1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה, ביום 29.12.11.

בהתאם לפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 8,623 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. עניינה של התביעה במוצרי פרזול אשר סיפקה המשיבה, לטענתה, למבקש, בשנת 2009.

פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה, אשר העיד על המצאת כתב התביעה לידי בת משפחתו של המבקש, אשתו הגב' יפה זגורי, ביום 27.9.11. המסירה בוצעה על ידי הדואר, ואישור המסירה נושא חתימת המקבלת.

2. לטענת המבקש, לא ידע אודות פסק הדין מאז ניתן, ורק לאחרונה, במהלך חודש אוגוסט שנה זו, נודע לו אודותיו.

לטענתו, דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק, שכן לא קיבל את כתב התביעה, ולחלופין – מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, שכן התביעה הוגשה בגין סחורה שכלל לא סופקה לו, ולמעשה אינו חייב למשיבה דבר. לטענת המבקש, בתקופה שבה הוגשה התביעה דנן היה חולה במחלה קשה, ולעניין זה צורפו מסמכים תומכים.

3. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין. ראשית, לטענתה, הבקשה הוגשה באיחור רב, ביחס לפסק דין שניתן לפני כשש שנים, וללא בקשה להארכת מועד להגשתה. לגופו של עניין, לטענתה, אין כל עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן כתב התביעה אכן הומצא לידי המבקש כדין, ואין ממש בטענותיו לעניין זה. כן טוענת המשיבה, כי אין לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש, שכן אין למבקש הגנה אמיתית מפני התביעה, הנסמכת על כרטסת הנהלת חשבונות ועל חשבוניות, ואילו הכחשת המבקש – סתמית.

4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

5. בכל הנוגע למועד הגשת הבקשה, איני רואה מקום לקבוע כי זו הוגשה באיחור.

נתוני ההמצאות שבתיק האלקטרוני מלמדים, כי פסק הדין נשלח בזמנו אל המבקש, על ידי מזכירות ביהמ"ש, אך ההמצאה לא צלחה ואישור המסירה הוחזר בציון "לא נדרש". המשיבה לא הראתה באמצעות מסמך כל שהוא, כי פסק הדין אכן הובא לידיעתו של המבקש במועד כל שהוא במהלך שש השנים שחלפו מאז שניתן פסק הדין ועד שהוגשה הבקשה.

לאמיתו של דבר, טענתו של המבקש, כי לא נודע לו אודות פסק הדין עד לחודש אוגוסט האחרון נתמכת, במידה מסוימת, בכך שבחודש מאי 2017 פנתה המשיבה לביהמ"ש בבקשה לתקן את מספר תעודת הזהות של המבקש, כפי שנרשם בפסק הדין. אין לי אלא להניח, כי בקשה זו הוגשה על רקע רצונה של המשיבה לנקוט, סוף כל סוף, הליכי ביצוע ביחס לפסק הדין שניתן עוד בשנת 2011.

על כל פנים, בהעדר ראייה אודות המועד שבו נודע למבקש על פסק הדין, ובשים לב לאישור המסירה שהוחזר, כאמור, כ"לא נדרש", אני רואה את הבקשה כבקשה המוגשת במועד.

5. בנסיבות העניין שלפניי אין עילה לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.

פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה החתום על ידי אשת המבקש. לבקשה לא צורף תצהיר של אשת המבקש כנגד אישור מסירה זה, והטענה שהועלתה כנגד ההמצאה כללית וסתמית, ומוטב היה שלא להעלותה.

6. עם זאת, אני סבורה כי יש לבטל את פסק הדין, מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש.

המבקש הציג מסמכים המעידים על מחלה קשה ממנה סבל במהלך שנת 2011, בדיוק בתקופה שבה נמסר כתב התביעה לידי אשתו. בשל מחלתו טופל המבקש בטיפולים רפואיים שונים, לאורך תקופה. ניתן לקבל, כי בהינתן מצב רפואי מסוים, כמפורט במסמכים הרפואיים שבהם עיינתי, לא הייתה דעתו של המבקש נתונה לטיפול בתביעה זו.

לגוף העניין, כנגד טענות התובעת אודות החוב שנותר עומדת הכחשתו של המבקש, וזוהי הגנה הראויה לבירור. אעיר, כי אכן התביעה נסמכת על כרטסת הנהלת חשבונות ועל חשבוניות שצורפו לה, ואף שלא צורפו תעודות משלוח או מסמכים שנחתמו בחתימת המבקש, לא מן הנמנע כי תוכל המשיבה להוכיח, בבוא העת, את תביעתה באמצעות מסמכים אלו; עם זאת, הזדמנות להתגונן מפני התביעה ודאי יש לתת למבקש.

7. סוף דבר, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 29.12.11.

מאחר ודחיתי את טענת המבקש, כי כתב התביעה לא הומצא לו, אני רואה לנכון לחייבו בהוצאות המשיבה, בסך 1,000 ₪. היות וסכום זהה הופקד על ידי המבקש בקופת ביהמ"ש,

תעביר המזכירות את סכום ההוצאות לידי המשיבה, באמצעות בא כוחה.

8. המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ח, 19 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.