכל ויחליטו מה תקין ומה לא תקין". בתשובה לשאלות מסר העד כי באותו יום הגיעו לנתב"ג 3 משלוחי דגים של יבואנים שונים, כי אמנם בדיקת המשלוח לא תועדה בצילום, כי היתה בעיה להכניס מצלמה לאולם אך עניין זה אינו זכור לו במדויק, וכי זיהוי הדגים נעשה על ידו על סמך ניסיונו והידע שלו. בתשובה לשאלות ביהמ"ש מסר כי ההליך הפרוצדוראלי של קבלת היתר לייבוא דגים אינו מוכר לו ולא ידוע לו האם אושרה רשימת המשלוח במקרה שלנו, ומידי מי היתה אמורה לקבל אישור. בנוסף שב העד ומסר כי פרט ל-2 הקיסרונים שנעדרו מרשימת המשלוח, נדמה לו כי היתר הופיעו ברשימה, והוא אף לא ציין בדו"פ שרשם, כי אינם ברשימה.

6. העד יצחק יוסיפוביץ, פקח ברשות הטבע והגנים, משמש כפקח סחר, אחראי על כל החנויות הסוחרות בבע"ח, וכן מפקח על משלוחי בע"ח המיוצאים ומיובאים לישראל. לדבריו, ביום האירוע הוזעק על ידי הממונה עליו, לשם בדיקת משלוח בנתב"ג. כיוון שאינו מומחה בתחום הדגים, ביקש מנועם משי שיצטרף אליו ולמעשה משי הוא שערך את הבדיקה. העד לא הרחיב בדברים אודות שאירע באותו לילה, ובהסכמת הצדדים הוגש דו"פ שרשם בעניין ת/13. מסמך זה נכתב ביום 7.4.10 ומתאר את מהלך בדיקת המשלוח ואת מציאת דגי הקיסרון על ידי משי. העד מציין בדו"פ כי משי הסביר לו שאלה הם דגי קיסרון הדור. כמו כן מצוין בדו"פ כי ברשימת היבוא לא נמצאו הדגים והחשופיות. העד גם גבה את הודעת הנאשם ת/14. במהלך ח"נ הסביר העד כי ייתכן שהאיחור ברישום הדו"פ נבע מעומס בעבודה.

7. העד אריה קלר, פקח רשות הטבע והגנים, העיד כי לא היה לו קשר לאירוע התפיסה בנתב"ג, אך הוא זה שביום 8.3.10, ביקר בחנותו של הנאשם ותפס 2 דגי "אימפרטור" ו-5 חשופיות בצבע צהוב, והעבירן למחלקה לזואולוגיה ימית באוני' ת"א. בגין פעולותיו אלה רשם העד אישור וקבלה ת/6.

8. הודעת הנאשם שנגבתה בנתב"ג בשעות הלילה הקטנות מונה 11 שורות, ובה מסר הנאשם בפתח הדברים כי לא ראה את הדגים ועל כן אינו יכול לומר דבר. בהמשך מסר הנאשם כי חלק מן ההזמנה של המשלוח נעשה על ידו, וחלק ממנה נעשה על ידי בעלי חנויות אחרות. 13 ארגזים של המשלוח היו מיועדים אליו, ואילו 13 נוספים היו מיועדים לבעלי חנויות אחרות, הוא העביר את ההזמנה לספק בחו"ל לאחר שקיבל הזמנות מן החנויות האחרות. ארגזים 1-13 היו מיועדים אליו, ואילו ארגזים 14-26 היו מיועדים לחנויות. עוד מסר כי בד"כ כשהוא רואה ברשימת מלאי של ספק מינים אסורים, הוא מוחק אותם מן הרישום מבעוד מועד.

9. מטעם התביעה הוגש תע"צ ת/17 לפיו לא היה בידי הנאשם היתר לסחר ולהחזקת ערכי טבע מוגנים נכון לתאריך 4.3.10.

ראיות התביעה לאישום השני:

