לפני תביעה ע"ס 89,023 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים עקב תאונה מיום 22/04/10.

1. התובעים טענו כי רכב הנתבעים פגע ברכבם מאחור והדפו לגדר הפרדה.

הנתבעים טענו כי רכב התובעים הגיח מנתיב השתלבות מימין, מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הנתבעים וגרם להתנגשות בין שני הרכבים.

2. בדיון שנערך בפני העידו התובע 2 (להלן: "התובע"), אשר נהג ברכב בעת התאונה, והנוסע שישב לצידו, שהינו בן משפחתו של התובע. כן העיד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר נהג ברכב הנתבעים בעת התאונה.

1. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי התאונה התרחשה במרחק כ – 50-100 מ' לאחר השתלבות רכב התובעים בנתיב הנסיעה, גם לפי עדות הנתבע, ומכאן כי אין קשר סיבתי בין נתיב ההשתלבות לתאונה. היקף הנזק במוקד האחורי ברכב התובעים מעיד על פגיעה חזקה ברכב התובעים ומכאן כי הנתבע נסע במהירות מופרזת. כן הפנה לתמונות שצולמו לאחר התאונה והמעידות, לשיטתו, כי התאונה התרחשה אחרי ההשתלבות.

4. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי הנוסע ברכב התובעים אישר כי התאונה התרחשה בסמיכות להשתלבות רכב התובעים בנתיב הנסיעה הראשי, כאשר התובע האיץ את מהירות נסיעתו. כמו כן, מיקום הפגיעה ברכב התובעים, בחלקו האחורי שמאלי, מתיישב עם גרסת הנתבעים. אם, כטענת התובע, הוא נסע כ – 100 מ' בנתיב הנסיעה הראשי, היה מצופה כי תהא פגיעה בכל החלק האחורי של רכבו. גם בטופס ההודעה מטעמו ציין התובע כי התאונה התרחשה כש"התחבר" לכביש מס' 1. לעומת זאת, בהודעות התובע והנוסע במשטרה כלל לא ציינו את השתלבותם בנתיב הנסיעה קודם להתרחשות התאונה.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, אני מקבלת את גרסת הנתבעים באשר לאופן התרחשות התאונה, מהנימוקים שלהלן:

א. כבר בהודעתו במשטרה, נ/2, מסר הנתבע כי התאונה התרחשה ב"כביש 4 בחיבור לכביש 1". בהודעתו המפורטת ציין "כאשר הגעתי למפגש הכבישים בסמוך לחיבור עם כביש 1, רכב שהתמזג מימיני הופיע לפני ואילץ אותי לבלום בלימת חרום ותוך כדי בלימה פגעתי עם חזית רכבי פינה קידמית ימנית בחלק האחורי שמאלי של הרכב שהתמזג".

גם בהודעתו על מקרה הביטוח, נ/1, מסר הנתבע כי נסע בנתיב הראשי, כאשר רכב הנתבע התמזג מימינו, "חתך" אותו, הנתבע בלם, אך פגע בו בצידו השמאלי אחורי.

מעבר לכך, גם בשרטוט המופיע בהודעה נ/1 משורטט נתיב ההשתלבות ממנו הגיע רכב התובעים. בעדותו בפני חזר הנתבע על גרסתו זו.

ב. לעומת זאת, התובע כלל לא ציין בהודעתו במשטרה, ת/2, כי הגיע מנתיב השתלבות סמוך לפני התרחשות התאונה. הוא ציין כי נסע בנתיב הימני ונפגע מאחור ע"י רכב הנתבע.

כך גם בטופס ההודעה הטלפוני שמסר, ת/1, ציין כי רכב הנתבע פגע בו מאחור. כך גם בטופס ההודעה הידני, ת/4, אם כי שם צוין כי "מכביש 4 התחברתי לכביש 1".

רק בעדותו בפני הצהיר התובע על נסיעתו בנתיב ההשתלבות, אך ניסה להרחיק בעדותו את מיקום ההשתלבות ממקום התאונה והצהיר כי זו התרחשה בחלוף כ – 80 מ' ממקום ההשתלבות.

