הנתבעת מתגוררת בבית בישוב אלעד במסגרת חכירה. הנתבעת תפסה חזקה בשטח של 230.8 מ"ר, הצמוד לביתה הידוע כחלק מחלקה 47 בגוש 5455 והקימה חומה תוחמת כדי הרחבת גינת ביתה (להלן: "השטח" ו-"החומה" בהתאמה).

התובעת עותרת לסילוק יד הנתבעת מהשטח ולהריסת החומה. הנתבעת טוענת כי השטח הופקע על ידי הרשות המקומית ומצוי בבעלותה וזו אישרה לה את תפיסתו ואת בניית החומה. התובעת השיבה כי מהלך ההפקעה אליו טוענת הנתבעת, לא כלל את השטח.

במוקד הדיון, ניצבת השאלה האם הופקע השטח על ידי המועצה המקומית, באופן שאפשר לה הסדרת תפיסתו על ידי הנתבעת.

תמצית טענות הצדדים

1. התובעת טוענת כי השטח מצוי בבעלות המדינה אותה היא מייצגת וכי הנתבעת פלשה אליו, ספחה אותו לשטחה והקימה חומה תוחמת ומנקרת עין. מודגש כי אין לנתבעת כל זכות שבדין או אישור לשהות בשטח, כי אין בידיה היתר כדין לבניית החומה וכי היא אינה משלמת דמי שימוש. לגישת התובעת, יש לעקור משורש את מעשיה הפסולים של הנתבעת, המהווים הסגת גבול במקרקעי המדינה ועשיית דין עצמי ועושר שלא במשפט.

2. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת. בעיקר, התבססה ההגנה על הטענה כי השטח אינו מצוי בבעלות המדינה אלא הופקע ועבר לבעלות המועצה המקומית של הישוב אלעד, שאישרה את תפיסתו ואת גידורו בחומה בהסכם ובהיתר שניתן בידיעת מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה המקומית" ו-"המנהל" בהתאמה).

הנתבעת טוענת כי התנהלה על פי דין והנחיות כל המעורבים ביחס לשטח ועל רקע זה, הגשת התובענה מהווה אטימות לב מטעם התובעת והפלייה קשה אל מול שכניה.

דיון והכרעה

3. כעת, אני נדרש לדיון בשאלות הקשורות בהפקעתו הנטענת של השטח וכפועל יוצא, בזכותה הנטענת של הנתבעת לתפסו ולבנות את החומה.

4. בבחינת ראיות התובעת, הוגשו תצהירו של מר רונן בסביץ' – מפקח ברשות בעת הרלוונטית וכן חוות דעת מומחה מאת מר דרור בר נתן – מודד, שערך תשריט שצורף לכתב התביעה.

בבחינת ראיות הנתבעת, הוגשו תצהירי בעלה – מר צבי הרבסט וכן חוות דעת מומחה - מר יחק אברבוך – מודד ושמאי מקרקעין.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות מראיותיהם, שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה.

6. התובעת שבה וטוענת כי השטח מצוי בבעלות המדינה ונסמכת על נסח רישום המקרקעין הרלוונטי לשטח, כפי שצורף כנספח א' לתצהירו של מר בסביץ' (להלן: "נסח הרישום").

אין חולק כי נסח הרישום מלמד שהמדינה רשומה כבעלי השטח. עם זאת, אין חולק כי רשומה בו הערת אזהרה המלמדת על הפקעת חלקה רלוונטית לשטח (47) לטובת המועצה המקומית.

7. כל צד טען כי נטל הראיה להוכיח שהשטח נכלל במהלך הפקעה זה, חל על חברו. התובעת הסתמכה על סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והנתבעת טענה לסדרי בראשית אשר לנטלי הבאת ראיות ולהרחבת חזית אסורה.

אין צורך של ממש בהרחבת היריעה בטיעוניהם אלו של הצדדים, נוכח התרשמותי כי הוצגו די והותר ראיות מטעם הנתבעת לעניין הכללת השטח במהלך ההפקעה כפי שבוצע, מבלי שיינתן להן מענה הולם מטעם התובעת. ראיות הנתבעת לא נסתרו בסתירות אמיתיות ואין מלפני די והותר נתונים וראיות מהימנות מנגד, על מנת שאוכל להעדיף את גרסת התובעת ולקבוע קביעה מושכלת המחריגה את השטח ממהלך ההפקעה שביצעה המועצה המקומית.

8. וביתר פירוט. בתימוכין בטענותיה כי השטח הופקע, הפנתה הנתבעת למספר ראיות.

ראשית – נסח הרישום על הערת האזהרה הרשומה בו מיום 24.10.04 בדבר הפקעת חלק מהחלקה הרלוונטית, בהפניה לילקוט הפרסומים הרלוונטי ועל פי סעיף 19 לפקודת הקרקעות 1943.

שנית - ילקוט הפרסומים הנ"ל - 5270 מיום 2.2.04 המתייחס למקרקעין המתוארים בתוספת, שיהיו לקניינם "הגמור והמוחלט" של המועצה המקומית (ר' נספח 2 לכתב ההגנה).

שלישית – הסכם מיום 12.6.03, שנחתם הסכם בין נציג הנתבעת ושכניה לבין המועצה המקומית (להלן: "ההסכם"). לשון ההסכם מאפשרת הגדלת שטח מגרשה הפרטי של הנתבעת: "על חשבון שטח המועצה (שצ"פ)...". בנוסף, קובע ההסכם כי לא תהא לנתבעת חזקה על השטח והוא לא יירשם על שמה, כל ההוצאות בהקשרו יחולו עליה, ישמר תכנון הנדסי ופיקוח איכות מטעם המועצה המקומית והיא זו שתקבע את מיקום החומה (ר' נספח 4 לתצהיר מר הרבסט).

רביעית - מכתב מיום 8.3.06 מאת מנהלת מחלקת עסקאות במנהל – הגב' ענת אפרהימי (להלן: "המכתב"). המכתב ממוען לנציגי הנתבעת ושכניה, בתשובה לבקשתם להיתר בנייה לעבודה מצומצמת בדמות הקמת גדר בשטחים הצמודים לגינותיהם.

המכתב מתייחס, בין היתר, לשטח ולאור חשיבותו לבירור המחלוקת, אביא את דבריה של גב' אפרהימי במלואם: "הריני להודיעכם כי מבדיקתנו עולה, שהשטח שבנדון רשום ע"ש הרשות המקומית עפ"י סעיף 19 יעודו שטח לבנייני ציבור. על מנת שנוכל לבדוק בקשתכם לצירוף שטחים אלו לחכירתכם, יש לפעול ראשית לשינויי התוכנית בוועדות המוסמכות להחזרת הבעלות לידי המדינה. הריני להדגיש כי אין במכתבנו זה משום התחייבות או אישור כלשהוא בביצוע העסקה בסיום ההליך התכנוני הכל בכפוף לחוק חובת המכרזים ותקנותיו, ואישור הגורמים המוסמכים במנהל" (ההדגשה הוספה – א"י)).

חמישית – היתר הבניה שנתנה המועצה המקומית ביחס לחומה (להלן: "ההיתר") (ר' נספח 3 לכתב ההגנה).

שישית – חוות דעת מומחה מודד מוסמך.

9. משמעות הערה על הפקעה בנסח הרישום הנה כי הבעלות על המקרקעין שהופקעו עוברת למפקיע. בלשון מלומדים: "עם ביצועו של אקט ההקניה מוקנית הזכות המופקעת לרשות המפקיעה... ממועד ההקניה קיימות בידי הרשות המפקיעה או בידי מי שהזכות הוקנתה לו כל הזכויות הגלומות בזכות זו ומוטלות עליו כל החובות הכרוכות בה..." (ר' א' קמר דיני הפקעות בישראל מהד' 7 2008 עמ' 261-262; פרופ' א' נמדר הפקעת מקרקעין עמ' 47; עש"א (מח – תא) 5507-01-11UNITED ISRAEL INC נגד הממונה על מרשם המקרקעין ואח' כהפניית הנתבעת בסיכומיה).

10. אין חולק בין הצדדים כי חלה הפקעה על חלק מהחלקה הרלוונטית בה מצוי השטח. ציפייה להתמודדות של ממש מטעם התובעת עם ראיות הנתבעת נכזבה והתובעת הסתפקה למעשה בטענות רפות הנושאות גוון מקצועי מובהק מפיו של מר בסביץ', שתחום עיסוקו שונה. קיים קושי של ממש להתייחס אל הראיות שהציגה התובעת ככאלו המאפשרות התיישבות מתבקשת למצער עם פשט לשונו של המכתב.

11. התובעת טוענת כי האמור במכתב אינו מגלם אישור או הסכמה מטעמה להחזקת הנתבעת בשטח. לגישתה, המכתב מתייחס באופן כללי לחלקות 47 ו- 42 ולא נלמד ממנו דבר המאפשר לנתבעת לכונן הגנתה על סמכו, בהעדר זכויות קנייניות שתאפשרנה תפיסת חזקתה בשטח.

בנוסף, ביקשה התובעת להסתמך בסיכומיה על ממצאי בית המשפט ביחס למכתב בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים - ת"א 22511-04-10, שבבסיסו פינויה המתבקש של הנתבעת מהשטח על פי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשמ"א-1981. הנתבעת טענה שם כי היא מחזיקה בשטח מספר שנים ולכן אין מדובר בפלישה טרייה. טענתה נדחתה ובמסגרת ערעור שהגישה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עיקרי פסק הדין כפי שניתן יבוטלו והתובעת תגיש תביעת פינוי כנגד הנתבעת בגין חזקה שתפסה בשטח (ר' ע"א 892-02-11 – נספח ג' לתצהיר בסביץ', פרוטוקול הדיון מיום 9.6.11 בהליך זה).

12. דחיתי טענות אלו.

לאורם של לשונו המפורשת של המכתב והימנעות התובעת מהבאת הגב' איפרהימי לעדות מטעמה, לא שוכנעתי כי צלח בידה לשכנע שגרסתה עדיפה על פני גרסת הנתבעת, משמע ההפקעה אליה כוונתה אינה חלה על השטח.

לא הובהר מדוע לא הובאה הגב' איפרהימי לעדות לשם הבהרת המלל שבמכתב. גם מר בסביץ' לא יכל לבאר בנושא והגדיל ואישר את נוסח הרישא למכתב, משמע השטח הופקע לטובת המועצה המקומית וכדבריו: "נכון" (ר' פרו' עמ' 11 שו' 10-16).

13. קיבלתי את גישת הנתבעת בסיכומיה כי לא נסתרה העמדה המפורשת המבוארת ברישא למכתב, לפיה הבעלות בשטח, עברה לידי המועצה המקומית. יתרת לשון המכתב אך מתייחסת לאפשרות, שלא התממשה, כי הבעלות בשטח תושב לידי המדינה.

14. הפרשנות שביקש לייחס מר הרבסט ללשון המכתב תואמת את פשט לשונו והיא לא נסתרה על ידי מנסחו – הגב' איפרהימי. כך, טען העד כי: "קיבלתי תשובה מפורשת שלא יכולה להתפרש אלא כהסכמה מלאה ומוחלטת שאני ארד מהם בשפת הרחוב. אין לו (למנהל – א"י) מה לחתום הוא הודיע שהוא לא אמור לחתום" (ר' פרו' עמ' 22 שו' 5-8; עמ' 23 שו' 3, שו' 22-23; עמ' 24 שו' 10-11).

15. פסק הדין עליו הסתמכות התובעת בוטל ועל רקע זה נמנעתי מלקבוע ממצאים על סמך ההתרשמויות שבו, כבקשת התובעת בסיכומיה. קביעות בית המשפט שם, אף שבוטלו, מתייחסות בעיקרן להיתר בבחינת "פלישה טרייה" לשטח. גם ההתייחסות למכתב קשורה בעיקרה בכך. אכן, נקבע כי אין במכתב כדי להוות אישור המנהל למתן ההיתר. עם זאת, האמירות הקשורות בסוגיית ההפקעה, נוגעות בסתירות נחזות בגרסת הנתבעת ובהעדר ראיות נוספות מטעמה, קשיים שלובנו בכור ההיתוך הראייתי בתיק זה, למצער בעצם הבחינה הכוללת של ראיות הצדדים. גם תשריט ההפקעה אליו ההתייחסות בסעיף 29 לאותה החלטה, לא הוצג מלפניי או מלפני ה"ה בן נתן ובסביץ' מטעם התובעת.

16. על רקע זה, טען מר בסביץ' כי התב"ע על פיה בוצע מהלך הפקעה בשנת 2004 בדבר חלק מחלקה 47 הרלוונטית, כהתייחסות בהערת האזהרה הרשומה בנסח רישום מקרקעין - לא כללה את השטח והפרסום בילקוט הפרסומים אינו רלוונטי.

מר בסביץ' ערך בדיקה בתב"עות הרלוונטיות החלות על היישוב אלעד לצורך הכנת תצהירו והתברר לו כי בתכנית מתאר גז/במ/195 שפורסמה בשנת 1982, על פיה נרשמה הערת אזהרה על מהלך ההפקעה, השטח המיועד להפקעה מצוי בקצה המערבי של חלקה 47 הרלוונטית, המרוחק באופן ממשי וניכר מהשטח. בשלב מאוחר יותר, מפנה העד כי הוצאה תכנית מפורטת גז/במ/1/195 בה הוקטן שטח התכנית, חלקה 47 הוצאה מחוצה לה ולא הוגדר ייעודה.

שתי התכניות צורפו כנספחים ד'1 וד'2 לתצהיר העד (ר' סעיפים 8.5 ו- 8.6 לתצהירו).

17. התרשמתי כי השוואת האמרות השונות מאת התובעת, כפי שנשמעו מהגב' איפרהימי וממר בסביץ', מגבשת סתירה חיצונית אמיתית הפועלת לחובת התובעת בהערכת משקל ראיותיה. התובעת נמנעה מהצגת הסבר מתבקש מכוחו ניתן ליישב את האמירות השונות מטעמה ובאופן שאינו מאפשר קביעה כי גרסתה עדיפה על פני גרסת הנתבעת.

היבט קריטי של המחלוקת בדמות הפקעת השטח, מצוי בידיעת התובעת מזה כבר. עם זאת, בחרה התובעת להגיש חוות דעת מודד מטעמה על עניין שאינו במחלוקת כלל, בהתעלמות מעיקר המחלוקת (ר' אף פרו' עמ' 15 שו' 4-5). חוות דעת מומחה התובעת מציינת כי בחודש יולי 2011 נמדדה החלקה הרלוונטית לשטח ו"החריגות" ובהתאם נערך התשריט שצורף, עליו מסומן השטח באות ה'. הא ותו לא.

18. נותרת התובעת בניסיונה להתמודד עם ערב רב של ראיות רלוונטיות ואובייקטיביות בעיקרן, רק עם גרסתו של מר בסביץ'. כפי שהלה הבהיר בפתיח בתצהירו, הוא משמש כראש תחום מודיעין בחטיבת שמירת הקרקע בתובעת ובמועדים הרלוונטיים לתביעה עבד במפקח ביישוב אלעד.

לשם האבחונים אותם ערך, הסתמך העד על עיון בתיק הרלוונטי המתנהל במתנהל במנהל ובו חוזה החכירה של הנתבעת וכן עיין ב:"התבע"ות הרלבנטיות החלות על העיר אלעד" (ר' סעיפים 1,4 ו-8.5 לתצהירו). העד אישר במהלך הדיון כי הגיע לממצאיו לעניין מיקום ההפקעה, על אף שאינו מודד, על פי "השוואה" שערך, לאחר שהניח תב"ע אחת על השנייה וגילה "חפיפה" בין שכבות התוכניות השונות. את המקומות שהופקעו, סימן העד בעיגולים. כשנשאל כיצד איתר את מיקום ההפקעה הנטען תוך התייחסות לתשריט הפקעה רלוונטי, לא יכל לספק תשובה ברורה.

כמבוקשה של התובעת בסיכומי התשובה מטעמה, יובאו דברי העד מחקירתו הנגדית במלואם: "עשיתי השוואה, שמתי אחד על גבי השני את שכבת החלקות ואת שכבת התכניות בניין עיר, וגיליתי שהשטח שבו יש חפיפה בין תכנית גזבמ/195 לבין חלקה 47 זה החלק שסימנתי בעיגול שהוא אזור ההפקעה. ותוצאה מזה הבנתי שבנסח הרישום שרשום חלק מחלקה 47, הוא מתייחס לאזור הירוק שנמצא בחלק המערבי של חלקה 47 ושל תכנית גזבמ/195...נספח ה הוא תרשים של החלקות והגושים באזור סביב הפלישה (התשריט שצורף לחוות דעת מר בן נתן – א"י) בנספח ה רואים את חלקה 47 במלואה שלהבנתי ולפי ניסיוני, החלק הצפון מערבי של חלקה 47 שהוא גם החלק הצפוני מערבי של הגוש כולו, הוא בתחום תכנית גזבמ/195 ולפי מה שרואים בנספח ד1 וזה למעשה האזור החופף..." (ר' פרו' עמ' 11 שו' 24-27; עמ' 12 שו' 1-3; עמ' 13 שו' 1-3).

19. לא ניתן לייחס משקל ראייתי ממשי לגרסתו של מר בסביץ', כדי הכרסום המתבקש בעוצמת הראיות שהציגה הנתבעת. העד אינו אמון על הסקת מסקנות שבמומחיות וכל טענותיו בהקשר למהלך ההפקעה קשורות בהנחות שלא הוכחו שאינן נסמכות על הכשרה מקצועית בתחום המדידה. העד טען כי יש לו ניסיון בעבודת שטח ובקריאת מפות, אך אישר כי לא למד את התחום ואינו מומחה "לתב"עות" (ר' פרו' עמ' 7 שו' 15-20; עמ' 8 שו' 31-32).

כל שניתן לייחס לגרסת העד מתמצה בהקשרים לקליטת חושיו מתוקף תפקידו כפקח, וכפי שהגדיר את תפקידו בעת הרלוונטית בה שימש כ: "מפקח איש שטח". לעניין הפיקוח שערך בשטח ביום 15.2.10, עת הבחין באחזקת הנתבעת בשטח ובגידורו בחומה באופן היוצר "חצר פרטית" ומבלי שמצא אישור התובעת בנושא (ר' נספח ב' לתצהירו – דוחות הפיקוח שערך וכן תמונות שצילם).

הקשרים של קליטת חושי העד לנוכח ההחזקה בשטח ובניית החומה אינם רלוונטיים לליבת המחלוקת ואינם גוברים על לשונם המפורשת של נסח הרישום, המכתב מטעם הבעלים הנטען של השטח וההסכם מטעם הגורם המפקיע אותו.

20. לא ניתן לקבוע ממצאים בהקשר חשוב של מקרקעין, על סמך "השוואות" וסימונים שערך המפקח מר בסביץ'. מקובלת עלי גישת הנתבעת בסיכומיה לפיה כשעסקינן בזכויות במקרקעין, קיימת חשיבות רבה לכל "קו ותג". אין ממש בגישת מר בסביץ' לפיה "כשעוסקים בעניין של זכויות מספיק המסמך הזה שהוא מספיק מדויק לצורך העניין" וזאת בהתייחסו לפלט ששלף ממחשב המנהל המשלב מספר תב"עות ואינו צילום התב"ע הרלוונטית (ר' פרו' עמ' 10 שו' 2, שו' 19-27).