10. העד קלר העיד כי לפי צו חיפוש שניתן מידי שופט, הגיע ביום 30.11.10 לחנותו של הנאשם ביחד עם העד יוסיפוביץ. לטענתו זיהה בחנות כמות גדולה של דגי זהרון, אימפרטורים, וחלזוני ים. ניתן היה לתפוס בחנות עוד בע"ח אסורים אך הוא העדיף להתמקד בעיקר,והעביר את הדגים באותו יום לאוני' ת"א. בגין התפיסה וההעברה של בעה"ח, נרשמו על ידי העד דו"חות בו ביום, אשר בהם רשימת התפוסים, ת/1,2.  ביום 14.12.10 גבה העד את הודעת הנאשם תחת אזהרה. ביום 17.12.10 רשם העד דו"פ אודות נסיבות החיפוש שנערך בשעתו בחנות, הוגש וסומן ת/5. באותו דו"פ נרשם כי בחנות נתפסו 13 זהרונים, 19 כוכבי ים בגדלים ובצבעים שונים, ו-10 אימפרטור קיסרי, כי הנאשם שהוזעק טלפונית הגיע למקום  וטען שכל היבואנים עושים כך וביקש שהדגים לא יגיעו למתחריו בשל סכסוכים פנימיים בענף. בסוף הדו"פ מזכיר קלר כי לנאשם עבירות קודמות ומזכיר את האירוע נשוא אישום 1 שבפנינו. במהלך ח"נ נשאל העד לפשר האיחור ברישום הדו"פ והשיב כי רשם אותו רק לאחר שגבה את הודעת הנאשם, אך לא היה לו הסבר לאיחור. העד מסר כי לדעתו צולמו הדגים שנתפסו אך משנוכח לדעת כי לא כך הדבר, מסר שלדעתו אין ערך לצילום שכזה שהרי ניתן היה להביא גם צילומים שצולמו באילת ולהגיד שצולמו בחנות. העד שב ומסר כי הוא משוכנע שהוא צילם את הדגים שתפס, ובד"כ ישנו דו"ח המתעד את עובדת הצילום. כשנשאל העד כיצד יוכל ביהמ"ש לדעת כי אכן נתפסו הדגים שצוינו השיב "תשאל את הנאשם, הוא חתם על צו חיפוש את שם הדג בעברית ובלאטינית".

.11 העד יוסיפוביץ שהיה שותף לטיפול גם באירוע זה, העיד כי הגיע לחנות לפי צו חיפוש, ורשם דו"פ ת/15. באותו דו"פ פורטה רשימת הדגים שנתפסו, והיא זהה לזו שערך העד קלר. במסגרת ח"נ נשאל העד כיצד ידע שהדגים הוחזקו בחנות לצורך מכירה ולא לתצוגה והשיב כי בכל מקרה החזקתם היתה אסורה. בנוסף מסר בח"נ כי לדעתו היה האירוע צריך להיות מצולם.

12. הודעת הנאשם נגבתה כאמור ביום 14.12.10 ובה מסר כי הדגים הגיעו במספר משלוחים ויכול להיות שחלקם הגיעו מלקוחות שהחזירו אותם לחנות. כשנשאל אם התכוון לסחור בדגים אלו מסר לקונית "לתצוגה בחנות". לעניין כוכבי הים ענה כי יועדו למכירה. לעניין זהרונים ואימפרטורים נשאל הנאשם האם הופיעו בתעודת המשלוח ומסר "לפעמים זה מופיע, לפעמים זה מגיע בטעות" ובתשובה לשאלה האם ידעת שאסורה מכירת ויבוא הדגים הללו, השיב "ידעתי אבל לפעמים מגיעים דגים במשלוח שלא הזמנת והספק פשוט ממלא ארגזים גם בפריטים אסורים מבלי לדעת שהדבר אסור". עוד מסר הנאשם כי הוא מייבא כ-15 משלוחים בכל חודש, רובם על שמו אך חלקם עבור אחרים, כשמישהו מזמין משהו אסור, ברוב המקרים הוא יודע על כך, אך לפעמים כשזה קרוב למועד המשלוח, הוא אינו יודע. במקרים רבים הוא מוחק את ההזמנה האסורה.

13. מטעם התביעה הוגש תע"צ ת/16 לפיו לא היה בידי הנאשם היתר לסחר ולהחזקת ערכי טבע מוגנים נכון לתאריך 30.11.11.

עדות המומחה אסף זבולוני

14. העד הינו אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים ובאמצעותו הגיש התובע שתי חוות דעת, ת/8 ו-ת/9.

15. בת/8 מחווה העד דעתו כי עפ"י מידע שהועבר אליו, החשוד בתיק 43177/10 ייבא וסחר במינים הבאים: קיסר הדור, זהרונים, מלפפוני ים, כוכבי ים וחשופיות. כל אלה הם ערכי טבע מוגנים, על פי השתייכותם "המשפחתית" הזואולוגית, למשפחות בע"ח שהן מוגנות, כמפורט בחווה"ד.

16. בת/9 מוסר העד "על מנת להקטין את תופעת הדיג הבלתי חוקי בארץ של דגי נוי משונית האלמוגים באילת, הוגדרה רשימת דגים המותרים ליבוא לארץ, שאינם זהים או אפילו אינם דומים למינים החיים במפרץ אילת, הגבלה זו מקטינה למעשה את התופעה של לכידת דגים בשוניות באילת ומכירתם בחנויות דגים, מכיוון שחנויות אלה נתונות לפיקוח... בתאריך 12.3.10 נתפס בנתב"ג משלוח שכלל בין היתר 3 דגים ממין קיסר הדור. מין זה הוא ערך טבע מוגן השייך למשפחת הקיסרוניים ואינו כלול ברשימת הדגים המותרים ביבוא".

17. במסגרת ח"נ הסכים העד לכך שקיימים דגי קיסרון וסוגי רכיכות המותרים ביבוא לישראל, זאת לאחר שהוצגה לו רשימה שפרסמה הרשות באינטרנט נ/1.

ראיות ההגנה

18. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו ואלה עיקרי עדותו.

לטענת הנאשם, במהלך שנת 2010 היה עיסוקו העיקרי בעבודה בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, שם שימש כפקיד כללי ועובד מן המניין, עד שהתפטר ביום 5.1.12 מרצונו, ובעניין זה הוגש אישור הבנק נ/2. העיסוק בחנות נשוא כתב האישום היווה עבורו באותה תקופה רק בגדר של תחביב שהיה שותף בו ביחד עם אחר, חיים קשקש. במהלך התקופה האמורה היה מגיע לעסק רק בשעות שמחוץ לעבודתו, או בלילה לנתב"ג, כשהיו קולטים משלוחים.

19. הנאשם טוען כי הם קיבלו היתר יבוא חיות בר מרשות הטבע והגנים, ליבוא של דגי נוי -מים מלוחים, אישור שנרשם ע"ש השותף חיים קשקש, והעסק פראש ריף. בעניין זה  הוגש נ/3 שהוא היתר ליבוא של חיות בר מוגנות למדינת ישראל, מטעם רשות הטבע והגנים, מיום 22.10.12. בהיתר זה נרשם  כי מותר היבוא מתוך הרשימה המצורפת בלבד (גרסת אפריל 2006), מותר היבוא ללא הגבלת כמות, ההיתר משמש ליותר ממשלוח אחד, ובאחריות בעל ההיתר לדאוג שלא יגיעו במשלוח מינים שאינם ברשימה. כמו כן הוגש נ/5 "רישיון ליבוא דגים מס' 77/2010" שבראשו מתנוסס שמו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

20. לעניין אישום 1 מסר הנאשם כי למיטב זכרונו הגיע לנתב"ג בשעת לילה מאוחרת, הבדיקה התארכה מאד והיו שם משלוחים נוספים של יבואנים אחרים. הוא זוכר כי נאמר לו שנמצאו 2 דגים האסורים ביבוא. הוא לא ראה את הדגים כלל. הנאשם מסר כי "כעיקרון, אנו יבואנים של דגי נוי ואנו מספקים בע"ח לחנויות, חלק מהחנויות מבצעות הזמנות משנה תחתינו. הם מקבלים מאיתנו רשימת מלאי של הספקים בחו"ל, הם שולחים את ההזמנות אלינו ואנו מעבירים לספקים, הארגזים מסומנים לפי כל חנות וחנות, אנו גובים עמלה קטנה".

.21 הנאשם טען כי כבר אירע לו בעבר שייבא משלוח לארץ כדין ולמרות זאת עוכב המשלוח בנתב"ג על ידי פקחי הרשות שהעידו בתיק זה. לטענתו המשלוח שוחרר רק לאחר שחלף זמן ונגרמו נזקים כספיים, ובעקבות זאת התנצלו נציגי הרשות על הטעות שאירעה. בעניין זה הגיש ב"כ הנאשם את נ/4 שהוא מסמך "סיכום פגישה מיום 9.1.11 עם חב' פראש ריף אבי שדה וברוך מור" הערוך ע"ג נייר פירמה של הרשות וחתום בידי מנהל החטיבה לאכיפת החוק ברשות. במסמך רשום שקיים חוסר התאמה בין רשימת חסרי החוליות ורשימת האלמוגים המפורסמות באתר הרשות, לבין הרשימה שמפרסם אגף הדיג. נציג הרשות מקבל על עצמו לדאוג להתאמה בין הרשויות שתובהר גם באתר הרשות באינטרנט.

.22 במהלך פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם כי קיים חוסר בהירות כללי בעניין רשימות בע"ח המותרים והאסורים ביבוא, והגיש את נ/1 שהוא חלק מרשימת מיני דגי שונית המותרים ליבוא לישראל, מתוך אתר הרשות באינטרנט, ואשר בו מופיעים פרטים רבים ממשפחת הקיסרוניים (POMACANTIDAE ).

23. לעניין אישום 2 מסר הנאשם כי ביום האירוע הגיע לחנות רק בשלב מאוחר לאחר שדגים כבר הושמו בשקיות-ארגזים. לטענתו, בתקופה ההיא לא היה לו ידע רב בסוגי דגים.

24. בח"נ נשאל הנאשם לעניין אישום 1, כיצד זה שלא בדק את תכולת הארגזים שנמסרו לו בנתב"ג, ועמד על כך שלא ראה אותה, כפי שמסר בהודעתו. הנאשם הבהיר כי רק הארזים שיועדו לחנותו הגיעו אליו ואילו יתר הארגזים הועברו ישירות לחנויות האחרות. כמו כן טען כי בשום אופן אינו יכול לראות את כל הדגים שהגיעו שכן המדובר בעשרת אלפי דגים במשלוח. לעניין אישום 2 מסר הנאשם בח"נ כי הוא יודע איך נראה זהרון, אך לא ראה שבחנותו היו דגי זהרון, וכן לא ראה את האימפרטורים כי היו אריזות סגורות בתוך קלקרים. כשעומת ישירות עם הימצאות הדגים בחנותו ענה שוב כי אינו זוכר וכי יש לו בכל רגע נתון מעל מיליון דגים, והוא לא עובר על כל דג ודג. לעניין כוכבי הים מסר הנאשם כי הם אמנם היו בחנות באקווריום לתצוגה וזו טעות שלו. לצד זה טען שאין שום נוהל המחייב אותו להודיע לרשות על הימצאו של חסר חוליות והרשות כלל לא נותנת אישורים על חסרי חוליות, אלא זה שייך לאגף הדייג, שנתן לו היתר.

דיון והכרעה

25. שעה שמבקשת התביעה להביא להרשעתו של נאשם בעבירות סחר והחזקה של ערכי טבע מוגנים, הרי עליה להוכיח את כל פרטי העבירה, היינו: (א) כי אכן נתפסו בע"ח המסוימים המנויים בכתב האישום, (ב) כי אמנם בע"ח שנתפסו הם ערכי טבע מוגנים שהחזקתם/הסחר בהם אסורים ללא היתר, (ג) כי הנאשם סחר או החזיק בערכי הטבע המוגנים הנ"ל, (ד)  כי לא היה היתר כדין בידי הנאשם להחזקה/סחר בערכי טבע מוגן ו-(ה) כי מתקיים בנאשם היסוד הנפשי הנדרש להתגבשות העבירה, שהוא כוונה פלילית. לפיכך, יש לבחון האם עמדה התביעה בנטל המוטל עליה בכל אחד מן העניינים הללו.

האישום הראשון:

26. העדות המרכזית לעניין זיהוים של בעה"ח שנתפסו היא עדותו של הפקח שני, שהוא מומחה לתחום. עדות זו, די היה בה לכאורה לצורך הזיהוי, אלא שכאן יש לשים לב למספר עניינים הפוגעים במשקלה. ראשית, את דוה"פ ערך שני רק ביום 7.3.10, היינו 3 ימים לאחר ביצוע החיפוש. איחור זה שלא ניתן לו כל הסבר המניח את הדעת, יש בו כדי לפגום באמינותו של הדו"פ כמסמך מדויק. כבר נפסק לא אחת כי מחובתם של חוקרי המשטרה להעלות על הכתב כל אירוע במהלכה של החקירה, באופן מלא ומיידי (ר' למשל, ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מד"י, פד"י מ"ו(5)8), ואין כל סיבה להבחין לעניין זה בין חוקרי המשטרה לבין חוקרי רשות הטבע והגנים.

שנית, לא ניתן הסבר מנומק לעובדה שפעולת הבדיקה בתיבות המשלוח, לא תועדה באופן חזותי. להיעדר התיעוד ישנה משמעות יתרה שעה שהמדובר בבדיקתו של משלוח גדול המכיל כ-10,000 פרטים, חלקם דומים מאד זה לזה וחלקם זעירים, ושעה שהתיעוד הכתוב נערך על סמך הזיכרון, כעבור כמה ימים כאמור. אמנם העד משי הזכיר קושי כלשהו שהתעורר בהכנסת מצלמה לאולם בנתב"ג, אך עניין זה לא תועד ולא הוזכר על ידי יתר העדים, וחלקם אף העידו כי בד"כ אמנם הם נוהגים לצלם את הליך התפיסה. בעה"ח שנתפסו במשלוח הם ראיה חפצית שאם נמנעת התביעה מהגשתה לבית המשפט, הרי היא שוללת מן הסניגור את היכולת לבחון את נכונות העדות לגביה. לפיכך, וככל שניתן היה להגיש תיעוד מצולם של בעה"ח, מן הראוי היה שייעשה כן, והיעדר התיעוד, יש בו כדי לגרוע ממשקלה של הראיה (ר' ע"פ 105/51 היועמ"ש נ' פלד פד"י ו' 783).

שלישית, לפי עדותו, היה שני עצמו סבור כי נדרשת בדיקה יסודית יותר של בעה"ח שבמשלוח "בניחותא, בלי לחץ" ומטעם זה, ועל מנת לאפשר לפקחים להשלים את הבדיקה ולהחליט "מה תקין ומה לא תקין", החליט לשחרר את המשלוח למשמרת אצל הנאשם. מכך ניתן להסיק בבירור כי שני לא היה סבור שבדיקתו מספקת לשם זיהוי, ועל כן ספק בעיניי אם ניתן לבסס הרשעה על הדו"פ המאוחר שלו לעניין הימצאותם של בעה"ח המסוימים, במשלוח.

רביעית, בבדיקה שנערכה בחנות הנאשם כעבור 4 ימים, הוחרמו רק 2 דגי אימפרטור ו-5 חשופיות. יוצא אם כן, כי ייתכן שחל חוסר דיוק בזיהוים של מלפפוני ים  בבדיקה הראשונית, שאם לא כן ודאי היו מוחרמים גם הם, או שהיה ניתן הסבר לאי החרמתם. עניינם העלום של מלפפוני הים, משליך לטעמי על מידת הדיוק שניתן לייחס לזיהוי הראשוני.

