1. התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבע. הונחה בפני כב' הרשם זיתוני בקשת רשות להתגונן והוא הכריע בה, על יסוד הנתונים שהיו בפניו, בהחלטתו מיום 2.10.11.

2. מהחלטתו נלמד כי הנתבע, בהיותו קטין, התקשר בעסקה עם התובעת, חב' תקשורת של פלאפונים. הרשם זיתוני דן בטענתו היחידה של הנתבע על פיה ההסכם עליו חתם עם התובעת בטל, שכן במועד חתימתו טרם מלאו לו 18 שנים. לעניין בקשה זו קבע הרשם זיתוני כי הדין עם התובעת. תוך שהוא נסמך על פסיקה שהוצגה בפניו הוא קבע שהנתבע לא פעל לביטול ההסכם במשך מספר חודשים מאז שהגיע לגיל בגרות ואף אפוטרופסו הטבעי לא פעל לביטול העסקה חודש לאחר שהפך לבגיר.

ואולם, כך המשיך והראה הרשם זיתוני, לא הייתה בפי התובעת כל התייחסות להוראת סעיף 6א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. סעיף זה מורה כי "פעולה משפטית של קטין שהיא רכישת נכס באשראי או במקח-אגב-שכירות, שכירות נכס או קבלת שירות באשראי, אין לה תוקף, על אף האמור בסעיפים 5 ו- 6, כל עוד לא באה עליה הסכמת נציגו; לעניין סעיף זה, 'אשראי' – לרבות תשלום בשיעורים". הרשם זיתוני קבע, איפוא, כי לנוכח העובדה שהנתבע רכש את מכשיר הטלפון ב-36 תשלומים הרי "עומדת לנתבע טענת הגנה אפשרית לפיה ההסכם בין הצדדים אינו תקף ואין בכוחו להקים עילת תביעה לתובעת", תוך שהוא מפנה לפסק דינו של כב' השופט רחמים כהן ב-ת.א. (ת"א) 740541/05 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אבן אלה (במאגרי "נבו"; להלן - "פרשת אבן").

3. לקראת ישיבת קדם משפט שזימנתי הגיש ב"כ התובעת תצהיר לאימות התביעה. מן הסתם לנוכח העובדה שהתצהיר האמור לא התמודד, כל עיקר, עם המתחייב מהחלטתו של הרשם זיתוני היתרתי לב"כ התובעת להגיש תצהיר נוסף אך הוא לא עשה כן. לנוכח זאת, אף לנוכח האמור בפרוטוקול הישיבה מיום 21.12.11, הוריתי על הגשת סיכומי טענות.

4. ב"כ התובעת הגישה סיכום טענותיה והנתבע חדל ולא עשה כן. בהחלטתי מיום 21.11.12 ציינתי כי ככל שלא יגיש סיכום טענותיו אפעל בהתאם לסעיף 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. הנתבע חזר ולא עשה כן. אך חרף זאת אין מנוס מלדחות את התביעה.

5. אין בפניי, כאמור, כל התמודדות עם המתחייב מפסק הדין בפרשת אבן ומהחלטתו של הרשם זיתוני. אכן, בדוחק, ב"כ התובעת מבקש לאבחן בין חיובים שוטפים, שלטעמו יש לחייב את התובע בהם, ואלו עולים לכדי סך של 7,750.29 ₪, בעוד שיתרת חובו של הנתבע בגין עסקת הרכישה מסתכמת בסך של 1,557 ₪. משום כך, ולו לחילופין, טען ב"כ התובעת כי גם אם יש להפטיר את הנתבע מן החיוב בסך 1,557 ₪ אין לעשות כן לגבי חיובי השימוש השוטפים.

6. הטענה האמורה אינה מקובלת עליי. שהרי, כפי שביאר השופט כהן בפרשת אבן, העסקה, מעיקרא, פסולה ואין לה תוקף מלכתחילה. תוך שהוא מצטט מספרו של פרופ' אנגלרד על הכשרות המשפטית, הוא מראה כי "התוצאה היא מרחיקת לכת: כל פעולה משפטית הנכללת בהגדרת עסקת אשראי במובן סעיף 6א לחוק טעונה הסכמה – הן פעולה משפטית של דרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה הן פעולה בין קטין לבין אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהוא קטין..." (עמ' 104). משעה שהתובעת לא התיימרה, בגדר תצהירה, שמא לספק מענה עובדתי בסוגיה זו, הרי העסקה בטלה מעיקרא באופן שהיא לא יכולה להצמיח כל חיובים. בפרשת אבן, שהייתה דומה בעובדותיה לפרשה שבפניי, דחה בית המשפט את התביעה תוך שהוא מחייב את הנתבעת שם להשיב את מכשיר הפלאפון, וכך בדעתי להורות. לנוכח מחדלו של הנתבע מלהגיש סיכום טענותיו, אין בדעתי ליתן צו להוצאות.

7. לפיכך הנני דוחה התביעה ללא צו להוצאות. הנני מורה לנתבע להשיב לתובעת את מכשיר הטלפון נשוא כתב התביעה לסניף הקרוב של התובעת למקום מגוריו של התובעת תוך 10 ימים מיום המצאת פסק דיני זה.

8. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ התובעת ולנתבע.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא