בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין תאונת דרכים בה הנתבעת היתה מבטחת רכב התובע בביטוח מקיף.

אין מחלוקת כי ערך הרכב בעת התאונה היה 51,226 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה 25.7.10.

אין מחלוקת על קרות התאונה ועל הנזק, אך הנתבעת טוענת כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה במסגרת הפוליסה, שכן התובע היה באותה עת בהימלטות מזירת עבירה, לאחר שחשף את פלג גופו התחתון ואונן ברכב בטיילת של בת ים, ולאחר שעברה עוברת אורח והחלה לצעוק, נמלט מהמקום בנסיעה מהירה וכך איבד את השליטה על הרכב.

יצויין כי התובע הורשע בגין עבירה זו במעשה מגונה בפומבי, בכך שחשף את אבר מינו ואונן ברכב. כן הורשע התובע בבית משפט לתעבורה בעבירה של נהיגה בקלות ראש, עקב כך שכרבע שעה לאחר ביצוע העבירה של מעשה מגונה בפומבי, ביצע פניה ימינה במהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך, איבד שליטה על הרכב, עלה על אי תנועה ופגע חזיתית באוטובוס שנסע בנתיב הנגדי. הנתבעת טוענת כי נסיעה זו בוצעה במהירות מופרזת מאחר ונמלט מזירת העבירה, ביודעו כי המשטרה הוזעקה למקום, ועל כן אין מדובר בנסיעה למטרה פרטית או חברתית כפי שמכסה הפוליסה. עוד מציינת הנתבעת, כי התובע היה באותה עת במעצר בית חלקי במסגרת תיק אחר, והותר לו לצאת לצרכי עבודה אך הוא ניצל את היציאה לרעה ונסע לטיילת שם ביצע כאמור את המעשה המגונה בפומבי.

התובע טען בעדותו כי עזב את הטיילת, שם ישב ברכב והחליף בגדים לאחר רחצה בים, עקב שיחת טלפון שקיבל מאמו, וכי לא ברח מהמקום. הנתבעת טוענת, בהסתמך על תיק המשטרה, כי התובע ברח מהמקום עקב צעקות עוברת האורח, ומצביעה על כך שהתובע התכחש בעדותו למעשה המגונה בפומבי, בו הורשע על פי הודאתו, הגם שלא הכחיש כי הודה והורשע – כראיה לחוסר מהימנותו לגבי נסיבות נסיעתו מהמקום.

מאחר ואין בפני כל עדות לגבי האירוע פרט לעדותו של התובע, וכתבי האישום בהם הורשע, המהווים ראיה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות, הרי שאין בידי ראיה לקבוע כי התובע ברח מפני עוברת האורח שצעקה או מפני אדם אחר כלשהו. המשטרה ודאי שלא הגיעה למקום עדיין. גם בהנחה שהתובע עזב את זירת העבירה במהירות לאחר שעוברת האורח החלה לצעוק, לא הוכח מצב של בריחה ומרדף.

אשר לטענה, כי בגלל החשש מהגעת המשטרה למקום בעקבות קריאת עוברת האורח, נסע התובע במהירות מופרזת ובקלות ראש, יכול והיא נכונה עובדתית, אך אין בה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי.

יכולות להיות סיטואציות רבות בהן מבוטח ינהג במהירות מופרזת ו/או בקלות ראש, רובן ככולן לא מוצדקות, לנוכח הסיכון לעוברי הדרך ולנוסעי הרכב הנובע מכך. אין מקום להבחין, לעניין תחולת הפוליסה – להבדיל מתחולת הדין הפלילי ודיני התעבורה - בין סיבות לא מוצדקות "כשרות" לנסיעה כזו, כגון צורך להתפנות בדחיפות לטיפול רפואי, איחור לאירוע חשוב, בריחה מרודפים מאיימים וכו', לבין סיבות לא מוצדקות "פסולות" כגון בריחה במהלך סכסוך עבריינים, בריחה מניידת משטרה שכרזה לנהג לעצור בעקבות ביצוע עבירת תנועה, או בריחה מזירת עבירה אחרת. הקשר הסיבתי בין נהיגה במהירות מופרזת לבין התרחשות תאונות דרכים ידוע וברור, אך אין בו כשלעצמו כדי למנוע מהאירוע להחשב כאירוע "מקרי" כדרישת הפוליסה, שקרה במהלך נסיעה פרטית.

אילו רצתה חברת הביטוח להחריג מהכיסוי הביטוחי אירועים כאלה, היתה יכולה לקבוע במפורש בפוליסה כי נסיעה במהלך בריחה מזירת עבירה או במהלך מרדף משטרתי אינה מכוסה בפוליסה.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי אין אפשרות לחזות מראש כל מקרה ומקרה, החורג מגדר שימוש למטרה חברתית או פרטית, ולהכלילו בפוליסה כחריג לכיסוי הביטוחי, ועל כן יש להחריגו באמצעות פרשנות.

אין בידי לקבל טענה זו. אין מדובר בחריג "היולי" ועמום, או נדיר ובלתי מצוי, אלא מקרה ברור ומובהק, ואין כל קושי לכלול חריג כזה בפוליסה, ככל שהדבר יותר ע"י המפקח על הביטוח. לפיכך, טענת הנתבעת כי יש לקרוא על דרך הפרשנות חריג כזה לפוליסה, אינה יכולה להתקבל, לאור כללי הפרשנות החלים בתחום דיני הביטוח שבראשם כלל הפירוש כנגד המנסח. יתר על כן, בפרשנות המוצעת יש כדי לקפח בצורה לא הוגנת את זכויות המבוטחים, גם אם הם עבריינים שחטאו וביצעו עבירות על דיני התעבורה או על חוק העונשין ונתנו את הדין במסגרת ההליכים הפליליים, מאחר ואין זכר להחרגה כאמור בפוליסה.

אשר לטענה כי התובע לא מסר פרטים נכונים על מקרה הביטוח - לא הוכח כי התובע, כמבוטח, מסר עובדות לא נכונות לגבי אירוע התאונה, שכן התובע מסר בדיווחו את עובדות התאונה כפי שארעה וככל מבוטח סביר, לא היה צריך לפרט את כל הרקע והשתלשלות האירועים שקדמו לתאונה, גם אם במקרה דנן ברור האינטרס שלו שלא לעשות כן. גם בפני החוקר, לא היה מקום לצפות שהתובע יפרט את המעשה המגונה שביצע לפני קרות התאונה. לפיכך אין לראותו כמי שמסר פרטים כוזבים על התאונה.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הנזק בסך 51,226 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה 25.7.10.

כמו כן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

הסכום ישולם בכפוף לחתימת התובע על יפוי כח שיעביר לנתבעת את הבעלות בשרידי הרכב.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ג, 15 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.