27. לעניין היותם של בעה"ח המצוינים בכהא"ש ערכי טבע מוגנים שאסורים בסחר והחזקה, מבקשת התביעה להסתמך על חוות הדעת של המומחה זבולוני. ואולם בניגוד לאמור שם, לפיו כל בע"ח השייך למשפחות הקיסרוניים או הרכיכות (המשפחה בה נכללות החשופיות), הינו ערך טבע מוגן, הסכים המומחה בח"נ לכך שקיימים מיני קיסרון המותרים ביבוא, וכי אלה מפורטים ברשימה שמפרסמת הרשות באינטרנט, ואשר הוצגה לו על ידי הסנגור והוגשה כראיה נ/1. כמו כן הסכים העד לכך שקיימים סוגי רכיכות חסרי חוליות, המותרים ביבוא, כפי שמופיע ברשימות המפורסמות על ידי אגף הדיג והחקלאות במשרד החקלאות, אם כי טען כי הסוגים שברשימה שונים בחזותם מן החשופיות שבכהא"ש. לנוכח חוסר הדיוק שבחוות הדעת כפי שעלה בח"נ, ומאחר שלא הובאה כל עדות מפורטת בדבר שמו הלטיני המדויק של הקיסרון שנתפס במשלוח והיכולת להבחין בבירור חזותי בינו לבין הסוגים המופיעים ברשימה, נותר ספק בליבי שמא בעה"ח שנתפסו, הם מן הסוגים המותרים. אילו צולמו בעה"ח שנתפסו, ניתן היה אולי לערוך את הבירור גם בשלב מאוחר יותר, ולהראות כי מה שנתפס הוא ערך טבע מוגן, אך לא כך אירע.

מעבר לכך, מטעם הנאשם הוגש נ/4- "סיכום פגישה" שנערך על ידי מנהל החטיבה לאכיפת החוק ברשות, ממנו ניתן להסיק כי אף לטעמו של האחרון, אכן קיים חוסר בהירות בעניין הרשימות המחייבות לגבי האלמוגים, הרכיכות וערכי הטבע האחרים, באופן המצריך הבהרה ופרסום, (נ/4 נערך ביום 11.1.11, שהוא מאוחר לאירועים נשוא כהא"ש, כך שנראה כי האמור בו, רלוונטי אף לענייננו), ואם כך הדבר, הרי יש טעם בטענת ב"כ הנאשם כי הגדרתם של בעה"ח המותרים והאסורים ביבוא אינה ברורה באופן שניתן לבסס על פיו אישום פלילי. יצוין כי התביעה בחרה להתעלם מנ/4,  ולא הביאה כל עדות על מנת ליישב בין האמור בו לבין חוות הדעת ההחלטיות של זבולוני.

28. בשאלת יסוד הסחר/החזקה מסתמכת התביעה על העובדה שהנאשם הוא שהזמין את המשלוח שבו נתפסו בעה"ח האסורים, והוא גם זה אשר נטל אחריות עליהם כשחתם על ת/12 וקיבל את התיבות לחזקתו. יש לציין כי בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם כי הוא נטל רק את התיבות שיועדו לחנותו שלו (תיבות 1-13) בעוד שיתר התיבות (14-26) הועברו ישירות לחנויות המזמינות. גרסה זו עומדת בניגוד לת/12 שבו התחייב הנאשם ליטול למשמרת את כל 26 התיבות של המשלוח. הסתירה בין שתי הגרסאות לא הוטחה בנאשם בח"נ, ועניין זה נותר עלום.  ייתכן שסתירה זו צריכה להילקח בחשבון לחובת הנאשם, ואולם ספק בעיניי עד כמה ניתן לייחס לנאשם אחריות בפלילים על סמך התחייבות מאולתרת זו שחתם עליה לפנות בוקר, שעה שהוא מעוניין להביא את המשלוח אל יעדו במהירות האפשרית.

ועוד, לפי עדות שני, דגי הקיסרון ההדור אותרו בתיבות מס' 14 ו-24,  מכאן יש להניח כי יתר בעה"ח האסורים שהעד לא זכר באילו תיבות אותרו, היו בתיבות שמספרן גבוה יותר, והלוא כל אלה הן התיבות שלא היו מיועדות לחנותו של הנאשם. נוכח עמימות דרכי ההתנהלות בעריכת רשימות ההזמנה והאריזה לייבוא דגי נוי, כפי שעלה בחקירתו הקצרצרה של הנאשם, ונוכח אי הבהרת הנהלים בעניין זה מפי עדי התביעה, לא נראה לי כי ניתן לייחס לנאשם אחריות לעניין סוגיהם של אלפי בעה"ח שבתיבות 14-26, אשר ייתכן שכלל לא הגיעו לחזקתו בפועל. כאן המקום לציין כי אף אם לאשורו של עניין נטל הנאשם את התיבות כולן למשמרת, ספק בעיניי האם ניתן לטעון כי בכך מתקיים יסוד הסחר /החזקה שבסעיף, שהרי לא הוזמה טענתו של הנאשם כי נטל ארגזים סגורים שטרם ראה את תכולתם, ואין מחלוקת כי נטל אותם למשמרת בלבד, לפי הנחיית הרשות.