ג. גם הנוסע שישב לצד התובע והינו בן משפחתו, לא ציין בהודעתו במשטרה, ת/3, כי התאונה התרחשה סמוך לאחר השתלבות הרכב בו נסע בנתיב הנסיעה הראשי, אלא ציין כי "תוך כדי הנסיעה פגע רכב... מאחור". גם הוא נזכר לציין דבר קיומו של נתיב ההשתלבות רק בעדותו בפני. בתחילה ציין כי התאונה התרחשה כ – 50-100 מ' לאחר ההשתלבות, ולאחר מכן הצהיר: "או 20-30 מ'".

ד. בנסיבות האמורות אני מקבלת את גרסת הנתבע, אשר הבחין בפועל בהשתלבות רכב התובע בנתיב הנסיעה הראשי וכאשר ציין הן בהודעתו במשטרה והן בהודעתו על מקרה הביטוח, כי התאונה התרחשה מאחר שהתובע לא נתן לו זכות קדימה בעת השתלבותו לנתיב הנסיעה הראשי.

גם אם מדובר בנסיעה בסמוך לסיום נקודת ההשתלבות בין שני הנתיבים, עדיין מדובר במהלך בו משתלב רכב התובעים בנתיב הנסיעה הראשי, כאשר עליו ליתן זכות קדימה לרכב הנתבע ולבצע השתלבותו בנתיב הנסיעה הראשי כשהדרך פנויה לשם כך וכאשר אין בהשתלבותו כדי להוות סכנה לרכבים הנוסעים בנתיב הנסיעה הראשי, כדוגמת רכב הנתבע.

ה. לא נעלם מעיני כי בחקירתו הנגדית הצהיר הנתבע כי התאונה התרחשה כ – 50 -100 מ' לאחר ההשתלבות, אך יש לזכור כי התאונה התרחשה בשנת 2010 ואילו העדות נמסרה בשנת 2015. אני מבכרת את האמור על ידי הנתבע סמוך לאחר התאונה בשתי ההודעות שניתנו מפיו אודות הקשר בין השתלבות רכב התובעים בנתיב נסיעתו הראשי, לבין התרחשות התאונה. לכך יש להוסיף את העובדה שמיקום התאונה ב"התחברות" בין הכבישים צוין גם על ידי התובע בטופס ההודעה מטעמו.

ו. מכל מקום, גם אם מדובר בהשתלבות עצמה או במרחק קצר מיד בסיומה, הרי לא ניתן לנתק את הקשר בין השתלבות רכב התובע בנתיב הנסיעה הראשי, להתרחשות התאונה. ברגיל, על מנת להשתלב בנתיב נסיעה ראשי מהירות הרכב מואצת, ובשל כך מרחק של 50 מ' או למעלה מכך לאחר נקודת ההשתלבות, אין בו בלבד כדי להעיד על "סיום" ההשתלבות או על ניתוק הקשר הסיבתי בין חובת הרכב המתמזג ליתן זכות קדימה לבין התאונה.

ז. מסקנתי זו מתיישבת אף עם מוקד הנזק העיקרי ברכב התובעים, בחלקו השמאלי אחורי של הרכב, כך שרכב התובעים הגיע מימין לנתיב נסיעת רכב הנתבע. יצוין כי לא מצאתי כי בתמונות שהוצגו בפני ושצולמו לאחר התאונה, ת/6, כדי להגיע למסקנה כי התאונה התרחשה כברת דרך לאחר ההשתלבות, שכן הדבר איננו עולה באופן ברור מהתמונות, ומכל מקום, גם התובע וגם העד מטעמו הצהירו כי גם לאחר ההתנגשות, רכבם "הועף" מרחק לא מבוטל עד שנעצר.

6. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע אחראי להתרחשות התאונה.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובעים, באמצעות התובעת 1, ישאו בהוצאות הנתבע 1 בסך 500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.