21. אמנם, מומחה הנתבעת לא עיין בתרשים ההפקעה הרלוונטי, אך דחיתי את גישת התובעת בסיכומיה, משמע רק משום כך נשמטת גרסתו "בריש גלי". עלה בידו לגבש הנחות ומסקנות בתחום מומחיותו, המתיישבות עם יתרת הראיות, מבלי שייסתר בעצם הפנייתו לאמרה שבמומחיות או אחרת.

מומחה הנתבעת בחן את השטח, עיין במכתב, בהסכם, בהודעת הוועדה המקומית במהלכי הערר שנקטה הנתבעת, בתכניות המתאר, בפרסום מהלך ההפקעה ובנסח הרישום וכדבריו: "מה שהייתי צריך לבדוק בדקתי. אם יש לך חומר נוסף תנסי להפתיע אותי". התובעת לא ניצלה את גורם ההפתעה המתבקש, גם עדיה לא הסתמכו על תשריט הפקעה ומי מהם לא הציג גרסה שבכוחה לגבור על זו שהציגה הנתבעת. מחדל מלבחון את תשריט ההפקעה משותף גם לעדי התובעת, הוא אינו עומד לבדו בחזית ראיות הנתבעת ואף מתאיין לנוכח השקט הראייתי הכולל שבחרה התובעת להשליך על הנושא.

לגופה של חוות דעתו, הסיק מומחה הנתבעת כי השטח הופקע על ידי המועצה המקומית (ר' פרו' עמ' 27 שו' 12-31; עמ' 29 שו' 8-9; עמ' 30 שו' 2, 8-9; עמ' 31 שו' 7-11). קיבלתי את הפנייתו לפיה: "לסמן מגרש רק מודד יכול" וזאת באבחנת התנהלותו של מר בסביץ' (ר' פרו' עמ' 32 שו' 18).

22. הצדדים הרחיבו בעניין ההיתר. הנתבעת טוענת כי ההיתר ניתן בחודש ינואר 2007 ומדגישה כי ההסכם וההיתר לא היו מושלמים, ככל שהשטח לא היה נכלל במסגרת ההפקעה שביצעה המועצה המקומית. עוד נטען כי כל העבודות ליישור השטח ולהקמת החומה, נעשו באישור ותחת עינם הפקוחה של אנשי המועצה המקומית וביניהם מנהל מחלקת ההנדסה (ר' פרו' עמ' 21 שו' 7-17).

התובעת טענה כי ההיתר, ככל שניתן, ניתן שלא כדין מאחר שהמועצה המקומית אינה בעלת המקרקעין ואינה יכולה להעניק זכויות שאינן בבעלותה. עוד הוסיפה כי ההיתר הנטען כהפניית הנתבעת אינו נושא אישור המנהל ואינו כולל תב"ע לגבי השטח.

23. נוכח התוצאה אליה הגעתי, סברתי כי כל היבטיו של ההיתר, על מחיקת ההליכים שהתנהלו בין הנתבעת והמועצה המקומית בנושא (ר' נספחים 12-15 לתצהירו של מר הרבסט), קשורים במערכת היחסים שבין התובעת ובין המועצה המקומית. הטענה בדבר תקינות ההיתר אינה קשורה בתביעת פינוייה של הנתבעת מהשטח אלא בצו המתבקש להרס החומה, המצויה בשטח שלא הוכחה בעלות התובעת בו.

קיים קושי להעלות טענות ביחס להפקעת השטח בכלל ולהעדר חתימת המנהל על ההיתר בפרט, לנוכח לשונו הברורה של הרישא למכתב, המייתרת מפורשות את מעורבותו של המנהל בנושא, במצב דברים בו הבעלות בשטח נתונה למועצה המקומית, שלא הוכח כי השתנה. גם אם ראו לנכון וועדות המועצה המקומית והנתבעת לגבש פנייה למנהל לקבלת הסכמתו למתן ההיתר, עמדתם זו או שמא זהירותם, אינה מכרעת לצרכי השאלה שבמחלוקת. היא נסוגה כנגד לשון המכתב וההתנהלות העוקבת לו כדי מחיקת הליכי הערר הקשורים בהיתר בחזרה ללשון ההסכם.

24. לפיכך, קיבלתי את עמדת הנתבעת בסיכומיה, שנוכח האומר במכתב, המתנה פעולה ראשונית להחזרת הבעלות לידי המדינה על מנת שכלל יידרש לבקשה להיתר, הודיעה התובעת עמדתה כי כל עוד השטח מופקע ומוחזק בידי המועצה המקומית, אין מקום לבדיקתה את הבקשה להיתר. אין לומר כי הנושא נעלם מעיני המנהל רק משום שבפנייה אליו התבקש היתר ל"עבודה מצומצמת" ובהקשר ל"גדר" להבדיל מ"חומה" (ר' נספח 9 לתצהיר מר הרבסט).

25. לא נסתרה גרסת הנתבעת אשר לרקע לכריתת ההסכם בינה לבין המועצה המקומית, לאחר שנוצר השטח כ"שטח כלוא" בין ביתה לבין כביש הביטחון, שהוזנח ומשך מזיקים לרוב, לאחר שלא היה ביכולת המועצה המקומית לטפל במטרד שנוצר מחמת העדר תקציב ולאחר שהיא תחזקה את השטח כבר משנת 2003, וטיפחה אותו (ר' סעיפים 7-12 לתצהיר מר הרבסט; פרו' עמ' 23 שו' 10-15). מאלו, דחיתי את גרסת התובעת, משמע הנתבעת מחזיקה בשטח באופן "מתריס ומקומם", מבלי שהוקצה לה.

גם כאן, ככל שנותר קושי לתובעת בנושא, תבחן את יכולתה לברר מול המועצה המקומית כיצד אישרה הקמת החומה בשטח ציבורי על ייעודו הנטען.

26. לא זקפתי לחובתה של הנתבעת את העובדה שהשמיעה רק את בעלה, לאחר שזה הבהיר העדר הבדל בהיכרות פרטי המחלוקת בינו לבין רעייתו (ר' פרו' עמ' 15 שו' 31). אין ממש ביתרת טענות הצדדים בהקשרים של ייעוד השטח, שיהוי, התיישנות, הפליה וכוונה עמומה של המועצה המקומית להחזרת השטח למדינה (ר' סעיף 7 לנספח 13 לתצהיר מר הרבסט).

סוף דבר

27. סברתי כי די בראיות שהציגה הנתבעת כדי שתחשב כמי שנשאה בנטל הנטען החל לפתחה ותוכיח טענתה כי השטח נכלל במהלך ההפקעה שבוצע. ממילא ברור לנתבעת כי אין לה זכויות קנייניות בשטח, אלא אך זכות לטפחו כגינה ועל חשבונה כפי שהוסדרה עם המועצה המקומית (ר' פרו' עמ' 23 שו' 29-30; עמ' 24 שו' 7-8). ככל שקיימות טענות לתובעת כלפי מהלך ההפקעה שנעשה, או כלפי האופן בו מתייחסת המועצה המקומית לקרקע מופקעת ובכלל זה לאישורה הנחזה לבניית החומה - תתכבד ותפנה טענותיה בהתאם.

מכל המקובץ, דחיתי את התביעה. סכום של 15,000 ₪, כהסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין בע"א 892-02-11, יושב לנתבעת צמוד מדד ונושא ריבית כחוק בתוך 30 ימים.

במכלול הנסיבות ובו תוצאת ההליך, ההתנהלות הדיונית והיערכותם הראייתית של הצדדים - לא ראיתי לנכון לעשות צו נוסף להוצאות.

זכות ערעור – כדין.

לידיעת הצדדים.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, ד' אב ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.