הטענה לפיה ניתן לייחס לנאשם סחר /החזקה מכוח העובדה שהזמין את המשלוח שכלל בע"ח אסורים, היא כשלעצמה בעייתית לטעמי, ממספר טעמים. ראשית, כפי שקבעתי לעיל, דרכי ההתנהלות בעניין עריכת רשימות ההזמנה ומניעת הופעתם של בע"ח אסורים בתוכן, נותר עמום ובלתי מוסבר.

שנית, התביעה הגישה רשימה חלקית בלבד של המשלוח, ת/11. לא הוגשה לבית המשפט רשימת המשלוח המלאה ועל כן לא ידוע אל נכון, האם הופיעו בה בעה"ח האסורים אם לאו. גם לא הובאה עדות ברורה בשאלה האם נערכה הרשימה בידי הנאשם או בידי הספק בחו"ל. העד שני לא ידע מיהו עורך הרשימה (עמ' 13 לפרוט'), והעיד כי חלק מן הרשימות שהציג לו התובע בדיון, בכלל שייכות לתיק אחר. מעיון ראשוני בת/11 נראה כי הרשימה נערכה בסרי לנקה, זאת עפ"י חותמות ממשלתיות שהיא נושאת. בהנחה כי אמנם המדובר ברשימה שנערכה בחו"ל, ספק בעיניי האם ניתן להסיק ממנה על כוונתו הפלילית של הנאשם, שכן לא ידוע כלל האם ראה הנאשם את אותה רשימה טרם הגעת המשלוח והאם אישר אותה. למותר לציין כי לא הובאו מטעם התביעה עדויות של יתר בעלי החנויות שאליהם יועד המשלוח, על מנת שישפכו מעט אור על התנהלות הליך היבוא ומידת אחריותם שלהם.

שלישית, ספק בעיניי האם את עובדת היעדרם (האפשרי) של בעה"ח האסורים מן הרשימות יש לפרש כניסיון מכוון להעלימם, או שמא יש לפרשה כליקוי טכני ואפילו רשלני גרידא. הספק בעניין זה מתחזק לנוכח גרסת הנאשם בחקירתו במשטרה שם מסר כי לא תמיד הוא מספיק לראות את הרשימות שמעבירות החנויות האחרות המשתתפות במשלוח, וכי ככל שהוא מבחין בשם של בע"ח אסור ברשימות, הוא מוחק אותו. יש לזכור כי לפי עדות שני (שערכה מוגבל בהיותה מבוססת על הזיכרון), 2 הקיסרונים נעדרו מן הרשימה לפי מיטב זכרונו , אך יתר בעה"ח האסורים דווקא הופיעו ברשימה.

רביעית, העמימות שנותרה בעניין התנהלות הליך עריכת הרשימות, אינה מאפשרת לקבוע כל ממצא בעניין אמינות רשימות המשלוח של יבואני דגי נוי, והאפשרות כי תיבות המשלוח יכללו אף בע"ח שאינם כלולים ברשימות, אם מחמת טעות בזיהוי, אם מחמת טעות טכנית, ואם במכוון. בעניין זה מסר הנאשם בחקירתו כי אף שהוא בדרך כלל בודק את הרשימות (שלא הוברר מיהו עורכן, כאמור), עדיין קורה שהספק שולח בטעות מינים אסורים. לטעמי, הספק שנוצר בשאלה האם הגיעו במשלוח בע"ח אסורים בהסתר, או שמא המדובר בבע"ח אשר נשלחו על ידי הספק מבלי שהנאשם הזמין אותם בכלל, צריך לפעול לטובת הנאשם. זאת, במיוחד לנוכח העדר ראיות מטעם התביעה להוכחת קיומם של נהלים ברורים בעניין.

29. לעניין היעדרו של היתר לסחר ולהחזקת ערכי טבע מוגנים בידי הנאשם הוגשה תע"צ מטעם עובדת הרשות, ת/17. מנגד טען הנאשם, כי יש בידו היתר יבוא לדגי נוי- מים מלוחים ואף הוגש מטעמו נ/3 "היתר לייבוא של חיות בר מוגנות למדינת ישראל" אשר ניתן לו מטעם הרשות ביום 22.10.12. לטענתו, היה בידו אישור זהה למועד כתב האישום, אך כזה לא הוגש מטעמו. בכל מקרה, במהלך פרשת ההוכחות לא הובררה עד תום השאלה האם היתר זה הוא היתר ליבוא ערכי טבע מוגנים, או שמא זהו היתר לפי חוק הגנת חיית הבר בלבד. יצוין כי באתר האינטרנט של הרשות, מופיע טופס מאוחד לשם בקשת היתר ליבוא חיות בר וערכי טבע מוגנים.

