בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים.

המחלוקת בין הצדדים היא האם רכב התובעת נפגע מאחור כאשר עצר לפני מעבר חציה או שמא

רכב התובעת נסעה לאחור על מנת להיכנס לחניה.

פקח ניטרלי שראה את התאונה לא הוזמן לדיון.

לאחר ששמעתי את הצדדים , אני מעדיף את גרסת נהג התובעת על פני גרסת נהג הנתבעת.

ראשית גרסתו לא נסתרה והייתה עיקבית וסדורה . שנית מדובר בעד שאין לו אינטרס בתוצאות המשפט .

מנגד עדותו של נהג הנתבעת מבולבלת, תחילה טען שלא ראה אורות רוורס אח"כ אמר שיש רכבים עם תקלות ורק אח"כ ציין שראה אורות רוורס . כמו כן הוא לא הגיש כל תביעה הנזק שנגרם לרכבו.

מיקום הנזק אינו תומך באף אחת מהגרסאות שכן נהג התובעת לא ראה את התאונה .

לא מצאתי לנכון לפסוק רשלנות תורמת שכן מדובר בנסיעה עירונית במהירות איטית והיה על נהג רכב הנתבעת לשמור מרחק .

לאור האמור , התביעה מתקבלת למעט המרכיב של ימי עמידה שלא הוכח.

בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 1200 ש" ואגרה כפי ששולמה ושכר העד כפי שפסקתי.

ב"כ התובעת רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.