בפני בקשת נתבעת 2 לביטול פסק דין שניתן נגדה, בין היתר, על פי צד אחד ביום 16.2.12.

עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, ושוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, וזאת לצד חיובה של המבקשת בהוצאות התובעים. ככלל, בהיעדר כל ראיה לכאורה אשר תלמד על מועד המצאת האזהרה, כמו גם על מועד המצאת פסק הדין, לא ניתן לקבוע, כעתירת התובעים, שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, וכידוע, הנטל להוכיח את כשרות ההמצאה מוטל לפתח התובע (השוו: ע"א 203/84 שאול יעיש נ' מנשה הרון , פ"ד מ (1) 328,330). בנסיבות אלה, הלכה למעשה יש לבחון האם על בית המשפט לבטל את פסק הדין תוך שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו. אין מחלוקת, כך נראה, כי מחדלה הרשלני של המבקשת, אשר איננה מכחישה כי כתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו לה, הוא זה שהוביל למתן פסק דין על פי צד אחד נגדה. באשר לסיכויי הגנתה, בפי נתבעת 2, הטוענת כי לא נהגה או היתה ברכב בעת התאונה מושא התביעה, טענת הגנה קונקרטית בין היתר להיעדר יריבות נוכח העברת הבעלות ברכב (וכידוע וממילא, הבעלות כפי שהיא רשומה במשרד הרישוי איננה נושאת בהכרח תוקף קונסטיטוטיבי). ככל שיעלה בידי הנתבעת לשכנע כי טענה זו בדין יסודה, יתכן שפסק הדין שניתן נגדה על פי צד אחד יהא שונה מזה שיינתן במעמד הצדדים שניהם. בנסיבות אלה שעה שהלכה למעשה לא הוכיח התובע שנגרם לו כל נזק שאיננו בר תיקון כתוצאה ממתן פסק הדין (וגם להליכים הנטענים בלשכת ההוצאה לפועל לא הציג ראיות לכאורה), דומני כי יש לאזן בין מכלול האינטרסים והזכויות של הצדדים, לרבות בגין מחדלה הרשלני של הנתבעת, באופן שבו יבוטל פסק הדין מחד ומאידך תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך כולל של 1,500 ש"ח, וכך אני מורה. כתב הגנה בסדר דין מהיר יוגש מטעם נתבעת 2 תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ח חשון תשע"ג, 03 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.