בכל מקרה, בהיתר (יהא אשר יהא טיבו) שהוגש כראיה, הותר ייבוא של "דגי נוי מים מלוחים מתוך הרשימה המצורפת (גרסה אפריל 2006)", זאת בניגוד לטענת ב"כ התביעה בסיכומיו, לפיה ניתנים אישורים לבע"ח ספציפי בלבד. אותה "רשימה המצורפת" לא הוגשה לבית המשפט, ולא ידוע האם בעה"ח הנזכרים בכהא"ש, מופיעים בה אם לאו. לכאורה, ניתן היה לטעון כי אי הגשת הרשימה צריכה לפעל לחובת הנאשם, שהוא בעל ההיתר. יחד עם זאת, כיוון שנראה כי המדובר ברשימה רשמית שפרסמה הרשות, ניתן היה לצפות כי תהיה בידיעתו של ב"כ התביעה, וכי הוא יוכל להצביע באופן קטיגורי על כי בעה"ח שנתפסו, אינם   מצויים בה.

30. כל האמור לעיל משמעותו היא כי קיימים חוסרים ראייתיים משמעותיים בראיות שהובאו להוכחת כל אחד מפרטי העבירה. די היה בכל אחד מן החוסרים הללו כשלעצמו, כדי להוביל לזיכויו של הנאשם, וכשהם מצטרפים זה לזה, גם לא ניתן לטעמי לייחס לנאשם כוונה פלילית או מודעות למעשה הייבוא האסור.

31. התוצאה היא כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את האישום הראשון.

האישום השני:

32. זיהוים של בעה"ח האסורים בחנותו של הנאשם נעשה על ידי העדים קלר ויוסיפוביץ, שרשמו בעניין דו"חות פעולה. גם בנוגע לאישום זה  נרשמו הדו"חות באיחור רב, האחד 3 ימים לאחר החיפוש והשני כעבור 17 יום . ואולם, בשונה מן האישום הראשון, במקרה זה רשם קלר בו ביום דו"ח חיפוש ת/1, וכן נרשם באותו היום אישור על מסירה וקבלת תפוס למשמורת באוני' ת"א ת/2. בשני דו"חות אלה, פורטו בעה"ח האסורים שנתפסו. רישום הדו"חות, בצירוף העובדה שהנאשם לא כפר בהימצאותם של בעה"ח המסוימים המפורטים, בחנותו, מוביל למסקנה כי הוכחו זיהוים של בעה"ח, ועובדת תפיסתם בחנות. לצד האמור יש לזכור כי בעה"ח שנתפסו לא צולמו.

33. לעניין היותם של בעה"ח שנתפסו ערכי טבע מוגנים שאסורים בסחר/החזקה, הפנתה התביעה שוב, אל חוות הדעת של זבולוני, ת/9.

בכל הנוגע לדגי הקיסרון, ונוכח העובדה שלא צולמו התפוסים, חלים על אירוע זה כל הממצאים שקבעתי בעניין האישום הראשון, בסעיף 2 (עמ' 7 לעיל), כלומר: לא הוכח לטעמי כי הדגים שנתפסו הינם מסוגי הקיסרון האסורים בייבוא, וכי שמם נעדר מן הרשימות שפרסמה הרשות. לפיכך, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי אלה הם ערכי טבע מוגנים.

בשונה מכך, בנוגע לדגי זהרון וכוכבי ים, לא הובאה ראיה לסתור את חוות דעתו של המומחה, הקובעת כי בע"ח אלה משתייכים למשפחות מוגנות המפורטות בחוק ואסורות בסחר/החזקה ללא היתר. עיון באכרזת גנים לאומיים (ערכי טבע מוגנים) התשס"ה-2005, מלמד כי העקרבנוניים (משפחה אליה משתייך הזהרון), וקווצי העור (משפחה אליה משתייכים כוכבי הים) הם ערכי טבע מוגנים. לפיכך אני קובעת כי הוכח כנדרש שדגי הזהרון וכוכבי הים שנתפסו בחנות, הם ערכי טבע מוגנים.

34. בעניין יסוד ה"החזקה" של הנאשם בערכי הטבע המוגנים, מפנה התביעה אל חקירתו באזהרה של הנאשם, בה נטען כלפיו כי בעה"ח האסורים נתפסו בחנות "פראש ריף" שבבעלותו, והנאשם לא התכחש לדבר. אמנם בעדותו בביהמ"ש טען הנאשם כי באותה התקופה עבד בבנק דיסקונט וניהול החנות היווה עבורו תחביב בלבד, אך יחד עם זאת לא הכחיש כי היה שותף פעיל בניהול החנות, ומהודעותיו ניתן ללמוד בבירור כי היה מעורב עד מאד בעסקי ייבוא דגי הנוי. יוזכר כי בהודעתו ת/3, לא הכחיש הנאשם שבעה"ח האסורים היו בחנות, אף כי מסר הסברים שונים לעניין המצאם שם.

נוכח האמור בהודעתו, אינני מקבלת את גרסת הנאשם בעדותו בביהמ"ש לפיה לא ראה שהיו קיסרונים וזהרונים בחנות, כיוון שאלה היו סגורים בתוך קלקרים. טענה זו אינה נשמעת סבירה, והיא סותרת את טענתו בהודעה, לפיה היו הדגים בחנות לתצוגה.

לעניין כוכבי הים הודה הנאשם בעדותו כי אכן החזיק בהם בחנות לתצוגה, אך מנגד טען כי אינו זקוק לאישור הרשות להחזקתם, אלא לאישור אגף הדיג. לא ברור על סמך מה סבור הנאשם כאמור, שעה שכוכבי הים הם ערכי טבע מוגנים. גם לא ברור על סמך מה סבור הנאשם כי שונה דינם של כוכבי הים מדין שאר ערכי הטבע המוגנים אשר בעניינם גם לטעמו נדרש אישור הרשות.

       בנסיבות אלה אני קובעת כי בעה"ח שהיו בחנות, היו בחזקתו של הנאשם.

35. יסוד ה"סחר" המיוחס לנאשם באישום זה מתבסס על הגדרת "סחר" בחוק, שהיא רחבה למדי וכוללת "קניה, מכר, חליפין, ייצוא, יצוא חוזר, ייבוא, הכנסה מן הים וכן הצעה לסחר" (סעיף 33(ה) לחוק). מעבר לעובדה שעצם החזקת בעה"ח בתוך עסק המיועד לממכר דגי נוי מקים חזקה עובדתית כי הם מיועדים למכירה, הרי מהודעת הנאשם עולה במפורש כי מקור בעה"ח היה במשלוחים, כלומר, המדובר בייבוא שהוא בגדר "סחר".

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי סחר בערכי טבע מוגנים אשר בוצע על ידי ייבוא ממי שהוא בעל היתר לסחר בחו"ל, פטור מן הצורך בהיתר. טענה זו צריכה עיון, אך אין צורך להכריע בה במקרה שלפניי, כיוון שבכל מקרה, לא הוכח כי המשלוח סופק על ידי בעל היתר בחו"ל.

36. נוכח קביעותיי האחרונות,  ולאור הוראת סעיף 34 לחוק, על הנאשם הראיה להוכיח כי החזיק בבעה"ח האסורים (פרט לקיסרונים אשר בעניינם נותר ספק כאמור), כדין. מטעם הנאשם לא הוגש היתר התקף למועד האישום, ולהיפך- התביעה הגישה תע"צ, ת/16, לפיו לא היה בידו היתר כאמור. בנסיבות אלה, אני קובעת כי הנאשם סחר והחזיק בערכי הטבע המוגנים, ללא היתר כדין.

37. בשונה מן האמור בנוגע לאישום הראשון, שוכנעתי כי בנוגע לאישום השני, לנאשם היתה הכוונה הפלילית הנדרשת להחזקה/סחר בבעה"ח האסורים, שלא כדין. על כוונה זו ניתן  ללמוד הן מחזקת המודעות שלא הופרכה, הן מהודעתו בה מסר כי ידע ש"אסורה מכירת ויבוא הדגים הללו" באין היתר, והן מעדותו בה הסכים בנוגע לחלק מבעה"ח, כי עשה טעות בכך שהחזיקם בחנות.

38. התוצאה היא כי התביעה הוכיחה מעבר לספק הסביר את האישום השני, בנוגע לדגי הזהרון ולכוכבי הים.

הערה בשולי הדברים

39. שאלת חלותו של חוק גנים לאומיים, שמורות טבע , אתרים לאומיים ואתרי הנצחה על המקרה שלפנינו, עלתה ונדונה בע"פ (חי')2077/02, שם נקבע כי אין החוק חל על בע"ח אשר מצאו דרכם לישראל בתנאי שבי. לאחר ניתוח מעמיק קבע כב' השופט עמית (כתארו אז), כי מטרת החוק היא להגן אך ורק על בע"ח שהגיעו לישראל בדרך הטבע, ואילו על אלה שהגיעו למטרות סחר, חל חוק הגנת חיית הבר לבדו. לקביעות אלה יכולה היתה להיות השפעה מכרעת לענייננו, ואולם לאחר שעיינתי בהחלטות סותרות שניתנו בעניין, ובעיקר בב"ש (ק"ג) 1924/01, שוכנעתי כי לגופו של עניין אין כל הצדקה לעריכת ההבחנה האמורה, אלא יש לראות בשני החוקים כמקורות אפשריים לחיובו של הנאשם.

סוף דבר

א. אני מזכה את הנאשם מן העבירות שבאישום הראשון.

ב. אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של סחר בערך טבע מוגן ללא היתר, והחזקת ערך טבע מוגן ללא היתר, לפי סעיפים 33(ד) ו-57(א) לחוק, בהקשר לדגי זהרון וכוכבי ים שבאישום השני, בכתב האישום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ג, 16/01/2013 במעמד הנוכחים.