<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד שלמה ערד

ב"כ המשיבה – עו"ד לבנת מלמד

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המערער: לשאלת בית המשפט אני משיב, כי פניתי מיד לאחר גזר הדין, תגובת התביעה ניתנה שמונה חודשים אחרי וזה נכון שהדברים נפלו בין הכיסאות. בקשתי לחישוב פסילה הוגשה כשבועיים-שלושה אחרי מתן גזר הדין. בתחילת הדרך המערער היה מיוצג על-ידי עו"ד אחר וצמוד לכתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים ופסילה עד תום ההליכים. הנאשם נשאר במעצר בית במשך שנה עד מתן גזר הדין. במקביל אני הגשתי לבית המשפט את הבקשה, ביחד 16 חודשים.

התיק נקבע להוכחות עוד בטרם נכנסתי לתמונה וכשהגעתי נכנסתי למשא ומתן. ביולי 2012 הגעתי להסדר טיעון עם התביעה ורק בינואר 2013 ניתן גזר הדין. ניתנו לי שתי חלופות – האחת, 11 חודשי פסילה על כל התיק ביחד עם עבודות שירות, או על-פי בחירת המערער, 30 חודשי פסילה עם עונשים נלווים של מאסר על תנאי.

העניין הוא שבתיק שרון רז לא כתבה בניכוי או שלא בניכוי. כאשר מוגש נגד נאשם כתב אישום שיש שם שני סעיפי אישום – שכרות וקלות ראש – כשהעונש עליהם הוא שנתיים ושלושה חודשים, מה יאמר השכל לגבי ענישה של 46 חודשים, כאשר במקור הוצגה עסקה לבית המשפט והתובעת שם טענה שמדובר בעונש מאוזן.

אני מציג לבית המשפט את פרוטוקול בית משפט קמא. קטעו אותי, לא נתנו לי לדבר. אני מבקש מבית המשפט להחזיר את התיק לבית משפט קמא. מדובר ב-16 חודשים, הייתכן שבעבירות מסוג זה, ובמסגרת הסדר הוא יקבל כמעט ארבע שנות פסילה? התובעת שם לא אמרה ולו מילה על כל התקופה שבה המערער היה במעצר בית וריצה פסילה.

ב"כ המשיבה: חברי נכח בבית המשפט כאשר התובעת טענה בצורה מפורטת, 30 חודשים אשר ימנו מיום גזר הדין. חברי טען לעניין הפסילה המנהלית ובית משפט קמא קבע מפורטות בגזר הדין 30 חודשים שימנו מיום גזר הדין. קראנו גם פרוטוקולים קודמים שבהם חברי מבקש לשפר את ההצעה שניתנה לו ע"י התביעה, ואני מפנה לפרו' מיום 24.12.12. חברי אכן צודק, הונחו בפניו שתי אופציות, לבסוף הגיעו לאופציה השנייה. נאמר לנו שמדובר ב-30 חודשים, הדברים נרשמו והתובעת שם ידעה שלא יהיה ניכוי על הפסילה המנהלית, ולכן, כאשר התובעת הציגה את ההסדר היא טענה ל-30 חודשי פסילה בפועל מיום גזר הדין.

ב"כ המערער: בתגובה לבקשתי לתיקון פרוטוקול מנהלת המדור כתבה שההסדר בוצע ביולי 2012 ומדוע חלף זמן כה רב עד מתן גזר הדין, ינואר 2013? האם ייתכן סנגור בר-דעת שיש לו הסדר של 30 חודשים והנאשם עצור עד תום ההליכים. אני לא אשב בחיבוק ידיים ואגיע לינואר 2013 והוא ירצה עוד חצי שנה פסילה.

ב"כ המשיבה: אני מפנה לפרוט' בית משפט קמא. ביולי 2012 אכן הוצג הסדר והנאשם הודה והורשע. באוקטובר, שלושה חודשים לאחר מכן, נשמעו הטיעונים לעונש, וחברי בחר באופציה הראשונה – שליחת הנאשם לעבודות שירות. בזמנו הנאשם לא הגיע אל הממונה על עבודות השירות וכך הגענו לדצמבר 2012, שאז חברי ביקש דחיה נוספת.

<#3#>

פסק דין

ביום 28.01.13 גזר בית משפט קמא [כב' השופטת ש. קריספין-אברהם] על המערער, על-פי הסדר טיעון, עונש בשל עבירות חמורות מצטברות של נהיגה בשכרות תחת השפעת סם, נהיגה פרועה ועוד.

בגזר דינו כיבד בית משפט קמא את הסדר הטיעון שבין הצדדים, על-פיו טענה התביעה כי הפסילה בפועל שתוטל על המערער תהיה ל-30 חודשים.

אף הסנגור טען לעניין זה. צד מן הצדדים לא טען ואמר לבית משפט קמא שלעניין חישוב תקופת הפסילה בפועל יש לזקוף את התקופה שהיה פסול המערער מנהלית ומשפטית טרם מועד גזר הדין. לימים, חודש ומעלה לאחר מתן גזר הדין, פנה המערער באמצעות בא-כוחו לבית משפט קמא בבקשה לתקן טעות בפרוטוקול, לפיו, הוא אמר שיש לחשב 16 חודשי פסילה מנהלית ושיפוטית טרם גזר הדין במסגרת 30 החודשים.

בית משפט קמא החליט בעניין לאחר תגובת התביעה, משום מה הדבר לא ברור לבית המשפט במעמד הנוכחי, מדוע בית משפט קמא החליט בעניין רק כעבור עשרה חודשים מיום שנמסרה תגובת המדינה, שלא הסכימה לבקשה.

בכל אופן, בית משפט קמא לא נעתר לבקשה לתקן את הפרוטוקול ודחה אותה.

טיבה של החלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול שהינה מותנית בזיכרונם של הצדדים ובזיכרונו של בית המשפט, לכן, ערכאת הערעור, לעיתים נדירות ביותר, תוכל להתערב בהחלטה מעין זו.

שמעתי את טיעוני הצדדים בפניי ושוכנעתי שעפ"י הרישומים ברישומי הסנגור ורישומי התביעה, אין די כדי לבסס התערבות בהחלטת בית משפט קמא, שאין לזקוף את 16 החודשים בתוך תקופת 30 החודשים, ולכן עליי לדחות את הערעור.

אומר במאמר מוסגר, שספק בעיניי אם על החלטה כזו כלל יש זכות ערעור, אך הנני סבור שכאשר יש ספק בשאלה זאת, מן הראוי ליתן את הזכות.

לצערי, לא אוכל להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, כאמור, והערעור נדחה.

<#4#>

ניתן והודע היום, י"ח אדר ב' התשע"ד, 20/03/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי